סעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין דן בעילת מטרד ליחיד וקובע כי : מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם, אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק. בית המשפט ציין בפסיקתו כי החוק בנושא מטרד ליחיד מבוסס על העקרון של הדדיות ולא בלעדיות. לכל אדם הזכות לעשות שימוש לגיטימי ברכושו ולהפיק ממנו הנאה מתקבלת על הדעת תוך הקרבה הדדית והתאמה הדדית כך שאדם ושכנו יוכלו לעבוד ולחיות זה ליד זה, לחיות ולתת לחיות . אין להקריב את האינטרסים של האחד על מזבח האינטרסים של השני. בכל מקום שבו גר אדם, אין לשלול ממנו אפשרות של חיים אנושיים שלא יהיו מופרעים במידה בלתי סבירה בשים לב לטיב המקום ולתנאי הסביבה. אין די כי ההתנהגות השימוש או הניהול של המקרקעין של האחר יהא בה משום הפרעה, אלא נדרש שתהא בכך "הפרעה של ממש". לא די גם בכך כי תהא זו הפרעה של ממש לכל שימוש של הניזוק, אלא נדרש כי ההפרעה תהא לשימוש "סביר" או להנאה "סבירה" במקרקעין על ידי הניזוק. איזון נוסף נעשה בסעיף באמצעות קביעת הוראה כי יש להתחשב במקומם וטיבם של המקרקעין. לדוגמא, מי שמתגורר באזור חקלאי לא יוכל להלין על כך נגרם מטרד ריח עקב גידול פרות בסמוך, אך לא כך הדבר לגבי מי שבחר לגדל בעלי חיים בלב יישוב עירוני וגורם בכך מטרד לשכניו. גם סוגיית הסעדים המוענקים מהווה אחד האיזונים הקיימים. לעיתים יימנע בית המשפט מליתן סעד שמשמעו הפסקת הפעילות המטרידה ויסתפק במתן סעד של פיצוי כספי. עוד פסק בית המשפט כי עקרונות דומים החלים על יחסי שכנות, כוחם יפה בתחום המשפט הציבורי, הפומבי, לא פחות מאשר בתחום המשפט האזרחי הפרטי. "איזון האינטרסים" הוא הראשית והאחרית של חיים נאותים בחברותא, ועל רשות ציבורית המפעילה שירות ציבורי לשוות תמיד לנגד עיניה עיקרון יסודי זה. עם זאת ברור, כי במילוי תפקיד זה אין הרשות הפוסקת האחרונה בו, ועל בית המשפט, המנסה למצוא את לשון המאזניים בין האינטרסים המנוגדים לשקול בכל מקרה את העניין מכל צדדיו ולהתאים את העקרונות הכלליים הנ"ל של החוק לתנאיו המיוחדים. כאשר המעשה המטריד נובע משימוש במקרקעין סמוכים לטובת הציבור קמה לנתבע הגנה נוספת הקבועה בסעיף 48ב' לפקודת הנזיקין, המחייבת אף היא עריכת איזון בין האינטרסים המתנגשים. סעיף 48ב' לפקודת הנזיקין קובע כי שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מטרד לעניין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהם, ובלבד שהנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר; אולם רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים - אם בתשלום חד-פעמי ואם בתשלומים חוזרים - אם נגרם לבעל המקרקעין נזק ממון. מפסיקת בית המשפט עולה כי שני מאפיינים של מהות ההפרעה, עולים מנוסחה של הוראת החוק. ראשית, זו חייבת להיות מוחשית ולא קלת-ערך, מהותית ולא חולפת. לענין הפרעה חולפת אך מובן הוא כי החשיבות של יסוד הזמן נמצאת ביחס הפוך לחוזק ההפרעה, היינו במידה וגדלה עצמתה של ההפרעה, קטנה החשיבות היחסית של זמניותה של התופעה. זאת ועוד, בייחוד כאשר נגרם נזק ממשי, הרי אין חשיבות לכך שהפגיעה היתה חולפת כי לגבי מי שנפגע, למשל, על-ידי אבן הנופלת מבנין, אין נחמה בכך שהמדובר באירוע חד-פעמי וחולף. שנית, מידתה של ההפרעה, כממשית או כקלת-ערך, נמדדת על-פי אמת-המידה של הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם. אין בפנינו איפוא אמת-מידה אבסולוטית הישימה בכל אתר ובכל עת, אלא עלינו להציג זה לצד זה את מידת ההפרעה (הממשית) ואת זכות השימוש וההנאה הסבירים של התובע והנפגע ולקבוע מה סביר בנסיבות המקום והזמן. בחינתה של הסבירות נעשית על-פי אמת-מידה אובייקטיבית, היינו על-ידי ההערכה של מהותה ועצמתה של ההפרעה לפי דעתו של מסתכל אובייקטיבי. אחריות בנזיקין עולה רק מקום בו הפגיעה או הסיכון עולים על מה שהאדם נדרש לשאת בו, בנסיבות הענין: סעיף 44 לפקודה הנ"ל בא להגן על זכותו של אדם לתנאי חיים בריאים, הוגנים ואנושיים ויש לשאוף לכך שההתקדמות הטכנולוגית תשפר תנאים ולא תרע אותם. אם ההפרעה הנגרמת לאדם היא כה ממשית, עד שהיא פוגעת בנוחות הפיזית ובקיום אנושי הוגן בהתאם להשקפה המקובלת והמפוכחת של בן חברתנו הרגיל - הרי תוצאתה היא מעשה עוולה. מי שגר בעיר אמנם אינו יכול לדרוש כי מעטה שתיקה ושלווה יקיפוהו בכל עת, אך מאידך-גיסא גם אין ספק ספיקא כי רעש תעשייתי חזק ומתמיד, עשרים וארבע שעות ביממה, המגיע לחדר השינה של פלוני, אינו בגדר התופעות החייבות להיסבל. מטרד