מבוא בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ע"י בימ"ש זה ביום 21/12/08 (להלן: "פסק הדין"). המשיב הגיש תגובה לבקשה, לפיה הוא מתנגד לבקשה מטעמים שפרט. רקע וטענות הצדדים המשיבה 1, מגדלי השמש מ.ה. (1990) בע"מ (להלן: "החברה" או "מגדלי השמש"), הקימה פרויקט מגורים המורכב משישה בנייני מגורים רבי קומות בשכונת קריית ראשון, בראשון לציון, הידוע בשם "כוכב הקריה" (להלן: "הפרויקט"). הזכויות בקרקע נרכשו ממנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל"). המשיב, מר אליאש ברגרין (להלן: "המשיב"), החזיק בעבר ב-20% מהון המניות של החברה. המשיב ביקש סעד הצהרתי לפיו בבעלותו 5 דירות בפרוייקט בראשון לציון שהקימה המשיבה 1 וכי הוא זכאי לרשום בעלות זו בפנקסי מנהל מקרקעי ישראל ובלשכת רישום המקרקעין. ביום 21/12/08 ניתן על ידי פסק דין בתביעה, בו קיבלתי את תביעתו של המשיב. בפסק דיני קבעתי כי: " אני קובעת כי התובע הינו בעל הזכויות בדירות עליהן נסובה התביעה, שמספרן 3, 42, 44 ו-45, והוא רשאי להרשם בספרי מנהל מקרקעי ישראל ובלשכת רישום המקרקעין כחוכר לדורות של דירות אלו. באשר לדירה 69, מאחר וזו נמכרה כאמור לצדדים שלישיים, אני קובעת כי התובע זכאי לקבל את סכום התמורה ששולם על ידי הצדדים השלישיים, כפי שהוסכם על ידי הצדדים ונקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו מיום 28.10.99 בבש"א 100898/98, פש"ר 225/97." המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לביהמ"ש העליון ביום 5/2/09. טענות המבקשים המבקשים טועים כי הם עומדים בתנאי ההלכה לעניין עיכוב ביצוע פסק דין, קרי, קיימים להם סיכויים טובים לכאורה להצליח בערעור, ישנו קושי בהשבת המצב לקדמותו באם יזכו בערעור לאחר ביצוע פסק הדין. באשר לסיכויי הערעור, המבקשים טוענים כי נפלו טעויות בפסק הדין אשר נובעות ממסקנות בלתי ראויות לחלוטין מהראיות אשר היו בפני בימ"ש זה וכן כי ביהמ"ש התעלם מהראיות שעלו בחקירה הנגדית של עדי המשיב.לפיכך, ישנם סיכויים טובים כי יתקבל הערעור, כך לטענתם. המבקשים טוענים כי באשר ל-4 הדירות לגביהן פסק הדין מחייב העברת זכויות במינהל למשיב, קיים חשש שלאחר הרישום לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, משום שתיתכן פגיעה בצדדים שלישיים. באשר לדירה מס' 69, לגביה ביהמ"ש זה קבע בפסק הדין כי הכונס יעביר את התמורה עבורה למשיב, המבקשים טוענים כי יהיה קושי להיפרע מהמשיב במידה והערעור יתקבל. המבקשים מדגישים כי הכסף יישאר מוקפא בידי כונס הנכסים. טענות המשיב המשיב מעלה טענה מקדמית לפיה מבקש 4 מנוע מהגשת ערעור על פסק הדין, קל וחומר בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. מבקש 4 בחר שלא להגיש כתב הגנה והודיע כי "לא ינקוט עמדה בתיק זה", על כן לא השתתף בדיונים אשר נערכו בביהמ"ש (נספח 1 לתגובה). המשיב מוסיף כי אף מבקש 1 מנוע מהגשת בקשה לעיכוב ביצוע. זאת משום שהצדדים חתמו על הסכם פשרה ביום 10/4/03 אשר אושר ע"י ביהמ"ש של הפירוק (מוצג ת/48, נספח 2 לתגובה). בהסכם הפשרה ויתר המפרק על כל תביעה ו/או טענה שיכלה להיות לו כלפי המשיב. המשיב טוען כי המבקשים לא הצליחו להוכיח שקיימים סיכויים טובים לקבלת הערעור. לטענתו, המבקשים מתבססים על קביעת ביהמ"ש באשר למהימנות העדים וכן על טענות אשר ביהמ"ש דן בהן במסגרת פסק הדין. המבקש מדגיש כי הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות באשר למהימנות עדים וממצאים שבעובדה אשר נקבעו ע"י ביהמ"ש שבחן את העובדות ופסק בסוגיה על סמך שמיעת עדויות וראיות. המשיב טוען כי המבקשים לא הוכיחו שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו באם יתקבל הערעור. המשיב מכר את הזכויות ב-2 מתוך 5 הדירות לצדדים שלישיים (תצהיר עדות ראשית), לכן בקשת המבקשים ריקה מתוכן. המשיב מדגיש כי השתהות המבקשים במשך חודש וחצי, מיום מתן פסק הדין עד הגשת הבקשה, עומדת להם לרועץ. זאת משום שעסקינן בזכויות אובליגטוריות, לכן, אם רצה המשיב היה מעביר את זכויותיו ב-3 הדירות אשר נותרו בחזקתו. באשר לדירה מס' 69, המשיב טוען כי לא הוכח שלא יהיה באפשרותו להעביר את הסכום לכונס באם יתקבל הערעור. המשיב מדגיש כי הסכום עומד על סך של 340,000 דולר, זהו אינו "סכום עתק" כפי שמנסים המשיבים לטעון. דיון והכרעה העיקרון המנחה קובע כי אין לעכב את זכייתו של זוכה בדין והגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע פסק דין. זאת ניתן ללמוד מלשון תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וכן מהאמור בפסיקה. ישנם מצבים חריגים אשר מתירים סטייה מעיקרון זה. בכדי לקבוע כי מקרה ספציפי אכן דורש כי יעוכב פסק הדין, על המבקש להוכיח כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: סיכויי הצלחת הערעור. במידה ויזכה המערער, לאחר ביצוע פסק הדין יהיה קושי רב להשיב את המצב לקדמותו. נטל ההוכחה להצדיק מתן צו עיכוב פסק דין, רובץ על המבקש למנוע את ביצוע פסק הדין. ביהמ"ש בבואו להחליט צריך לבחון האם המבקש הוכיח את קיומם של שני התנאים המצטברים. כאשר מדובר בעיכוב ביצוע של פסק דין הקובע חיוב כספי, המבקש צריך להוכיח כי לא יוכל לגבות את כספו אם יתקבל ערעורו. יפה לעניין זה הכתוב בספרו של השופט אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שמינית, סיגא-הוצאה לאור בע"מ, תשס"ה-2005, 623: .."כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין הקובע חיוב כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור- לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו." השופט אורי גורן אף מדגיש בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שמינית, סיגא-הוצאה לאור בע"מ, תשס"ה-2005, בעמוד 624, כי העובדה שנכס עלול להימכר לאחר, אינה מהווה שיקול מכריע לעיכוב פסק הדין. "..גם אם ביצוע פסק הדין הכספי יגרור אחריו מכירת נכס כלשהו, הרי עובדה זו, שלעצמה, אינה יכולה לשמש הצדקה לעיכוב ביצוע." "..נכס אשר הנתבע מחזיק בו לשם השקעה גרידא ומכירתו אינה כרוכה בהסבת נזקים מיוחדים לבעליו, לא יהא, בדרך כלל, צידוק להורות על עיכוב ביצוע כדי למנוע מכירת הנכס". מן הכלל אל הפרט אני סבורה כי המבקשים לא הצליחו להוכיח שבמידה ויתקבל הערעור לא יוכלו להשיב את המצב לקדמותו. הטענה המרכזית של המבקשים הינה העובדה כי המשיב יוכל להעביר את הנכס לצד ג'. אני מסכימה עם המשיב כי המבקשים השתהו בהגשת בקשה זו. לאור הספרות והפסיקה אין סיבה זו בלבד מצדיקה עיכוב ביצוע פסק דין. באשר לדירה 69 אני סבורה כי המבקשים לא הצליחו להוכיח כי לא יצליחו להיפרע מהמשיב. הלכה פסוקה היא כי במקרים של השבה כספית קיימת חובה על המבקש להוכיח כי לא ניתן יהיה להיפרע במקרה של קבלת הערעור. לאור האמור לעיל, אין אני נדרשת לדון בתנאי השני לצורך עיכוב ביצוע פסק דין, סיכויי הצלחת הערעור. סיכומם של דברים דין הבקשה להידחות. בנסיבות אלה אין צו להוצאות. המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים בפקס ובדואר רשום ניתנה היום ט"ז באדר, תשס"ט (12 במרץ 2009) בלשכתי בהיעדר ב"כ הצדדים. ברון צפורה, שופטת ביצוע פסק דיןעיכוב ביצוע