1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 22/6/08. הבקשה הועברה לתגובת ב"כ המשיב, שהתנגד לה. 2. ביום 25/10/09 התקיים דיון בבקשה, ללא נוכחותו של המבקש, בעקבותיו ניתנה החלטה, במעמד צד אחד, המורה על מחיקת הבקשה וחיוב המבקש בהוצאות משפט. ביום 1/11/09 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה אשר ניתנה במעמד צד אחד, ובה צוין כי המבקש איחר לדיון בשל עיכובים ברכבת ישראל, ואף ניסה ליצור קשר עם משרדו של ב"כ המשיב, ללא הואיל, ובסופו של יום התייצב בפני בית הדין לאחר שניתנה ההחלטה בדבר מחיקת הבקשה. 3. שומה על בית הדין לבחון לגופו של עניין את הבקשה לביטול פסק הדין ולהארכת מועד לביטול פסק דין, ולכן ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד ביום 25/10/09 - בטלה. 4. בפסק הדין חוייב המבקש לשלם למשיב את סכום התביעה כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך של 5,982 ₪ בצירוף פיצויי הלנה מלאים החל מיום 30/4/07, פדיון חופשה שנתית בסך של 1,436 ₪, דמי הבראה בסך של 2,790 ₪, דמי חגים בסך של 1,755 ₪ והוצאות משפט בסך של 600 ₪. 5. ביום 19/3/09 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין והארכת מועד לביטול פסק הדין, וביטול הליכי הוצל"פ, בבקשה אשר נתמכת בתצהיר, פירט את הטעמים הבאים: (א) ביטול פסק הדין משיקולי צדק - לטענת המבקש המשיב לא המציא לכתובתו הנכונה את כתבי בי-דין כדין, היינו את כתב התביעה, שכן כתב התביעה נמצא לאחר חלוף זמן רב בתיבת דואר שאינה מהווה מען למסירת כתבי בי-דין. לפיכך, המבקש מעולם לא הוזמן לדיון ולא ידע כי התנהל משפט בעניינו ובהעדרותו. (ב) פסק הדין התקבל אצל המבקש ביום 3/7/08, עת היה המבקש טרוד בטיפול באביו שהיה חולה במחלה קשה, טיפול סיזיפי שלא הותיר זמן למבקש לטפל בענייניו, כולל בתיק זה. בנוסף לכך, בחודש 12/08, נקרא המבקש לשירות מילואים פעיל במסגרת מבצע "עופרת יצוקה". מכיוון שבאותה עת המבקש סעד את אביו בבית החולים, בוטל הצו, אך לחילופין הושת עליו צו 8 והוא הוצב כלוחם בעזה מיום 8/1/09 ועד 23/1/09. כחודש לאחר שובו מהמלחמה, ביום 19/2/09, נפטר אביו של המבקש. (ג) רק זמן מה לאחר פטירת אביו, בעודו מצוי ב-30 ימי האבל, מצא המבקש בתיבה הצמודה לגדר ביתו, אזהרה מההוצאה לפועל שלא הומצאה כדין ורק לאחר שהתבררה לו פישרה, הבין המבקש כי ניתן נגדו פסק דין במעמד צד אחד. (ד) ביטול פסק הדין על פי שיקול דעתו של בית הדין - המבקש טען כי יש לבטל את פסק הדין גם עפ"י שיקול דעת בית המשפט, וזאת לנוכח העובדה כי למבקש הגנה טובה כנגד התובענה. באשר לתביעת פיצויי הפיטורים, טען המבקש, כי התובע התפטר ומעולם לא פוטר ועל כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. באשר לימי החג, טען המבקש, כי המשיב עבד בימי החג ובשל כך קיבל שכר גדול יותר. בכל הנוגע לפדיון חופשה, הרי שהמבקש שילם למשיב מידי חודש הפרשי שכר שסכומם הכולל עולה על ימי החופשה. בנוגע להבראה, טען המבקש, כי אכן מגיעה למשיב יתרה בגין קצובת הבראה, אולם יש לקזז סכום זה מהפרשי השכר ששולמו למשיב ביתר. 6. המשיב (התובע) התנגד נחרצות לבקשה, ואלה הטענות שהעלה בתגובתו: (א) הבקשה הוגשה באיחור ניכר של מספר חודשים ולכן אין מקום להעתר לה. (ב) המבקש קיבל את כתבי בי-דין ביום 7/5/08, אך בחר להתעלם מהדרישה להגשת כתב הגנה, לא הייתה למבקש כל סיבה מוצדקת לאי הגשת כתב הגנה במועד. (ג) ביום 3/7/08 נתקבל על ידי המבקש פסק הדין, אולם המבקש מצא לנכון להתנער ממנו בהסתמך על מחלתו של אביו. (ד) המבקש התעלם מההליך המשפטי ולפיכך יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, מבלי לדון בסיכויי הגנתו של המבקש. (ה) להגנתו טוען המבקש כי המשיב נתפס בגניבה וסוכם עימו כי הוא מפסיק את עבודתו אצל המבקש. המשיב טוען כי לא נתן הודעה על התפטרות, אלא פוטר מעבודתו על ידי המבקש, וזאת ללא מתן מכתב פיטורים. כמו כן, המבקש אינו מצרף אסמכתאות לעניין תשלום שכר עבור ימי חג, ותלושי השכר אינם מעידים על תשלום ימי חג. יש לדחות את טענת המבקש כי המשיב ביקש שלא לתת לו חופשה שנתית, כמו כן המבקש לא צירף מסמך שממנו ניתן ללמוד על תשלומים תמורת ימי חופשה. 7. ביום 20/12/09 התקיים דיון בבקשה, המבקש נחקר על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה וחזרו על האמור בבקשה ובתגובה. ההכרעה: 8. אין מחלוקת כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לבית הדין בחלוף יותר מ-8 חודשים מיום המצאת פסק הדין. 9. המועד אשר נקבע בתקנה 50 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: "התקנות") להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר אחד הצדדים הוא 30 ימים. לפי תקנה 125 לתקנות, הדנה בהארכת מועדים, רשאי בית הדין להאריך מועד שנקבע בחיקוק (לרבות בתקנות) "מטעמים מיוחדים שיירשמו". פרשנותו של בית הדין באשר ל"טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת מועד היא ליבראלית יותר מזו של בתי משפט הרגילים. כך, נפסק כי "את התקנה יש לפרש מתוך גישה סלחנית ההולמת את ייעודו של בית הדין ואופיו המיוחד" (דב"ע נא 81-9 יוסף קוטלר נ' אברהם פריזלי ובניו, לא פורסם; עע 1034/02 מדינת ישראל נ' אשר דמארי, לא פורסם). כמו-כן, אמר בית הדין הארצי לעבודה: "בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות יעדיף בית המשפט, חרף מחדלי בעלי הדין, את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט צדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת" (דב"ע נב/155-9, סולתם בע"מ נ' חנניה אסרף פד"ע כד 279, בעקבות בש"א 356/89 שמעונה בריק נ' בנק אוצר החייל בע"מ פד"ע מג (4) 22). אין אני מתעלם מהזמן הרב, ולכאורה בלתי סביר, אשר חלף מאז שנודע למבקש על מתן פסק דין עד להגשת בקשתו לבית הדין. מיד יודגש, המדובר בפסק דין שחייב את המבקש בתשלום פיצויי הלנה מלאים בגין רכיב פיצויי הפיטורים, מבלי שהתבררו כלל טענות ההגנה של המבקש. כידוע, פסיקת פיצויי הלנה מלאים בעת מתן פסק דין במעמד צד אחד, היא עובדה שיש לשקול בעת מתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין. בע"ע 300133/98, ראיק סלטי ואח' - חאלד קוט (פס"ד מיום 24.12.00) נאמר מפי כב' ס. הנשיא א. ברק (בדימוס): "פיצויי הלנה הם סנקציה ענשית קשה. הרציונל שלה הוא למנוע זלזול מצד מעביד בקיום חובותיו כלפי עובדיו. הפיצויים באים להגן על שכרו של העובד הדרוש לו לקיומו ולקיום משפחתו (ר' ס. אלדר "פיצויי הלנה: חוק ופסיקה", שנתון משפט העבודה כרך ו', תשנ"ו - 1966 עמ' 7). עם זאת עומדות למעביד הגנות הקבועות בחוק. על מנת לשמור על איזון ראוי בין הצורך בהטלת סנקציה מעין זו ללקיחה בחשבון את חומרתה של הסנקציה, יש לאפשר בכל מקרה למעביד לנסות ולהוכיח את הגנותיו. הטלת סנקציה כזו במעמד צד אחד ללא אפשרות הגנה גם כאשר המעסיק הופיע לדיון, מחמירה את הסנקציה והופכת את אי תשלום השכר לאחריות מוחלטת". 10. כאמור, תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 מסדירה את דרכי ביטול פסק דין שניתן בהעדר צד. 11. בית המשפט העליון בענין נדב נ' סלון מרכזי ואח' קובע כי:- "אכן, בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות-יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות-יסוד זו, שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף מבלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי, להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין, ולהביא לאכיפת שלטון החוק. יתרה מזאת, בית המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון, משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית המשפט להוסיף ולבחון האם קיימים אמצעים חלופיים, העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך כלל ראוי הוא כי בית המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על ידו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית המשפט". (רע"א 19580/00 אריה נדב - סלון מרכזי). 12. בעקבות דברים אלו, שב בית הדין הארצי ונתן משנה תוקף למגמה זו, וביטוי לכך אנו מוצאים בפסק דינה של כב' השופט ארד בענין רולס יוסף אדריכלים בע"מ - דב חוסטצקי (ע"ע 1462/02): "בית דין זה חזר ושנה לא אחת, כי בפגם של פרוצדורה אין כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין, ומרכיב מהותי הימנה היא זכותו של בעל דין להביא את גרסתו בפני בית-הדין, בטרם הכרעה. אכן, ייתכנו גם ייתכנו מקרים בהם התנהגותם של בעלי הדין, או מי מהם, תחייב הפעלתה של הסנקציה הקבועה בתקנה 49 לתקנות. אולם, אין לדבוק במורה הדרך הפורמאלי בלבד, אלא ליתן את הדעת לכלל נסיבותיו של המקרה, באופן שהצדק לא רק ייעשה, כי אם גם ייראה. בענייננו, כאמור, אין נסיבות המקרה בכללותן מצדיקות סגירת דלתות בית-הדין בפני החברה ושלילת זכותה למיצוי הדין". (סע' 9 לפסה"ד). (וכן ראו: י. לובוצקי בספרו סדר הדין במשפט עבודה מה' 2000 פרק 14 עמ' 17). 13. בבוא בית הדין לבחון בקשה לביטול פסק-דין שניתן שלא בפניו של בעל-דין, עומדות בפניו שתי אפשרויות: האחת - ביטול מתוך חובת הצדק, אשר מחויב כל אימת שנפל פגם בהליך, אשר הביא למתן פסק-הדין כגון: העדר המצאת הזמנה לדין של מבקש הביטול. השניה - ביטול על-פי שיקול דעתו של בית-המשפט: כאשר לא נפל פגם בהליך שהביא למתן פסק-הדין, נתון ביטול פסק-הדין לשיקול דעתו של בית-המשפט. במסגרת הפעלת שיקול דעת זה, על בית-הדין לבחון ולהעביר הבקשה שני מבחנים:- א. על שום מה נמנע בעל הדין מלהתייצב ו/או מלהתגונן בתביעה. ב. מהם סיכויי ההצלחה של הנתבע, אם יבוטל פסק-הדין. על-פי הפסיקה, השאלה השניה היא עיקר ואילו לראשונה - חשיבות משנית. ככל שסיכויי ההצלחה גבוהים יותר, כך קטן משקלה של הסיבה למחדלו של המבקש. ואולם, על המבקש את ביטול פסק-הדין להתכבד ולהראות, כי לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח תועלת וצדק. (ראה לענין זה, א. וינוגרד, "תקנות סדרי הדין" (הוצאת הלכות), בעמ' 462-457 וכן י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה" (הוצאת ניתן), בעמוד 18-17 בפרק 14). 14. כאן המקום לציין, כי טענת המבקש בדבר אי ביצוע מסירה כדין של כתב התביעה, לא נסתרה במעמד הדיון על ידי המשיב. כמו כן, המבקש פירט טענות הגנה אשר לכאורה, מצדיקות ליתן לו את יומו בפני בית הדין. בנוסף, יש לציין כאמור, כי בפסק הדין חוייב המבקש בתשלום פיצויי הלנה מלאים, מבלי שניתנה לו הזדמנות להתגונן ולהשמיע את טענותיו כנגד חיוב זה. לסיכום 15. בנסיבות המקרה שבפניי, בהתחשב בשיהוי הרב בהגשת הבקשה ומידת הנזק שייגרם למשיב, לעומת עוצמת העוול שעלול להיגרם למבקש, נחה דעתי, כי דין הבקשה להתקבל. 16. יחד עם זאת, בהתחשב באיחור הרב בו הוגשה הבקשה, הנני מתנה את ביטול פסק הדין בתשלום בפועל של הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ + מע"מ, ללא קשר לתוצאות המשפט. תשלום זה ישולם לב"כ המשיב עד ליום 24/1/10. בהתאם, יעוכב ביצוע פסק הדין עד ליום 24/1/10. 17. במידה ולא ישולמו ההוצאות, פסק הדין יעמוד על כנו ויחודשו הליכי ההוצל"פ. 18. ב"כ המשיב יודיע לבית הדין עד ליום 24/1/10 האם שולמו ההוצאות. ניתנה היום י' בטבת, תש"ע (27 בדצמבר 2009) בהעדר הצדדים. יוחנן כהן - רשם במעמד צד אחדביטול פסק דין