מעצר בגין ניסיון אונס למשיב, יליד 1976, מיוחסות עבירות של ניסיון לאינוס, מעשה סדום, והדחה בחקירה, במסגרת כתב אישום בתיק פח 1042/09. המדינה מבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים במשפטו. על פי עובדות כתב האישום, הגיע המשיב לביתה של המתלוננת - שיש לו עימה קשרי ידידות - ביום 17.2.2009, בשעה 11:00, כשהוא נתון תחת השפעת סמים. המשיב טרק ונעל את דלת הבית, אחז בצווארה של המתלוננת והצמידה לקיר; המתלוננת נחבטה בראשה והתקשתה לנשום, בשל אחיזתו של המשיב. המשיב גרר את המתלוננת בשערותיה לחדר השינה כשהוא מכופף ראשה לעבר אבר מינו, ואינו מרפה ממנה חרף צעקותיה ובכייה שיניח לה. המשיב השליך את המתלוננת על המיטה, הפשיל מכנסיו ותחתוניו, וניסה להוריד את מכנסיה של המתלוננת בניסיון להחדיר את אבר מינו לאבר מינה. המתלוננת התנגדה ודחפה את המשיב, ובעטה בו ברגליה, וכתגובה משך המשיב בשערות ראשה, והושיבה על כסא בחדר השינה. הנאשם אחז בפיה של המתלוננת, והחדיר את אבר מינו לפיה, תוך לחיצה על לסתה, כדי להתגבר על התנגדותה. לאחר מכן חיכך את אבר מינו על פניה, והגיע לסיפוק מיני, ועזב את ביתה של המתלוננת. למתלוננת נגרם אודם בצוואר, והיא סבלה מספר ימים מכאבים בראשה, עקב משיכת שערה. באותו יום, בשעה 19:25, שלח המשיב למתלוננת הודעה בה נאמר "בבקשה בואי נסגור, לא מתאים מבטיח שלא תשמעי ממני, מה תרצי אני יעשה". המשיב התקשר בשעה 20:00 אל המתלוננת, וביקש "לסגור את זה בינינו", אמר שעשה טעות, וכי היה "מרוח בקריסטל", וביקש כי לא תגיש נגדו תלונה. טענות ההגנה ב"כ המשיב טען כי חומר הראיות אינו מבסס את האישומים, ולחלופין קיים בו כרסום ממשי. נטען כי הראיה המרכזית, המתבססת על הודעת המתלוננת, אינה מוצקה. המתלוננת מסרה גירסות שונות בחקירתה וכן בעימות שנערך עם המשיב, לגבי עצם ואופי המגע האוראלי שנעשה בה לטענתה על ידי המשיב, ולעניין אופי הקשר שהיה לה עם המשיב, כאשר מחד גיסא טענה כי היה שליח שהביא מעת לעת, אוכל לביתה, ומאידך סיפרה כי נמצאו בקשר טלפוני שאינו קשור בעבודתו של המשיב; המתלוננת מסרה תלונתה רק 8 ימים לאחר המעשה הנטען, ולטענתה כי חששה מהמשיב אין שחר, נוכח העובדה כי קיימות ראיות כי שלחה אנשים לתקוף ולאיים על המשיב באיומי סחיטה. בעניין זה צויין כי המתלוננת ניסתה לסחוט מהמשיב סכום של 5000 ₪ בתמורה ל"סגירת העניין", וכי שיחתה זו עם המשיב, הוקלטה. המתלוננת הכחישה תחילה בחקירתה את הדרישה הכספית, אולם לאחר מכן הודתה בכך, וטענה כי שכחה והתבלבלה. לעניין הניסיון להוציא כספים מהמשיב, קיימת ראיה אובייקטיבית של קרוב משפחה של המתלוננת, אלעד מור יוסף, שהיה מעורב במעין תיווך בין המשיב למתלוננת, ועולה מהודעתו כי רק לאחר שהמתלוננת הבינה כי אין בידו של המשיב להעביר לה כספים, פנתה למשטרה. ההגנה מציינת כי המשיב טען בהודעותיו כי המגע המיני בוצע בהסכמה- וכי גם בעבר התקיים בינו לבין המתלוננת קשר מיני, משולב במשחקי כוח, ועל רקע זה גם משך בשער ראשה של המתלוננת אולם חדל ממעשיו, לאחר שהבין כי אינה מעוניינת בכך, ולפיכך סיפק עצמו. התנצלותו של המשיב, כמתואר בכתב האישום, תולדתה בכך שהמתלוננת ביקשה ממנו סך של 150 ₪ עבור המעשה המיני , אולם הוא עזב את ביתה בלא לשלם לה, ודבר זה הכעיס את המתלוננת. עוד צויין כי המשיב הוא שהפנה חוקריו להודעת ה- SMS ששלח למתלוננת, ואף הבהיר למתלוננת שבדעתו לפנות למשטרה. ב"כ המשיב טען בנוסף, כי גם אם ייקבע כי קיימת תשתית ראייתית להוכחת האישומים, הרי שנוכח בעייתיות הראיות יש להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. בעניין זה צויין כי המשיב נעדר עבר פלילי; בימים שחלפו עד הגשת התלונה המשיב לא פגע במתלוננת לרעה; המתלוננת השהתה את הגשת תלונתה, ואף הביעה נכונות שלא להגיש תלונה בעבור סכום של 5000 ₪, וכי דווקא המשיב הוא שאויים והותקף על ידי שליחיה של המתלוננת. דיון בחינת חומר הראיות אינה מעלה, לכאורה, בסיס ממשי לטענת ההגנה, לעניין אי עקביותה של הודעות המתלוננת, בכל הקשור לתיאור שמסרה לעניין המעשים המיניים שנעשו בה על ידי המשיב. מהודעותיה של המתלוננת (מהימים 24.2.2009; 26.2.2009; 2.3.2009), וכן מעימות שנערך בין המתלוננת למשיב ביום 24.2.2009, עולה תמונה אחידה למדי. לדברי המתלוננת נכנס המשיב לדירתה בעת שדלת הדירה הייתה פתוחה, כאשר המתלוננת הייתה עסוקה בשטיפת הבית, והתכוננה לחזרתם הצפוייה הביתה של שני ילדיה בשעת צהריים; המשיב - שהיה אותה עת להתרשמותה תחת השפעת סמים, והיה "מרוח בקריסטל" - חנקה וגרר אותה בשער ראשה לעבר חדר השינה, כשפניה מופנות לעבר איבר מינו, ולאחר שהצליחה להדוף בכוח את ניסיונו לבעול אותה, ניסה המשיב להחדיר את אבר מינו לפיה בכוח, תוך לפיתת לסתותיה, אולם בשל התנגדותה, שפשף את אבר מינו על פניה, ושפך על פניה את זרעו. לתיאורה של המתלוננת את מעשי המשיב, מצוייה אחיזה רבתי באמרות המשיב עצמו; המשיב מציין במסגרת העימות מיום 24.2.2009 (ע' 2) כי בכניסה לביתה "תפסתי בידה ותפסתי לה בשיער לא בחוזקה חזקה...הבנתי שזה כואב לה הרפיתי ואז משם זה קפץ למיטה". המשיב טען אומנם כי לא ניסה לבעול את המתלוננת, אולם אישר כי התקיים מגע מיני במיטה, לאחר שהמתלוננת אוננה וביקשה ממנו להחדיר אצבעות ידו לאיבר מינה. לדברי המשיב אישר כי ניסה לאחר מכן ניסה להחדיר את אבר מינו לפיה של המתלוננת: "היא לא רצתה, אני הרחקתי אותו והתחלתי לאונן...זה התבטא בזה שהיא לא רצתה וזהו מפה זה לא זה" (ע' 3 לעימות). עוד טען בהודעותיו כי לקראת סיום האוננות נטלה המתלוננת את איבר מינו בידה והוא שפך זרעו בידה. המשיב טען כי לא היה נתון תחת השפעת סמים, אלא שתה לפני הגעתו לביתה של המתלוננת משקה אלכוהולי. עם זאת, בהודעתו מיום 24.2.2009, אישר את טענתה של המתלוננת כי הוא משתמש בסם מסוג "קריסטל", אם כי טען כי עשה שימוש בסם מספר ימים לאחר האירוע המתואר. זאת ועוד; מהודעתו מיום 27.2.2009, של אלעד מור יוסף, קרוב משפחה של המתלוננת, שנתבקש ביום 18.2.2009, על ידי שמעון אבוטבול, שהינו חבר משותף שלו ושל המשיב, לעזור במעין תיווך בין המשיב למתלוננת, עולה כי המשיב אמר לו כי הגיע לביתה של המתלוננת, "תפס אותה מהשיער והוריד אותה לכיוון הזין כדי שתמצוץ לו...ואז הוא תפס לה את השיער ונתן לה למצוץ, והיא אמרה לו מה אתה עושה, הוא גמר לה על הפנים וביד והלך..." (ע' 2 להודעה). המשיב טען כנטען, כי בינו לבין המתלוננת שררו יחסי קירבה, וכי בשתי הזדמנויות קודמות - בדירתה של המתלוננת כשנה וחצי קודם לכן, וברכב, לאחר שפגש בה במועדון - פאב בעיר - קיים יחסי מין אוראליים עם המתלוננת, שהיו משולבים באלימות מסויימת, כחלק מוסכם מהאקט המיני, וכי המפגש ביניהם באירוע הנוכחי, לא חרג ממסגרת יחסים אלה. המתלוננת שללה בהודעותיה טענה זו באורח חד משמעי. לדבריה, הכירה את המשיב על רקע עבודתו בעבר כשליח פיצה, וכבעל עסק למזון, והוא הגיע פעם אחת לביתה במסגרת שליחות. עוד ציינה כי בעת המפגש ליד המועדון השמיע לעברה הערה מינית, ואולם לא היה ביניהם קשר מיני מסוג כלשהו. עם ציינה כי שוחחה עם המשיב בטלפון לעיתים, ועלה בחקירה כי שמו של המשיב מופיע ברשימת הטלפונים במכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת, כ"עוזי פול" על שום כך שהמשיב עסק פעם במכירת פול במסגרת עסקו. לטענת המתלוננת כי המעשה המיני שבוצע נכפה עליה על ידי המשיב, קיימים מספר חיזוקים בחומר הראיות. ראשית עולה, כי תגובתה ומצבה הנפשי של המתלוננת לאחר האירוע, העידו על סערת נפש ומצוקה, שאינה מתיישבת לכאורה, עם התנהגות מינית מוסכמת. אין חולקין כי המשיבה הגיבה בחריפות ופנתה מיידית, בו ביום לניסים סלומון, קרוב משפחה, וסיפרה לו את שאירע, וכי לאחר מכן סופר הדבר לשני אחיה, יוחאי ושלומי, וכי בעקבות תיאורה הגיעו סלומון למשיב, ודרש ממנו הסברים, והמשיב אף הוכה על ידי שני אחיה של המתלוננת, ואלה אינם כופרים בכך. המשיב אף טען כי בעקבות כך, אחד האחים ניסה גם לדקרו, וגרם חתך לחולצתו שנתפסה בחקירה, וכי ניסו לסחוט אותו ולאלצו לשלם למתלוננת 10,000 ₪ במזומן בפגישה בדירתה של המתלוננת, אולם הדבר הוכחש על ידי המתלוננת ומקרוביה בחקירה; עוד עולה ממזכר שערך שמעון נעים, רכז מודיעין במשטרת דימונה, כי המתלוננת התקשרה אליו מספר פעמים, החל מיום 21.2.2009 ועד מסירת תלונתה ביום 24.2.2009, והביעה בפניו התלבטות אם להגיש תלונה, ולבסוף שוכנעה על ידו להגיע לתחנה למסור תלונה. הרכז מציין כי בכל השיחות הייתה המתלוננת "בוכה ונסערת", ולבסוף כאשר הגיעה לתחנה מסרה את פרטי תלונתה, כשהיא "נסערת ורועדת בכל גופה", ולאחר מכן נגבתה הודעתה. עולה מהמזכר כי המתלוננת אמרה לו בשיחה הראשונה ביום 21.2.2009, כי אינה רוצה להגיש תלונה כי "מעורבים אנשים רבים", ולאחר שכנועים רבים, אמרה "שרוצה לחשוב הלילה, כי היא במצב נפשי, והיא לא מסוגלת לעבור את זה שום פעם". בשיחות נוספות בימים 22.2.2009 ו- 23.2009 ציינה שאינה רוצה לסבך את אחיה שהיכו את המשיב, נמנעה אף מלמסור את פרטי זיהויו של המשיב, ואף ציינה כי היא מפחדת שכן "מעורב גם שוטר בסיפור". לאחר שיחות שכנוע, התייצבה כאמור בתחנה. שנית, עולה אף מהודעות המשיב עצמו, כי ייתכן שנהג במתלוננת שלא כשורה, וכי זו נוטרת לו איבה בשל כך שכפה עליה מעשיו. בהודעתו מיום 25.2.2009, ציין כי "אולי ...מה שפיצץ את העניין" היה החלטתו "לאונן על ידה" למרות שאמרה לו ש"לא בא לה", וכי "זה הטעות שלי, כנראה שיצר הרע שלט, הרגשתי שאם היא אוננה גם לי מותר לאונן מולה"; עוד עולה כאמור, כי המשיב שלח למתלוננת הודעת SMS ביום האירוע, בשעה 19:25, ממנה עולה לכאורה, הכאה על חטא: " בבקשה בואי נסגור לא מתאים לי מבטיח שלא תשמעי ממני מה תרצי אני יעשה". המשיב טען כאמור כי תגובותיה של המתלוננת, והתלונה שהוגשה, מקורן בכך שהמתלוננת התנתה את האקט המיני, בהסכמה כאמור, בכך שייתן לה סכום של 150 ₪, בהיותה גרושה, ואם חד הורית, ואילו הוא שכח לשלם לה, ובכך עורר עליה קצפה. עוד טען כי בהודעת ה- SMS ביקש להתנצל על כך ששכח להעביר לה הכסף שהובטח. טענה זו של המשיב, עתידה להיבחן מטבע הדברים, רק בעת שמיעת הגרסות הנוגדות, אולם יצויין כי כבר בשלב זה, ניתן להעריך כי גירסה זו מעוררת קושי ואי סבירות לא מבוטלים, נוכח עוצמת תגובתה הרגשית של המתלוננת -שהובילה בסופו של דבר להגשת תלונה- שאף הניעה את קרובי משפחתה להיפרע מהמשיב. עוד יצויין כי והמילים בהן נקט המשיב בהודעת ה- SMS, "...מבטיח שלא תשמעי ממני מה תרצי אני יעשה", משמען כי המשיב מתחייב לכאורה, בפני המתלוננת, להדיר רגליו מסביבתה, ואין הדבר עולה בקנה אחד עם שכחה, שניתן לרפאה בנקל, להעביר לידיה סכום כסף פעוט יחסית, הקשור באירוע מיני מוסכם, על פי טענת המשיב. עוד יצויין כי המשיב טען במסגרת העימות עם המתלוננת ( ע' 4), כי "יש לי עדים שהיינו בקשר, ואני הייתי אצלה בבית, והיא הייתה אצלי בבית", אולם ככל שעולה מחומר החקירה, נותרה טענה זו של המשיב בדבר קשרים חברתיים עם המתלוננת, ללא כל ביסוס ראייתי נטען. מחומר הראיות עולה כי הוחלפו דברים לעניין העברת כספים ל"פיצוייה" של המתלוננת. בהקשר זה התרחשו ביום 18.2.2009, שני אירועים. לטענת המשיב נדרש באיומים יום קודם לכן, על ידי קרובי משפחה של המתלוננת להעביר לידיה סכום של 10,000 ₪ כפיצוי, אולם טענה זו הוכחשה על ידם. לדברי המשיב לא עמד בדרישת התשלום, ואין חולק, כי המשיב התקשר למתלוננת ביום 18.2.2009, בשעת צהריים, והקליט את שיחתם, וזאת לאחר שקיבל הדרכה מידידו, שמעון אבוטבול - שוטר במשטרת באר שבע, המשמש בתפקיד של חוקר - כיצד לבצע את הקלטת השיחה. יובהר בעניין זה כי אבוטבול פעל באירוע שלא במסגרת תפקיד. ממזכר שנערך על ידי החוקר אלכס קנטרוב, עולה כי המשיב אומר למתלוננת בשיחה כי אין באפשרותו לשלם 10,000 ₪, "וכי מוכן שידקרו אותו". עם זאת לא ניתן ללמוד מהשיחה, לכאורה, כי אירוע הסחיטה אכן התרחש, והמתלוננת לא אישרה זאת. עוד קיים חשש, לכאורה, כי השיחה היזומה והמוקלטת נוהלה בדרך מניפולטיבית על ידי המשיב. בעניין זה צויין במזכר על ידי החוקר כי "כל הזמן המתלוננת ניסתה להכנס לשיחה והוא מנע ממנה, בכך שהוא כל הזמן דיבר. באותה שיחה המתלוננת אמרה לו שאף אחד לא מאיים עליו, ושהוא עשה טעות וצריך לשלם עליה, ושהיא הולכת לתחנה, וניתקה לו את השיחה." האירוע הנוסף התרחש בשעות הלילה. מדובר ב"שיחת תיווך" שהתנהלה ברכבו של שמעון אבוטבול, שלוחו של המשיב. בשיחה נכחו לבד מאבוטבול, גם קרוב משפחה של המתלוננת, אלעד מור יוסף, המתלוננת, ובחלק מהזמן גם שלומי, אחיה של המתלוננת. לדברי שלומי בהודעתו, אבוטבול ניסה "להרגיע את (המתלוננת), ולראות איך אפשר לסגור את זה...שזה לא יגיע למשטרה". המתלוננת טענה באימרתה מיום 25.2.2009, כי בשיחה בכתה, צעקה והייתה "נסערת", ואבוטבול "הציע" כי המשיב ישלם סכום של 5000 ש"ח כ"פיצוי", אולם אמר לה כי ההחלטה בידה. עוד ציינה כי המשיב עצמו פנה אליה קודם לכן בטלפון בתחנונים, והציע לה כי "תאכל על חשבונו" וכי הוא יפצה אותה בסכום של 5000 ₪. אבוטבול ומור יוסף, טענו בחקירה, כי המתלוננת ביקשה סכום של 20,000 ₪ ולבסוף אף הייתה מוכנה "לסיים את הסיפור" בסכום של 5000 ₪. המתלוננת טענה כי לא העלתה דרישה כספית מעין זו, והיוזמה לתשלום הועלתה על ידי אבוטבול. יצויין כי אבוטבול נחקר באזהרה על ידי מח"ש בחשד ל"הדחה בחקירה ושיבוש חקירה", הנוגעת לשיחת התיווך, והוא מסר גירסתו האמורה באימרתו מיום 26.2.2009. מור יוסף נחקר אף הוא באזהרה, ביום 27.2.2009, באשמה דומה. המתלוננת עצמה מסרה גירסתה בעניין זה, לאחר שנחקרה באזהרה בחשד ל"סחיטה באיומים". היא חזרה על גירסתה בהודעה נוספת, ללא אזהרה, מיום 2.3.2009, לפיה לא יזמה כל דיבורים על כסף, והדבר הועלה על ידי אבוטבול. מהשתלשלות העניינים המתוארת, שהתרחשה לאחר ביצוע המעשה המיני, אין כדי לסייע בשלב זה, למשיב. נהפוך הוא. עולה כי המשיב נותן ידו, בפנייתו לאבוטבול, לניסיון להפיס דעתה של המתלוננת, ולהגיע להסדר שימנע ככל הנראה, המשך התלהטות הרוחות ואולי אף ימנע פנייה למשטרה. בולטת העובדה כי המשיב עצמו לא פנה למשטרה, חרף טענות הסחיטה, האיומים והאלימות שלוותה בשימוש בסכין, לדבריו, והוא ממשיך לנהל "משא ומתן" באמצעות שליח, ובפניה ישירה למתלוננת. דרכו זו של המשיב מלמדת כשלעצמה, על תחושת אשם, שיש בה משום חיזוק ראייתי. גם אם תתקבל בסופו של יום, הטענה כי המתלוננת פעלה לקבלת כספים מהמתלונן, ואף לא ציינה זאת תחילה בהודעתה הראשונה מיום 24.2.2009, ואף לא מסרה את הסכום הנדרש לאשורו, אין בכך כדי לשנות את התמונה הראייתית הכוללת, הנוגעת למעשים המיניים המיוחסים למשיב. בעניין זה יש להדגיש כי לכאורה, הייתה המשיבה נתונה בסערת רגשות בעקבות האירוע שחוותה, שרישומו לא פג גם בעת מסירת התלונה 8 ימים מאוחר יותר, ולא ניתן לשלול אפשרות, בשלב זה, בטרם נבחנה עדות המתלוננת, ולנוכח דבריה כי הייתה נתונה במצוקה נפשית בעת שהייתה ברכב, כי לא דייקה בפרטים הנוגעים לפנייתו של אבוטבול, שגירסתו טעונה זהירות נוכח הנסיבות הקשורות במעמדו, והעובדה כי נחקר באזהרה. לא למותר לציין, כי המתלוננת התלבטה התלבטות רבה, כמתואר, אם לפנות למשטרה, נוכח מצבה הנפשי והחשש לסבך את מקורביה, ואין להוציא איפוא מכלל אפשרות, כי אכן הביעה רצון ל"סיים את הסיפור", כמתואר על ידי אבוטבול ומור יוסף. סיכומו של דבר, חומר הראיות מבסס לכאורה, את המעשים המיניים הנטענים על ידי המתלוננת, באופן שיש בו, פוטנציאלית, כדי להביא להוכחת ביצועם על ידי המשיב. עם זאת, נוכח דברי המתלוננת כי המשיב ניסה להחדיר את איבר מינו לפיה, כפי שמציין גם המשיב באחת מגירסותיו, עולה ספק אם יש בחומר הראיות כדי לבסס עבירה של מעשה סדום, או שמא ניסיון בלבד לביצוע עבירה זו, בצד ניסיון הבעילה המיוחס למשיב. הראיות להוכחת האישומים מתבססות על הודעות המתלוננת באשר להשתלשלות מעשיו המיניים של המשיב; התיאור הדומה של האירוע המיני, בפרטים רבים, כעולה בגירסותיו השונות של המשיב; מצבה הנפשי של המתלוננת לאחר האירוע, התגובה האלימה של מקורביה בעקבות תיאור הדברים על ידה, הודייתו במקצת של המשיב, העברת הודעת ה- SMS על ידו, הימנעותו מפניה למשטרה חרף האלימות והאיומים נגדו, ניסיונות התיווך בהשראת המשיב, מהווים ראיות שיש בהן חיזוק לטענת המתלוננת כי המעשים נעשו בה על ידי המשיב, בכפיה, ובניגוד לרצונה. עילת מעצר וחלופת מעצר מעשיו של המשיב מקימים עילת מעצר של מסוכנות. מדובר במעשים חמורים מאד; המשיב נכנס ללא רשות לביתה של המתלוננת, וביצע בה מעשיו, תוך שימוש בכוח, וניצול נחיתותה הפיזית, והעובדה כי המתלוננת הייתה בביתה בגפה. מהראיות עולה, כי המשיב השתמש בסם מסוכן, ולדבריו, היה לאחר שתייה אלכוהולית, חרף העובדה כי מדובר היה בשעה מוקדמת יחסית של היום. החדירה לרשות הפרט, לצורך ביצוע מעשים מינים בכפיה, בנסיבות אלה, מלמדות על דחפים לא מרוסנים, ועל התייחסות מינית מעוותת. יש באלה, נוכח קיומן של ראיות לביצוע המעשים, כדי להצדיק המשך מעצר. המשיב הופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן. צויין בתסקיר כי המשיב נעדר עבר פלילי, למעט עבירת אלימות בגינה ריצה עונש מאסר בעת שירותו הצבאי. לטענת המשיב צרך סם מסוכן פעם אחת לאחרונה, באופן אקראי. שירות המבחן התרשם כי המשיב הינו אדם "מניפולטיבי, המרוכז בעצמו, ובלטה מסירת מידע מגמתי, מטושטש... בא לידי ביטוי ניתוק רגשי, הכחשה וצמצום. ממוקד בתחושת קרבנות, ובקושי שלו להתייחסות אמפטית כלפי מי שנפגע על ידו". שירות המבחן התרשם "מעוותי חשיבה בנוגע לתפיסתו את תפקיד המינים", המתבטאים בקושי שלו להתייחס רגשית למתלוננת, ולפגיעה בה. המשיב התייחס לנסיבות מעצרו באפקט שאינו מותאם לתוכן האישומים, צחק, וייחס את הקשר עם המתלוננת לקושי שלו בסיפוק דחפיו עם חברתו, שדחתה אותו אותה עת. מהמפגש עם המתלוננת, עולה כי היא חולה במחלת האפילפסיה, אם לשני בנים קטנים בני 8-12. ניכר בה כי מצוייה במצוקה רגשית קשה, ובקושי להתמודד עם הפגיעה בה. עולה חרדה מפני אפשרות כי המשיב ישוחרר, וישוב ויפגע בה. החלה בטיפול במרכז לסיוע לנשים. מתארת את חייה "בשבר, כאילו נעצרו". שירות המבחן מתרשם כי לא ניתן לשלול הישנות התנהגות דומה מצד המשיב, נוכח מאפייניו האישיותיים; היותו מרוכז בעצמו ובצרכיו; תפיסות מעוותות בנוגע לתפקיד המינים; דפוס טשטוש בולט, במידע שמסר, והשלכה על גורמים חיצוניים כאחראים למצבו. שירות המבחן סבור כי החלופה המוצעת על ידי המשיב, לשהות במסגרת מעצר בית, בשני בתים שונים באיזור פתח תקווה, בהם מתגוררים דודים של המשיב, בשעות שונות של היממה, אינו מהווה חלופה ראוייה. צויין כי המפקחים אינם מודעים לדרישות הפיקוח על מלוא משמעותיהן, ולאורך זמן, אין מדובר בחלופה מוצקה, על אף שהמפקחים המוצעים הינם אנשים נורמטיביים. עוד צויין כי המפקחים מציעים כי לאחר חודש - חודשיים ייצא המשיב לעבודה. שירות המבחן סבור כי לאורך זמן, אין החלופה המוצעת יכולה להתמודד עם רמת הסיכון הנשקפת, הן בשל אופי החלופה והן בשל מאפייני אישיותו של המשיב כמתואר לעיל. בנסיבות אלה אין שירות המבחן סבור כי יש מקום להורות על שחרור בתנאים המגבילים המוצעים, על אף שקיימת אפשרות כי "לטווח הקצר ביותר היא יכולה להוות מענה מצמצם סיכון". נוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיב, עמדתה של המתלוננת, והיעדר חלופה ראוייה, מורה אני על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים במשפטו. מעצרמשפט פליליעבירות מין