לפני ערעור על החלטת הנאמן לביצוע הסדר הנושים (להלן: "הנאמן") של חברת א. ג'בארין בע"מ (להלן: "החברה") במסגרתה דחה חלקית את תביעת החוב שהגישה המערערת. העובדות בתמצית: ביום 10/2/2008 ניתן על ידי בית המשפט צו הקפאת הליכים נגד החברה, וביום 7/4/2009 אושר הסדר נושים לחברה, והמשיב מונה כנאמן לביצוע הסדר הנושים. ביום 1/4/2008 הגישה המערערת לנאמן תביעת חוב, על סך 294,482 ₪, בגין חשבונות שלא שולמו ובגין שיקים שלא נפרעו, המהווים את התמורה המגיעה לה עבור אספקת בטון וטיט. הנאמן, בהחלטתו מיום 23/4/2009, קיבל את תביעת החוב בחלקה, בקבעו כי המערערת זכאית לסך 218,758 ₪ בלבד. בהתאם להסדר הנושים שאושר בבית המשפט ביום 9/4/2009, תהיה המערערת זכאית לקבל 30% מסכום החוב שאושר על ידי הנאמן. טענות המערערת: המערערת טוענת כי הנאמן לא המציא לה החלטה מנומקת, כפי חובתו הקבועה בתקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 וכמתחייב ממעמדו המעין שיפוטי בהתאם לפסיקת בתי המשפט. כמו כן טוענת המערערת כי הנאמן התבסס בהחלטתו על מידע שגוי שנמסר לו מפי החברה, ומוכחש על ידי המערערת. טענות הנאמן: הנאמן מציין בתגובתו לערעור כי במסגרת ההתקשרות בין המערערת ובין החברה בוצעו מספר רב של הזמנות לאספקת בטון וטיט לאתרי העבודה של החברה, בנפרד, לכל אחד מן הפרויקטים. הנאמן טוען בתגובתו כי במסגרת התקשרותה עם החברה, חויבה המערערת, בהסכמתה, בתעודות חיוב שונות, אשר לא נלקחו בחשבון על ידה בתביעת החוב, כאשר בפועל היה עליה לקזז את סכומי תעודות החיוב מיתרת החוב אותה תבעה. הנאמן במסגרת תגובתו לערעור מפרט את החישוב הנכון לדעתו, ליתרת חובה של החברה למערערת, לאור אותם הקיזוזים שיש לקזז לטענתו מיתרת החוב. מן החישוב עולה כי המערערת זכאית לסכום של 218,758 ₪ בלבד. לתגובת הנאמן לערעור צורפו העתקי תעודות החיוב לשנים 2006 - 2008, אך מעיון בסעיף 8 לתגובתו עולה כי לדעתו עומדות לחברה טענות קיזוז נוספות, אך לא צורפו מסמכים כלשהם לאימותן. תגובת המערערת לטענות הנאמן: בתגובה שהוגשה מטעם המערערת לתגובת הנאמן לערעור, טוענת היא כי היה על הנאמן לצרף תצהיר לאימות העובדות שנכללו בתגובתו, ומשלא צירף תצהיר לדחות את טענותיו ולקבל את הערעור. המערערת סבורה כי תגובת הנאמן חסרה את הפירוט הנדרש בדבר הסכמת הצדדים לקיזוז הסכומים על פי תעודות החיוב מיתרת חובה של החברה למערערת, כגון בעניין זהות הנציגים שהסכימו על כך, ומועד הסיכום. המערערת מציינת עוד כי נהגה מעת לעת, עקב התייקרויות במחיר הבטון, לשלוח הודעה על עדכון המחיר לחברה, ולטענתה החברה התחייבה בעת ביצוע ההזמנות לשלם למערערת את הפרשי המחיר בהתאם להודעות העדכון ששלחה. דיון והכרעה: בהיעדר הודעה אחרת מטעם הצדדים, הריני נותן את החלטתי בערעור שלפני, על סמך החומר שהגישו לתיק, מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים. אני סבור כי המערערת צודקת בטענותיה בעניין היעדר ההנמקה והפירוט בהחלטתו של הנאמן בתביעת החוב, ועל כן יש לקבל את הערעור, במובן זה שתביעת החוב תוחזר לנאמן לשם עריכת בירור והכרעה מפורטים ומנומקים בתביעת החוב לגופה. על חובתו של נאמן לנמק את החלטותיו בתביעות חוב של נושים עמדתי בהחלטתי מיום 30/4/2008 בבש"א 3745/07, פש"ר 171/06 טשרניחובסקי ואח' נ' ניו-מד ישראל בע"מ, תק-מח 2008(1), 9960. ברע"א 5388/97 יוסי ינוב נ' דן אחיעזר פ"ד נב(1), 199, נידון ההיבט המעין שיפוטי של תפקיד המפרק (ולענייננו, הנאמן) ובית המשפט חזר על הקביעה לפיה: "תפקיד המפרק הוא תפקיד שיפוטי ועליו לדון בהוכחת חוב כדרך שבית המשפט היה דן בתביעה...". (על כך שבדונו בתביעות החוב ממלא הנאמן תפקיד שיפוטי ראה גם לוין וגרוניס, פשיטת רגל, (מהדורה שנייה, עמ' 280)). חובת ההנמקה החלה על נאמן המכריע בתביעת חוב, אינה דרישה טכנית גרידא, אלא דרישה מהותית ועקרונית הנובעת ממעמדו המיוחד של הנאמן, וממהות החלטתו, שהינה מעצם טבעה בגדר החלטה שיפוטית הקובעת תשתית עובדתית (ראה בש"א 23935/06, פש"ר 1700/05 דיפלומט מפיצים (1968) בע"מ נ' רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד שלמה נס בתפקידם כנאמנים של חברת קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ, תק-מח 2007(1), 6390). בתי המשפט עמדו לא אחת על החשיבות שבחובת ההנמקה והטעמים העומדים ביסודה. ברע"פ 1516/90 יקב הגליל בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 1990(2), 1061 נאמרו בהקשר זה הדברים הבאים: "חובת ההנמקה - כמה וכמה מטרות לה: אפשרות פיקוח על פסק הדין על ידי ערכאת הערעור, חשיפת פסק הדין לעיני הציבור, ועוד...; אך יש גם נימוק נוסף, הרואה את ההנמקה כחלק אינטגרלי מיצירתו ומגיבושו של פסק הדין...". על היתרונות של הנמקת החלטת נאמן בהליכי פשיטת רגל עמד כבוד השופט גרשון בהמ' (חיפה) 33749/96 בנק המזרחי המאוחד נ' שלמה ארגוב, תק-מח 99(1) 2548 (1999): "להנמקת ההחלטה יתרונות אחדים: ראשית, הנמקת ההחלטה מלמדת על הרצינות שבה ניגש הנאמן למלאכת בדיקת הוכחות החוב שהוגשו לו על ידי הנושים. שנית, עצם הנמקת ההחלטה תסייע לנאמן במניעת טעויות... שלישית, תביעת החוב עוסקת, מעצם הגדרתה, בקניינו הנטען של הנושה. זכות הקניין הינה זכות יסוד (סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). על שום כך, החלטתו של הנאמן לגוף תביעת החוב, ובמיוחד כאשר הוא מחליט לדחותה או לדחותה בחלקה, יש בה, ללא ספק, משום פגיעה בזכותו הקניינית הנטענת של הנושה. בנסיבות אלה, זכאי הנושה לדעת בפרוטרוט את הנימוקים שהביאו את הנאמן למסקנה הפוגעת בזכותו... רביעית, ההנמקה תסייע לבית המשפט, הדן בערעור על ההחלטה, לבחון את נימוקיו של הנאמן ולעמוד על השיקולים שהביאוהו למסקנה שאליה הגיע. והדברים ברורים: שאם תנתן החלטה ללא נימוקים, או עם הנמקה חסרה, כיצד ידע הנושה מה היו השיקולים שהביאו את הנאמן לתוצאה שאליה הגיע? וכיצד יוכל הנושה לשקול ולהחליט אם יש מקום לערער על החלטת הנאמן אם לאו?". הנמקה ראויה מחויבת הן כדי ליתן לנושה תחושה כי עניינו נדון בכובד ראש וברצינות, ולא אגב חפזון ושרירות, והן בכדי שלנושה תהא תשתית להבין את ההחלטה ולגבש עמדתו ביחס לסיכוייו בערעור, ככל שיבחר להגישו (ראה עניין דיפלומט לעיל). אין זה ראוי כי בשלב ההכרעה בתביעת החוב יימנע הנאמן מלפרט ולנמק את החלטתו, ובמסגרת תגובתו לערעור על החלטתו יערוך בדיעבד שחזור של הדרך שבה הגיע להכרעה בתביעת החוב. על הנאמן לנמק את ההחלטה "בזמן אמת", בעת ההכרעה בתביעה, על מנת שהנושה ילמד את נימוקי הנאמן, יכלכל את צעדיו מראש, וישקול אם מוצדק להגיש ערעור לבית המשפט, אם לאו. היקפה, מהותה ומידתה של חובת ההנמקה משתנים ממקרה למקרה. על החלטת הנאמן בתביעת החוב להיות מפורטת דיה, באופן שהנושה יוכל להבינה, ויוכל ללמוד מקריאתה אילו טענות התקבלו ואילו טענות נדחו בידי הנאמן, ומדוע. במידה והחלטת הנאמן מבוססת על הכרעה בין גרסאות עובדתיות שונות, על תחשיבים שערך, ועל מסמכים ועדויות שהנושה לא העמיד לעיונו בעצמו, עליו לפרט זאת בהחלטתו. להנמקה ולפירוט ההחלטה, יש תכלית נוספת חשובה, והיא שבית המשפט יוכל לבחון ולבקר, כערכאת ערעור, את החלטת הנאמן. במקרה שלפני, הנאמן דחה את תביעת המערערת בחלקה, מבלי לנמק ולפרט את שיקוליו לכך. אנו למדים על נימוקי החלטתו אך ורק מתגובתו לערעור, בה הוא מתבסס על גרסה עובדתית שונה באופן מהותי מגרסת המערערת, כאשר לטענתו לחברה עומדת הזכות לקזז את סכומי תעודות החיוב מיתרת חובה למערערת. משכך הם פני הדברים, מן הראוי היה שהנאמן יפרט וינמק את עמדתו ביחס לטענות המערערת כבר בשלב ההכרעה בתביעת החוב, ולא בדיעבד כפי שעשה! פגם נוסף אשר נפל בהחלטת הנאמן בעניינו, נוגע לזכותה של המערערת לשטוח בפני הנאמן את טענותיה מקום שגרסתה העובדתית נסתרה לדעת הנאמן, בטרם יקבל החלטתו בתביעת החוב. בפסיקת בתי המשפט דובר רבות אודות תחולתם של עקרונות הצדק הטבעי על גופים המפעילים סמכות שיפוטית, או מעין שיפוטית [בג"צ 3914/92 לאה לב נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו, פ"ד מח(2), 491; רע"א 6846/03 רואי נ' משרד הביטחון קצין התגמולים, פ"ד נט(5), 178; ע"א 7162/06 שטרן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, תק-על 2008(1), 2373]. הפסיקה הכירה הן בתחולתם של עקרונות יסוד מן המשפט הציבורי והן בתחולתן של חובות הגינות, תום לב ונאמנות מן המשפט הפרטי על פעולותיו של נאמן בהליך של פשיטת רגל [ע"א 509/00 לוי נ' עו"ד ראובן ברכה, פ"ד נה(4), 410]. על תחולתם של כללי הצדק הטבעי בהליך של ערעור על החלטת נאמן להסדר נושים בתביעת חוב ראה ב-פש"ר 2673/99 אריה יצחקי נ' רו"ח חן ברדיצ'ב, תק-מח 2004(1), 4984. אחד מכללי הצדק הטבעי הוא החובה להעניק למי שעלול להיפגע מהחלטתו של הגוף המוסמך, אפשרות מהותית לטעון בפני הגוף בטרם הפעלת הסמכות ובטרם הכרעה בעניינו [בג"צ 4112/90 האגודה לזכויות האזרח נ' אלוף פיקוד הדרום, פ"ד מד(4), 626; בג"צ 3379/03 מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3), 865]. זכות הטיעון הנה בעלת חשיבות מכרעת כשמדובר בהפעלת סמכות שיפוטית, או מעין שיפוטית, אשר בכוחה לקבוע בדבר האינטרסים והזכויות של הפרט. כלל יסוד ואבן פינה בכל הליך שיפוטי הוא כי לצדדים תהא הזדמנות ראויה להשמעת דבריהם ולהגשת ראיותיהם לפני הגורם המחליט, בטרם ייתן הכרעה בעניינם. בדומה, נובעת ממעמדו המעין שיפוטי של בעל תפקיד, בתפקידו כמכריע בתביעות חוב, מחויבותו לשורה של דרישות עקרוניות, ובהן חובת השמיעה. דרישה זו מחייבת את בעל התפקיד ליתן לצדדים הזדמנות הוגנת להציג בפניו את עמדתם וליתן להם את יומם לפניו [ו' אלשיך, ג' אורבך, הקפאת הליכים, עמ' 536]. יתרה מכך, שומה על נאמן, המשמש כזרועו הארוכה של בית המשפט, לדון בעניין שבפניו ללא משוא פנים, תוך בחינת הגרסאות העובדתיות שהעלו הצדדים בהגינות, בסבירות, על בסיס שיקולים ענייניים, ותוך מתן זכות טיעון מלאה לצדדים, שלאחריה ייתן את הכרעתו המפורטת והמנומקת. במסגרת הדיון בתביעת החוב, אל לו לנאמן להרשות כי תכונן בלבם של הצדדים תחושה של "משחק מכור מראש", אלא שעליו לדאוג לכך שתשכון בלבם תחושה של שקילה עניינית והוגנת של טענותיהם. אמנם, המלאכה אינה קלה, ואולי אף קשה ביותר, אך זוהי מהות המלאכה אשר נובעת מחובותיו של מי שנטל על עצמו תפקיד זה. היעדר הזדמנות נאותה לנושה לטעון טענות בפני הנאמן, כפי שמחייבים כללי הצדק הטבעי, ומקום שהדבר מתבקש מן הדיון בתביעת החוב, עלול לעלות עד כדי פגם בהחלטת הנאמן המצדיק את התערבות בית המשפט, באופן שההחלטה תוחזר לדיון בפני הנאמן [וראה למשל ב-בש"א (ת"א) 23740/07 עו"ד מרדכי דגני נ' רו"ח גבי טרבלסי וד"ר שלמה נס, בתפקידם כנאמנים של קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ]. על כן, משהוברר לנאמן במהלך הדיון בתביעת החוב, אם באמצעות מסמכים של החברה שהובאו בפניו, ואם באמצעות עדויות שהתבררו בפניו, שקיימת גרסה עובדתית נגדית השונה באופן מהותי מגרסתה של המערערת, מוטב לוּ היה פונה למערערת, על מנת לקבל את התייחסותה ואת הסבריה לעובדות שבפניו, בטרם יכריע בתביעתה. דומני כי במקרה שלפנינו, שלובות אלה באלה בקשר הדוק חובת ההנמקה וחובת השמיעה, החלות על הנאמן בדונו בתביעת החוב. אומר בזהירות המתחייבת, כי אילו היה הנאמן מאפשר למערערת להשמיע את התייחסותה לטענות בדבר הקיזוז על פי תעודות החיוב, ולאחר מכן נותן את הכרעתו המפורטת והמנומקת בתביעת החוב, ניתן להניח כי היה נמנע הצורך בהתערבות בית המשפט בהחלטה. זאת ועוד, לא די בצירופן של תעודות החיוב לתגובת הנאמן לערעור כפי שנעשה, ומשטוען הנאמן לזכותה של החברה לקזז את סכומי תעודות החיוב מיתרת החוב, על סמך הסכם בינה ובין המערערת, היה עליו לתמוך את עמדתו, כפי שהובאה בתגובה לערעור, בתצהיר. אמנם, נקבע בפסיקה כי אין לחייב בעל תפקיד לתמוך את טענותיו בתצהיר בכל מקרה ומקרה, אולם יהיו מקרים שבהם יהא זה מוצדק לדרוש מן הנאמן כי יצרף תצהיר, מטעמים שונים (ראה רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד אבנר כהן בתפקידו כמפרק זמני ואח', תק-על 2009(3), 3319). במקרה שלפני, הנאמן התבסס על גרסה עובדתית שונה באופן מהותי מגרסתה של המערערת, שאינה בתחום ידיעתו, וכן אינה מתבססת על מסמכים שהנאמן מציג במסגרת תגובתו לערעור, ומכאן שחייב הוא לתמוך את תגובתו לערעור בתצהיר אשר יימסר מפיו של אותו הגורם המסוגל לאמת את העובדות הללו בתצהיר. המענה הראוי להתנהלות המתוארת לעיל הנו בהכרח קבלת הערעור, והשבת תביעת החוב לנאמן, על מנת לאפשר למערערת לפרוש לפניו את טענותיה והתייחסותה לטענות החברה העובדתיות הסותרות חזיתית את גרסתה וכן על מנת שינמק את החלטתו כראוי. לאור האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומחזירו לנאמן, אשר עליו לתת למערערת הזדמנות להשמיע טענותיה ותגובתה באשר לטענות הקיזוז של תעודות החיוב, ורק לאחר מכן להכריע בתביעת החוב בהחלטה מנומקת ומפורטת כנדרש וכמתחייב. אינני עושה צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ח בכסלו, תש"ע (15 בדצמבר 2009), בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים. עאטף עיילבוני, שופט ערעורתביעת חובנאמנותחוב