החלטה זו עניינה בקשה למתן אורכה להגשת בקשה להישפט בגין קנסות מנהליים שהוטלו על המבקשת בגין עבירה של העסקת עובדים זרים בניגוד להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א- 1991. רקע עובדתי 1. המבקשת הינה חברה פרטית בע"מ, שעוסקת בביצוע פרויקטים של בנייה. 2. על המבקשת הוטלו שלושה קנסות מנהליים כדלקמן: א. קנס מנהלי בסך של 80,000 ₪ לאחר שביום 3.9.01 נערכה ביקורת בצריפין באזור מחסני הסוכנות ובה נמצאו 8 עובדים זרים, שהועסקו בניגוד לחוק. הקנס הוטל ביום 10.12.03 והודעת הקנס נשלחה והומצאה לידי המבקשת ביום 23.12.03 (להלן - "הקנס הראשון"); ב. שני קנסות מנהליים בסך כולל של 45,000 ₪ לאחר שביום 5.5.02 נערכה בקורת בעמק שרה בבאר שבע ובה נמצאו 7 עובדים זרים שהועסקו ללא חוזי העסקה וכן נמצאו 2 עובדים זרים שהועסקו ללא ביטוח רפואי. הקנסות הוטלו ביום 7.12.06 והודעות הקנס נשלחו והומצאו לידי המבקשת ביום 26.12.06 (להלן - "הקנס השני"); ג. קנס מנהלי קצוב בסך של 5,000 ₪ בגין ביקורת שנערכה במשרדי החברה ביום 28.2.06 ובה נמצא, כי הועסקו על ידי המבקשת 4 עובדים זרים ללא חוזי העסקה ומסמכים נוספים. הקנס הוטל ביום 3.8.06 והודעת הקנס הומצאה לידי המבקשת ביום 14.8.06 (להלן - "הקנס השלישי"). 3. בגין הקנס הראשון על סך 80,000 ₪ התנהלו בין הצדדים התכתובות הבאות : א. ביום 29.1.04 הגישה המבקשת למשיבה בקשה להישפט. בקשתה נענתה בשלילה ע"י הגב' לימור ארזני רע"נ קנסות מנהליים במכתב מיום 9.2.04, מהטעם שחלף המועד. ההחלטה הומצאה למבקשת ביום 4.3.04 (נספח ד' לתגובה). ב. בעקבות דחייה זו פנתה המבקשת פעם נוספת בבקשה לביטול הקנס במכתב למשיבה מיום 10.3.04. בקשתה זו נענתה גם היא בשלילה על ידי הגב' לימור ארזני במכתב מיום 17.6.04, מהטעם שחלף המועד (נספח ה' לתגובה). ג. ביום 7.9.05 פנתה המבקשת באמצעות באת כוחה עוה"ד קטי ברדה בבקשה לביטול הקנס המנהלי, ובה טענה, כי המבקשת שלחה בקשה לביטול קנס ביום 4.1.04 (בטעות צוין בבקשה - 4.1.03 - י.א.ש.). המבקשת צירפה לפנייתה את העתק הבקשה כנספח ב'. כן פורטו בבקשה טענות נוספות לביטול הקנס ובכלל זה הטענה, כי העובדים הזרים הועסקו באתר הנתבעת על ידי חברת כוח אדם (נספח ו' לתגובה). ד. ביום 11.4.06 השיב ב"כ המשיבה, התובעת המוסמכת עו"ד קרלוס פייצ'וטקה לבא כוחה של המבקשת, כי בקשתה נדחית (נספח ז' לתגובה). 4. בגין הקנסות על סך של 45,000 ₪ - לא הוגשה לתובע המוסמך כל בקשה לביטול הקנס ו/או בקשה להישפט. 5. בגין הקנס על סך של 5,000 ₪ אשר הומצא למבקשת ביום 14.8.06 - הוגשה בקשה לביטול הקנס ביום 11.9.06. בקשה זו נדחתה על ידי המשיבה במכתב התובעת המוסמכת, עו"ד שרון אברהם, מיום 2.11.06 (נספח י' לתגובה) שהומצאה לב"כ המבקשת ביום 8.11.06. 6. במהלך חודש יולי 2007, בוצעו עיקולים בחשבונות המבקשת בסך כולל של 120,714 ₪. 7. ביום 22.1.09, הגישה המבקשת לבית הדין בקשה להארכת מועד להישפט ועיכוב הליכים בגין שלושת הקנסות שלעיל. 8. ביום 26.5.09 הגישה המשיבה את תגובתה המפורטת ובה התנגדותה לבקשה. התגובה הוגשה בצירוף נספחים ובהם חילופי המכתבים של הצדדים טרם הגשת התביעה. לטענת המשיבה, בקשת המבקשת לא הציגה סיבה ראויה לאיחור הן להגשת הבקשה לביטול הקנס למשיבה והן בהגשת הבקשה הנוכחית לבית הדין . המסגרת המשפטית 9. ההיגיון שעומד בבסיס חוק העבירות המנהליות הוא הסבת הליכים פליליים להליכים מנהליים, במטרה לשפר דרכי אכיפה ולהקל על התביעה ועל בתי המשפט וכן לאפשר לאדם שהושת עליו קנס, לשלמו ללא שתרשם לחובתו הרשעה בפלילים. (ראה בעניין זה בג"צ 5537/91 אליהו אפרתי נ. עו"ד אוסטפלד ואח' פד"י מו (3) 501, 509-508 וכן בג"ץ 2126/99 מתי דה הס נ. עיריית תל אביב-יפו, פד"י נד (1) 468, 479). 10. סעיף 8 (ג) לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו - 1985 , שכותרתו "הטלת קנס מנהלי קצוב" קובע כי - "הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על עבירה; ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי; הודיע כאמור, יחולו הוראות סעיפים 13 ו-14" (הדגשה שלי -י.א.ש.). סעיף 8א לחוק העבירות המנהליות שכותרתו "ביטול קנס מנהלי" קובע כי - "(א) הומצאה לנקנס הודעה לפי סעיף 8 רשאי הוא להגיש לתובע, שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו לענין סעיף זה (להלן - התובע המוסמך) בקשה לביטול ההודעה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו; נוכח התובע המוסמך כי התקיימה אחת מהעילות המפורטות להלן, רשאי הוא לבטל את ההודעה: (1) העבירה לא נעברה או שהיא לא נעברה בידי הנקנס; (2) בנסיבות המקרה אין ענין לציבור בהמשך ההליכים. (ב) ... (ג) ... (ד) הגשת בקשה לביטול הודעה אינה דוחה את המועד לתשלום הקנס. (ה) מי שהגיש בקשה לביטול הודעה, כאמור בסעיף זה, אינו רשאי להודיע על רצונו להישפט לפני שהתובע המוסמך המציא לו החלטתו; דחה התובע המוסמך את הבקשה לביטול ההודעה רשאי מגיש הבקשה להודיע כי ברצונו להישפט על העבירה בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה. (ו) התובע המוסמך רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועד האמור בסעיף קטן (א) אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה" (הדגשה שלי י.א.ש.). מכאן, הסמכות לדון בביטול הקנס נתונה לתובע המוסמך ולו בלבד, ואין בית הדין ו/או גורם מנהלי אחר אצל המשיבה מוסמך להתערב בכך. 11. באשר לבקשה להישפט - סעיף 13 (ב) לחוק מקנה סמכות לבית המשפט או לבית הדין לדון בבקשה להישפט, אף אם הוגשה באיחור. סעיף זה קובע כי - "בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור". הלכה פסוקה היא כי - "בתי המשפט נוטים להיענות לבקשות להארכת מועד מקום שנדרשת הוכחתו של "טעם מיוחד", כאשר האיחור נגרם בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואולם כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" (ראה ב"ש 1638/85 ע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נגד עומר גלבוע - חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ (פירוק), פ"ד מ (1) 57, 62). (הדגשה שלי -י.א.ש.). בעניין סיוון נקבע כי - "אמת המידה אשר ראוי שתנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של "טעם מוצדק או סביר לאיחור". וממשיך שם בית המשפט ומפרט את השיקולים השונים ומסכם - "על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל". (עפ"א (ארצי) 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ. מדינת ישראל, ניתן ביום 12.3.06) (הדגשה שלי - י.א.ש.). עוד קבע בית הדין הארצי, כי לעיתים במצטבר מספר פגמים יש בהם כדי להעלות טעם סביר ומוצדק (עפא 49/06 (ארצי) מדינת ישראל נגד קיבוץ אושה, ניתן ביום 14.5.07). לגופו של עניין 12. לאור הלכת סיוון דלעיל, על המבקש להביא בפני בית הדין את טעמיו ולהצביע על סיבה המבהירה מדוע נמנע ממנו להגיש בקשתו בתוך המועד הקבוע בחוק ו/או על סיבה אחרת אשר מהווה הצדק להארכת המועד ואין הכרח להציג נימוקים מיוחדים. על פי פסיקת בית הדין בעניין סיוון, יש ליתן משקל גם לנסיבות אחרות האופפות את הטלת הקנס. כאמור, גם בנימוקים אלה צריך שיהא ממש. 13. עיון בחומר שהובא בפני מעלה, כי התנהלות המשיבה בעניין הקנס הראשון על סך של 80,000 ₪ לוקה בפגמים, המצדיקים את קבלת הבקשה להארכת מועד. הפגם הראשון הינו בכך ששתי הבקשות הראשונות לביטול הקנס אשר הוגשו אומנם באיחור, נדחו על הסף ולא הועברו כלל לעיונו של התובע המוסמך (זאת כאמור בתשובתה של הגב' לימור ארזני). בית הדין הארצי בעניין קיבוץ אושה, קבע - "התובע המוסמך 'הוא הגורם המוסמך לדון בבקשה לביטול הקנס' והוא זה אשר ידון בבקשה ויחליט בה, גם אם הוגשה באיחור ו'למרות האיחור בהגשתה' ... יש טעם לפגם בשיטתה של המדינה, לפיה אין מביאים כלל לעיונו של התובע המוסמך בקשה לביטול קנס המוגשת באיחור, והבקשה נדחית בשל האיחור בהגשתה בלבד, על ידי מי שלא הוסמך לכך בחוק ... (עפ"א (ארצי) 49/06 מדינת ישראל - משרד המסחר והתעשייה נ. קיבוץ אושה, ניתן ביום 14.5.07). 14. החלטת התובע המוסמך מיום 11.4.06, שדחתה את בקשתה של באת כוח המבקשת עוה"ד קטי ברדה, לא ריפאה את הפגם האמור. החלטתה אינה מנומקת ולא ניתנה בה כל התייחסות לטענה לפיה המבקשת שלחה בקשה לביטול קנס ביום 4.1.04 (בטעות צוין בבקשה - 4.1.03 - י.א.ש.). אשר על פניו עומדת במועד הנדרש על פי דין. כן פורטו בבקשה טענות נוספות לביטול הקנס ובכלל זה הטענה, כי העובדים הזרים הועסקו באתר הנתבעת על ידי חברת כוח אדם. התובע המוסמך כלל לא התייחס אליהן בהחלטתו וממילא לא נימק את החלטתו. וכך נקבע לעניין זה בפרשת קיבוץ אושה - "... זאת ועוד זאת, התובע המוסמך אינו יוצא חובת הדין בדחיית בקשתו של הנקנס ובשל כך בלבד שחלף המועד להגשת הבקשה. בכל מקרה, לרבות במקרה בו הוגשה הבקשה לביטול הקנס באיחור, על התובע המוסמך לתת דעתו לבקשה גופה ולנמק את ההחלטה אליה הגיע". (הדגשות שלי- י.א.ש.). פגמים אלה במצטבר מהווים טעם המצדיק הארכת המועד להגשת בקשה להישפט בעניין הקנס הראשון על סך של 80,000 ₪. 15. בגין הקנס השני על סך של 45,000 ₪ - לא הוגשה כל בקשה לתובע המוסמך לביטול הקנס, ובקשת המבקשת להישפט הוגשה למעלה משנתיים ממועד המצאת הודעת הקנס למבקשת מבלי שניתן כל נימוק הן לאיחור בהגשת הבקשה, הן לגופה של הבקשה לביטול. אשר על כן, בעניין קנס זה - אין מקום להיעתר לבקשה למתן אורכה להישפט. 16. בגין הקנס השלישי על סך של 5,000 ₪ - מעיון בהודעות על הטלת הקנס עולה, כי במקום בו אמור להיות מצוין שם המפקח, לא נרשמו שמו ופרטיו של המפקח מטיל הקנס אלא צויין "רכז קנסות". מהחתימה המתנוססת על גבי הודעת הקנס, לא ניתן ללמוד על זהות מטיל הקנס. עובדה זו יורדת לשורשו של הקנס. סעיף 8(א) לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 (להלן-"החוק"), קובע כדלקמן- "(א) היה למפקח או לרשם יסוד סביר להניח כי אדם עבר עבירה שדינה קנס מינהלי קצוב לפי סעיף 2(ב) או סעיף 2(ג), רשאי הוא להטיל עליו את הקנס המינהלי שנקבע לאותה עבירה." (הדגשות שלי- י.א.ש.). סעיף 5 לחוק קובע, כי השר הממונה על ביצוע החוק ימנה מפקחים למילוי הוראות החוק וכי- "מפקח יהיה עובד המדינה או עובד של תאגיד שהוקם לפי חוק ויקבל הכשרה למילוי תפקידו לעניין העבירות המינהליות שבתחום סמכותו" (הדגשות שלי-י.א.ש.). סעיף 6 לחוק קובע, כי שר המשפטים ימנה רשם לעניין חוק זה וכי- "כשיר להתמנות רשם מי שכשיר להתמנות לשופט של בית משפט שלום" על פי סעיפים אלה, הודעה על מינוי מפקח ורשם תפורסם ברשומות. סעיף 7 לחוק קובע, כי מינוי של מפקח או רשם ייעשה בכתב מינוי לפי טופס שנקבע, וכי המפקח יישא את כתב המינוי עימו בעת מילוי תפקידו. מהאמור עולה, כי המחוקק הגביל איפוא מפורשות, את הסמכות להטיל קנס מינהלי לאנשים מסוימים, אשר עברו הכשרה והם בעלי כשירות למילוי תפקיד זה, כנדרש על פי החוק. 17. אם כך, מטרת החוק נועדה למנוע ממי שלא הוסמך לכך, לעסוק בהטלת הקנסות אלא להותירו בידי הגורמים המוסמכים על פי החוק. מכאן, כי על נציגי המשיבה המופקדים על ביצוע חוק העבירות המנהליות לנהוג הקפדה יתירה בהטילם קנס מינהלי ולפעול על פי הוראות החוק. משקבע המחוקק, כי הקנס יוטל על ידי מפקח או רשם בלבד, הרי ששיקול הדעת טרם ההחלטה על הטלת הקנס מסורה להם בלבד והודעת הקנס המנהלי חייבת לכלול את שם המפקח או הרשם שהטילו את הקנס למען יהא ברור וידוע מי הגורם שהחליט בעניין. משהודעת הקנס השלישי אינה כוללת כל ציון באשר לגורם שהטילו, ועל פניו נחזה להיות "רכז קנסות" שאינו גורם מוסמך להטיל קנסות, אין לראות בה כהודעה על הטלת קנס שהוטלה כדין (ראה גם פסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית הדין הארצי, עפא 51/08 אלי סיאהו נ' משרד התמ"ת, ניתן ביום 23.9.09). אשר על כן - דין הודעת הקנס על סך של 5,000 ₪ בטלות ואין לנקוט בגינה כל הליכי גבייה וממילא אין מקום להארכת מועד להגשת בקשה להשפט בגינה. אחרית דבר 18. אשר על כן, הנני קובעת כדלקמן - א. בקשת המבקשת למתן אורכה להגשת בקשה להשפט באשר לקנס הראשון על סך של 80,000 ₪ - מתקבלת. ב. בקשת המבקשת למתן אורכה להגשת בקשה להשפט באשר לקנס השני על סך של 45,000 ₪ - נדחית. ג. הקנס השלישי על סך של 5,000 ₪ - בטל מעיקרו. בקשתה זו של המבקשת למתן אורכה להגשת בקשה להישפט, תחשב כבקשה להישפט ועל המשיבה לפעול בהתאם. ניתנה היום כ"ג בתשרי, תש"ע (11 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים. יעל אנגלברג-שהםשופטת קנס מנהליבקשה להישפטקנס