כיצד מתבצע חישוב פיצויים על הפסד השתכרות לעתיד - ארה''ב ? בית המשפט ציין הפסיקתו כי במדינות ארצות הברית מקובל לחשב את הנזק בגין הפסד כושר השתכרות בהתבסס על ראיות סטטיסטיות הנמסרות מפי כלכלנים וסטטיסטיקאים מומחים (ראו 2002 A.L.R.5th 25, 2b;Illinois Jurisprudence, Personal Injury and Torts § 5:37;L.M. O'Connor & R.E. Miller, "The Economist-Statistician: A Source of Expert Guidance in Determining Damages" 48 Notre Dame L. Rev. 354 (1972)). בחלק מהמדינות אף ישנו הכרח בהבאתן של ראיות סטטיסטיות כאלה (22 Am. Jur. 2d DAMAGES § 765). לפי הגישה הרווחת, מחושב הנזק לפי נתונים סטטיסטיים שמביאים המומחים, המסתמכים על מאפיינים שונים של הנפגע, בהם גיל, מגדר, גזע, מעמד סוציו-אקונומי והשכלה (2002 A.L.R.5th 25, 9; L.M. O'Connor & R.E. Miller, "The Economist-Statistician: A Source of Expert Guidance in Determining Damages" 48 Notre Dame L. Rev. 354, 356 (1972)). כאשר מדובר בהפסד כושר ההשתכרות של ילד, אשר טרם החל לסלול את דרכו המקצועית, נדרשים המומחים לנתונים אלה, כמו גם להשכלתם של הוריו ואחיו של הילד-הניזוק, ביתר שאת (לסקירה עדכנית ראוM. Chamallas, "Civil Rights In Ordinary Tort Cases: Race, Gender, And The Calculation Of Economic Loss" 38 Loy. L.A. L. Rev. 1435 (2005) (להלן: Chamallas); United States v. Bedonie, 317 F. Supp. 2d 1285, 1315-1320 (D. Utah, 2004)). כך, למשל, נפסק באחת הפרשות כי: [A] case such as this, involving a person who had not yet made his choice of livelihood, future lost earnings must be determined on the basis of potential rather than demonstrated earning capacity. That potential must be extrapolated from individual characteristics, such as age, sex, socio-economic status, educational attainment, intelligence and dexterity (Hughes v. Pender, 391 A.2d 259, 263 (D.C. 1978)). ובמקום אחר נאמר: Plaintiff presented evidence from an economics expert, Robert N. Fenili, Ph.D, as to the demonstrated earning capacity of someone of plaintiff's race, sex, age, and educational level (Athridge v. Iglesias, 950 F. Supp. 1187, 1192 (D.D.C. 1996)). דברים אלה הובאו בהסכמה בפסק הדין בעניין Croley, שניתן ב-D.C. בשנת 2000 (Croley v. Republican Nat'l Comm., 759 A.2d 682, 693 (D.C., 2000)). ככל שהניזוק הספיק, בטרם נפגע, להפגין את שאיפותיו, והצליח להוכיח ברמת וודאות מספקת את יכולתו להגשימן, יובא העניין בחשבון הפיצויים. בתי המשפט מדגישים, בהקשר זה, את חשיבותם של השכלת הנפגע והישגיו בתחומים שונים, כגון לימודים, ספורט וכיוצא באלה (לסקירה מפורטת ראו 2002 A.L.R.5th 25). כך, למשל, נפסק באחת הפרשות כי: In addition, prior to the accident, plaintiff had expressed an interest in becoming a lawyer. In light of all of the evidence, the Court finds that, but for the accident, plaintiff most likely would have obtained at least a college degree and there is a significant probability that he would have obtained a professional degree (Athridge v. Iglesias, 950 F. Supp. 1187, 1193 (D.D.C. 1996)). השוו: Clavier v. Roberts, 783 So. 2d 599, 610 (La. Ct. App. 2001). גם במקרים האלה, שבהם הובאו ראיות בדבר מסלול החיים בו חפץ היה הניזוק-הילד, הביאו בתי המשפט בחשבון הכרעתם נתונים סטטיסטיים, ובכלל זה נתונים הקשורים במינו, גזעו, משפחתו וסביבתו, על מנת לשקלל את ההסתברות שאכן היה מגשים את שאיפותיו (2002 A.L.R.5th 25, 2a). כך, למשל, בית המשפט לערעורים של D.C. דחה חוות דעת של מומחה לפיה המנוחה, שהייתה בת תשע בעת התאונה, הייתה רוכשת מקצוע אקדמי, זאת מכיוון שהמומחה לא הביא בחשבון את ציוניה ואת דוחות בית-הספר בו למדה, את ההשכלה והמקצוע של הוריה ואחיה ונתונים דמוגרפים אחרים. בית המשפט קיבל את הסטטיסטיקה לפיה אחת מבין כל מאתיים נשים מסיימת לימודים אקדמאיים מקצועיים, וקבע כי המומחה לא הוכיח שדווקא המנוחה"would have been the one among 200 women to graduate from graduate school" (ראוWashington Metro. Area Transit Authority v. Davis, 606 A.2d 165, 178 (D.C. 1992); כמו כן ראו Fontenot v. Laperouse, 774 So. 2d 278, 285 (La. Ct. App. 2000), בו חושב הפסד ההשתכרות של הניזוקה על-סמך שכרן הממוצע של נשים בעלות השכלה כשלה). יצוין, כי גם כאשר מדובר בניזוק בגיר, עשויים בתי המשפט להתחשב בשאיפותיו להתפתח ולהתקדם בחייו: [T]he test is not the age, pre-injury occupation, nor the nature of the proposed profession, but rather the sufficiency of the plaintiff's evidence in showing his skill, likelihood of becoming a member of the profession and availability of work in that area (Hoffman v. Sterling Drug, Inc., 374 F. Supp. 850, 861 (D. Pa. 1974)). לעיתים נפסק, כי אין די בנתונים סטטיסטיים גרידא, שאינם מתייחסים כלל לנסיבות אישיות-פרטניות של הניזוק, כדי להרים את נטל הוכחת הנזק. כך, למשל, נתונים אודות השתייכותו של הניזוק למעמד מסוים - לא בהכרח יספיקו (ראו Bulala v. Boyd, 239 Va. 218, 233 (Va. 1990) והדוגמאות לראיות שלא היה בהם די להרמת נטל ההוכחה ב- 2002 A.L.R.5th 25, 10b-23b). לצד הגישה הרווחת בפסיקה האמריקאית, לפיה ניתן - ואף רצוי - להשתמש בנתונים סטטיסטיים המתבססים על מגדר וגזע בחישוב הנזק בגין אבדן כושר השתכרות, ניתן לאתר בפסיקה האמריקאית גם גישות אחרות. הגישה הראשונה, בה נקט בית המשפט הפדראלי של ה-Sixth Circuit באחד המקרים, אינה חורגת מהמסגרת הכללית המכירה באפשרות להביא נתונים סטטיסטיים המבוססים על מגדר וגזע, אך היא רגישה ממנה. בית המשפט אפשר לנתבע להראות שמבחינה סטטיסטית התובעת - אישה שחורה - לא תהנה מסטנדרט החיים האמריקאי הממוצע, אולם שקלל, יחד עם נתונים אלה, גם את התחזית שמצב זה ישתנה, והפער בין המגזרים יצטמצם: While we also acknowledge defendant's statistical evidence showing that blacks and females generally do not presently fully enjoy the benefits of the American standard of living, we recognize the likelihood that these disadvantages will have considerably less impact in the future on the ability of a black female such as Terri to obtain gainful employment comparable to that available to white males (Drayton v. Jiffee Chemical Corp., 591 F.2d 352, 368 (6th Cir. 1978)). זאת ועוד, אל מול הזרם הרווח בפסיקה, המאפשר שימוש בנתונים המבוססים על מגדר ומין, ניתן לאתר בפסיקה גם גישה הפוכה, גם אם נפוצה פחות. כך, למשל, ככל שמדובר בשיוך מגדרי, פסק בית המשפט של Rhode Island בפרשת Reilly v. United States, 665 F. Supp. 976 (1987), כי אין לקבל את ההנחה לפיה נשים עובדות מספר מועט יותר של שנים בהשוואה לגברים: I cannot accept… [the] reduction of Heather's estimated working life by 40%. The reduction relies solely on the survey of women's work histories between 1978 and 1980… as a factual matter, I seriously doubt the probative value of such a statistic with respect to twenty first century women's employment patterns, particularly in light of current, ongoing changes in women's labor force participation rates (Ibid, at p. 997) החלטה זו של בית המשפט אושררה על ידי ה- First Circuit (863 F. 2d 149 (1st Cir. 1988); ראו גם פסק דינו של ה-First Circuit בעניין Caron v. United States, 548 F.2d 366, 371 (1st Cir. 1976) בו נאמר: "[W]e see no reason to distinguish between the sexes"). יתירה מכך, נפסק כי אין לקבל את ההנחה לפיה גם בעתיד יהיה גובה שכרן הממוצע של נשים שני שלישים משכרם הממוצע של גברים: This Court will not consider it error for a jury to refuse to minimize an award of lost minimum wages for an infant female on the assumption that the average wage for women in the future will still be only two-thirds of the average wage for men (Vincent v. Johnson, 833 S.W.2d 859 (Mo. 1992)). שאלת ההבחנה בין גברים לנשים בהקשר זה התעוררה גם ביחס לנפגעים ממתקפת הטרור הנוראה שנחתה על ארצות הברית ב-11 בספטמבר 2001. תחילה, החליט מנהל הקרן הסטטוטורית שהוקמה לפיצוי הנפגעים מהאסון, להסתמך על נתונים סטטיסטיים מבוססי מגדר לשם חישוב גובה הפיצויים לכל נפגעת ונפגע. אולם, לאחר שהוטחה נגדו ביקורת ציבורית, חזר בו מנהל הקרן והחליט להעניק פיצוי שווה לגברים ולנשים, לפי השכר הממוצע בקרב הגברים (להבדיל מהשכר הממוצע במשק האמריקאי; ראו Chamallas, בעמ' 1444-1445; M. Chamallas, "The September 11th Victim Compensation Fund: Rethinking The Damages Element In Injury Law" 71 Tenn. L. Rev. 51, 69-73 (2003)). באופן דומה, נבחנה שאלת הלגיטימיות של ביסוס הפסד ההשתכרות על שיוך גזעי בפסק הדין בעניין Wheeler Tarpeh-Doe v. United States, 771 F. Supp. 427, 455 (1991). בפרשה זו התעוררה השאלה כיצד יש לקבוע את פוטנציאל ההשתכרות של ילד, אשר מוצא אביו ממדינת ליבריה ואמו, על-פי צבע עורה, לבנה. בית המשפט דחה באותו עניין את השימוש בסטטיסטיקות המבוססות על שיוך גזעי או מגדרי, ופסק: [I]t would be inappropriate to incorporate current discrimination resulting in wage differences between the sexes or races or the potential for any future such discrimination into a calculation for damages resulting from lost wages. The parties did not cite any precedent on this question. Accordingly, upon request by the Court, [defendant's expert] submitted a calculation of the average earnings of all college graduates in the United States without regard to sex or race. בית המשפט העליון של מדינת מיסיסיפי הביע אף הוא את העמדה כי אין להישען על נתוני ההשתכרות של ההורים או על נתוני ההשתכרות הממוצעים בקהילתו של הילד הניזוק (Greyhound Lines, Inc. v. Sutton, 765 So. 2d 1269 (2000)). הישענות כזו, כך סבר, היא "both unfair and prejudicial". בית המשפט הקשה: Who is to say that a child from the most impoverished part of the state or with extremely poor parents has less of a future earnings potential than a child from the wealthiest part of the state or with wealthy parents? Today's society is much more mobile than in the past. Additionally, there are many more educational and job-training opportunities available for children as a whole today. We must not assume that individuals forever remain shackled by the bounds of community or class. לפיכך, קבע בית המשפט באותה פרשה כי השכר הממוצע במשק האמריקאי הוא נקודת המוצא לחישוב הפסד ההשתכרות בקרב קטינים (ראו גם Classic Coach, Inc. v. Johnson, 823 So. 2d 517, 528 (Miss. 2002)). אבן דרך נוספת הראויה לציון הינה פסק-דינו המקיף של בית המשפט הפדראלי במדינת יוטה בעניין United States v. Bedonie, 317 F. Supp. 2d 1285 (D. Utah 2004). בית המשפט פסק, כי בפיצוי בגין אבדן כושר השתכרות לפי ה-Mandatory Victims Restitution Act יש לפסוק לפי השכר הממוצע במשק, בהתעלם מגזע, מגדר ואזור-מגורים. המחלוקת בין שתי הגישות - זו התומכת בהבאת נתונים סטטיסטיים לפי חתך מגדרי וגזעי וזו המתנגדת לכך - באה לידי ביטוי גם בספרות. שם נסב הדיון, בין השאר, סביב שאלת תחולתה של חוקת ארצות-הברית במשפט הפרטי. פן מרכזי של הדיון שם מצוי בתחום דיני הראיות, לאמור: שאלת קבילותן של עדויות מומחים המתבססות על נתונים סטטיסטיים לפי מגדר וגזע (ראו M. Chamallas "Questioning The Use Of Race-Specific And Gender-Specific Economic Data In Tort Litigation: A Constitutional Argument" 63 Fordham L. Rev. 73 (1994); A. McCarthy "The Lost Futures Of Lead-Poisoned Children" 14 Geo. Mason U. Civ. Rts. L.J. 75 (2004); S.R. Lamb "Toward Gender-Neutral Data For Adjudicating Lost Future Earning Damages: An Evidentiary Perspective" 72 Chi.-Kent L. Rev. 299 (1996)). מן המקובץ עולה, כי בתי המשפט בארצות-הברית נוטים, בדרך כלל, לפסוק פיצויים בגין אבדן כושר השתכרות לפי נתונים סטטיסטיים המבוססים על מינו, גזעו ומעמדו הסוציו-אקונומי של הילד-הנפגע, וכן על השכלת הוריו. אולם, לצד הגישה הרווחת, מצאה ביטוי, בעיקר בשנים האחרונות, גם גישה אחרת, לפיה יש לפסוק פיצויים לפי השכר הממוצע במשק, ולהתעלם מסטטיסטיקות קבוצתיות. בית המשפט הפדראלי עמד בעניין Bedonie הנ"ל על כך שבתי המשפט נוטים, בדרך-כלל, באופן מפתיע, להתעלם מסוגיה זו בפסיקתם: Dr. Randle, who has performed thousands of lost income analyses, testified that no one had ever asked him to provide race- and sex-natural calculations in wrongful death cases… (p. 1315). Chamallas מסבירה נטייה זו בכך שאי-השוויון הגלום בה נחבא מאחורי "מומחיותם" של המומחים: [W]hen experts rely on race or gender-based statistics to calculate tort damages, we tend not to notice the discrimination and to accept it as natural and unproblematic (Chamallas, at p. 1442). אלא שסוגיה זו אינה "שקופה" עוד. המשפט האנגלו אמריקאיהפסדי השתכרותארצות הברית (ארה"ב)