איחור של מספר חודשים בהגשת תביעת חוב

לפני ערעור מטעם נושה (להלן: "הנושה") של החייב (להלן: "החייב"), על החלטת המנהל המיוחד לבדיקת תביעות חוב של החייב אשר דחה את תביעת החוב שהוגשה לאור העובדה כי הוגשה באיחור מעבר לתקופה שנקבעה בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). רקע כללי 1. הנושה הגיש תביעה נגד החייב בבית משפט השלום בנתניה, ומשניתן פסק דין לטובתו הוציאו לפועל (תיק מס' 5-06-9041-12), בגין חוב על סך 116,980 ש"ח. כנגד החייב ניתן צו כינוס ביום 7/11/06. ביום 14/2/07 פורסם דבר הצו בעיתונים וביום 25/4/07 פורסם דבר הצו ברשומות. תביעת החוב מטעם הנושה הוגשה ביום 12/11/07. ביום 24/7/08 מונה המנהל המיוחד עו"ד תומר רבינוביץ' לבדוק את תביעות החוב. ביום 4/1/09 הודיע המנהל המיוחד לב"כ הנושה כי הוא דוחה את תביעת החוב ובתוך כך אף את הבקשה להארכת מועד להגשתה. מכאן הערעור. החלטת המנהל המיוחד 2. תביעת החוב הוגשה למעלה משנה לאחר מתן צו הכינוס. המנהל המיוחד דן בבקשה, וקבע כי לאור העובדה שבסעיף 5 לבקשת הנושה להארכת מועד טוען הוא כי נודע לו על קיומו של צו הכינוס רק ביום 5.2.07 עם פרסום ההודעה בתיק ההוצאה לפועל. משחלפו למעלה מתשעה חודשים, ובהעדר נימוקים מיוחדים, דחה את תביעת החוב והבקשה להארכת מועד. נימוקי הערעור 3. לא חלפו 6 חודשים מיום פרסום צו הכינוס (פש"ר 1943/02) (בש"א 24163/07) השטיח המעופף בע"מ נ' רו"ח ישראל פניני, מפרק חברת פליי פור לס בע"מ). הואיל וצו הכינוס פורסם ברשומות ביום 24/05/07, הרי שבעת הגשת תביעת החוב ביום 12/11/07, טרם חלף המועד. ההליכים בתיק הנדון נמצאים בשלב מוקדם יחסית, כאשר החייב טרם הוכרז כפושט רגל וטרם נבדקו לגופן תביעות החוב של נושיו האחרים של החייב, טרם חולק דיבידנד ולא הוגש כל הסדר נושים. לפיכך, אין לקבוע כי אינטרס ההסתמכות של יתר הנושים ייפגע באם תביעת החוב תיבדק חרף האיחור. לאור העובדה שהחוב אינו שנוי במחלוקת, ולאור מצבו האישי והרפואי של הנושה תביא דחייתה לאובדן זכויותיו של הנושה שנפגע במהלך עבודתו אצל החייב ולא פוצה עד כה. תשובת המנהל המיוחד 4. אף אם נקבל את נתוני הזמן עליהם מצביע הנושה, הרי שששת החודשים הקבועים בסעיף 71 לפקודה חלפו. מדובר באיחור של מספר חודשים מיום שנודע לו, לדבריו, על הצו. בכל מקרה, יש למנות את ששת החודשים ממועד הפרסום המוקדם ביותר ולא על פי הפרסום המאוחר (ברשומות). (פש"ר 5147/04 הילר איתי נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2004 (4), 9915). (להלן: "פרשת הילר"). עמדת הכנ"ר 5. פרסום צו הכינוס ברשומות או בעיתון יוצרת את הידיעה הקונסטרוקטיבית של כלל הנושים אודות צו הכינוס. במקרה דנן לא מתקיים החריג ולא קיים טעם מיוחד לארכת מועד, כעולה מן הפסיקה. דיון 6. משניתן צו כינוס הרי שיש צורך בפרסומו על מנת שנושיו יוכלו להגיש תביעת חוב, ולצורך יידוע הציבור על כך בבואו להתקשר עם החייב, וכן על מנת לקדם את הליכי פשיטת הרגל. הדרך לפרסום צו הכינוס נקבעה בסעיף 24 לפקודה שכותרתו: "פרסום צו כינוס ואסיפת נושים", והקובע: "הודעה על מתן צו כינוס ואם הוחלט על כינוס אסיפה כללית של נושים כאמור בסעיף 26, גם על מועד האסיפה - תפורסם ברשומות ובעתון בדרך שנקבעה;ההודעה תפרט את שם החייב, מענו ומשלח ידו, יום מתן הצו, בית המשפט שנתנו ותאריך הבקשה". אלה הם דרכי הפרסום, וכנהוג במקומותינו הודעה על מתן צו הכינוס מועברת אף ללשכות ההוצאה לפועל, בין היתר, על מנת שיופסקו ההליכים כנגד החייב (סעיף 22 לפקודה). סעיף 71(ב) לפקודה קובע את התקופה להגשת תביעת חוב, ואת האפשרות להארכתה, כדלקמן: "נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע." הוראה משלימה נמצא בסעיף 19 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985, שכותרתו: עריכת הצו ופרסומו, והקובע: "צו כינוס ייערך לפי טופס 9, וההודעה עליו ועל מועד אסיפת הנושים הראשונה - אם הוחלט לקיימה - תפורסם בעיתון וברשומות, ערוכה לפי טופס 10". קריאת סעיפים אלה הכרוכים זה בזה, מלמדת כי תחילת מרוץ המועד להגשת תביעת חוב הינו מיום הפרסום. מטבע הדברים הפרסום בעיתון מקדים את הפרסום ברשומות, שכן הפרסום בעיתון נעשה בדרך כלל בסמוך מאד ליום שהוגש למערכת העיתון, ואילו ברשומות הוא לעיתים מתעכב כשבועיים עד לריכוז הצווים שנתנו באותה עת במודעה אחת. השאלה הינה האם המועד הקובע הינו הפרסום בעיתון או הפרסום הרשומות? בפרשת הילר הנ"ל, מציינת כב' השופטת ר' ברקאי, כדלקמן: "הסעיף [סעיף 71 לפקודה - י.ש.] מלמד כי לנושים נתונה הזכות להגיש תביעות חוב לכנוס הנכסים בתוך מסגרת זמן של 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס. יחד עם זאת, מושכלה ידועה שאין עליה חולק, היא, כי לא יום מתן צו הכינוס עצמו מתחיל את תקופת מניין הימים לצורך הגשת תביעת החוב אלא מועד הפרסום אודות דבר מתן צו הכינוס. מועד הפרסום התפרש על ידי הפסיקה כמועד בו פורסם דבר צו הכינוס או בעיתונות או בילקוט הפרסומים, שאז מתגבשת "חזקת הידיעה" של הנושים כי החייב נתון בהליכי כינוס (ראו בש"א (חי) 17904/01 פש"ר 311/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' יעקב זיסמן, עו"ד וכן פש"ר 2440/99 קינג השכרת רכב נ' עו"ד גיא אנגלר, דינים מחוזי, לב(9) 45)" (שם, פסקה 6). כב' השופטת ברקאי קבעה במילים "או בעיתונות או בילקוט הפרסומים", אולם נראה כי האמור בפרשת הילר, צוטט במספר החלטות בהן פורשו מילים אלה באופן שונה. בבש"א (ת"א) 12628/07 - אגף מס הכנה ומיסוי מקרקעין נ' עו"ד דורון ערוסי, מציינת ס.נ. ו' אלשיך, כלדקמן: "הפסיקה בעניין זה ייחסה לנושה ידיעה קונסטרוקטיבית אודות מתן צו הכינוס ותחילת מרוץ המועדים להגשת תביעת החוב, רק מיום הפרסום ברשומות (ר' פש"ר 2440/99 בש"א (ת"א) 13353/03 קינג נ' עו"ד אנגלר). כן ר' סעיף 5 להחלטתה של כבוד השופטת ברקאי שם נקבע כי את מניין הימים יש למנות מיום הפרסום ולא מיום מתן צו הכינוס. בענייננו קיים פער גדול בין לשון החוק, הקובעת את המועד האחרון להגשת תביעות חוב בתוך שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס, ובין המועד בו ניתן לייחס למערער, ולמעשה לכל נושה של החייב, ידיעה כלשהי כי עליו לפעול להגשת תביעת חוב". (שם, פסקה 2). דהיינו מניין הימים לשיטת השופטת אלשיך מתחיל מיום פרסום ברשומות. זו גם דעתו של כב' הרשם (כתוארו אז) ד' גלדשטיין לפיה: "ראוי שייספר מיום פרסום הצו ברשומות..." (בש"א (ת"א) 7035/66 חיים מנחם נ' עו"ד עופר פיק בתפקידו כנאמן (20.07.06)). דעתי הינה, כי הואיל ונוסח הפקודה והתקנות נוקטים בלשון "בעיתון וברשומות", יש להתחיל את מניין הימים לפי המאוחר מבין הפרסומים הנ"ל. זאת ככלל הן מן הטעם שמקום הפרסום נועד לקהלים שונים, והן מן הטעם שיש לפרש הוראה זו לטובת נושה פוטנציאלי, זאת בהינתן שהפרש הזמן בין הפרסומים נספר בדרך כלל בימים. לפיכך אני קובע כי במקרה הנדון מניין הימים יתחיל מיום הפרסום ברשומות, דהיינו מיום 25/4/07, משמע המועד האחרון להגשת תביעת החוב הינה 25/10/07, ואילו תביעת החוב הוגשה ביום12/11/07, דהיינו איחור של 18 ימים. קיומו של טעם מיוחד 7. ב"כ המערער מפנה להחלטת כב' ס.נ. ו' אלשיך בפש"ר (ת"א) 1352/07 (בש"א 13994/18) הרב מנחם כרמל נ' עו"ד אורן צורן (22.10.08). במקרה זה היה איחור בן יומיים בלבד בהגשת תביעת החוב, כאשר למעשה מדובר ביום עבודה אחד, ובית המשפט סבר כי שעה שהיו שני חייבים ונגד אחד התקבל הערעור, יש בכך טעם מיוחד לקבל את הערעור "מטעמי צדק ויעילות ומדיניות משפטית ראויה" (שם, פסקה 8), חרף דעת בית המשפט כי אין לאפשר "כרסום" נוסף ב"רף הקשיח" שנקבע בסעיף 71 לפקודה. במקרה שלפניי לא זו בלבד שהייתה למערער ידיעה קונסטרוקטיבית מכח הפרסומים, אלא שהוא עצמו מודה שנודע לו על קיום צו הכינוס ביום 5.2.07 מתוך תיק ההוצאה לפועל, דהיינו המערער הגיש הערעור למעשה לאחר תשעה חודשים מיום שנודע לו על קיום צו הכינוס. אמנם במקרה דנן הליך פשיטת הרגל היה בראשיתו עת הוגשה תביעת החוב, מדובר באדם פרטי ולא במוסד פיננסי או עסקי, ואילו היה מדובר באיחור קל היה מקום לשקול אם לראות בכך "טעם מיוחד". יחד עם זאת, לא בפנייתו לכנ"ר מיום 26/12/07 אליה צירף את תביעת החוב, ולא בתצהיר המערער שלפני, אין כל הסבר לאיחור בהגשת תביעת החוב, אלא טיעוניו לגבי התנהלות החייב, וסיכויי קבלת תביעת החוב. בנסיבות אלה לא אוכל לקבל את הערעור. אין צו להוצאות. ניתנה היום ג' בתשרי תש"ע (21 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים. יוסף שפירא - שופט תביעת חובחוב