סילוק יד אחד היורשים 1. המנוחה אסתר משה אהרון מזרחי ז"ל (להלן - "המנוחה") הייתה הבעלים הרשום של הנכס הנמצא בחלקה 126 בגוש 30045, בו מחזיקה המבקשת. כל ילדיה של המנוחה נפטרו, למעט אחד שהוא קשיש וחולה. שניים מנכדיה, הטוענים להיות שניים מיורשיה (להלן - "המשיבים"), הגישו תביעה בסדר דין מקוצר, בשם עזבון המנוחה, לסילוק יד המבקשת מהנכס. המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה שהתובענה הוגשה על ידי עזבון המנוחה, למרות שעזבון, במובחן מיורשים, אינו יכול להגיש תובענה, והמשיבים טרם הוכרו כיורשים ולא מונו כמנהלי העזבון ועל כן אינם זכאים לתבוע את סילוק ידה מנכס המנוחה. עוד ציינה המבקשת שפעולה של יורש טעונה הסכמת היורשים האחרים או אישור בית משפט לפי סעיף 122 לחוק הירושה , תשכ"ה-1965 (להלן - "החוק"), והסכמה ואישור אלה לא ניתנו. 2. המשיבים טענו שעם מות המנוחה הפכו ליורשיה החוקיים, וזה מעמדם גם ללא צו ירושה . יצוין, שבקשה למתן צו ירושה מיום 30.12.04 מתבררת לפני הרשם לענייני ירושה בירושלים. בהמשך לכך טענו המשיבים שהגשת התובענה אינה נחשבת "פעולה" בנכס המחייבת את הסכמת היורשים, שכן היא שומרת על נכסי העזבון ולמעשה מזכה את כלל היורשים. 3. בית משפט קמא דחה את הבקשה, תוך שהוא נותן למשיבים, במשתמע, אישור לפי סעיף 122 לחוק להגשת התובענה. בית המשפט פסק שהגשת התובענה אינה פוגעת באינטרסים הלגיטימיים של יתר היורשים, עליהם בקש החוק להגן בדרשו את הסכמתם, והוסיף, שמאחר שמדובר בבקשה לסילוק על הסף, אין להיעתר לה אם יש סיכוי קלוש שהמבקשת מחזיקה בנכס שלא כדין. הבקשה נדחתה והמבקשת חוייבה בשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ. 4. בבקשה דנן חוזרת המבקשת על טענותיה, לפיהן המשיבים לא הוכרו כיורשים מחמת שלא ניתן בעניינים צו ירושה או צו קיום צוואה , ועל כן אינם יכולים להגיש את התובענה. כמו כן, התובענה הוגשה בידי עזבון, שאינו אישיות משפטית, ומכיוון שאין מחלוקת שהמשיבים לא מונו למנהליו, הם אינם יכולים לתבוע בשמו. עוד טוענת המבקשת, שמטרת סעיף 122 לחוק אינה רק להגן על זכויות יתר היורשים, ומסקנה זו הוסקה בטעות בדרך ההיקש מסעיף 77 לחוק, הדן בנושא אחר ושאינו חל על העניין. 5. ביום 17.9.09 החלטתי שהבקשה מצריכה תשובה, והוריתי לצדדים להתייחס לאפשרות שבית המשפט יפעיל את סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, וידון בבקשה כבערעור. לעניין אחרון זה הודיעו הצדדים כי אין להם התנגדות שכך יעשה. לטענת המשיבים, עזבון יכול לתבוע באמצעות יורש, והם שניים מיורשיה של המנוחה. צו הירושה הוא דקלרטיבי בלבד, ומעמדם כיורשים בהיעדר צוואה נקבע בדין. עוד חוזרים המשיבים על קביעת בית המשפט קמא, לפיה בהתחשב בטיב התובענה, שנועדה להגן על זכויות כלל היורשים בנכס, אין חשש ממתן אישור לפי סעיף 122 לחוק. 6. מסקנתי היא שדין הבקשה להדחות. ככלל, מקובלת עלי הטענה כי עזבון אינו אישיות משפטית היכולה לתבוע או להתבע (אך ראו האמור בפסק דינו של בית משפט השלום בעכו, מפי השופט י' עמית, בה"פ 1056/00 שאדיה מרינה נ' בנק לאומי למשכנתאות, 28.9.00, פורסם ב"דינים"), אולם, בתנאים מסוימים, רשאי אחד היורשים לתבוע בשם העזבון. במקרה דנן תבעו המשיבים, נכדיה של המנוחה, כיורשיה. המחלוקת למעשה מצטמצמת לשאלה, האם הם אכן יורשיה והאם הם זכאים לתבוע בשם כלל היורשים. סעיף 1 לחוק מורה, כי במות אדם עובר עזבונו ליורשיו, המוגדרים בסעיף 10, בין היתר, כצאצאי ילדיו. לא יכולה להיות מחלוקת, כי המשיבים עונים על הגדרת היורשים המצוייה בחוק. העובדה שלא ניתן בעניינם צו ירושה אינה שוללת את היותם יורשים; צו הירושה הוא דקלרטיבי ואין הוא יוצר את הזכויות הקנייניות של היורש בנכס. כתוצאה מכך שלא ניתן עדיין צו ירושה בהליך, כפופים היורשים - כדוגמת המשיבים - להגבלות שונות, שאחת מהן כלולה בסעיף 122 לחוק, המכפיף את האפשרות להגיש תביעות הנוגעות לעיזבון לקבלת הסכמת כלל היורשים או לאישור בית המשפט. קבלת עמדת המבקשת, לפיה סעיף 122 לחוק חל רק על מי שכבר ניתן בעניינו צו ירושה , מרוקנת למעשה את הסעיף מתוכנו, שכן בשלב זה, אין כלל תביעות שיכול יורש להגיש בנוגע לעזבון. 7. כאמור, יורש שטרם ניתן בעניינו צו ירושה , רשאי לתבוע בנוגע לעזבון, ובלבד שקבל את הסכמת כל יתר היורשים או את אישור בית המשפט הדן בתובענה. כמו כן, מקובלת עלי עמדת בית משפט קמא, לפיה בתובענה שיש בה כדי להגן על אינטרס משותף של כלל היורשים, כגון שמירה על נכסי העזבון, הנטייה תהיה ליתן אישור להגשת התובענה (השוו ע"א 5685/94 עמותת א.ל.ע.ד אל עיר דוד נ' עזבון המנוח אחמד חסין מוסא אלעבסי, פ"ד נג(4) 730, ס' 14 לפסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן). עם זאת יש להישמר שמא היורש-התובע לא יגרום נזק לשאר היורשים אם ייכשל בתביעתו מחמת ניהול לא נכון שלה וכד'. ניתן היה לצפות מהמשיבים, כי יגישו את בקשתם לפי סעיף 122 לחוק באופן מסודר ומפורש, ולא במסגרת תשובה לבקשה למחיקה על הסף. בבקשה זו, אמורים היו להיות מפורטים הפרטים הנחוצים לקבלת החלטה בבקשה; אין די בכך שהתובענה מבקשת לשמור על נכסי העזבון, שכן גם בתובענה זו יש כדי לחייב את יתר היורשים במעשה בית דין במקרה של דחייתה או במקרה של פשרה. משום כך ראוי לברר פרטים שונים, למשל, האם נעשה ניסיון להשיג את הסכמת יתר היורשים, מה חלקם המשוער של המשיבים בעזבון, מדוע לא מונה מנהל עזבון בהליך, ועוד (ראו: בש"א (י-ם) 4917/08, ת"א 9522/07 בראכאת נ' אלג'ולני, החלטת השופטת א' אפעל-גבאי מיום 29.1.09). עם זאת, לתשובתם לבקש הסילוק על הסף צרפו המשיבים אישור מרבית היורשים לביצוע פעולות בשם העזבון, המסמיך את המשיבים להגיש את התובענה האמורה. רוב היורשים חתומים על מסמך זה, וחלקם של אלו שאינם חתומים עליו אינו מגיע אף לחמישית מהעזבון. בכך יש כדי להניח את דעתי, שיש לאפשר למשיבים לנהל את התביעה לסילוק יד המבקשת אף אם לא הושגה הסכמת היורשים כולם. עוד יש לזכור, כי כאשר מדובר בתביעת פינוי או סילוק יד מנכס מקרקעין שהזכויות בו נתונות בידי מספר שותפים (כמו במקרה דנן), רשאי כל שותף, אף בלי הסכמת יתר השותפים, לעשות כל דבר הדרוש באופן סביר להגנת הבעלות והחזקה (סעיף 31(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969), ובכלל זה להגיש תביעת פינוי (רע"א 1475/94 בושאר נ' פרידלנדר, 13.9.94). אפשרות חוקית זו מחזקת את המסקנה כי במקרה דנן היה ראוי להתיר למשיבים לנהל את התביעה דנן. חיזוק נוסף למסקנה האמורה נמצא בעובדה שבעבר הכירה המבקשת במשיבה (הגב' רות קרודו) כבעלת זכויות בנכס, כפי שעולה מנספחים א' ו-ו' לתשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור. 8. משהגעתי למסקנה זו, דין הבקשה להדחות. המשיבים רשאים לנהל את התביעה בשם העזבון מעצם היותם יורשים על פי דין, על פי אישור בית המשפט. אף המבקשת לא מצביעה על טעם מדוע אין לאשר למשיבים לנהל את התובענה, ולמעשה, לשיטתה עולה שכל אימת שנעדרת הסכמתו של יורש כלשהו, לא ניתן יהיה לאשר לשאר היורשים לנהל את התובענה. מנגד, ברור שבמקום בו הושגה הסכמת כל היורשים, אין צורך באישור. אבקש להוסיף גם, שבטענת המבקשת, הנתלית בהגנה על היורשים האחרים במטרה לסלק את ההליך נגדה על הסף, יש כדי לעורר אי נחת, לפחות בנסיבות המקרה דנן. 9. הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 7,500 ש"ח (כולל מע"מ). ירושהסילוק יד