1. בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 326/09. 2. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן - החוק), שתי עבירות של פציעה לפי סעיף 334 לחוק, עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק, ועבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק. 3. על פי כתב האישום, ביום 24.1.09 (יום שבת), בסביבות השעה 15:30 בצהריים, הגיע המשיב למגרש כדורגל הסמוך לרחוב מרגלית. באותו רחוב, בבית מספר 303, התגוררו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום האחים אבישי ועידן X, בניו של בנימין X, שבינם לבין המשיב שררה מערכת יחסים עכורה. נטען, כי המשיב הגיע למגרש הכדורגל בעת שעידן שהה בו. המשיב ניגש לעידן מאחור והכה בראשו פעמיים, באמצעות אגרופיו. לאחר מכן, צעק לעבר עידן "אני אשרוף לכם את הבית" ו"אתה לא תבוא יותר למגרש". עידן השיב לו כי ימשיך לבוא למגרש, ובתגובה, איים עליו המשיב באומרו "אם תבוא למגרש אני אראה אותך ביום שבת ואז זה לא יהיה שתי מכות אלא משהו שאתה לא תשכח". בהמשך אותו יום, בסביבות השעה 18:00, פגשו עידן ובנימין את המשיב וקטין שהיה עימו, בסמוך למקום. לאחר שבנימין שאל את המשיב מדוע הכה את בנו עידן, התפתחה בין השניים תגרה, במהלכה הכה המשיב את בנימין באגרופים בכתפו ובפניו. בהמשך הרים המשיב אבן מהקרקע, והכה באמצעותה את בנימין בראשו. עידן קרא לאבישי, וכשזה הגיע למקום, החלו המשיב והקטין ליידות אבנים לעברם של אבישי, עידן ובנימין. המשיב הרים אבן נוספת והשליך אותה ממרחק קצר לעבר פניו של אבישי, תפס בחולצתו, ואמר לו: "אתה יודע שאתה מת". לאחר מכן, נמלט המשיב מהמקום. כתוצאה ממעשי המשיב נגרמו לאבישי חבלות ושבר בלסת ו אשר הצריך ניתוח ואשפוז בבית חולים. לבנימין נגרם חתך בראשו שהצריך תפרים, וכן נגרמו לו חבלות בכתף וביד שמאל. לעידן נגרמו חבלות בפנים ובגב שטופלו בבית חולים. עוד נטען בכתב האישום כי המעשים הללו בוצעו בעת שהמשיב היה אמור להימצא במעצר בית, ומשכך, הפר המשיב את החלטת בית המשפט השלום בירושלים מיום 30.11.08 (ב"ש 16973/08), על פיה היה עליו להיות בשבתות בתנאי מעצר בית בבית הוריו ברחוב הליש 401/3 בירושלים, בפיקוחו של אחד מהוריו, עד השעה 19:00 בערב. 4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. לטענתה, ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו: עדותם של שלושת המתלוננים; התעודות הרפואיות שלהם; עדותה של עדת ראיה חיצונית לאירוע; והעובדה שהמשיב שינה גרסאותיו בעת חקירתו במשטרה. המבקשת טוענת כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את ביטחון הציבור, ואת ביטחונם של המתלוננים בפרט, ולכן קמה עילה למעצרו לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים). לדידה, חשש זה קם גם לנוכח עברו הפלילי של המשיב, הכולל עבירות אלימות בגינן ריצה מספר מאסרים בפועל. עוד הוסיפה וטענה כי אם לא ייעצר המשיב קיים חשש שישבש את מהלך המשפט, ישפיע על עדים ויתחמק מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, שכן המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בשעה שהיה אמור לשהות בתנאי מעצר בית שהוטלו עליו בב"ש 16973/08 (בית משפט השלום בירושלים), מה שמלמד שהוא אינו ממלא אחר הוראות בית המשפט ולא ניתן לסמוך עליו. כן תלוי ועומד נגדו עונש של מאסר על תנאי אשר יהא בר הפעלה אם יורשע (ת"פ 723/04 מחוזי י-ם). משכך, קמה עילה למעצרו אף מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. לבסוף, טענה המבקשת כי חומרת המעשים הנטענים ונסיבותיהם, מוליכים למסקנה כי אין תחליף ראוי למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. 5. בדיון שנערך ביום 6.2.09 ציין ב"כ המשיב כי אינו חולק על כך שהתפתחה תגרה בין המשיב לשלושת בני משפחת X, כמתואר בכתב האישום, שבמהלכה נגרמו הפציעות והחבלות המתוארות בכתב האישום, אך טען כי המשיב הותקף, כי היה לבדו וכי נאלץ להגן על עצמו, בהוסיפו שהתקיפה כלפיו היתה קשה ומסוכנת. לדבריו, בני משפחת X ביקשו לנקום במשיב על היתקלותו הקודמת עם עידן במגרש הכדורגל. למשיב לא היתה אפשרות לברוח, ולכן הוא נאלץ להתגונן מפניהם. עוד טען כי את הפציעה הגדולה - השבר בלסת של אבישי - לא גרם המשיב, אלא קטין בשם איתמר, שנכח במקום האירוע, נחלץ לעזרתו של המשיב וזרק את האבן לעבר פניו של אבישי. לטענת ב"כ המשיב, העובדה שהמשיב פעל להגנתו העצמית משפיעה על שאלת מסוכנותו. לדידו, גם אם המשיב זרק את האבן, הרי שהדבר היה לצורך התגוננות בלבד. עוד טען כי למתלוננים עצמם רקע של עבירות אלימות, וכי לא סביר שהמשיב ייזום קטטה מול שלושה אנשים, כשהוא לבדו. אשר לגרסתו של עידן, כי לאחר שהמשיב הכה אותו בראשו במגרש הכדורגל הוא חזר לביתו ועזר בשיפוץ חדר האמבטיה, במקום להתלונן עליו, טען ב"כ המשיב כי היא אינה הגיונית ובלתי סבירה. ב"כ המשיב הלין על כך שהמשטרה לא גבתה עדות מאמם של המתלוננים, למרות שכל העדויות מתארות כי היא נכחה באירוע והחזיקה אבן גדולה בידה. לעניין הפרת תנאי מעצר הבית שקבע בית המשפט השלום, טען ב"כ המשיב כי אלה לא בהכרח הופרו, שכן המשיב "רשאי לצאת לבית הוריו בשבת, המגרש נמצא מתחת לבית שלו. מדובר בשכונת גילה, הכל קרוב אחד לשני..." (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 7 - 9). לבסוף הציע ב"כ המשיב חלופת מעצר לפיה יימצא המשיב במעצר בית מלא (תוך איסור יציאה מהבית לעבודה עם אביו ואיסור יציאה לבית הוריו), וכן איזוק אלקטרוני. לחלופין, ביקש מבית המשפט להורות על הגשת תסקיר מעצר. 6. בתום הדיון הוריתי למשטרה לבצע חקירה משלימה לצורך חקירתו של הקטין איתמר, לאחר שכתובתו תימסר עוד באותו יום למבקשת על ידי ב"כ המשיב, וקבעתי דיון משלים בבקשה. 7. בדיון שהתקיים ביום 9.2.09 הלין ב"כ המשיב על פרק הזמן הארוך שלטענתו נדרש למשטרה לחקור את איתמר, ועל כך שהמשטרה טרם ביצעה בדיקת דנ"א של הדם שנמצא על מעילו של המשיב בעת שנעצר. עוד הלין על כך שהגם שהמשטרה צילמה את סימני החבלות על גופו של המשיב, המעידים שהמתלוננים חבטו בו, צילומים אלה אינם מצויים בתיק החקירה. ב"כ המשיב טען כי הודעתו של הקטין איתמר תומכת בגרסתו של המשיב, שכן הלה הודה בחקירתו שהוא זרק את האבן הגדולה שפגעה בפניו של אבישי, באזור הלסת , כדי להגן על המשיב לאחר שהותקף על ידי בני משפחת X. עוד טען ב"כ המשיב כי באירוע הראשון שהתרחש במגרש הכדורגל, הכה המשיב את עידן משום שהוא ראה אותו מכה ילדים בשכונה, וביקש להתרות בו שיפסיק לעשות כן. 8. המבקשת ציינה כי בעקבות חקירתו של איתמר מבקשת המשטרה לערוך פעולות חקירות נוספות, של המתלוננים, של המשיב עצמו, ואולי אף של מעורבים נוספים. לגופה של ההודעה, טענה המבקשת כי הודעתו של איתמר היא מגמתית, ונועדה לשלול כל פעולה אקטיבית של המשיב כלפי המתלוננים. מכל מקום, לטענתה, לא כל מה שאמר איתמר מתיישב עם דברי המשיב. כך, איתמר אמר שעידן זרק אבן גדולה על המשיב, בעוד שהמשיב מעולם לא הזכיר זאת ואף אמר במשטרה שאיתמר היה במקום אך לא עשה דבר. לפיכך טענה המבקשת כי הודעתו של הקטין איתמר אינה מפחיתה את עוצמת הראיות לכאורה באופן שמאפשר את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. בתגובה לכך, טען ב"כ המשיב כי המשיב לא רצה לסבך את איתמר, ולכן לא אמר במשטרה שאיתמר הוא מי שזרק את האבן. 9. בתום הדיון באותו יום הוריתי על הגשת תסקיר מעצר. בתסקיר שהוגש ביום 19.2.09 צוין כי המשיב הינו רווק בן 27, אב לשני ילדים בגילאי שנתיים וחצי שנה, וחי עם חברתו לחיים בדירה שכורה. התסקיר תאר קשיי השתלבות של המשיב במסגרות חינוכיות שונות לאורך שנות ילדותו, וכן מעורבות בעבירות של רכוש, אלימות וסמים. צוין, כי המשיב נדון למאסר ראשון בגיל 16 ובהמשך ריצה ששה מאסרים שונים בגין עבירות אלימות, רכוש וגניבת רכב. ממאסרו האחרון, בן שנה, הוא השתחרר לפני כשנתיים. קצין המבחן הוסיף כי המשיב נעצר בשנת 2007 עד תום ההליכים בגין חשד לביצוע עבירות של הכשלת שוטר והחזקת רכוש החשוד כגנוב, ובהמשך שוחרר לתנאי מעצר בית בבית השכור, בתוספת איזוק אלקטרוני, ותוך אפשרות לצאת לעבוד עם אביו ובפיקוחו. כן התיר בית המשפט למשיב לשהות בבית הוריו בשבתות. ביום 30.12.08 הרשיע בית המשפט השלום את המשיב בעבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, וזיכה אותו מחמת הספק מהעבירה של הכשלת שוטר בתפקיד. קצין המבחן הוסיף כי המשיב סיפר שהוא מבקש לשנות את אורח חייו, ופנה בעבר לקבלת סיוע מגורמים שונים. בין היתר, התקרב לדת ועשה צעדים ראשונים למסד את הזוגיות עם חברתו, אם ילדיו. קצין המבחן התרשם כי למשיב נטייה אימפולסיבית וקשיים לשלוט בהתנהגותו, וכי הינו בעל דפוסי חשיבה והתנהגות עבריינים וכוחניים. לדבריו, גם העובדה שהמשיב ממתין למתן גזר דין ושהוטלו עליו תנאים מגבילים של מעצר הבית, כמפורט לעיל, לא גרמו לו למתן את דחפיו. לעניין חלופת המעצר, ציין כי שוחח עם אמו ועם חברתו של המשיב, אך לא פרט אודות תוכן השיחות הללו, ואך הוסיף כי בכתב האישום נשוא תיק זה מואשם המשיב בהפרת תנאי מעצר הבית. לסיכום, כתב כי נוכח מורכבות קשייו של המשיב והעובדה שהוא עומד בפני מתן גזר דין, אין בידי שירות המבחן לבוא בהמלצה בעניינו בשלב זה. 10. בדיון שהתקיים ביום 25.2.09 הודיע ב"כ המבקשת כי שלושת המתלוננים אינם משתפים פעולה ולכן טרם נחקרו. ב"כ המשיב מצידו טען כי העובדה שהמתלוננים אינם משתפים פעולה, ואף ביקשו מהמשטרה לבטל את התלונה, מחזקת את טענת ההגנה העצמית. בנוסף טען שהתקרית לא היתה מתוכננת, ומדובר באירוע שהתפתח שלא בשליטתו של המשיב. כן הלין על שירות המבחן, שלטענתו לא ביצע בדיקה אובייקטיבית, ושחוות דעתו אינה מתייחסת במפורש לאפשרות של חלופת מעצר. ב"כ המשיב שב והציע חלופת מעצר של מעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני, וזאת בהתחשב גם בכך שמדובר בסכסוך בין אנשים מסוימים, להבדיל מאדם שתוקף אנשים באקראי. לדבריו, עד לתקרית, לא הפר המשיב את תנאי מעצר הבית שנקבעו לו, במשך שנה וחצי, ומכאן שהוא ראוי לאמון בית המשפט. דיון 11. לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושקלתי את טענות הצדדים, באתי בסופו של דבר למסקנה כי יש מקום להורות על שחרורו בערובה של המשיב, בתנאים של מעצר בית מלא, ובתנאים נוספים שיפורטו להלן. אנמק. 12. תנאי למעצרו של נאשם עד לסיום משפטו הוא קיומן של ראיות לכאורה נגדו (סעיף 21(ב) לחוק המעצרים). על אותן ראיות לכאורה לבסס סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם בתום המשפט: "אם על פי ראיות אלה עצמן, אין סיכוי סביר להוכחת האשמה בתום המשפט, אין מקום לעצור את הנאשם עד תום ההליכים ולשלול ממנו את חירותו" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 14.5.96 (להלן - עניין זאדה), בפסקה 13; וראו גם בש"פ 10936/08 אלעטאונה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 11.1.09; בש"פ 1108/08 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 18.1.09). כאמור, הראיות שעליהן נסמכת המבקשת הן בעיקרן הודעותיהם של שלושת המתלוננים כי המשיב תקף אותם, פגע בראשו של בנימין באמצעות אבן, וזרק אבן על אבישי שפגעה בלסת ו. לכך נלוות התעודות הרפואיות בדבר הפציעה שנגרמה למתלוננים. מנגד, עומדת גרסתו של המשיב כי המתלוננים הם שתקפו אותו, ואילו הוא, בתגובה ובניסיון להגן על עצמו, פגע בהם. לגרסתו מצטרפת הודעתו של הקטין איתמר, מיום 8.2.09, בה העיד כי בעת שחזר יחד עם המשיב מבית הכנסת, הבחינו בהם עידן ואביו בנימין, שקראו לאבישי להצטרף אליהם, והלה הגיע עם אלה קפיצית והחל להכות את המשיב. איתמר סיפר, כי אבישי ניסה להכות גם אותו, ובתגובה, הוא זרק עליו אבן גדולה שפגעה בו באזור הלסת , ולאחר מכן, הלכו המתלוננים לדרכם. יצוין, כי בהמשך הודעתו, אמר איתמר כי זרק את האבן על אבישי משום שזה הרביץ למשיב עם אלה. עוד הוסיף כי ראה במו עיניו שעידן זרק אבן גדולה על המשיב. 13. העולה מן האמור, כי בשאלה מי פתח בתגרה, כמו גם בשאלה מי זרק את האבן על אבישי, מדובר בסיטואציה של גרסה מול גרסה. כך גם, אין ביתר ההודעות שנגבו כדי ליתן מענה ברור לשאלות הללו. מר ניסים פרץ, מי שהפריד בין הצדדים, העיד כי לא ראה אם מישהו מהם החזיק בידיו חפץ כלשהו, וכן לא ידע לספר האם הקטין איתמר שנכח במקום באותה עת, קשור במישרין לאירוע או שסתם בא לראות את ההמולה. עדה נוספת, בשם נעמי גיל, סיפרה כי בעת שנסעה באוטובוס ראתה קבוצה של 4-5 אנשים בגילאי ה-20, במהלך תגרה. לדבריה, לאחד מהם היה קרש או צינור ביד, ואחד אחר חנק בחור והצמיד אותו לקיר. עוד סיפרה כי ראתה אישה מבוגרת מחזיקה אבן בידה. גם מעדותה של הילה, נכדתו של בנימין ואחייניתם של עידן ואבישי, לא ניתן ללמוד מי החל בקטטה. זו העידה כי לאחר ששמעה צעקות, הציצה מחלון חדרה וראתה את המשיב מכה את בנימין ועידן, ואחר כך, מרביץ לאבישי בפרצופו, כנראה באמצעות אגרופן. 14. כידוע, בשלב זה, כל שעל בית המשפט לבדוק הוא האם טיבה של הראיה "הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם" (עניין זאדה, בפסקה 12). על רקע דברים אלה, הגם שהתרשמתי כי בכל הנוגע לחלקו השני של האירוע (בו נפגע אבישי בלסת ו) מסכת הראיות לכאורה נגד המשיב לוקה בקשיים, שכן היא מסתמכת ברובה על גרסתם של המתלוננים אל מול גרסתם של המשיב והקטין איתמר, עדיין, ישנו סיכוי סביר כי עיבודן של כלל הראיות לכאורה ומכלול הנסיבות בתיק זה, במהלך המשפט, יוביל בתום המשפט להרשעתו של המשיב במיוחס לו. משכך, אני סבור כי לא די בקשיים האמורים ובטענת ההגנה העצמית שהועלתה כדי לקבוע שאין ראיות לכאורה נגד המשיב להוכחת אשמתו ביחס לכל חלקי כתב האישום. לפיכך, ולנוכח מהות העבירות המיוחסות למשיב, הרי שגם קמה נגדו עילת מעצר. 15. ב"כ המשיב הוסיף וטען כי העובדה שהמתלוננים אינם משתפים פעולה עם המשטרה, ואף ביקשו לחזור בהם מתלונתם, מחזקת את טענת ההגנה העצמית של המשיב, ומחלישה את הראיות לכאורה נגדו. טענה זו הגיונה בצידה. ואולם, מנגד, גם אין לשלול את האפשרות שאי שיתוף הפעולה מצידם של המתלוננים נובע מפחדם מהמשיב, וזאת בשים לב: לדבריו של אבישי לחוקר דורון ממן כי ביום האירוע, ה- 24.1.09, טען בפניו אבישי שבמשך תקופה ארוכה המשיב מאיים עליו, משום שהוא חושב שהלשין עליו למשטרה (מסמך לב' בתיק החקירה); לדברים שכתב רס"מ ודים מירקין ביום 26.1.09, כי בנימין X אמר לו שבניו עידן ואבישי מפחדים למסור עדות במשטרה (מסמך לד' בתיק החקירה); ולמזכר של רס"ר אלכסנדר רומנוב מיום 28.1.09, בו ציין כי בנימין אמר לו שהמתלוננים "החליטו לבטל את התלונה ולא להמשיך בטענה מה יהיה אחרי המשפט", וכי אבישי לא רוצה "להיכנס שוב לעולם הזה ולהמשיך את הסכסוך לשארית חייו" (מסמך נט' לתיק החקירה). אוסיף, כי אין בחומר הראיות עדות לכך שהמשיב איים על המתלוננים או הפחיד מי מהם לבל ישתפו פעולה עם המשטרה. בנסיבות אלה, שיש בהן פנים לכאן ולכאן, אינני מוצא לייחס משקל לאי שיתוף הפעולה של המתלוננים. 16. אשר לחלופת המעצר, עצם המעשה המיוחס למשיב - תקיפת המתלוננים והכאתם באופן שגרם להם לחבלות שחייבו טיפול בבית חולים, ובפרט תקיפת המתלונן אבישי באמצעות אבן שגרמה לו לשבר בלסת והצריכה ניתוח - מעיד על מסוכנות גבוהה. מסוכנות זו מתעצמת לנוכח עברו הפלילי של המשיב. בנוסף, העובדה שהמשיב הפר את תנאי מעצר הבית שנקבעו לו, מבססת את החשש כי אין לתת בו אמון. עוד אין להתעלם מכך שהמשיב הוא שתקף את עידן באירוע הראשון, במגרש הכדורגל. 17. חרף כל אלה, "שלב המעצר נועד לשם נטרול מסוכנותם של נאשמים טרם הרשעתם והוא אינו מהווה תקופת מאסר "על חשבון העונש". על בית המשפט לשקול אפשרות חלופת מעצר לשם מתן ביטוי לעריכת האיזון בין הגנת הציבור מפני מסוכנותו של נאשם ובין פגיעה בחירותו של מי שטרם הורשע" (בש"פ 2869/08 ריאן מאחמיד נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 15.4.08, בפסקה 29). בתי המשפט קבעו כי אף במקרים של עבירות חמורות, שככלל אין בהם מנוס ממעצר עד לתום ההליכים, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו ו"אין לך כלל שאין לו יוצאים מהכלל" (בש"פ 3534/04 אג'אבריה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 20.4.04, בפסקה 5). על רקע זה, לא אחת שחררו בתי המשפט לחלופת מעצר נאשמים שהואשמו בביצוען של עבירות שמעצם טיבן הינן חמורות ביותר. כך למשל, בהקשר של עבירה של דקירה בסכין, אמר כבוד השופט רובינשטיין: "אכן, המדובר בעבירה מכוערת מן הסוג שבתי המשפט נאבקים בו, וכך ראוי. ואולם, הדיון הנוכחי - בהליך המעצר - הוא בשאלה האין מקום, על פי צו המחוקק, לבדוק אפשרות לחלופה שהיא פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח" (בש"פ 11141/07 דוד ממן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 6.1.08, בפסקה ז', וראו גם ב"ש 4295/05 מדינת ישראל נ' דוד חיים היל, ניתן ביום 14.4.05). 18. בנסיבות המקרה שלפנינו, לא ברור האם המשיב פעל מתוך הגנה עצמית, כגרסתו, או שמא הוא התקיף את המתלוננים מיוזמתו שלו, כגרסתם. כמו כן, לא ברור מי גרם לשבר בלסת ו של אבישי - המשיב או הקטין איתמר (שאף הודה בכך). לשאלות הפתוחות הללו חשיבות לגבי מידת מסוכנותו של המשיב, והאם ניתן למצוא חלופת מעצר שיכולה לאיין את מסוכנותו. עוד יש ליתן את הדעת להודעתה של עדת הראיה החיצונית לאירוע, נעמי גיל, שמחזקת במידת מה את גרסתם של המשיב ושל איתמר כי המשיב הותקף באמצעות אלה, ולעדויות השונות על פיהן אמם של המתלוננים נכחה בזירת האירוע כשהיא אוחזת בידה אבן גדולה. דומה, כי כל אלה מצביעים על כך שאין לשלול את גרסתו של המשיב כי פעל להגנתו העצמית, ובהתאמה, מפחיתים את החשש ממסוכנותו. לכך גם מצטרפת העובדה שמדובר בסכסוך ספציפי בין אנשים מסוימים ולא בתקיפת אדם אקראי. 19. במצב דברים זה, באתי למסקנה, לא בלי התלבטות, כי למרות העבירה החמורה של פציעה וחבלה בנסיבות מחמירות המיוחסת למשיב (בין שאר העבירות), ניתן להפיג את מסוכנותו ולהשיג את מטרת המעצר על דרך של מעצר בית מלא ותנאים נוספים, חלף מעצרו מאחורי סורג ובריח. 20. לפיכך, אני מורה על שחרורו בערובה של המשיב בתנאים הבאים: א. המשיב ישהה, 24 שעות ביממה, במעצר בית מלא בדירתו השכורה ברחוב דרך חברון 67 בירושלים, באיזוק אלקטרוני, ובפיקוחם של חברתו סמדר איפרגן והוריו, עליזה ושלמה סבג, כאשר במשך כל שעות היממה יימצא לפחות אחד מהם יחד עמו בדירה, כך שלא ייווצר מצב בו המשיב ישהה לבדו בדירה, ללא פיקוח. למשטרה תעמוד האפשרות לבדוק את הימצאו במקום, בכל עת. המשיב יהיה רשאי לצאת ממעצר הבית לצורך התייצבותו למשפט, אך בכל יציאה כאמור ילווה באופן צמוד על ידי אחד מהמפקחים הנזכרים לעיל, שיהיה צמוד אליו החל מרגע יציאתו ועד לחזרתו. ב. המשיב יפקיד סכום של 15,000 ₪ במזומן להבטחת כל תנאי שחרורו בערובה. ג. בנוסף, יחתום המשיב על ערבות עצמית בסך 30,000 ₪ להבטחת כל תנאי שחרורו בערובה, וכן ימציא ערבות צד ג', בעל הכנסה חודשית קבועה של 7,500 ₪ לפחות, על סכום זהה. ד. המשיב לא יצור קשר כלשהו עם עדי התביעה, בין במישרין ובין בעקיפין. ה. יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב. ניתנה היום ח' באדר תשס"ט (4 במרץ 2009) במעמד הצדדים. דוד חשין, סגן נשיא משפט פליליכדורגלדיני ספורטאלימותקרקעותתקיפה