לפניי עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - פקודת הראיות). העובדות והליכים קודמים 1. העותרים הגישו תביעה כנגד המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 644/05), במסגרתה עתרו לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לעותר 1, לטענתם כתוצאה מהתפוצצות של טיל אשר נורה מכלי טיס של צה"ל אל רכב שנסע בעיר עזה. בנוסף, תבעו העותרים 2 ו-3, הוריו של העותר 1, אשר נפטר לאחר הגשתה של עתירה זו, פיצוי בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, בתור מיטיביו של העותר 1 ואת החזר ההוצאות שהם הוציאו בגין הטיפולים בו. במסגרת תביעתם האמורה ביקשו העותרים מבית המשפט המחוזי (בש"א 12341/08) לחייב את המשיבה להשיב על שאלות המצויות בשאלון שנשלח אליה ואשר היא סירבה להשיב עליהן; לחייבה למסור פרטים נוספים בקשר עם הטענות אותן היא העלתה בכתב הגנתה ולהעניק להם רשות להגיש ראיה נוספת. המשיבה לא הכחישה כי ביום ובמקום בו לטענת העותרים נפגע העותר 1, בוצע "סיכול ממוקד" של מחבלי חמאס בכירים, באמצעות ירי טיל מכלי טיס, אולם טענה כי מדובר ב"פעולה מלחמתית" החוסה תחת הגנת סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 ומשכך, חלה על המשיבה חסינות מוחלטת מפני תביעה. נוכח האמור לעיל, טענה המשיבה כי מרבית הפרטים שביקשו העותרים לקבל הימנה אינם רלבנטיים, או שחוסים הם תחת כנפי תעודת חסיון אשר הוצאה על ידי שר הבטחון, מר אהוד ברק, ביום 1.1.08 והוגשה לתיק בית המשפט (להלן - תעודת החסיון). 2. הראיות המפורטות בתעודת החסיון, ואשר לדעת שר הביטחון מסירתן עלולה לפגוע בבטחון המדינה, הן: (1) כל פרט מידע או מסמך העלול לחשוף את זהותם, יחידת שירותם ופרטים אישיים של חיילי צה"ל או אנשי כוחות ביטחון אחרים שפעלו במשותף עם צה"ל או בכפיפות לו באירוע הנטען בכתב התביעה, בין קודם לאירוע ובעת ההכנות לו, בין בעת האירוע ובין כיום וכן פרטי זהותו של כל חייל, או איש כוחות הבטחון, המגיש מסמך, תצהיר או מוסר עדות בתיק; (2) כל פרט העלול לחשוף שיטות פעולה, נהלי עבודה ודרכי השגת מידע מודיעיני של שירות הבטחון הכללי ושל יחידות צה"ל; (3) כל מידע העלול לחשוף מקורות מידע או את פרטיהם ואת אמצעי השגתו של המידע, לרבות אמצעים טכניים המשמשים להשגת מידע מודיעיני; (4) כל מידע העלול לחשוף דרכי ואמצעי פעולת שירות הבטחון הכללי, או כל גוף מודיעיני אחר, או דרכי פעולת הצבא או הכוחות הכפופים לו וכללי ואמצעי פעולתם, לרבות נתונים לגבי דרך ואופן השימוש בהם, כינויי יחידות ומיקומן, בין לפני האירוע, בין בעת האירוע ולאחריו ובין כיום; (5) כל ראיה, מידע או תחקיר שאינם "מחוסים" על פי סעיף 539א לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.   3. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו מיום 25.8.08 (כבוד השופטת ת' שרון-נתנאל) כי משחלה תעודת החסיון, בין היתר, "על כל פרט, מסמך או מידע העלול לחשוף שיטות פעולה, נהלי עבודה, דרכי פעולה, אמצעי פעולה, לרבות דרך ואופן השימוש בהם", בעוד שחלק ניכר מהשאלות והפרטים המבוקשים על ידי העותרים נוגע לפרטים כאמור, "אין לחייב את המשיבה להשיב עליהם או ליתן פרטים בגינם". יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי בנוגע לפרטים אשר אינם חסויים יש לחייב את המשיבה למסרם לעותרים כבקשתם. בית המשפט המחוזי סבר בהקשר זה כי טענות המשיבה בדבר חוסר רלבנטיות של פרטים כאמור אינן יכולות להישמע, ככל שפרטים אלו נוגעים לטענות אשר המשיבה עצמה העלתה בכתב הגנתה וחייב אותה להמציא פרטים נוספים, על פי המבוקש בבקשה. באשר לשאלון, לאחר שבית המשפט המחוזי עיין בו כמו גם בתשובות שניתנו בעקבותיו על ידי המשיבה, לא מצא הוא מקום לחייב את המשיבה להשיב תשובות נוספות. בית המשפט המחוזי ציין כי ככל שהסיבה לסירובה של המשיבה להשיב על השאלון מקורו בתעודת החסיון, ממילא אין בסמכותו להורות לה להשיב עליו וכי סמכות זו מסורה אך לבית המשפט העליון במסגרת סעיף 46 לפקודת הראיות. טענות העותרים 4. לטענת העותרים, מתן הפרטים הנוספים בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי בוצע על ידי המשיבה באופן חלקי בלבד. 5. עוד טוענים העותרים כי תעודת החסיון מסבה להם נזק ראייתי, הואיל והמידע המבוקש על ידם, שמסירתו נמנעה מכוח תעודת החסיון, הינו מידע חיוני לביסוס תביעתם. לטענתם, מידע זה דרוש להם בכדי להפריך את טענת המשיבה לפיה יש להחיל בנסיבות העניין על פעולותיה את הגנת "הפעולה המלחמתית". 6. בנוסף, טוענים העותרים כי המשיבה מנצלת את תעודת החסיון על מנת להימנע באופן גורף ובלתי צודק מהצגת תשובות וראיות, גם אם אין בהצגתן כדי לפגוע באינטרסים אשר עליהם נועדה תעודת החסיון להגן. לטענת העותרים, ניתן להיענות לכל דרישותיהם, ולמצער לחלק גדול מהן, מבלי לחשוף את מקור המידע המבוקש ומבלי לפגוע באינטרסים עליהם נועדה תעודת החסיון להגן. 7. כן, טוענים העותרים כי גם האינטרס של עשיית צדק מחייב את הסרת החסיון, ולחלופין את הסרתו החלקית. שכן, הסרת החסיון תאפשר קיום דיון הוגן במסגרתו יוכלו בעלי הדין לפרוס את כל ראיותיהם בפני בית המשפט ובכך יאפשרו לו "לפסוק ביעילות". 8. לחלופין, מבקשים העותרים כי החסיון יוסר באופן כזה שיאפשר את העמדתו של המידע המבוקש על ידם לעיונו של בית המשפט המחוזי, תוך שבית המשפט המחוזי יונחה לשמור על סודיות המידע שיוצג לו. לטענתם, בכך יושג האיזון הראוי בין האינטרסים המתנגשים במקרה דנן. לתמיכה בטענה זו, מפנים העותרים לבש"א 6763/06 כיאט נ' רשות שדות התעופה (לא פורסם, 28.11.06) (להלן - עניין כיאט). 9. לאור כל האמור לעיל, עותרים העותרים להסרת החסיון ולחלופין לצמצומו או למתן הוראת מתאימות לצורך העמדת המידע הרלבנטי בפני בעלי הדין ובפני בית המשפט המחוזי. טענות המשיבה     10. המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד נ' זמרת - התנגדה לחשיפת חומר החקירה כמבוקש על ידי העותרים, חומר אשר נוגע למהות הפעולה הצבאית במסגרתה נפגע העותר 1 ולשיטות הלחימה של כוחות הבטחון הישראליים. לטענתה, חשיפת חומר  החקירה תפגע בבטחון המדינה, כאשר בנסיבותיו של המקרה דנן יש להעדיף את האינטרס הציבורי בשמירה על בטחון המדינה על פני האינטרס של העותרים בגילוי החומר. 11. המשיבה מתנגדת אף לבקשתם החלופית של העותרים כי חומר החקירה אשר חוסה תחת תעודת החסיון יועמד לעיונו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, קבלתה של בקשה זו תביא לעקיפתו של סעיף 44 לפקודת הראיות אשר מתווה את הדרך היחידה לתקיפתה של תעודת חסיון שהוצאה על ידי שר הבטחון לשם שמירה על בטחון המדינה ואשר מהווה הסדר שלילי בהקשר זה. לשיטת המשיבה, כוונתו של המחוקק בחוקקו את סעיף 44 הנ"ל היתה כי רק שופטי בית המשפט העליון יוכלו לעיין בחומר עליו הוצאה תעודת חסיון, לא כן שופטי הערכאות האחרות. 12. באשר לעניין כיאט הנ"ל, הרי שלטענת המשיבה מדובר בהחלטה נקודתית שניתנה במסגרת נסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה ואין ללמוד ממנו גזרה שווה לענייננו. אציין, כי במסגרת הדיון שהתנהל לפניי אפשרתי למשיבה להגיש השלמת טיעון בכתב בנקודה זו, תוך 48 שעות. כן אפשרתי לעותרים להגיב בכתב על השלמת הטיעון מטעם המשיבה. בסופו של יום בחרה המשיבה שלא להגיש השלמת טיעון כאמור.  דיון והכרעה 13. לאחר שהתקיים לפניי דיון במעמד בעלי הדין, קיימתי דיון במעמד צד אחד במהלכו עיינתי בחומר החסוי ושמעתי את הסבריהם המפורטים של באת כוח המשיבה ושל נציגי צה"ל באשר לחומר הראיות הקיים בתיק. בנוסף, באת כוח המשיבה ונציגי צה"ל ענו בצורה עניינית וממצה על כל השאלות שהצגתי להם ביחס לחומר החקירה. 14. סעיף 44(א) לפקודת הראיות מטיל על בית המשפט חובה לאזן בין האינטרס הציבורי של שמירה על ביטחון המדינה ושלום הציבור מחד גיסא לבין אינטרס בעל הדין, כמו גם האינטרס הציבורי, של ניהול הליך הוגן ושל עשיית צדק על ידי ירידה לחקר האמת ומניעת עיוות דין מאידך גיסא [ראו: בש"פ 606/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.3.2008); בש"פ 2782/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.4.2008)]. להבדיל מן המשפט הפלילי, במשפט האזרחי, שאין עוסקים בו בדיני נפשות, האיזון האמור ייטה, ככלל, לטובת האינטרס הציבורי בשמירה על בטחון המדינה [ע"א 2629/98 השר לביטחון פנים נ' וולפא, פ"ד נו(1), 786, 794 (2001). וראו: בש"פ 2379/01 פרידמן נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 2.7.01); בש"א 723/97 בנזימן נ' שר הביטחון, פ"ד נא(1) 364 (1997)]. 15. לאחר שעיינתי בראיות החסויות ושמעתי את שנאמר בדיון במעמד צד אחד, ולאחר שנתתי דעתי לכך שההליך אשר ביחס אליו מתבקש גילוי הראיות החסויות הינו הליך אזרחי, הגעתי לכלל מסקנה כי לא יהיה באי גילויו של חומר הראיות החסוי לעותרים כדי לגרום להם עיוות דין או למנוע מהם ניהול הליך הוגן בענייננו. מנגד, השתכנעתי כי קיים חשש שחשיפתו של חומר הראיות החסוי עלול לפגוע בבטחון המדינה. על כן, איני רואה מקום להורות על חשיפתו של חומר הראיות החסוי.  16. אין בידי לקבל גם את בקשתם החלופית של העותרים להעמיד את חומר הראיות החסוי לעיונו של בית המשפט המחוזי. הסמכות להורות על גילוי ראיות חסויות מטעמים של בטחון המדינה מסורה, מכוחו של סעיף 44 לפקודת הראיות, לשופט של בית המשפט העליון בלבד. זוהי לשונו המפורשת של הסעיף וזוהי גם המסקנה המתבקשת מהשוואתו של סעיף 44 הנ"ל לסעיף 45 לפקודת הראיות שעניינו בחיסיון לטובת עניין ציבורי חשוב שאינו בטחון המדינה. מכוחו של סעיף 45 לפקודת הראיות מוסמך כל שופט של "בית המשפט הדן בדבר", ולא רק שופט של בית המשפט העליון, להורות על גילוי ראיות החוסות תחת כנפי החיסיון האמור. אין להניח כי הבדל זה בין שני סעיפים אלו הינו מקרי בלבד. ההבדל האמור נעוץ בעוצמתם השונה של האינטרסים עליהם נועדו החסיונות המוטלים מכוח כל אחד מן הסעיפים הנ"ל להגן, כמו גם מן הרגישויות השונות שמלוות את הסרתם של חסיונות אלו על ידי בית המשפט. בשל חשיבותם ורגישותם הרבה של ענייני בטחון המדינה ויחסי החוץ שלה, סבר המחוקק כי מן הראוי למסור את שאלת אפשרות חשיפתן של ראיות בתחומים אלו לידיהם של שופטי הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר בלבד. ומכלל ההן ניתן לשמוע את הלאו, קרי, המחוקק סבר כי אין לאפשר לשופטי הערכאות האחרות לבחון ראיות כאמור. משכך, היעתרות לבקשת העותרים לאפשר לבית המשפט המחוזי לבחון את הראיות החסויות מכוחו של סעיף 44 עושה את דברו של המחוקק פלסתר, ואיני רואה מקום להיענות לה. 17. אומנם, ברע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חיזי (לא פורסם, 11.12.07) קבע כבוד השופט גרוניס כי במסגרת האיזון שעורך בית משפט זה בהפעילו את הסמכות המוקנית לו בסעיף 44 לפקודת הראיות מוסמך הוא להורות על הסרת החיסיון "תוך קביעת תנאים ומגבלות שונות על עיון בחומר" [פסקה 10 לפסק דינו של השופט גרוניס], כך שניתן היה לכאורה לטעון כי אחד מאותם תנאים עשוי להיות העמדת החומר לעיונו של בית המשפט הדן בתיק העיקרי. ואולם, קביעה זו של השופט גרוניס התיחסה למצב בו המדינה היא זו שביקשה את הסרת החסיון בתנאים ומגבלות כאמור, או למצער הסכימה לכך, ואין זה המצב בענייננו. ומכל מקום, נראית לי דווקא עמדתה של כבוד השופטת נאור באותו עניין, לפיה גם שעה שהמדינה מסכימה לעיון מותנה בחומר ראיות חסוי, מן הראוי כי תביע הסכמתה זו בתעודת החסיון עצמה, בכך שתסייג את החסיון המוטל במסגרתה בהתאם [פסקה 1 לפסק דינה של השופטת נאור].           18. אשר לעניין כיאת הנ"ל, איני סבור כי יש בו כדי לתמוך בבקשתם החלופית של העותרים. אמנם, בעניין כיאת הנ"ל נעתר בית משפט זה לבקשתם החלופית של העותרים שם לאפשר לבית המשפט הדן בתיק העיקרי לעיין בחומר הראיות החסוי, אולם היעתרות זו נסמכה על הסכמתה של המדינה לבקשת העותרים [ראו פסקה ט"ז לפסק הדין]. אין זה המקרה בענייננו, כאשר המשיבה מתנגדת בכל תוקף לגילויו של החומר החסוי בפני בית המשפט המחוזי וכאמור, סבורני כי הדין עימה. 19. אשר על כן, העתירה נדחית. ניתנה היום, ט"ו בשבט התשס"ט (9.2.09). פקודת הראיותראיות