א. מבוא ורקע 1. עניינה של החלטה זו היא בקשה להשבת טובין תפוסים שהגישה המבקשת כנגד גובה המכס (להלן גם: "המשיב" או "המשיב 1") ושאר המשיבים, כאשר יתרת המשיבים הוגדרו, משום מה, כ"משיבים פורמאליים", על פי הוראות 16(ד) לחוק מס קניה (טובין ושירותים) התשי"ב- 1952 ולהלן: "חוק מס קניה") וסעיף 111(ה) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו- 1975 (להלן גם "חוק מס ערך מוסף" או "חוק מע"מ"). 2. המדובר ב-81 קרטונים המכילים 7,635 ק"ג של תערובות טבק בשווי של 25,959$ (104,416 ₪), אשר נתפסו ע"י המשיב 1 בתאריכים 24.7.2005 - 25.7.2005 (להלן גם: "הסחורה" או ה"טובין"). 3. הרקע לבקשה, הן ארבע עסקאות רכישת טבק מעובד וחומרים נלווים לייצור סיגריות (להלן גם: "הטבק"), שרכש המשיב מס' 2 מן המבקשת, בארבעה מועדים: 3.1 מדובר בטובין טעוני ועתירי מס קנייה וכן טעוני מע"מ. 3.2 יצוא אותם טובין פטור ממיסים, כאמור. 4. בהתאם לכתב האישום שהוגש כנגד המשיב מס' 2 (להלן גם: "מר פרדילוב"), פנה מר פרדילוב אל המבקשת, ביקש לרכוש את הטבק והציג בפני מנהליה מצג-שווא, לפיו רכישות הטבק מבוצעות לצורך יצוא למפעל סיגריות באוזבקיסטן וכי הרכישה נעשית ע"י חברה זרה - המשיבה 3, שמקום מושבה בקפריסין והוא, מר פרדילוב, נציגה. 5. על בסיס מצג זה, מכרה המבקשת למשיב מס' 2, 4 מכירות של טבק וחומרים נלווים ליצור סיגריות, בחודשים 11/2004 (כאשר הייצוא בוצע ב-2/2005), ב- 4/2005, 6/2005 וב-7/2005, בלא שהמבקשת חייבה את הקונה במס קניה ובמע"מ. 6. בפועל, ביצע המשיב מס' 2, ביחד עם אחרים, הברחות של הטבק בדרך של ייצוא פיקטיבי לבלגיה, תורכיה ובולגריה (כשנפתחו המכולות בפועל - בשלושת המשלוחים הראשונים - נתגלתה בהן אשפה ובמקרים מסוימים, הסחורה אף לא נדרשה בנמל היעד) תוך השארת הטבק, מן הסתם, בארץ, לאחר שתכולת המכולות שונתה. 6.1 המכולה האחרונה, שאמורה הייתה לצאת ב 7/2005, נתפסה בנמל אשדוד, נפתחה, וגם בה נתגלה כי היא מכילה עשבים וחול בעיקר. 6.2 משנתפסה המכולה, מיהר המשיב 2 ושלח, למחרת היום, מכולה נוספת - וזו הכילה אכן, את עיקר הטבק נשוא המשלוח הרביעי. 6.3 גם מכולה זו נתפסה, הטובין הוחרמו והם נשוא הבקשה דנן. 7. כתוצאה ממצג-השווא נגרעו, אפוא, מסי-קניה ומע"מ בגין העסקאות בסך 6,751,732 ₪ מס קניה ו- 1,097,525 ₪ מס ערך מוסף- הכל בסכומי קרן. 8. במקביל להגשת בקשה זו, הגישה המבקשת תביעה לבית משפט השלום בפתח-תקווה, ביום 18.6.08, בת.א. 3728/08, (להלן גם: "התובענה בפתח- תקווה"), שם עתרה למתן צו להשבת טובין בשווי 815,512 ₪, על בסיס קביעה לעניין בטלות העסקאות בינה לבין מר פרדילוב. 8.1 מנהל מס קניה ומע"מ צורף לתובענה בפתח-תקווה כמשיב פורמאלי. 9. כיוון שגם ההליך בפני בית המשפט באשדוד כרוך בהחלטה לעניין תוקף העסקה בין המבקשת למשיבים 2- 4, המתין בית המשפט לתוצאות ההליך בתובענה בפתח-תקווה ומשלא נמסר לו דבר, התבקש ב"כ המבקשת, בהחלטה מיום 28.10.10, להבהיר האם ניתנה כבר החלטה בהליך שבינה לבין המשיב מס' 2 בדבר תוקף העסקאות ביניהם והבעלות בטובין. העתק ההחלטה הועבר גם לב"כ המשיב 1. 10. ביום 7.11.2010 הודיע ב"כ המבקשת לבית המשפט, כי ביום 4.11.10 נערך קדם משפט בתובענה בפתח-תקווה וכב' בית המשפט בפתח-תקווה המליץ למבקשת להגיש תביעה חדשה נגד מר פרדילוב - תביעה כספית בגין הנזקים שנגרמו למבקשת, בשל מעשה הרמייה שלו וזאת חלף התובענה המקורית להשבת הטובין נשוא שלושת המשלוחים הראשונים, שכן, קשה להניח שלאחר פרק זמן כה רב, נותרה אותה סחורה בידי פרדילוב - והמבקשת מתעתדת לפעול בהתאם להמלצתו של בית המשפט בפתח-תקווה. 10.1 ממילא - כותב ב"כ המבקשת בהודעה זו- לא צפוי להינתן פסק דין בזמן הקרוב בהליך בבית משפט השלום בפתח-תקווה, שבין המבקשת לבין המשיב מס' 2. 10.2 עוד מדגיש הוא, כי בכל מקרה, המחלוקת בבית המשפט באשדוד היא רק בין המבקשת לבין המשיב מס' 1, גובה המכס ולא בין המבקשת לבין המשיב מס' 2 "אשר כזכור בחר שלא להשמיע דברו בפני בית המשפט... על אף שזומן כדין". 10.3 לטעמו של ב"כ המבקשת, אין המדובר כלל באותם טובין בשני ההליכים, מאחר שבהליך בפני בית המשפט בפתח-תקווה מדובר בטובין נשוא שלושת המשלוחים הראשונים, בעוד שבהליך בפני בית המשפט באשדוד מדובר בטובין שהם נשוא המשלוח הרביעי. 10.4 על כן, לטעמו, אין בתוצאת ההליך שבין המבקשת לבין מר פרדילוב בבית המשפט בפתח-תקווה, כדי לייתר את ההחלטה בהליך דנא או להשפיע עליה. 10.5 על כן, מתבקש בית המשפט באשדוד ליתן החלטתו בבקשה, למרות שההליכים בבית המשפט בפתח-תקווה טרם הושלמו. 11. ביום 8.11.2010 הגיבה גם ב"כ המשיב 1 להחלטה והצטרפה לבקשת ב"כ המבקשת ליתן החלטה בבקשה דנא, שכן נשוא ענייננו היא בקשה שהוגשה במישור הפלילי להחזרת תפוס והמשיב 1 סבור שאין מקום להשיב את הטובין, שכן עסקינן בטובין מוחרמים, אשר עברו זה מכבר לבעלות המדינה ולמבקשת אין שום מעמד בבקשה זו. 12. עוד טוענת ב"כ המשיב 1, כי הסחורה נשוא הבקשה נתפסה על פי סעיף 188 לפקודת המכס ועל כן, הדרך אותה נקטה המבקשת, איננה הדרך הנכונה. 12.1 לטעמה, דרך המלך במקרה דנן הייתה הגשת תביעה להחזרת תפוס לפי סעיף 192 לפקודת המכס. 12.2 לטעמה, באמצעות הגשת בקשה זו, במסגרת סעיף 111(ה) לחוק מס ערך מוסף וסעיף 16(ד) לחוק מס קניה, ניתנה, כביכול, איצטלא פלילית להליך שיסודו, למעשה, תובענה אזרחית - ולו מטעם זה, יש לדחות את הבקשה. 13. לאור עמדות הצדדים ניתנת החלטה זו. ב. טיעוני המבקשת 1. לטענת המבקשת, חב' דובק בע"מ, בין החודשים נובמבר 2004 ליולי 2005 מכרה תערובת טבק ומוצרי נייר נלווים למשיב (הפורמלי) מס' 2. 2. לטענתה, מר פרדילוב הציג עצמו כנציגה בישראל של המשיבה הפורמלית מס' 3, מקפריסין, ומסר למבקשת כי הוא רוכש את הטובין בשמה של המשיבה הפורמלית מס' 3, לשם ייצור סיגריות בטשקנט שבאוזבקיסטן. 2.1 לטענתו - כך טוענת המבקשת - הוא מסר, כי בתחילה תהיינה עסקאות ניסיוניות, על מנת לבחון אם המפעל בטשקנט יכול לייצר סיגריות כאמור. 3. לטענת המבקשת, בוצעו המכירות בארבעה מועדים עיקריים: נובמבר 2004, אפריל 2005, יוני 2005 ו- יולי 2005 (להלן ולעיל גם: "ארבעת המשלוחים"). 3.1 הבקשה נשוא ההחלטה מתייחסת, כאמור, למשלוח הרביעי. 4. לטענת המבקשת, תנאי יסודי ומתלה לעסקאות, שבינה לבין מר פרדילוב היה, כי הטובין נמכרים לשם ייצואם מישראל; כי הטובין אכן ייוצאו מישראל וכי יומצאו למבקשת רשימות ייצוא שהותרו כדין ע"י רשויות מדינת ישראל לגבי הטובין. 5. לטענת המבקשת, הטעם לקביעה של תנאי יסודי ומתלה זה לעסקאות היה כפול: 5.1 ראשית, כי כל שימוש בטובין בישראל, שלא ע"י המבקשת פוגע, באופן אינהרנטי, באינטרסים הכלכליים של המבקשת, בהיותה יצרנית סיגריות המוכרת אותן בעצמה בישראל. 5.2 שנית, מכירת הטובין, לשם יצוא, איננה טעונה תשלום מס קניה ומע"מ, בעוד שמכירתם לשוק המקומי טעונה תשלום מס קניה ומע"מ בשיעור כולל של כמעט פי 10 ממחיר המכירה של הטובין - והופכת את ביצוע העסקות להפסד בעליל. 6. לטענת המבקשת, בהתאם לתנאי יסודי ומתלה זה, המציא מר פרדילוב למבקשת רשימות יצוא לגבי תערובות הטבק שנמכרו בשלושת המשלוחים הראשונים (נובמבר 2004, אפריל 2005 ויוני 2005). 6.1 המבקשת מבהירה, שוב, כי בקשה זו - עניינה בטובין נשוא המשלוח הרביעי (יולי 2005). 7. לטענת המבקשת, לפני ביצוע העסקה הרביעית הודיע לה מר פרדילוב, כי השלב הניסיוני הסתיים וברצונו להתקשר עמה בעסקאות לרכישת טבק בהיקפים גדולים הרבה יותר. 7.1 לאור זאת, הודיע מנהל המבקשת באותה תקופה, מר אריה זייף, לגובה המכס אשדוד (דאז) מר אליהו בן דוד, כי ביום 24.7.2005 עומדת לצאת ממפעלה של המבקשת בפתח-תקווה, מכולה עם טבק ומוצרי-נייר נלווים וזאת, ע"מ שרשויות המכס יבדקו את תכולתה של המכולה בטרם זו עוזבת את הארץ. 8. לטענת המבקשת, הודיע מנהל המבקשת, מר אריה זייף, לגובה המכס אשדוד את פרטי המכולה (שמספרה הוא 663023/4 MSKU - להלן גם: "המכולה הראשונה"), התכולה שאמורה הייתה להימצא בה וזמן יציאתה ממפעלה של המבקשת בפתח-תקווה. 8.1 המכולה יצאה מפתח-תקווה, בצוותא עם מר פרדילוב ועם מלווה מטעמה של המבקשת, בשעה 14:45. 8.2 משלא הגיעה המכולה לנמל אשדוד, בזמן בו הייתה אמורה להגיע, ערך מנהל המבקשת בירורים עם המלווה שנשלח מטעמה, עמד כל אותו הזמן בקשר טלפוני עם רשויות המכס והוביל אותן בשעות הלילה, לבונדד שלזינגר באשדוד, המקום אליו הגיעה המכולה. 9. רשויות המכס תפסו את המכולה בתאריך 24.7.2005 בשעות הלילה וגילו בה 6 קרטונים בלבד המכילים טבק ואילו יתרת המכולה הכילה קרטונים של חול, חציר, נסורת עץ ואדמה. 9.1 לטענת המבקשת, עם תפיסת המכולה, ע"י רשויות המכס, נמלט מר פרדילוב מן המקום. 9.2 המכולה נרשמה ע"ש המשיבה (הפורמלית) מס' 4, חברת ישראטאב טרייד בע"מ, אשר הייתה בעבר בבעלותו של מר פרדילוב ומענה הוא מענו הפרטי. 10. המבקשת טוענת, כי יום לאחר מכן, בתאריך 25.7.2005, הביא עמו מר פרדילוב מכולה נוספת לנמל אשדוד, שמספרה 609942/6 MSKU (להלן גם: "המכולה השנייה"), אשר הכילה את יתרת הטובין אשר היו אמורים להימצא במכולה הראשונה, קרי: 75 קרטונים המכילים טבק ו- 4 משטחים המכילים מוצרי נייר נלווים. 10.1 גם מכולה זו נרשמה, ע"י מר פרדילוב, ע"ש חברת ישראטאב טרייד בע"מ, המשיבה (הפורמלית) מס' 4. 10.2 תכולת המכולה השניה נתפסה, גם כן, ע"י שלטונות המכס, ביום 25.7.2005. 11. לטענת המבקשת, החלו רשויות המכס ומע"מ בחקירת העניין, במהלכה גם נעצר מר פרדילוב ובמסגרת בקשת המעצר כנגדו פורטו החשדות כנגד מר פרדילוב ונטען, כי הוא עסק בביצוע עסקאות יצוא פיקטיביות. 11.1 במהלך החקירה נחקרו גם אנשי המבקשת - ותיק החקירה נגדה נסגר ע"י אנשי פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה). 12. לטענת המבקשת, חקירת המשלוח הרביעי החלה רק בעקבות הודעתו של מר זייף, מנהל המבקשת ואלמלא אותה הודעה, לא היו הטובין נתפסים ע"י רשויות המס. 12.1 הדברים גם נאמרו במפורש - כך לטענת המבקשת - בדיון המעצר של מר פרדילוב. 13. לטענת המבקשת, לא היה לה מושג שהמכולה אמורה להיות מיוצאת בכמה חלקים; היא נסגרה בסגר איקס בחברת דובק ומר פרדילוב הוא זה שעשה בה מה שעשה. 14. עוד טוענת המבקשת, כי גם בא כוחו של מר פרדילוב פנה לאגף המכס ומע"מ וביקש לאפשר את יצוא הטובין לחו"ל או , לחילופין, לאפשר החזרתו למבקשת - וממונה חקירות המכס ומע"מ בירושלים השיב לו, כי "רק בעל התפוס רשאי לתבוע השבת התפוס". 15. לטענת המבקשת, היא המתינה לתום החקירה וכאשר קיבלה הודעה מרשויות מס קנייה ומע"מ ת"א, כי בדיקת המשלוחים שיצאו או שעמדו לצאת לחו"ל העלתה, כי הם לא הכילו טובין כמתואר ברשימונים והטובין לא יוצאו כלל לחו"ל - שלחה המבקשת, ביום 9.8.07, למר פרדילוב, הודעת ביטול - לאור התנאי היסודי והמתלה לעסקה עמו, אלא אם כן, יודיע לה, כי חל שינוי בעמדת רשויות המכס כלפי הטובין. 15.1 משלא הודיע מר פרדילוב על שינוי כזה, העסקה בינו לבין המבקשת בטלה ומבוטלת - ועל הטובין להיות מושבים למבקשת על פי דין. 15.2 המבקשת אף שלחה למר פרדילוב הודעת זיכוי על פי דיני מס הכנסה ומע"מ. 15.3 במקביל הודיעה המבקשת, לטעמה, לנוכח בטלותו וביטולה של העסקה בינה לבין מר פרדילוב - כי בד בבד עם בקשה זו היא מגישה, כאמור, את התובענה בבית המשפט בפתח-תקווה, שהיא תביעה אזרחית כנגד המשיבים 2 ו- 3 להשבת הטובין שמכרה למשיבים 2 ו- 3 - בשלושת המשלוחים הראשונים. 16. על כן עותרת המבקשת להורות למשיב 1 להחזיר לה את הטובין שנתפסו על ידו- כ "בעל הטובין". ג. טיעוני המשיב 1 - גובה המכס 1. למשיב 1 (להלן גם: "גובה המכס") שתי טענות עיקריות: 1.1 הבקשה, כפי שהוגשה, איננה נכונה מבחינת ההליך המשפטי, שכן היא הוגשה בהסתמך על שני סעיפים: בחוק מס קניה ובחוק מע"מ, בעוד הטובין נתפסו בראש ובראשונה, מכוח סעיף 188 לפקודת המכס (אם כי, גם מכוח הוראות סעיף 16 לחוק מס קניה וסע' 109 (א) (2) לחוק מע"מ), וההליך הראוי, במסלול זה, היה באמצעות הגשת תובענה אזרחית להשבת תפוס, תוך חודש ימים מיום התפיסה. 1.2 הסחורה היא סחורה מוחרמת; המבקשת כלל איננה הבעלים של הטובין (אלא המשיבה 3 חב' ישראטאב באמצעות המשיב 2 ויקטור פרדילוב) והם עברו, זה מכבר, לבעלותה של המדינה והיא רשאית לעשות בהם כרצונה. 1.2.1 מבחינה זו, הוגשה הבקשה באיחור ניכר, מאחר ועפ"י החוק, כשמדובר בסחורה שהיא טבק, המועד הנכון להגשת הבקשה ע"י הבעלים, או מי שטוען שהוא הבעלים, היה בתוך 7 ימים מיום התפיסה או מיום חילוט הסחורה. 1.2.2 מאחר והמבקשת, חב' דובק, נחקרה בחשד שהייתה מעורבת, בשלבים הראשונים של תפיסת ההברחה, הרי שידעה על התפיסה ואם היו לה טענות כלשהן שהולכה שולל והטובין אמורים לחזור לבעלותה, מן הסתם הייתה מעלה זאת כבר אז. 2. לטענת המשיב, אילו הייתה דובק דואגת להליך היצוא, בעצמה, מלכתחילה, היא הייתה מפקחת עליו וזכאית לפטור ממסים כהוצאה מן היצוא. אולם במקרה זה, בחרה דובק למכור את הטובין "בשער המפעל". 2.1 במקרה כזה, עפ"י חוק מס קניה, אמורה הייתה חב' דובק להוציא חשבונית מס ולכלול בה את כל המסים והקונה היה זכאי לפנות לרשויות המס ולבקש החזרי מס על בסיס ביצוע הייצוא. 2.2 אלא, שבכל ארבע העסקאות העדיפו הצדדים "לעקוף" את ההליך הנאות, כיוון שהמבקשת מכרה את הטובין ולא כללה את המסים, על בסיס הצהרת הקונה, שהם מיועדים לייצוא. 2.3 היא דרשה מן המשיב 2 להמציא לה רשימוני יצוא בו תופיע "דובק" כ"יצואן משתתף". 2.4 על כן טוען המשיב 1, שעל המבקשת הייתה מונחת החובה לוודא שהטובין אכן יוצאו מישראל! 2.5 מסתבר, שדובק אפילו לא אימתה מעולם קיומה של המשיבה מס' 3 ולא טרחה ליצור עמה קשר בכתובת הרשומה במסמכים; התשלום עבור המשלוח הראשון בוצע במזומנים שהובאו במזוודה והתשלומים עבור המשלוחים שלאחר מכן בוצעו באמצעות העברות בנקאיות, אבל ההעברות לא היו מעולם מן החב' הרוכשת - המשיבה מס' 3, אלא מחשבונות זרים עלומים בשוויץ ובארה"ב. 2.6 לטענת המשיב 1, היו נורות אזהרה מחשידות רבות נוספות בהתנהלות המשיבים 2-4: 2.6.1 כך, בשום רשימון לא היה זכר לייצוא החומרים הנלווים ליצור סיגריות, כמו פילטרים וניירות; 2.6.2 על גבי הרשימונים הופיעו, בשם המייצא, חב' קרטיה קלאסיק בע"מ וחב' ישראטאב בע"מ (המשיבה מס' 4) אשר, לכאורה, לא היה להן כל קשר לעסקאות - ואיש לא ביקש מן המשיב מס' 2 הסברים או הבהרות; 3. לטענת המשיב 1, ארבע ההברחות שביצע המשיב מס' 2, בוצעו, כאמור, בדרך של ייצוא פיקטיבי לבלגיה, תורכיה ובולגריה והטובין שנתפסו יועדו לייצוא לגרוזיה. 3.1 בפועל, משנפתחו המכולות בנמלי היעד התגלו בהן: זבל, נסורת, שקי חול ואריחי אבן וגם במכולה שנתפסה נותרו רק 6 קרטונים המכילים טבק, בחזית המכולה - והיתרה: עשבים וחול. 3.2 משהבין המשיב 2 - כך לטענת המשיב 1 כאמור - כי הסחורה נתפסה, מיהר לשלוח, למחרת היום, מכולה נוספת לנמל אשדוד שהכילה את הטובין (נשוא הבקשה). 4. לטענת המשיב 1, סך המסים שנגרעו מאוצר המדינה בגין ההברחות דלעיל ובגין אי הקפדתה של המבקשת על תהליך הייצוא מטעמה, מחד, והוצאת חשבוניות מס שאינן כוללות מסים, מגיע לסך של 1,097,525 ₪. 5. לטעמו של המשיב 1, מבקשת היום דובק מבית המשפט, במסגרת הליך פלילי, שיכריז, למעשה, על בטלות העסקאות הנ"ל ויקבע, כי היא בעלת הטובין. 5.1 בנוסף, היא מבקשת מבית המשפט להכריז על בטלות ההחרמה שנעשתה כדין ועפ"י חוק, ע"י רשות המס. 5.2 זאת, במקביל לכך שהגישה תביעה, לבית משפט השלום בפתח-תקווה, ביום 18/6/08 (כאמור,ת.א. 3728/08) שם היא עותרת לצו השבת טובין בשווי 815,512 ₪ תוך שהיא משטחת טענותיה לעניין בטלות העסקה בינה לבין מר פרדילוב. 5.2.1 גם לתביעה זו צורף מנהל מס קניה ומע"מ ת"א - כנתבע פורמלי. 6. לטעמו של המשיב 1, גובה המכס, בטרם החליט בית המשפט בפתח-תקווה, כי מדובר בעסקאות מבוטלות - כבר ביטלה המבקשת את העסקה באופן חד צדדי. 6.1 יחד עם זאת, כל עוד לא הוכרזו העסקאות כבטלות, הבעלים של הטובין הוא מר ויקטור פרדילוב (המשיב 2), כקונה הטובין. 6.2 על כן עלול להיווצר מצב אבסורדי, כי תינתנה שתי החלטות סותרות לעניין הבעלות: האחת בבית המשפט באשדוד והשנייה - בבית המשפט בפתח-תקווה. 6.3 זאת, כאמור, בנוסף לעתירה לבטל את החרמת הטובין, למרות שנעשתה כדין ועפ"י חוק. 7. אשר להתבססות המבקשת בבקשתה רק על סעיפי חוק מס קניה וחוק מס ערך מוסף, תוך אזכור מכתבו של עו"ד קליין למנהל מח' החקירות מר סימני (נספח "ו" לבקשתה של "דובק") בדבר דרישת החזרת טובין תפוסים, מדגיש המשיב 1, כי המכתב מאזכר בכותרתו שני טפסי "אירוע בדבר תפיסה" (להלן גם: "אב"ת") אשר ניתנים ע"י אנשי המכס ו/או מח' החקירות כאסמכתא לתפיסת טובין ובה נרשם "ברחל בתך הקטנה", כי הסחורה נתפסה בנמל אשדוד אצל חברת ישראטאב טרייד בע"מ, לפי סעיף 188 לפק' המכס, כמו גם מכוח סעיף 16 לחוק מס קניה וסעיף 109 (א) (2) לחוק מס ערך מוסף. 7.1 אשר על כן סבור המשיב 1, כי המבקשת איננה יכולה להתעלם מן העובדה שהטובין נתפסו לפי שלושת הסעיפים גם יחד, להגיש בקשתה במסגרת ב"ש פלילי ולטעון, כי היא לא ידעה דבר על תפיסה מכוח סעיף 188 לפק' המכס. 7.2 זאת, כמובן בהתעלם מן הטענה, שחב' דובק איננה הבעלים של הטובין וכי המכס לא ידע על ההתפתחויות, וגם לא היה צריך לדעת, במועד התפיסה. 7.3 בנוסף, הובהר על פני טופס האב"ת, כי יש להגיש תביעה למכס תוך 7 ימים, מאחר ומדובר בטבק. 8. על כן, עותר המשיב 1 למחוק את ההליך המבוסס בעצם על בקשת חב' דובק הנסמכת על הסעיפים הרלבנטיים בפקודת המכס. הנושא היה, כאמור, ראוי - לטעמו - להתברר במישור האזרחי, במסגרת תובענה להחזרת תפוס, עפ"י סעיף 192 לפק' המכס ולא במסגרת הליך ב"ש פלילי. 9. לטענת המשיב 1, פנייתו של עו"ד קוסטליץ, ב"כ המבקשת, לגובה המכס הייתה למעלה מ-3 שנים לאחר התפיסה, מה עוד, שמרשתו אינה הבעלים של הטובין. 10. לטענת המשיב 1, הוא לא היה צריך להבין, מהשתתפותו של נציג דובק בהליך תפיסת הטובין, שייתכן שדובק היא בעלת הטובין: 10.1 נציג דובק נכח רק ביום התפיסה בנמל בתאריך25/7/05 ,היות וליווה את הטובין, מטעם דובק, כדי לפקח כביכול על ייצוא הטובין. 10.2 עניין זה לכשעצמו - בוודאי שלא היה אמור לגרום לגובה המכס לחשוב - כך לטעמו של המשיב 1 - כי מדובר בבעלת הטובין. 10.3 מדו"ח האירוע מיום 27/7/05, עולה, כי לא נכח נציג של המבקשת, הגם שידעה על התפיסה, והמבקשת לא דרשה דבר ולא עמדה על זכותה, כביכול, לבעלות על הטובין. 10.4 אם דובק לא טענה דבר באותו מועד - שואל המשיב 1 - כיצד ניתן לדרוש מאנשי המכס שינחשו שדובק, מוכרת הטובין, טוענת לבעלות עליהם? 11. לטענת המשיב 1, במועד התפיסה אין מחלוקת, כי הבעלים של הטובין ומי ששילם עבורם כסף, היה ויקטור פרדילוב, המשיב מס' 2 (כנציג חב' ישראטאב - המשיבה מס' 4) ועל כן, מי שזומן להיות נוכח בחילוט הטובין, היה סוכן המכס מטעם הקונה. 12. לטענת המשיב 1, פסה"ד שצוטט ע"י המבקשת, בסיכומיה, כלל איננו תומך בעמדת המבקשת מאחר ושם דובר בגניבת טובין או בהתחזות, בעוד שדובק איננה חולקת על העובדה, שבמועד תפיסת הטובין, רכש ממנה פרדילוב את הטובין עבור חברה זרה. 13. לטענת המשיב 1, באם יקבע בית המשפט, שנציג המכס היה צריך לנחש וליתן הודעה על התפיסה גם לחב' דובק, בנסיבות מקרה זה, יווצר תקדים שיטיל על הרשות נטל שלא תוכל לעמוד בו - למסור הודעות תפיסה, כל אימת שתתבצע תפיסת טובין החשודים כמוברחים, לא רק לבעלים של הטובין, אלא גם לכל מי שמעורב בחקירה, אף אם אין לו קשר לטובין, שמא בעתיד יעלה טענות מסוג זה. 13.1 לטעמו, מדובר בנטל בלתי סביר בעליל. 14. לעניין טענת המבקשת, כי המשיב 1 לא היה רשאי להפעיל, בנסיבות העניין, את סמכותו לפי פקודת המכס, טוען המשיב 1, כי ניתן לתפוס את הטובין על בסיס מס' עילות, בעיקר כאשר עם תפיסת הטובין החלה חקירה מסועפת בעניין המכולות. 14.1 העובדה שהוגש כתב אישום, לבסוף, רק כנגד המשיב מס' 2, איננה רלבנטית לטעמו. 14.2 ביטול העסקה בין דובק לפרדילוב, בוצע זמן רב לאחר שהטובין הוחרמו. 14.3 כמו"כ, טובין נתפסים, מכוח פקודת המכס, בשל עילות רבות ולא רק בשל אי תשלום מכס. ד. טיעוני התשובה של המבקשת 1. לטעמה של המבקשת, התשתית העובדתית הרלבנטית לבקשה, היא זו שפורטה ע"י המדינה בכתב האישום שהוגש נגד המשיב מס' 2, מר פרדילוב, במסגרת ת.פ. 1169-03-09 מ.י. נ' ויקטור פרדילוב. 1.1 בכתב האישום טוענת מדינת ישראל, כי בפני המבקשת הוצג מצג שווא(!) ע"י מר פרדילוב, לפיו רכישות הטבק מבוצעות לצורך ייצוא. 1.2 מבחינה זו, לאור המתואר בכתב האישום, המבקשת היא בגדר "נפגעת עבירה" לפי חוק זכויות נפגעי עבירה התשס"א - 2001. 2. לטענת המבקשת, לנוכח אותו מצג-שווא, היא מכרה למשיב 2 את הטבק ואת המוצרים הנלווים ללא חיובו במס קניה ומע"מ, שכן מדובר בעסקת ייצוא. 3. המבקשת מזכירה, כי לא הוגש כנגדה כתב אישום בפרשה. 4. המבקשת מפנה לעמ' 12-13 לכתב האישום שהוגש כנגד מר פרדילוב, ממנו עולה, כי אנשי המבקשת הם אלו שהודיעו למשיב 1 על המשלוח הרביעי נשוא הבקשה ורק בעקבות אותה הודעה נתפסו הטובין ע"י גובה המכס. 5. על יסוד התשתית העובדתית שבכתב האישום, סבורה המבקשת, כי השאלה המשפטית היחידה העומדת בפני בית המשפט היא: האם עומדת למשיב 1 סמכות שבדין שלא להשיב את הטובין שנתפסו על ידו, לידי המבקשת, כאשר אין חולק, שהמבקשת עצמה, לא עברה כל עבירה, לא היתה מעורבת בביצוע העבירות, אלא מהווה בעצמה "נפגעת עבירה" ואף הודיעה לגובה המכס על הטובין והביאה, בעצם, לתפיסתם על ידו. 6. לטעמה של המבקשת, מאחר ועולה מהודעת הפרקליטות (מב/1), כי עניינה של החקירה הוא ביצוע עבירות לפי סע' 22 לחוק מס קניה ולפי סעיף 117 (ב) לחוק מס ערך מוסף - יש לבחון האם מוסמך המשיב 1 להחזיק בטובין במסגרת אותם חוקים. 7. המבקשת מנתחת את הסעיפים הרלבנטיים בכל אחד משני החוקים הנ"ל וסבורה, כי שעה שחלף זה מכבר פרק הזמן להגשת כתב אישום כנגד הבעלים והוא לא הוגש - אין המשיב רשאי להחזיק עוד בטובין. 8. לטעמה, גם אין מחלוקת, שבמסגרת החוקים הללו, מוסמך בית המשפט, הדן בעניינים פליליים, להורות למשיב 1 להחזיר את הטובין למבקשת. 9. אשר לתפיסה עפ"י פקודת המכס, טוענת המבקשת, כי גובה המכס מוסמך שלא להשיב את הטובין מכוח הוראות סעיף 188 ו 190 לפקודה - והוא לא מסר כל הודעה לפי סעיף 190 לפקודת המכס. 9.1 הטעם לצורך בהודעה נעוץ לטעמה - בעיקרון כב' האדם וחירותו, עוד בטרם נחקק חוק היסוד. 9.2 לטענתה, ההודעה חייבת להינתן בסמוך למועד תפיסת הטובין ולא 3 שנים לאחר מכן. 9.3 לטענתה, עד להגשת תגובה המשיב 1 לבית המשפט ביום 26.6.2008, לא הודיע המשיב 1 למבקשת, מעולם, כי תפס את הטובין לפי פקודת המכס. 10. לטענת המשיב 1, כי בטפסי האב"ת סומן גם סעיף 188 לפקודת המכס, משיבה המבקשת, כי הטפסים הללו נמסרו רק לעמיל המכס של המשיב מס' 2, אך לא לידיה של המבקשת. 11. אולם אפילו תאמר, כי הטובין נתפסו ע"י המשיב מכוח הוראות סעיף 188 לפקודת המכס, הרי שאין חולק, כי המבקשת פנתה ביום 19.2.2008 למשיב ודרשה להשיב לה את הטובין. 11.1 עפ"י הפסיקה (הלכת בירנבאום במקרה זה) די בפנייה זו, כדי להוות מסירת התביעה לגובה המכס לפי סעיף 192 (א) רישא לפקודת המכס. 11.2 בשלב זה, מאפשר סעיף 192 (א) לפקודת המכס: 11.2.1 לדרוש מן המבקשת להגיש תובענה אזרחית להשבת התפוס. 11.2.2 לתבוע בעצמו, בתביעה אזרחית, את החרמת התפוס. 11.3 לפי סעיף 192 (ב) לפקודת המכס, אם לא דרש הגובה מן התובע להגיש תביעה אזרחית להחזרת התפוס, או שלא הגיש בעצמו תובענה אזרחית להחזרת התפוס - בתוך 3 חודשים - "יימסר התפוס לידי התובע". 11.4 ברי, לטעמה, כי בית המשפט הדן בעניינים פליליים, הוא המוסמך להחליט: 11.4.1 הן, כי לא ניתן לראות את הטובין כמוחרמים עפ"י סעיף 190 לפק' המכס, כיוון שהמבקשת לא קיבלה, בסמוך לתפיסת הטובין, הודעה על תפיסתם לפי פקודת המכס; 11.4.2 והן מאחר ובהתאם להוראות סעיף 192 (ב) סיפא לפקודת המכס, יש למסור את התפוס לידי התובע. 12. לטענת המבקשת, אין בית המשפט האזרחי מוסמך לפסוק בשאלת קיום העילה לתפיסת הנכסים והחזקתם בידי המשטרה במישור הפלילי. 13. עוד טוענת המבקשת ,כי בנסיבות הפרשה, החרמת טובין ממנה לפי פקודת המכס, איננה מידתית ואיננה מתיישבת עם עקרונות היסוד של השיטה המשפטית. 13.1 היא מזכירה, כי הושארה ב"צריך עיון" השאלה, אם יש לתת פירוש מצמצם להוראות ההחרמה שבפקודת המכס, ככל שמדובר בעילת תום-הלב. 13.2 לטעמה, יש להחיל על פקודת המכס את עקרון המידתיות ולפרשה באופן שאיננו פוגע בזכות הקניין. 14. לטענת המבקשת, הטעם היחיד שבגינו מתעקש המשיב 1 שלא להחזיר את הטובין, הוא שרשויות מס קנייה ומע"מ ת"א חייבו את המבקשת בתשלום מס קנייה בשיעור של 1,800,000 ₪ (קרן) ובתשלום מס ערך מוסף בשיעור של כ - 300,000 ₪ (קרן) בגין הטובין, למרות שהם תפוסים ע"י הרשויות עצמן: 14.1 משהסתבר לרשויות אלה, כי אינן מוסמכות עוד להחזיק בטובין לפי חוק מס קנייה וחוק מס ערך מוסף, ואז יישמט כליל חובה של המבקשת בתשלום המיסים הללו - "הפעילו" רשויות אלה את המשיב 1, כדי שזה יטען שהטובין מוחרמים לפי פקודת המכס. 14.2 לטעמה, רצונן של רשויות מס קנייה ומע"מ ת"א לחייב את המבקשת במס קניה ובמס ערך מוסף, איננה יכולה להוות "עילה מבוררת" לפי דין, לתפיסת הטובין לפי פקודת המכס. 14.3 לטעמה, המעבר מחוסר סמכות לתפיסת הטובין לפי חוק מס קניה ולפי חוק מס ערך מוסף ל"רכישת הסמכות" לתפיסת הטובין (לפי פקודת המכס), איננו מקיים את כללי המשפט המנהלי ואין הוא מצוי במתחם הסבירות של פעילותה של הרשות המנהלית. 15. לטענתה של המבקשת, אין כל ממש ואף אין רלבנטיות לטענת המשיב 1, כי המבקשת איננה הבעלים של הטובין ועד שלא ייקבע בהליך אזרחי מיהו בעל הטובין, המבקשת או פרדילוב -מנוע המשיב 1, כביכול, מלהשיב את הטובין למבקשת. 15.1 לטענתה, כל שבית המשפט נדרש להכריע בבקשה זו, הוא האם גובה המכס מוסמך להחזיק בטובין אם לאו; 15.2 בית המשפט אינו נדרש להכריע בזכויותיהם האזרחיות של הצדדים - המבקשת ופרדילוב. 16. המבקשת סבורה, כי גם אם יכריע בית המשפט שהמשיב 1 איננו זכאי להחזיק עוד בטובין, הרי השבתם לידי המבקשת, הוא בגדר הכרעה במישור המינהלי בלבד ואין בה כדי לחתוך את זכויות הצדדים במישור האזרחי. 16.1 ממילא, אין חשש לקבלת הכרעות שיפוטיות סותרות, כטענת המשיב 1. 16.2 בעניין זה - סבורה המבקשת -אין הבדל עקרוני בין בקשה זו לבין בקשה להחזרת תפוס ע"י המשטרה; מדובר בהכרעה זמנית, גרידא, בדבר זכויות בעלות בנכס והיא איננה נועלת את השער בפני הגשת תביעה אזרחית. 17. יתרה מכך, המבקשת מזכירה, כי מר פרדילוב פנה עוד ביום 12.9.2005, באמצעות בא כוחו, למשיב 1 וביקש להחזיר את הטובין דווקא לידיה של המבקשת, כך שברור שהמשיב 1 אינו זכאי להמשיך ולהחזיק בהם. 18. בנסיבות אלה, סבורה המבקשת, כי כאשר ברור שהמשיב 1 איננו זכאי להמשיך ולהחזיק בטובין - לא לפי חוק מס קניה, לא לפי חוק מס ערך מוסף ולא לפי פקודת המכס - ברי שהוא איננו יכול להישמע בטענה, כי הוא חפץ להחזיק בטובין עד אשר יוחלט ע"י בית משפט אזרחי, בהליך אחר, מיהו בעל הטובין. 18.1 המבקשת מזכירה, כי נשוא ההליך האזרחי בפתח-תקווה, הינם שלושה משלוחי הטבק הראשונים, בעוד נשוא הבקשה הנוכחית הוא המשלוח הרביעי, כך שלטעמה, אין זהות בין נשוא שני ההליכים. ה. דיון והכרעה 1. כמפורט בבקשת המבקשת מיום 17.6.2008 להשבת טובין תפוסים, היא מוגשת בהתאם להוראות סעיף 16(ד) לחוק מס קניה וסעיף 111 (ה) לחוק מס ערך מוסף. 2. סעיף 16(ד) לחוק מס קניה קובע כדלהלן: "נתפס דבר לפי סעיף קטן (א) (2) ותוך שלושה חודשים מיום התפיסה לא הוגשה לבית המשפט קובלנה על עבירה על חוק זה, שבגללה נתפס הדבר, יוחזר הדבר למי שנתפס ממנו....". 3. סעיף 111 (ה) לחוק מס ערך מוסף קובע כדלהלן: "נתפסו טובין לפי סעיף 109, ותוך ששה חודשים מיום התפיסה לא הוגשה לבית המשפט קובלנה על עבירה על חוק זה שבגללה נתפסו, ולא כופרה העבירה, יוחזרו למי שנתפסו ממנו; בית משפט השלום רשאי, לפי בקשת המנהל, להאריך את התקופה בששה חודשים נוספים...". 4. אין חולק על כך, שהטובין נתפסו מידי היבואן, המשיב מס' 2 ו/או 3 ו/או 4, אשר - גם לגרסת המבקשת - הוא רכש אותם ממנה תמורת 175,004 דולר, 3500 יורו, 900 פאונד וכן 13,432 ₪, כעולה מחשבוניות נספחים "א"- "יא" לסיכומי המשיב 1. 5. כבר מן הטעם הזה, לא הייתה המבקשת רשאית להגיש את בקשתה עפ"י הסעיפים הנ"ל בחוק מס קניה וחוק מס ערך מוסף, שכן הטובין לא נתפסו מידיה. 5.1 זאת, אף בהתעלם מן העובדה, שכאשר מדובר בסעיפים הללו, בתקופה של חודשים ספורים - אין מקום להגיש את הבקשה כעבור 3 שנים (!). 6. יתרה מכך, המבקשת צירפה לבקשתה, כנספח יב', צילום מכתב ששלחה למשיבה מס' 3, באמצעות המשיב 2, בתאריך 8.8.2007, שבו היא מבטלת, באופן חד-צדדי, את ארבע העסקאות עם המשיבים 2-4 ודורשת להשיב לה את הטובין: 6.1 לגבי שלוש העסקאות הראשונות, הגישה המבקשת את התובענה (האזרחית!) בבית המשפט בפתח-תקווה ובמסגרתה עתרה, בין היתר, לקבוע כי העסקאות אכן בטלות ומבוטלות היא זכאית להשבת הסחורה. 6.2 צודק המשיב מס' 1 בטענתו, כי בבקשה זו עותרת המבקשת לבית המשפט, במסגרת הליך פלילי, להצהיר, למעשה, על בטלות העסקה הרביעית (ככל שניתן להפריד בין המשלוחים שאף היא עצמה התייחסה אל ארבעתם כעסקה אחת במסגרת המכתב נספח י"ג לבקשתה) ולקבוע בעצם, כי היא הבעלים של הטובין. 7. ער אני לטענת המבקשת, כי כל בקשתה מבית המשפט היא לקבוע, האם רשאי גובה המכס להחזיק בטובין ותו לא, אולם זו הצגה חד צדדית של העתירה, שכן הכרעה זו נחוצה כדי לקבוע מלכתחילה האם למבקשת מעמד כלשהו בטובין ובהליך ואם יוחלט שגובה המכס איננו מוסמך להחזיק בהם - יש לתת מענה למי יש להחזירם. 8. האסמכתא המשפטית לתפיסת הטובין הם שני טפסי האישור בדבר תפיסה (אב"ת) מס' 284302 ו 284304, אשר עליהם התבסס גם עו"ד קליין, ב"כ המשיב 2 ו- 4, במכתבו מיום 26.9.05 למנהל מח' החקירות של המכס, מר אבי סימני (המצורף כנספח "י" לבקשת המבקשת). 9. בשני האב"תים מצוין, כי תפיסת הטובין בוצעה לפי סעיף 188 לפקודת המכס, סעיף 16 לחוק מס קנייה וסעיף 106 (א) (2) לחוק מס ערך מוסף. 10. עוד מצוין בטפסי האב"ת, כי אם נתפסו הטובין לפי סעיף 188 לפקודת המכס, על האדם שמידו נתפסו או בעליהם להגיש לגובה המכס, בתוך 7 ימים מיום התפיסה (כשמדובר בטובין מסוג טבק ומוצריו), הודעה בכתב שהם תובעים את התפוס, אחרת ייראו הטובין כמוחרמים. 11. נוסח זה מבוסס על נוסח סעיף 190, שדן במסירת הודעה על התפיסה וס' 192 לפקודת המכס שעניינו, "הנוהל לאחר תפיסת הטובין", והם קובעים כדלהלן: "190 (א) אנייה, כלי הובלה או טובין שנתפסו בתור מחולטים ולא היו הקברניט או הבעל נוכחים בשעת התפיסה, חייב התופס למסור לקברניט או לבעל או לסוכן של התפוס, הודעה בכתב על התפיסה ועל סיבתה...וכל...טובין שנתפסו ייראו כמוחרמים, אם האדם שמידו נתפסו או בעל התפוס לא מסר לגובה המכס במקום הקרוב ביותר, תוך חודש מיום התפיסה, הודעה בכתב שהוא תובע את התפוס...". (ב) ....רשאי המנהל, להורות לגבי סוג טובין מסוימים, כי אם האדם שמידו נתפסו הטובין כאמור בסעיף קטן (א) או בעל התפוס לא ימסור הודעה בכתב בתוך שבעה ימים מיום התפיסה כי הוא תובע את התפוס, יראו את הטובין שנתפסו כמוחרמים". 12. סעיף 192 שכותרתו "נוהל לתפיסת טובין", קובע כדלקמן: "...א. אנייה, כלי הובלה או טובין שנתפסו ע"י פקיד מכס ומסר בעל התפוס לגובה המכס תביעה עליהם, רשאי גובה המכס להוסיף ולהחזיק בתפוס ולעשות אחד משני אלה- (1) לא לנקוט הליכים להחרמת התפוס אלא לדרוש מהתובע, בהודעה חתומה בידו, שיגיש נגדו תובענה להחזרת התפוס, ואם לא עשה זאת התובע תוך חודשיים מיום מתן ההודעה, ייראו את התפוס כמוחרם ללא צורך בהליכים נוספים; (2) להביא בעצמו לידי הגשת תובענה להחרמת התפוס. ב. אם תוך שלושה חודשים לאחר קבלת התביעה ע"י התפוס לא דרש גובה המכס מהתובע להגיע תובענה כאמור בסעיף קטן (א) (1), אף לא הביא בעצמו לידי הגשת תובענה כאמור בסעיף קטן (א) (2), יימסר התפוס לידי התובע....". 13. המצב המשפטי בעניין חילוט הטובין מתואר בצורה ממצה בע"א 545/96 : SHERIDON EXIM נ' רשות הנמלים והרכבות, פד"י כ"ג (2) 289, 302: "צא ולמד: לאחר שחולטו הטובין אפשריים שני תרחישים. על פי אחד מהם יוחזרו הטובין לבעליהם. על פי השני, יוחרמו הטובין. אימתי יהיה סופו של הליך בהחרמת הטובין? הפקודה מפרטת נתיבים אחדים המובילים בסופו של דבר להחרמה. נתיב אחד שסופו החרמה כרוך באי נקיטת הליכים לאחר שהטובין חולטו ונתפסו תוך חודש ימים מיום התפיסה (סעיף 190 לפקודה). הטובין יוחרמו גם על פי סעיף 192 (א) (1) כאשר נדרש מי שתובע את התפוס להגיש תובענה להחזרתו והוא אינו עושה זאת תוך חודשיים. במקרה זה כבמקרה קודם, יראו את הטובין כמוחרמים ללא צורך בהליכים נוספים". 14. בענייננו, אין חולק על העובדה, כי לא הייתה פנייה אל גובה המכס מצד המבקשת, אלא בחלוף כמעט 3 שנים(!), ביום 19.2.2008 (ראו גם סעיף 26 לתשובת המבקשת לסיכומי המשיב). 15. לא ניתן לקבל את טענת המבקשת, לפיה לא קיבלה את האב"תים או הודעה על תפיסת הטובין, שכן אנשי דובק נחקרו בחשד למעורבות בביצוע ההברחות במסווה של ייצוא הטובין - וידעו על התפיסה והחשדות. 15.1. נציג חב' דובק גם נכח, כאמור, במקום, בעת התפיסה בנמל ביום 25.7.05, כמלווה הטובין כדי לפקח על ייצואם. 15.2 למרות זאת לא עתרה המבקשת, בשלב זה של ההליכים, ולא טענה דבר. 15.3 הטענה, כי המתינה לסגירת התיק כנגדה תמוהה, שכן יכולה הייתה להגיש בקשה ולטעון טענותיה בכפוף לתוצאות ההליכים הפליליים. 16. משכך, אין להתפלא על כך, שגובה המכס לא ראה במבקשת צד לאירועים, גם לאחר שהוסר החשד למעורבות בביצוע העבירות. 16.1 ממילא, הוא לא אמור היה לשלוח העתקים להודעת התפיסה - למבקשת דווקא, שהחרישה ולא אמרה דבר. 17. יתרה מכך, עד עצם היום הזה, לא הוכרעה סוגיית הבעלות בטובין ומשמסתבר, כי התובענה בבית המשפט בפתח-תקווה לא תידון ובמקומה תוגש כנראה תביעת נזיקין - אין מקום להידרש אליה - ולו, כאמור, כדי לברר את מעמדה של המבקשת כצד להליך, אם לא כדי להחליט למי יש למסור את הטובין ככל שיוחלט שלגובה המכס אין זכות להחזיקם- במסגרת ההליך הפלילי שננקט. 18. צודק גובה המכס בציינו, כי הדרך הנאותה הייתה להגיש התביעה לפי סעיף 192 לפקודת המכס - שהיא הליך אזרחי - ואם לא עשתה זאת המבקשת, אין לה אלא להלין על עצמה. 19. הטובין הוחרמו כבר סמוך למועד תפיסתם, בהעדר הליך יזום מטעם היבואן שהיה לכאורה הבעלים שלהם - כאשר על פני הדברים, לא היה למבקשת, בשום שלב, מעמד כלשהו בהליך בטרם נקבע כי עסקת המכירה -בטלה. הודעה חד צדדית על "ביטול" העסקאות, כאשר המבקשת יזמה, בעניין, הליך בבית המשפט - איננה מספקת, כל שכן משמתברר, כי היא עומדת לחזור בה ממנו. 20. בשולי הדברים יוסף, כי הטענה בדבר "קשירת קשר" בין רשויות מס קנייה ומע"מ לבין גובה המכס ל"הפעלת" המשיב 1, על מנת שיטען שהטובין מוחרמים לפי פקודת המכס - לא הייתה במקומה ומוטב אלמלא הועלתה. 21. הבקשה נדחית, איפה. 22. המבקשת תשלם למשיב מס' 1 הוצאות בסך 20,000 ₪. 23. זכות ערעור- כחוק. ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"א, 05 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים. מכס