1. המחלוקת השנויה בין הצדדים בענייננו מתמקדת בשאלה האם יש לחייב את התובעים, שהגישו את תביעותיהם לאחר 31.8.08, בתשלום אגרה. במהלך הדיון המוקדם העלתה המדינה טענה כי אף שחלק מהתובעים לא חוייבו בתשלום אגרה כאשר הגישו את תביעותיהם, יש לחייבם לעשות כן עתה. המדינה מבקשת לחייב את התובעים באגרה לא כצד להליך, אלא כנפגעת מאי תשלום האגרה. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. התובעים משרתים במשטרת ישראל. ב. התובעים למדו באוניברסיטת "לטביה", וקיבלו תואר "בוגר". ג. בעקבות החלטות בית המשפט העליון בבג"צ 3379/03 מוסטקי ואח' נ' משרד החינוך (פ"ד נח(3) 865) ובבג"צ 4573/05, נערכו ישיבות שימוע למי שלמדו באוניברסיטת "לטביה", ואולם בסופן נדחתה בקשת התובעים לאישור שקילות התואר שקיבלו. ד. התובעים הגישו תביעות לבתי דין לעבודה ברחבי הארץ, ואלה רוכזו בבית דין זה (החלטת הנשיא אדלר מיום 1.1.2009). ה. הסעדים הנתבעים בתביעות הנ"ל הינם: הצהרה על שקילות התואר; הצהרה כי התובעים זכאים לאישורי שקילות בהתאם לנהלי הנתבעים ולהקבלה לתואר ראשון לצרכי שכר, וחיוב הנתבעים בתשלום סך של כ-200,000 ₪ עבור מרכיבי השכר, התשלומים הנלווים והזכויות הנלוות המגיעות להם בגין התואר מיום אישורו, וממועד זה והלאה. ו. תובעים שהגישו את תביעותיהם לפני 31.8.08 שילמו אגרה בשיעור של 1% על פי נוסח התקנות שהיו בתוקף לפני תיקונן במועד זה. תובעים שתביעותיהם הוגשו לאחר התיקון חוייבו בתשלום אגרה בסך של 127 ש"ח בלבד עבור הסעד ההצהרתי שנתבע. 3. התובעים טוענים כי  עילות התביעה שלהם נוגעות לסירוב הנתבע 1 להכיר בתואר שניתן להם, ופועל יוצא של אי הכרה זו הינה שלילת תוספת שכר שלה הם זכאים.  משכך, מדובר בתביעת שכר מובהקת, הן לגבי העבר והן לגבי לעתיד. משכך, יש לדחות את טענת הנתבעים כי מדובר בתביעה לסכום קצוב. יתר על כן, בכל בתי הדין שבהם הוגשו התביעות, נגבתה מן התובעים אגרה בסך של 127 ₪ בלבד. 4. מנגד טוענת המדינה כי אין מקום לראות בתובענותיהם של התובעים "הליכים בהתאם לחוק הגנת השכר", שכן מדובר בתביעות על עצם הזכאות לתוספת שכר, אשר אינן באות בגדר "הליכים על פי חוק הגנת השכר", וכי יש לעשות אבחנה ברורה בין תובענות הבאות לברר את עצם הזכאות לזכות כספית ושכר עבודה, לבין תובענות שבהן לא הזכאות היא לב המחלוקת, אלא עצם התשלום או המועד שבו שולם השכר. מוסיפה המדינה עוד כי תביעות למתן סעד הצהרתי אינן יכולות להיחשב כהליכים לפי חוק הגנת השכר, משום שבהן מתעוררת שאלת עצם הזכאות, כי בהסתמכות התובעים על הגדרת "שכר עבודה" בחוק הגנת השכר אין ממש, וכי התובעים לא הזכירו חוק זה בתביעותיהם. המדינה מדגישה כי תיקון התקנות בשנת 2008 אינו טומן בחובו פטור מאגרה לכלל התובענות שעניינן שכר עבודה. 5. תנאי לפתיחת הליך בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה הינו תשלום אגרה.  על תכליתו של חיוב בעל דין בתשלום אגרה עמד, באחרונה, בית המשפט העליון בבג"צ 6490/04 נאדר מוחמד עלי ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (ניתן ביום 12.1.05): "עצם החיוב באגרה בשל פתיחת הליך משפטי מבטא איזון בין שתי מגמות עיקריות: המגמה האחת עניינה השתתפות הפרט בעלותם של הליכים משפטיים. המגמה השניה היא הבטחת זכות הגישה לערכאות. המגמה הראשונה מבוססת על העובדה כי להליכים משפטיים יש עלות. בראש ובראשונה מדובר בעלות לבעל הדין הפותח את ההליך. אולם ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות לא רק על בעל הדין שפתח את ההליך אלא גם על מערכת בתי המשפט ועל הצד שכנגד. בעוד שבין בעלי הדין ובין עצמם מהווה תוצאת ההליך בסיס לחיוב הצד המפסיד בהוצאות הצד הזוכה, הרי שהשירות הניתן על ידי המדינה - בקיומה של מערכת בתי משפט - כרוך באגרה שפותח ההליך צריך לשלמה. מטיבו מהווה החיוב באגרה קשר בין השירות הניתן ובין החיוב של משלם האגרה. בצדק צוין כי 'אגרות בתי משפט הן חלק מהכנסות המדינה והן נגבות בקשר לשירות שהמדינה, על ידי בתי המשפט שלה, מספקת לבעל הדין'(ע"א 155/75 פקיד השומה נ' להד, פ"ד כט(2) 505, 506-507)".   בצד אלה, נועד החיוב בתשלום אגרה להבטיח כי זכות הגישה לערכאות לא תנוצל לרעה על ידי בעלי דין, בכך שתוגשנה לבתי המשפט ולבתי הדין תביעות סרק.  תשלום האגרה משמש מחסום ראשוני מפני תביעות מוגזמות ומנופחות או תביעות שווא. ההנחה היא כי החיוב בתשלום אגרה יחייב את בעל הדין לשיקול דעת נוסף בעניין פנייתו לבתי המשפט או לבתי הדין (ע"א 8743/04 משה בר-נר נ' אשר רוט ואח', ניתן ביום 20.1.04); וראו גם הוראת תקנה 13(ב) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987). זהו הכלל,  ובצידו נקבע חריג - מתן פטור לבעל דין מתשלום אגרת בית הדין.  תכליתו של חריג זה לאזן בין האינטרס העומד מאחורי תשלום האגרה, לבין זכות הגישה לערכאות (ע"ע (ארצי) 292/07 מזור - גיל עד, ניתן ביום  29.11.07, פסקאות 11-12 לפסק הדין),  שהינה זכות בעלת מעמד חוקתי על חוקי (ע"א 597/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738, 742); ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3), 577; בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות, פ"ד נה(3) 869, 872 ; רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים, טרם פורסם). 6. תקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח-2008 (להלן - התקנות האגרות) תוקנו ביום 25.8.08, ופורסמו בק"ת תשס"ח מס' 6706 מיום 31.8.2008, בע' 1294. תקנה 4 קובעת כי לא תשולם אגרה בעד עניינים שונים, ובהם:                  "(17) הליכים לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958" טענתה העיקרית של המדינה הינה כי תביעות לגבי עצם הזכאות לשכר אינן בגדר "הליכים לפי חוק הגנת השכר". פרשנות זו של התקנה אינה עולה כלל מלשונה. הליכים לפי חוק הגנת השכר הינם הליכים שבהם נתבע שכר עבודה כהגדרתו בחוק הגנת השכר, שזו לשונה: "שכר עבודה" - לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעבוד עקב עבודתו ובמשך עבודתו". זהו הסעד שנתבע על ידי התובעים - תוספת שכר שהיו התובעים מקבלים אילו  התקבל אישור השקילות של התואר שקיבלו מאוניברסיטת לטביה. מדובר בתוספת שכר לכל דבר ועניין, ומשכך מדובר בהליך לפי חוק הגנת השכר, גם אם התובעים לא ציינו את שמו של החוק בתביעתם. השאלה אם מדובר בזכאות קיימת או במחלוקת לגבי עצם הזכאות אינה מוזכרת כלל בתקנה, והינה בגדר פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונה של התקנה. זאת ועוד. קבלת טענה זו של המדינה תביאנו לתוצאה על פיה תביעה לתשלום שכר מינימום של עובד שקיבל את שכרו כעמלות מתוך עסקאות שביצע לא תהיה פטורה מאגרה, שכן מדובר בתביעה על עצם הזכאות. כך גם לגבי כל תביעה לשכר עבודה שבה מתעוררת שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד. בתביעות מסוג זה  מתעוררת שאלת עצם זכאות התובע לשכר עבודה, שהרי אם התובע אינו "עובד" הוא אינו זכאי לשכר עבודה. אבחנה המוצעת הינה מלאכותית, ותפגע בתובעים רבים המשתכרים שכר נמוך, ועלולה למנוע את גישתם לערכאות. יתר על כן, הנתבעות עצמם מציינות כי "הליכים על פי  חוק הגנת השכר" הינם: "תביעות עובדים בגין שכר שלא שולם בזמנו לתשלום פיצוי בגין כך, ניכויי שכר שלא כדין וכד'" (סעיף 8 לעמדת מדינת ישראל). והרי ניכויי שכר שלא כדין הינם צידו האחר של תביעות אלה שלפני, שכן למעשה טוענים התובעים כי נשללה מהם תוספת שכר שלא כדין. ההבדל בין טענה זו לבין ניכוי שכר אינה מהותית, ואין בה כדי להוציא את התובעים מגדר תקנה 4(17) לתקנות. לכל האמור לעיל יש להוסיף כי אבחנות משפטיות מורכבות מעין אלה יטילו על מזכירויות בתי הדין נטל בלתי מתקבל על הדעת, ויחייבו  מתן יעוץ משפטי כמעט לגבי כל תיק ותיק, תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת, שהרי התקנות צריכות להיות מנוסחות באופן ברור, ובהיר כך שגם התובעים וגם עובדי בתי הדין יוכלו להבינן בלא כל קושי. זאת ועוד. פרסום חקיקה, וחקיקת משנה בכללה, ברשומות, יוצרת הסתמכות לגיטימית אשר לא ניתן ליטול את כוחה בדיעבד, באמצעות מתן פרשנות מלאכותית ודחוקה, החורגת מלשון התקנות, ואשר תוצאתה היא הגבלת זכות הגישה לערכאות בדיעבד. משעה שנכנסו לתוקפן תקנות האגרות בנוסחן דהיום, לא ניתן להחיל בדיעבד ותוך חריגה מלשונן של התקנות, פרשנות שאינה עולה מתוך לשון התקנות כפשוטה. 8. בטרם סיום אוסיף עוד כי המדינה מסתמכת גם על כך שהתובעים חוייבו בתשלום של אגרה בסך של 127. חיוב זה נובע מן העובדה שהתובעים תבעו בתביעותיהם גם סעד הצהרתי, ומשקיים פטור לגבי תביעותיהם הכספיות מכוח תקנה 4(17) לתקנות, חוייבו התובעים בתשלום אגרה עבור הסעד הצהרתי בלבד. משכך, אין לייחס לכך משמעותיות משפטיות כלשהן. סוף דבר - התובעים שהגישו את תביעותיהם לאחר 31.8.08 פטורים מתשלום אגרה נוספת. המדינה תשלם הוצאות התובעים בגין שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ש,ח בצירוף מע"מ כחוק. פטור מאגרהשכר עבודהאגרה