חיסיון עובדי ציבור בנזיקין לפנינו בקשה לסילוק תביעה על הסף כנגד הנתבעים 5-4 בשל היעדר יריבות, היעדר עילת תביעה אישית, היעדר סמכות עניינית, וחסינות עובד ציבור. התובע מועסק באיגוד ערים אזור שומרון, תאגיד סטטוטורי אשר הוקם מכוח חוק איגודי ערים התשט"ו- 1955 (להלן: "האיגוד") החל משנת 1974. התובע הועסק תחילה כווטרינר ראשי, אך החל משנת 1988 הועסק כמנהל אדמיניסטרטיבי באיגוד, והחל מסוף שנת 1988 מונה למנכ"ל האיגוד. על העסקתו של התובע חלות הוראות הסכם הוטרינרים משנת 1995. ביום 11.9.07 הגיש התובע בבית הדין לעבודה בחיפה בקשות למתן צווי מניעה קבועים וזמניים למניעת הורדה בדרגה, הפחתה בשכר וניכויים בשכר, כנגד הנתבעים 2-1, מדינת ישראל - הממונה על השכר והסכמי עבודה (להלן: "הממונה") וכנגד הנתבעים 5-3, האיגוד, יו"ר האיגוד, וגזבר האיגוד. בקשות אלה הוגשו בעקבות החלטת הממונה מיום 29.7.07, המתייחסת לחריגות שכר שנמצאו אצל התובע, על פי קביעת הממונה, בניגוד לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, כמפורט להלן: דרגה 11+ החורגת ממתח הדרגות לדירוג הוטרינרים החל על התובע; תוספת ניהול בשיעור 20% על אף שלא היה תחת אחריותו מתקן וטרינרי, בניגוד להסכם הוטרינרים; תוספת רופא וטרינר ותוספת כוננות ששולמו לתובע בשיעורים חורגים מהשיעורים להם הוא זכאי על פי הסכם הוטרינרים. החלטת הממונה מורה לאיגוד לשלם את שכרו של התובע לפי דרגה 10+ וכן להפחית את שאר תוספות השכר כמפורט בהחלטה, תוך חיוב התובע בהשבת הסכומים ששולמו ביתר בגין דירוגו בדרגה חורגת ובגין תשלום תוספות שכר שאין הוא זכאי להן על פי הסכם הוטרינרים. כמו כן, הגיש התובע תביעה כספית לחיוב האיגוד והנתבעים 5-4 בתשלום הפרשי שכר עבודה מולן עבור השנים 2005-1998, פדיון חופשה שנתית, דמי אש"ל, החזר דמי רישום עבור קורס דירקטורים, ופיצוי בגין עוגמת נפש. בעקבות החלטת בית הדין הארצי מיום 18.11.07, הועברה התביעה להתברר בבית הדין לעבודה בתל אביב (בש"א (ארצי) 680/07). יו"ר האיגוד וגזבר האיגוד הגישו "בקשה לסילוק התביעה כנגד הנתבעים 5-4 על הסף ולחלופין למחיקת נתבעים אלו מכתבי הטענות", מושא החלטה זו. לטענתם, החלטות ו/או פעולות שנקטו בעניינו של התובע היו כדין, בסמכות, ובמסגרת ו/או בתוקף תפקידם כיו"ר האיגוד וגזבר האיגוד ולא נפל בהן כל פגם. על כן, דינן של טענות ותביעות כלשהן של התובע בנוגע להפחתה שחלה בתנאי שכרו וחיובו בהשבה, להיות מופנות כנגד האיגוד ולא כנגד יו"ר האיגוד וגזבר האיגוד, שבינם לבין התובע אין כל יריבות. התובע הגיש תביעה כנגד האיגוד ועל כן צירופם של יו"ר האיגוד וגזבר האיגוד מיותר, פוגע ביעילות הדיון, וכרוך בהוצאות מיותרות. בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה אישית שמבקש התובע לנהל מול היו"ר והגזבר, לא רק בשל היעדרם של יחסי עובד מעביד ביניהם, אלא אף בשל היותה של התביעה המופנית נגדם תביעה נזיקית. בנוסף לכך, סעיף 7א' לפקודת הנזיקין מעניק חיסיון עובד ציבור ליו"ר ולגזבר כנגד תביעות המטילות אחריות בנזיקין. התובע טען, מנגד, כי עומדת לו עילת תביעה אישית כנגד היו"ר והגזבר, שהיו מעורבים בהחלטה להוציא לפועל את החלטת הממונה, ולעכב ולהלין את הפרשי השכר המגיעים לו על פי דין. לטענת התובע, היו"ר והגזבר פעלו בעניינו בחוסר סמכות, תוך חריגה ממסגרת תפקידם ומגדר ההרשאה החוקית שניתנה להם, מתוך מניעים אישיים זרים ופסולים, ובחוסר תום לב. כך, ובין היתר, היו"ר אישר הוצאתה לפועל של החלטת הממונה מיום 29.7.07, מבלי שניתן לכך, קודם לכן, אישור של מועצת האיגוד כנדרש על פי צו ההקמה של האיגוד. בנוסף לכך, היו"ר והגזבר הציגו בפני הממונה נתונים וממצאים שגויים בנוגע לקיומם של מתקנים וטרינריים בשטח האיגוד עליו הופקד, ובשל כך הממונה שלל שלא כדין את זכאותו לתוספת ניהול ותוספת רופא וטרינר. התובע הוסיף וטען כי מינויו של הנתבע 5 לתפקיד גזבר האיגוד חסר תוקף, ועל כן אין הוא יכול להיחשב אורגן של האגוד. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר המצוי בתיק בית הדין, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף של התביעות כנגד היו"ר והגזבר להידחות, מהטעמים שיפורטו להלן. נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, כאשר על בית הדין לבחון אם בהנחה שהתובע יוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו. תביעה תסולק על הסף רק באותם מקרים בהם ישוכנע בית הדין כי גם אם יוכחו כל הטענות בכתב התביעה לא יוכל התובע לזכות בתביעתו, מטעמים שונים - העדר עילה, העדר יריבות, התיישנות; מעשה בית דין; העדר סמכות עניינית. אשר לטענה בדבר העדר סמכות עניינית: בהתאם לפסיקה - "הקביעה אם סכסוך הוא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אינה נקבעת על פי פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק או על פי זהות הצדדים להליך, אלא על פי מבחנים מהותיים: מהות העניין הנדון או מהות העילה, והאם על פי תכלית חוק בית הדין לעבודה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון באותו עניין. ככל שעל פי מהות העניין מקומו של הדיון בסכסוך הוא בית הדין לעבודה, משתרעת סמכותו על כל בעלי הדין הנוגעים לעניין" [עע (ארצי) 655/06 טרנר - אטיאס, 3.6.2007]. מבחן מהות העניין על פי הפסיקה הוא "מבחן העילה במובנה הרחב" במסגרתו על בית הדין לבחון האם מהותו של הסכסוך שהתגלע בין הצדדים ו/או עיקרו קשור ו/או אחוז ביחסי עבודה [ע"ע 617/07 מדינת ישראל , משרד החינוך - ליטבק, מיום 23.10.08]. בהתאם לכך, נפסק כי לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בהליכים בין עובדי גופים מתוקצבים לבין הממונה על השכר (דב"ע נז/16 - 4 מרכז השלטון המקומי - ההסתדרות הכללית, פד"ע לב 1). בעניין אטיאס - טרנר נקבע כי בית הדין לעבודה מוסמך באחריותו האישית של ראש עיר בגין הסכם פרישה של גזבר העירייה הכולל חריגות שכר, על אף העדר יחסי עובד מעביד ביניהם, כפי שנקבע בעניין טרנר לעיל - בית הדין לעבודה מוסמך לדון בתביעות כנגד ראש העיר שעילתן דיני חוזים, הפרת חובת תום הלב וההגינות, הפרת חובות מתחום המשפט המינהלי (כגון - חריגה מסמכות) וכל עילת תביעה שבמסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אילו היה מדובר בתביעה בין צדדים שהתקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד, ככל שהן קשורות לעבודתו ולסיום עבודתו של הגזבר בעירייה. עניינו של הליך זה תנאי עבודתו ושכרו של התובע באיגוד, ובכלל זה, השאלה האם החלטת הממונה בנוגע לקיומן של חריגות שכר אצל התובע, המחייבות הפחתת דרגת התובע ותוספות השכר המשולמות לו על פי הסכם הוטרינרים, תוך חיובו בהשבה, נתקבלה כדין ולא נפל בה פגם המחייב התערבות בית הדין. כמו כן, עניינו של הליך זה הוא זכאות התובע להפרשי שכר ותשלומים נוספים. אין מחלוקת כי היו"ר והגזבר היו מעורבים בהליך קבלת החלטת הממונה, ומאוחר יותר במימושה והוצאתה לפועל על ידי האיגוד. כאמור, לטענת התובע הם פעלו בחריגה מסמכות, משיקולים זרים, ובחוסר תום לב. הטענות אותן מעלה התובע כלפי הנתבעים הינן טענות מתחום "משפט העבודה המנהלי", ובכלל זה, חריגה מסמכות, שיקולים זרים וחוסר תום לב. על כן, על פי מהות העילה, השאלה האם הנתבעים 5-4 נושאים בחבות אישית כלפי התובע, בשל מעשים ומחדלים נטענים שהתובע מבקש לייחס להם בנוגע להחלטת הממונה ויישומה, דינה להתברר במסגרת ההליך בבית הדין לעבודה, שהוא בעל הסמכות הייחודית לדון בתובענות שעילתן ביחסי עובד ומעביד או זכויות שמקורן במשפט העבודה ויחסי עבודה. זאת, כפי שנפסק בעניין אטיאס - טרנר. בשלב זה של ההליך בית הדין כלל לא דן בנכונותן של טענות אלה, וטענות היו"ר והאיגוד כי פעלו בסמכות לטובת האינטרסים של האיגוד, בתום לב ומשיקולים עניינים. הכרעה בטענות התובע, היו"ר והגזבר טעונה שמיעת ראיות, ולא ניתן להכריע בהן בשלב זה של ההליך. עם זאת, בית הדין אינו בעל סמכות עניינית לדון בתביעות שעילתן נזיקית, וזאת לנוכח הוראת סעיף 24(א)(1) סיפא הקובעת כי בית הדין מוסמך לדון בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד למעט תביעה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התובע גם לא טען בכתב התביעה לעילת תביעה נזיקית כנגד היו"ר והגזבר. על כן, השאלה האם קיימת הצדקה להכיר בחסינות הגזבר והיו"ר מכוח סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] או שמא יש להטיל עליהם אחריות אישית לנזקיו הנטענים של התובע, הנפרדת מאחריות האיגוד, אינה רלוונטית להליך ומסגרת דיוננו זה אלא דינה להתברר על ידי הערכאה המוסמכת לדון בתביעה נזיקית מעין זו [ע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ. ליפקונסקי, מיום 29.11.04]. בכל מקרה, ולמעלה מהצורך, נציין כי היו"ר והגזבר לא נקטו בדרך הקבועה בסעיף 7ג לפקודת הנזיקין ובתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו-2006, הקובעות הוראות מפורשות באשר להליך שעל העובד ו/או הרשות הציבורית לנקוט בו עת מוגשת תובענה נגד העובד ואלה טוענים לחסינות עובד ציבור, ובדבר בירור העניין על ידי הערכאה השיפוטית, ובכלל זה, הגשת "הודעת הכרה" של המדינה ו/או הרשות הציבורית על כך שמעשה העובד נעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני. על כן, הם לא עומדים, ממילא, בתנאים המאפשרים להם ליהנות מחסינות עובד ציבור, מכוח סעיף 7א לפקודת הנזיקין. מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית. היו"ר והגזבר ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה לצדדים, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. חיסיוןעובדי ציבורנזיקין