1. בפני בקשת התובעת לתיקון ו/או הבהרת פסק דין (להלן: "הבקשה"). 2. רקע: א. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע לתשלום דמי גמולים להבטחת זכויותיהם הסוציאליות של עובדי הנתבע החברים בתובעת. במסגרת כתב התביעה, התובעת ביקשה לחייב את הנתבע בסך נומינלי של 155,418 ₪ בצירוף ריבית פיגורים בהתאם לתקנה 22 לתקנות קופות הגמל בעד כל חודש שבו לא שולם החוב , וזאת בגין התקופה שמחודש מאוגוסט 2007 ועד אפריל 2008. ב. במסגרת כתב ההגנה, הכחיש הנתבע את טענות התובעת אך הודה כי חובו אליה עומד על סך 38,865 ₪ נכון לחודש אוגוסט 2008. ג. ביום 26.5.09, ככל הנראה לאחר משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, הגיעו הצדדים להסכם פשרה כהאי לישנא: " הוסכם כי החוב העדכני של הנתבעת לתובעת הינו סך של 271,094 ₪ נכון ליום 26.5.09. הנתבעת מתחייבת לשלם סכום זה ב- 10 תשלומים החל מחודש יולי 2009. הצדדים יגישו לביה"ד הסכם פריסה לאישור ביה"ד בתוך 21 ימים מהיום על פי ההסכמות הנ"ל. הנתבעת תעביר לתובעת בקשת פריסה כאמור בתוך 2 ימים. היה ולא יוגש הסכם פריסה יינתן להסכם זה תוקף של פסק דין". ד. ביום 1.7.09 ומשלא הוגש הסכם פריסה כלשהו לאישור בית הדין, ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה מיום 26.5.09. ה. ביום 20.7.09 הגישה התובעת את הבקשה מושא דיוננו בה עתרה לתיקון פסק הדין שנשלחה לתגובת הנתבעת . הנתבע הגיש את תגובתו לבקשה ביום 2.8.09 . 3. התובעת טענה בבקשה כי, כידוע, אינה רשאית לוותר על סכום הריבית עד למועד התשלום בפועל ומשכך כוונת הצדדים בעצם הוספת תאריך החישוב של החוב הייתה כי ממועד זה ועד התשלום בפועל תתווסף ריבית פיגורים כדין. התובעת ביקשה כי בית הדין יבהיר כי סכום החוב שהוסכם יישא ריבית פיגורים החל מ- 26.5.09 ועד ליום התשלום בפועל וזאת גם אם הוסכם על פריסת החוב לתשלומים. התובעת הוסיפה כי הותרת פסק הדין על כנו יש בה כדי לפגוע משמעותית בזכויותיהם של העובדים וזאת בשל הפגיעה בערכו הריאלי של חוב הנתבע. 4. הנתבע טען כי יש להבחין בין פירושו של פסק דין לבין תיקונו. הנתבע טען כי משניתן פסק הדין, בית הדין סיים את מלאכתו ואין לו סמכות להבהיר את פסק הדין ו/או לתת לו פירושים כאלה ואחרים. באשר לתיקון פסק הדין, הנתבע טען כי סמכותו של בית הדין מעוגנת בסעיף 81 לחוק בתי המשפט. הנתבע, לאחר שחזר על האמור בסעיף הנ"ל, טען כי אין בית הדין רשאי לתקן טעויות מהותיות שנפלו בפסק דינו. לגופו של עניין, טען הנתבע כי הסכום שהוסכם עליו מבוסס על חובו לתובעת עד לחודש מרץ 2009 ומבוסס על דוח שהעבירה התובעת אליו ושעותק ממנו צורף לתגובה. הנתבע ציין כי כפי שהוסכם, הועבר אליו הסכם פריסה שכלל חישובי ריביות שכלל לא הוסכם לגביהם ובניגוד להסכמות שהושגו בין הצדדים. הנתבע הוסיף, כי בקשתה של התובעת משמעותה הוספת דברים מהותיים לפסק הדין שאינם עניין של מה בכך. הנתבע הדגיש כי, לפחות, כוונתו הייתה שיש לראות בסכום המוסכם כסכום הכולל את חובו של הנתבע עד לחודש מרץ 2009 ובהתחשב בפריסה ל- 10 תשלומים. 5. דיון והכרעה: א. ראשית נפתח ונפנה לכך שעקרון הוא בשיטת משפטנו, כי בית המשפט מסיים את מלאכתו וממצה את סמכותו עם מתן הכרעתו במחלוקת. הווה אומר, עם מתן פסק הדין או ההחלטה. עמד על כך בית המשפט בע"א 9085/00 שטרית אברהם נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז(5), 462 (2003) בהוסיפו בעמוד 475 לפסק הדין, כהאי לישנא: "לאחר מתן פסק הדין שוב אין בידו [של בית המשפט] להידרש פעם נוספת לנושא ההתדיינות, להוסיף, לגרוע או לתקן את החלטתו אלא במסגרת המותרת לו בחוק והיא בגדרי תיקון טעות כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, או במסגרת הבהרה הניתנת על ידי בית המשפט לפסק הדין לצורך ביצועו על-פי בקשתו של ראש ההוצאה לפועל, מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967." רוצה לומר כי בכל הקשור לבקשה להבהרת פסק הדין הרי אין בעל דין מוסמך לפנות בבקשה ממין זו לבית הדין. במקרה דנן, פסק הדין ניתן לבקשת ב"כ הצדדים שהגיעו בעצמם להסכמה הכוללת סכום ומספר תשלומים מוסכמים. לא זו אף זו, הצדדים היו אמורים להגיש לבית הדין הסכם פריסה לאישור בית הדין עד ליום 17.6.09 אך בחרו שלא לעשות זאת. משכך ניתן תוקף של פסק דין להסכם כפי שגובש ונוסח בין הצדדים שממנו אין אנו למדים דבר לעניין ריבית הפיגורים. ככל שהתובעת הייתה חפצה בהעמדת דברים על דיוקם, הייתה בפניה הזדמנות לעשות זאת הן על ידי הגשת הסכם פריסה או להודיע על ביטול ההסדר המוסכם בטרם מתן פסק הדין. כעת מבקשת התובעת להורות על תיקון פסק הדין כך שיכלול ריבית פיגורים. ב. באשר לתיקון פסק הדין הרי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי: "(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בההחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה ; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה. (ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בההחלטה אחרת שנתן. .......". כבר נאמר כי במקרה דנן, אין המדובר בטעות כלשהי שנפלה בעצם מתן תוקף של פסק דין להסכם אם כי לכאורה פגם בפן ההסכמי שבין הצדדים שהסכימו ו/או לא הסכימו באשר לעניין הריבית בשל הפריסה. אין ביכולתנו בשלב זה לקבוע כי נפלה טעות בהסכם הפשרה ואם לאו, שכן הצדדים בעצמם חלוקים ביניהם באשר לסכום הפשרה, כך שלשיטתו של ב"כ הנתבע הסכום שהוסכם ביניהם כלל ריבית בגין הפריסה לתשלומים וריבית פיגורים, והסכמתו למתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה נבעה בעיקרה מגובה הסכום כך שאילו היה יודע שההסכם שיישלח אליו יהיה שונה מזה שהוסכם לגביו היה מנהל משא ומתן עם ב"כ התובעת בקשר לגובה החוב ושוקל את יתר שיקוליו. בית הדין נעתר לבקשת ב"כ הצדדים וכיבד את אומד דעתם שעה שנתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה כפי שהושג ואין מדובר בטעות כלשהי המצדיקה את תיקון פסק הדין. למותר לציין כי כבר נפסק, שבעל דין יכול להשיג על פסק דין שבהסכמה בשתי דרכים חלופיות: אחת היא ערעור, והשנייה היא תביעה לביטול פסק הדין. הבחירה בין שתי החלופות תלויה בעילה אשר על יסודה מבקש בעל דין להשיג על פסק הדין ולבטלו או לשנותו. אם גילה בעל דין פגם בהליך השיפוטי, מה שאין במקרה שבפנינו הרי תרופתו היא לערער. אם ההליך השיפוטי היה תקין, אלא שהחלק ההסכמי נפגם מסיבה כלשהי, תרופתו של בעל הדין היא להגיש תביעה לביטול ההסכם מחמת הפגם שבו ואם יבוטל ההסכם יתבטל גם פסק הדין. (ראה ע"א 2536/90 אסתר סיטבון נ' פרדי סיטבון , פ"ד מ"ה (2) 573, וראה גם דב"ע נ"ב/ 199-3 כיפה בע"מ נ' יעקב בן עמי , פד"ע כ"ה 97). בבשא (ארצי) 384/06 מהנא כניפה - איגוד ערים לכבאות גליל מערבי (מיום 2.7.06) חזר בית הדין הארצי על ההלכה בעניין זה בציינו: "הלכה מושרשת היא כי לפסק דין שניתן על יסוד הסכמת הצדדים שני פנים - האחד, הוא יסוד ההסכם שבין הצדדים, ואילו השני הוא הגושפנקא השיפוטית שניתנת להסכמת הצדדים בדמותו של פסק הדין. בנסיבות מסוימות אפשר שתקיפת פסק דין שניתן על יסוד הסכמה, תוביל לביטולו”. ג. לסיכום, ככל שלב"כ התובעת טענות כלשהן כנגד עצם ההסכמה ו/או ככל שהנו סבור כי קיימת עילה כלשהי המצדיקה את ביטול הסכם הפשרה, הרי ההליך הנכון במקרה כגון דא הנו על ידי הגשת תביעה לביטול הסכם הפשרה ולא על ידי בקשה לתיקון ו/או הבהרת פסק דין. לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות. ניתן היום ל' באב, תשס"ט (20 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים. ורד שפר, שופטתנשיאה בקשת הבהרהתיקון פסק דין