לפני בקשה להארכת המועד להישפט על עבירה מינהלית של העסקת עובד זר בניגוד לחוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991 בגינה הוטל על המבקשת קנס מינהלי ולחלופין בקשה להורות על ביטולו, וכן בקשה להורות על עיכוב הליכי הגבייה המנוהלים על ידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. רקע עובדתי וטענות הצדדים: ביום 17.3.08 הוטל על המבקשת, סרגוס מסעדות בע"מ (להלן:המבקשת), קנס מינהלי קצוב בסך 5,000 ש"ח, בהתאם לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985. הקנס הוטל בגין עבירת העסקת עובד זר שלא כדין, בניגוד לסעיף 2(א)(1)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים), שבוצעה ביום 13.12.07. הודעת הקנס נשלחה בדואר רשום בצירוף אישור מסירה לכתובתה של המבקשת כפי רישומה המעודכן ברשם החברות באותה העת ונמסרה למבקשת ביום 21.4.08. אולם המבקשת לא שילמה את הקנס שהושת עליה, ועל כן נשלחה אליה דרישה מיום 22.3.09, מאת המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, לתשלום החוב בגין הקנס המינהלי בתוספת ריבית פיגורים. ביום 6.5.09, בחלוף למעלה משנה ממועד מסירת הודעת הקנס למבקשת, הוגשה לבית הדין הבקשה להארכת המועד להישפט על העבירה מושא הודעת הקנס הנ"ל. המבקשת טוענת כי "בסמוך לקבלתה" של הודעת הקנס המינהלי, היא פנתה למשיבה בבקשה לביטול הקנס המינהלי, אולם המשיבה לא טיפלה בבקשה. בנוסף לכך, המבקשת הגישה בקשה להישפט על הקנס המינהלי. המשיבה, מצידה, העבירה את עניינה של המבקשת לטיפולו של המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, בניגוד לדין. לגופו של עניין, המבקשת מכחישה את העילה להודעת הקנס המינהלי, וטוענת לקיומה של הגנה טובה נגד הטענות המועלות נגדה בהודעת הקנס המינהלי. המבקשת כופרת בהודעת הקנס וטוענת כי הוצא שלא כדין משלטענתה העובד הזר הועסק אצלה כדין, והמשיבה התעלמה בהחלטתה מהנחיותיה לפיהן העסקת "מבקש מקלט" לא תחשב עבירה לפי סעיף 2 לחוק עובדים זרים, ולא יוטלו על מעסיקו קנסות מינהליים לפי חוק עובדים זרים. העובד הזר, מושא הודעת הקנס המינהלי, שוהה בישראל במעמד של פליט, ועל כן, הוראות סעיף 2(א)(1)(2) אינן חלות עליו. על כן, יש ליתן למבקשת למצות את יומה בבית הדין על מנת להוכיח הגנתה. המבקשת טוענת כי על פי הפסיקה יש להעדיף בדיקה מהותית של טענות בעל הדין על פני טענות פרוצדוראליות. בחינה מהותית של טענות המבקשת מחייבת, לשיטתה, בדיקה "אם יש יסוד לקנס המינהלי ואם האישום הפלילי יעמוד ככל שיוגש כתב אישום".במקרה הנדון, לאור טענת ההגנה, למבקשת סיכוי טוב לזכות בהליך הפלילי. בנוסף לכך, יש להתחשב בנסיבותיה האישיות של המבקשת לפיהן לא עומדת ותלויה נגדה הודעת קנס נוספת והעבירה הנטענת היא עבירה מינורית ויחידה של העסקת עובד זר אחד. באשר למועד הגשת הבקשה - המבקשת אינה מכחישה את המועדים הרלוונטיים לבקשה זו, ובכלל זה, מועד הגשת הבקשה, מועד ביצוע העבירה הנטענת ומועד הטלת הקנס. עם זאת, היא מבקשת שלא להתעלם מקיומו של נספח ג' לבקשה - שהוא לטענתה בקשה להישפט שנשלחה למשיבה שב"כ המבקשת סבור "שיש לתת את הדעת על מסמך זה אם נשלח או לא" (ע' 3, ש' 13), אך עם זאת אין הוא מסמך מכריע בעניין זה, ועל אף "ריחוק מה בין התאריכים לבין המועד להגשת הבקשה", זכותה של המבקשת ליומה בבית הדין עדיפה על פני זכויותיה הנטענות של המשיבה. המשיבה טוענת כי הודעת הקנס הומצאה למבקשת כדין ביום 21.4.08, ועל כן, הבקשה הנוכחית לבית הדין להארכת המועד להישפט הוגשה על ידה למעלה משנה מהמועד האחרון להגשתה על פי הדין. לטענתה לעניין הפרוצדוראלי חשיבות מכרעת בתיק זה, והמבקשת לא הצביעה על טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת הבקשה להישפט בשלב זה. לא ניתן לעמוד על טיבו של המסמך הנטען מיום 26.6.08 האם המדובר בבקשה לביטול קנס או בקשה להישפט. בנוסף, הוא חתום על ידי חב' גק ניהול ומתייחס "לעובדים", ועל כן, אין לייחס לו כל משקל בהליך זה. המשיבה הדגישה כי לא התקבל אצלה כל מסמך מטעם המבקשת, והאחרונה לא הוכיחה משלוח בקשה מטעמה, בכל ראיה. בכל מקרה, אף אם יתקבל על ידי בית הדין, הרי שאף הוא הוגש שלא במסגרת המועדים הקבועים בדין, לאור הוראת סעיף 8א(ה) לחוק העבירות המינהליות. באשר לטענה בדבר נסיבותיה האישיות של המבקשת - המכתב הנטען מיום 26.6.08 נשלח על ידי חברת ג'ק ניהול, וכנגד חברה זו תלויים ועומדים מספר הליכים. בכל מקרה, הבקשה להישפט שהוגשה לבית הדין דינה להימחק מחוסר סמכות עניינית של בית הדין לדון בה, שכן לבית הדין קנויה הסמכות רק להאריך מועדים להגשת בקשה להישפט לפי סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות. בדומה, אין לבית הדין סמכות להתערב בהליכי הגבייה של הקנסות המינהליים, עליהם אמון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ואשר מבוצעים לפי פקודת המסים (גביה) ולא לפי חוק עובדים זרים. לגופו של עניין, נטען כי על פי הנחיות הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים, על מנת להיחשב "מבקש מקלט", על הנתין הזר להחזיק אשרת עבודה מסוג ב/1 או אישור מקורי של נציב הפליטים באו"ם שעליו תמונה מקורית של מבקש המקלט וחותמת לחץ, אולם מסמכים מעין אלה לא הוגשו על ידי המבקשת, ועל כן, אין היא יכולה לסמוך הגנתה על הנחיות משרד התמ"ת בעניין זה. הכרעה: בפתח הדברים יצוין כי עתירת המבקשת להישפט על העבירה מושא הודעת הקנס אינה מצויה בסמכות בית הדין אלא בסמכותו של מי שהטיל את הקנס, כלומר, המשיבה. סמכותו של בית הדין מוגבלת להארכת המועד להגשת הבקשה להישפט, בהתאם לסעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות. כמו כן, הסמכות להורות על ביטולו של קנס מינהלי שהוטל מסורה לסמכותו הבלעדית של "התובע המוסמך" שהוא הגורם המוסמך לדון בבקשה לביטול הקנס ולא לבית הדין [סעיף 8א לחוק העבירות המנהליות; עפא 49/06 (ארצי) מדינת ישראל - משרד התעשייה המסחר והתעסוקה נ. קיבוץ אושה, מיום 14.5.07]. לפיכך, הן הבקשה להישפט והן הבקשה להורות על ביטול הודעת הקנס, נמחקות מחמת העדר סמכות עניינית של בית הדין לדון בהן. הרציונאל העומד מאחורי חוק העבירות המנהליות וקביעתן של עבירות, אשר אין בהן, על-פי התפיסה המקובלת, פגם במוסר או קלון כעבירות מינהליות הוא הסבת הליכים פליליים להליכים מנהליים, כאשר אישום פלילי בגין עבירה מינהלית הוא החריג והיוצא מהכלל. זאת, על מנת לשפר ולייעל את דרכי האכיפה, להקטין העומס של ניהול משפטים בגין עבירות אלה המוטל על התביעה ועל בתי-המשפט, וכן למנוע הדבקת תווית של הרשעה בפלילים על מי שעבר עבירה מינהלית [בג"צ 2126/99 מתי דה הס נ. עיריית תל אביב-יפו, פד"י נד (1) 468]. סעיף 8 (ג) לחוק העבירות המנהליות, שכותרתו "הטלת קנס מנהלי קצוב" קובע כי "הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על עבירה; ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי; הודיע כאמור, יחולו הוראות סעיפים 13 ו-14". סעיף 13 (ב) לחוק מקנה סמכות לבית המשפט או לבית הדין לדון בבקשה להישפט, אף אם הוגשה באיחור. סעיף זה קובע כי "בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור". לפי סעיף 35 לחוק העבירות המנהליות ותקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו- 1986 המצאת הודעת קנס בדואר רשום בצירוף אישור מסירה לכתובת משרדו הרשום של תאגיד מהווה המצאה כדין. המבקשת אינה חולקת על הכתובת אליה נשלחה הודעת הקנס ואין חולק כי הודעת הקנס נשלחה בדואר רשום בצירוף אישור מסירה לכתובת זו. על כן, ומאחר ולא נסתרה חזקת ההמצאה הקבועה בתקנה 15 לתקנות, יש לראות במסירה זו המצאה כדין למבקשת [רע"פ 10428/07 חב' אבן סלע בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מיום 25.3.2008]. בנוגע לסעיף 13(ב) לחוק העבירות המינהליות, עמדה הפסיקה על השיקולים שעל בית-הדין לשקול בבואו להחליט האם להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט אם לאו, בעניין סיוון תכשיטים [עפ"א (ארצי) 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ. מדינת ישראל, ניתן ביום 12.3.06], כדלקמן: אמת המידה אשר ראוי שתנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של "טעם מוצדק או סביר לאיחור". ... על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל. ר' לעניין זה גם עפ"א (ארצי) 12/05 איכרי ראש פינה - אגודה שיתופית חקלאית נ. מדינת ישראל מיום 10.5.06; עפ"א (ארצי) 18/08 מעבדות גלקסי נ. מדינת ישראל, מיום 9.11.08. לאור ההלכות שנקבעו בפסיקה, על המבקשת היה להצביע על הטעמים והסיבות בגינן נמנע ממנה להגיש בקשתה להישפט בתוך המועד הקבוע בחוק ו/או על סיבה אחרת אשר מהווה הצדק להארכת המועד. כאמור, המבקשת לא הוכיחה כי פנתה בבקשה לביטול הקנס למשיבה, ואף לא הוכיחה כי הגישה בקשה להישפט, שכן מקובלת עלי טענת המשיבה כי מנספח ג' לבקשה לא ניתן ללמוד כי מדובר בכלל בבקשה לביטול קנס בקשר להודעת הקנס מושא הבקשה. בהקשר זה יצוין כי המכתב מתייחס לעובדים ולא לעובד, וכי מדובר על פני הדברים במסמך המתייחס לעבירות אחרות, שכן לא הועלתה בו כלל הטענה כי העובד בגינו הוטל הקנס הוא מבקש מקלט שהעסקתו מותרת. הבקשה להארכת המועד להישפט הוגשה לבית הדין בחלוף למעלה משנה מיום קבלת הודעת הקנס, וכמעט שנה מהמועד האחרון הקבוע בחוק להגשתה. המבקשת לא נתנה כל הסבר סביר - ודאי שלא אסמכתא- שעשוי להביא את בית הדין להיעתר לבקשתה שהוגשה באיחור ושיהוי כה ניכר, המגיע כדי שנה מהמועד הקבוע בחוק. עיקר טענותיה של המבקשת היה כי על בית הדין להעניק משקל רב לטענות מהותיות נטענות העומדות לה כנגד הודעת הקנס בשונה מה"פן הדיוני" של הסוגיה. זאת, מבלי שניתן, כאמור לעיל, כל נימוק לאיחור בהגשת הבקשה ואי עמידה במועדים הקצובים בחוק העבירות המינהליות, שנועד לברר אישומים במהירות ביעילות ובזמן אמת עד כמה שניתן [רע"פ 2547/07 קלמנט נ. משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, מיום 20.11.07]. הפסיקה קבעה כי ככלל אין לחרוג מהוראות המחוקק לעניין הזמן הקצוב להגשת בקשה להישפט, וזאת למעט מקרים חריגים [בג"צ 149/08 רום גבס חיפוי וקירוי בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה, מיום 18.2.08; רע"פ 2547/07 סרור קלמנט נ. מדינת ישראל -  משרד התעשייה המסחר והתעסוקה - יחידת הסמך לעובדים זרים, מיום 20.11.07; עפא (ארצי) 22/05 פוזננסקי נ. מדינת ישראל, 12.3.2006[. בהעדר הנמקה, אין מקום לקבוע כי מקרה זה נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים חריגה ממסגרת הזמנים שנקבעה בחוק ולכן אין מקום להיעתר לבקשה הארכת המועד להישפט על הודעת הקנס. מאחר שלא מצאתי כי נפל פגם בהמצאת המסמכים הודעת הקנס והדרישה לתשלום חוב של המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, אשר עשוי היה להצדיק את השיהוי הרב בהגשת הבקשה, אין מקום להידרש אף לטענות לגופו של עניין שהועלו על ידי המבקשת במסגרת בקשה זו, שכן אנו מצויים בשלב המקדמי של ההליך, בו עליה להוכיח - בראש ובראשונה - טעם מוצדק או סביר לשיהוי בהגשתה, שכאמור לעיל, לא ניתן על ידה [עפ"א (ארצי) 46/08 בללתי נ. מדינת ישראל, מיום 26.8.09]. כפועל יוצא מכך, נדחית מאליה עתירת המבקשת לעיכוב הליכי הגבייה המנוהלים נגדה בגין הודעת הקנס על ידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. מעבר לנדרש יצוין כי עתירה מעין זו אינה מצויה ממילא בגדר סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, מכוח סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969, שכן על הליכי הגבייה החלים על קנסות מינהליים לפי חוק העבירות המינהליות חלות הוראות פקודת המסים (גבייה) [בש"א 4887/04 (ת"א) רהיטי אלרוס בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד העבודה והרווחה, מיום 10.4.05; בש"א 3107/06 (ת"א) מנדל נ. מדינת ישראל - משרד התמ"ת, מיום 21.3.06; בש"א (ת"א) 9015/05 יכימוביץ סוויסה בע"מ נ. משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, מיום 31.1.07; ב"ש (י-ם) 62/07 מפעל החסד שערי עזרה בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד המסחר התעשיה והתעסוקה, מיום 24.1.08; בש (נצ) 1027/07 עמרם רון נ. מדינת ישראל - משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, מיום 21.1.08; בש (ב"ש) 1005/09 גלמיקו בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד התמ"ת, מיום 22.2.09]. סוף דבר: הבקשה נדחית. ניתן היום, 15.12.09, בהעדר הצדדים. לאה גליקסמן, שופטת סגנית הנשיאה הארכת מועדהעסקת עובדים זריםקנסעובדים זרים