1. בקשה לצירופן של שתי ראיות במסגרת ערעור (ע"א 2349/08) על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 15.7.2008. תמצית הרקע העובדתי 2. מדובר בשתי תובענות שאוחדו ונשמעו במאוחד. המשיב הינו בעלים של דירה אותה השכיר בשכירות רגילה למבקשת משנת 1993 ועד לפינויה בסוף שנת 2005 תחילת 2006. בין השניים נתגלע סכסוך בגינו עתר המשיב לצו פינוי ולחיוב כספי (ת"א 40566/05) לפני בית משפט קמא. הליך זה הסתיים בהסדר בכל הנוגע לעילת הפינוי, ואילו העילה הכספית לא נידונה. המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקשת לתשלום דמי שכירות, ארנונה ומיסי וועד בית. 3. בחודש פברואר 2007 הגישה המבקשת תביעה נפרדת מצידה בגדרה טענה כי שלמה דמי שכירות בעודף ועל-כן מגיע לה ההפרש. בנוסף, בין מיסי הוועד בית שכן שילמה נכללו הוצאות המוטלות על המשיב ובגינן מגיע לה החזר. בנוסף יש להשיב לה הוצאות שונות שהוציאה לטובת הדירה ואשר היו מוטלות על המשיב. 4. בית משפט קמא קיבל כעיקרון את תביעתו של המשיב למעט מספר טענות בודדות של המבקשת. בין הטענות שנדחו על ידי בית משפט קמא הייתה טענתה של המבקשת כי המשיב רכש ממנה יחידת נופש במומבסה - קניה, בתמורה לתשלום דמי השכירות. בעניין זה נתקבלה טענת המשיב כי לא רכש יחידת נופש או כי הסכים לרכוש דירה כזו בתמורה לדמי השכירות. 5. עתה מעוניינת המבקשת לצרף שתי ראיות: (1) עותק מתעודת בעלות על יחידת נופש במלון פרדייס-מומבסה בקניה שהועברה על שמו של המשיב ביום 7.8.200 (להלן - התעודה). (2) תצהיר מר סולמי, אחראי קשרי לקוחות בחברת פרדייס מומבסה, התומך בטענתה כי המשיב אכן רכש יחידת נופש. טענות המבקשת 6. באשר לתעודה טוענת המבקשת כי הגיעה לידיה רק לאחר הדיון בבית משפט קמא, וזאת לאור המצב הפוליטי הקשה במומבסה קניה. לטענתה טענה זו הועלתה בדיון לפני בית משפט קמא ואף בסיכומיה בעמוד 16 סעיף 87: "אלמלא המהומות בקניה שלאחר הבחירות לנשיאות, היה הנתבע מקבל את תעודת הבעלות שלו. ברגע שהמהומות ישככו וניתן יהיה לחדש את פעילות המלון, יוכל הנתבע לקבל את התעודה ולהשתמש בה בדומה לבעלי יחידות אחרים כמותו". עוד טוענת המבקשת כי הצגת התעודה הייתה משנה את תוצאות פסק הדין בעניין זה. באשר למכתב ולתצהיר של מר יהודה סולמי, טוענת המבקשת כי הם נדרשים על מנת לתמוך בראיה. בתצהיר מאשר מר סולמי כי הוא מכיר אישית את המשיב מפניותיו של המשיב על מנת לבחון את הכדאיות שברכישת דירת נופש. המבקשת מציינת כי בקשתה להעיד את סולמי נדחתה על ידי בית משפט קמא, ועל החלטה זו הוגש ערעור במסגרת הערעור דנן. טענות המשיב 7. בפתח דבריו קובל המשיב על כך שהמבקשת צירפה את הראיות נשוא בקשה זו להודעת הערעור ועד בטרם נתקבלה החלטה המתירה לעשות כן, ורק מטעם זה ראוי לדחות את הבקשה. לעניין התעודה טוען המשיב כדלקמן: מר יצחק ממן (שהעיד מטעם המבקשת), מנכ"ל חברת פרדייז מומבסה, הסביר במהלך החקירה הנגדית את מהלך ביצוע העסקה ברגיל: "היה חוזה סטנדרטי שהלקוח היה חותם עליו, היינו מעבירים את החוזה לקניה, מקבלים תעודה מעבירים את החוזה לחברת הנאמנות מקבלים חתימה שלהם, ואז היינו מקבלים תעודה שהייתה חתומה על ידי שנינו. התעודה היתה איזה חדר ואיזה שבוע היה ללקוח" (ע' 34 ש' 10). למרות האמור המשיב לא חתם על כל חוזה. העתק התעודה איננו חתום על ידו, ואינו נושא פירוט של מספר חדר ושבוע הנופש שנרכש. לגבי עדותו של ממן, מפנה המשיב לדבריו של בית משפט קמא שקבע כי זו אינה מהימנת עליו. התעודה מחודש אוגוסט 2000 ובתאריך זה ניתן היה להמציאה לבית משפט קמא, וזאת בשים לב לכך כי פעולות הטרור בקניה התרחשו אך בנובמבר 2002. אין היגיון בכך כי אדם בגילו - 70 באותה העת - דתי ושומר כשרות ירכוש יחידת נופש לשימוש של שבוע בקניה. כן אין היגיון כי אדם ישלם תשלום גבוה עבור דירה אך ימנע מלשלם את אגרת הרישום ובשל כך תמנע ממנו תעודת הבעלות. 8. לעניין תצהירו של מר יהודה סולמי טוען המשיב כי אין ערכאת הערעור מהווה מקצה שיפורים על מחדלי המבקשת לפני הערכאה הראשונה. תצהיר זה זהה כמעט לחלוטין לתצהירו של ממן שנחקר על תצהירו. אם היה ברצונה של המבקשת להעיד את סולמי בנוסף לממן, למרות החלטתו של בית משפט קמא שלא להעידו, היה עליה לבקש רשות לערער על החלטה זו. אין כל עובדה חדשה בתצהיר המצדיקה את הגשתו לבית המשפט שלערעור במסגרת של ראיה חדשה. תשובת המבקשת 9. באשר לטענה כי צרפה את הראיות לכתב הערעור טוענת המבקשת כי עשתה זאת "מכיוון שהינן בעלות משקל רב לקבלת הערעור מטעמה" וכי בהודעת הערעור נכתב שהיא מתעתדת להגיש בקשה בעניין הראיות החדשות. המבקשת מסבירה כי לא ניתן היה להציג את התעודה לפני בית משפט קמא. התעודה נמסרה לחברה כדי שתכין תעודה חדשה למשיב לאחר הסבת הבעלות. בדיעבד התברר למבקשת כי המשיב לא קיבל את תעודתו מפני שלא שילם שכר טרחת עורך דין. לטענתה בתחילת ינואר 2008 לאחר שנודעו תוצאות הבחירות לנשיאות קניה, התחוללו מהומות בגינן הוכרז מצב חירום שנמשך שבועות רבים, בהם נמלי התעופה היו סגורים ולא ניתן היה לקבל מידע. עוד טוענת המבקשת כי עד לעדותו ביום 10.1.2008 לא התכחש המשיב לטענת המבקשת, שהוזכרה מספר פעמים קודם לעדות, כי רכש ממנה יחידת נופש. דיון והכרעה 10. כאמור, המשיב קובל על העובדה כי המבקשת צירפה את הראיות המבוקשות כבר להודעת הערעור. המבקשת מצידה טוענת כי ציינה מפורשות בהודעת הערעור כי היא מתעתדת להגיש בקשה מתאימה לשם צירופן של הראיות. המבקשת איננה מיוצגת וחבל שכך. הלכה היא כי לא ניתן לצרף ראיות ואין להגניב ראיות במסגרת כתבי הטענות ללא שנתבקשה רשות קודם לכן. במידה ומוגשת בקשה לצירוף ראיות חדשות אין לצרף את הראיות לבקשה עצמה. סיכם עניין זה יפה הרשם ע' שחם ע"א 2000/01 בן בסט נ' רהב (לא פורסם 14.1.2002): "המסמך האמור, נספח א' לסיכומי התשובה מטעם המערערים, הוגש בלא שהוגשה בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור. כלל הוא, כי ככל שמדובר במסמכים הבאים להוכיח עניין עובדתי הרי שבעל דין רשאי לצרף מסמכים אלה בערעור, בדרך הקבועה לכך, רק אם אלה התקבלו כראייה בערכאה הדיונית (ראו החלטת הרשם ש' צור בב"ש 153/86 צביח נ' מ"י, פ"ד מ(345 (2), או - לחילופין - התקבלו כראייה בהחלטה על הגשת ראיות נוספות של בית המשפט שלערעור (ע"א 678/99 כהן נ' בעדני נה (678 (2; ראו גם ע"א 375/86 (ב"ש 77/87) מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' משה"ב משכנות פאר (1981) בע"מ). לעניין זה צויין, כי "אין מתירים לבעל דין להגיש ראיות נוספות בערעור אלא על יסוד בקשה פורמלית ואין 'להגניב' ראיות על ידי צירופן לסיכומים" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין) (ירושלים, התשנ"ה-1995) בעמוד 847). עוד צויין, כי "הנסיון 'להגניב' ראיות שלא הוגשו כדין ע "י צרופן לסיכומים הוא נוהג פסול שיש לגנותו." (דברי כב' השופט מלץ בע"א 621/85 לומניץ נ' פקיד שומה תל אביב 5 פ"ד מב(177 (3). לא למותר לציין, כי אף מקום בו הוגשה בקשה להגשת ראיות נוספות, אין בעל הדין המבקש רשאי להסתמך על הראייה הנוספת או להגישה בטרם הותר דבר הגשתה של הראייה. לעניין זה ניתן להפנות להנחיות כב' הנשיא שמגר בדבר אופן הטיפול בבקשות להגשת ראיות נוספות בערעור המתנהל על פי צו לסיכומים בכתב (פורסם בפ"ד מו(1 (3). בין השאר, נאמר שם כי כל עוד לא הוחלט בבקשה להתיר הגשת ראייה נוספת בערעור, "לא תהיה בסיכומים בכתב התייחסות לראייה שהגשתה נתבקשה" (סעיף (ה)). כן נאמר, על הבקשה להגשת הראייה הנוספת, כי זו "... תציין עיקר מהותה של הראייה בלי לצרפה, ויובאו בה נימוקים להגשתה של הראייה בשלב זה של ההליכים" (ההדגשה הוספה - ע.ש.)". בשים לב לכך נתעלם מהראיות שצורפו שלא כדין לבקשה. 11. לגופו של עניין, תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרת לבית המשפט שלערעור להתיר להביא ראיות נוספות. את מטרת התקנה והחריגים לה הבהיר ד"ר חמי בן-נון כדלקמן (ח. בן-נון הערעור האזרחי 448 (2004) ; ראו שם את האסמכתאות): "מטרת התקנה דנן היא לאפשר לערכאת הערעור לתת את פסק הדין שהערכאה הקודמת צריכה הייתה לתיתו, אילו היו לפניה כל הראיות. מכאן, שאם חלק מהראיות לא היה לפני בית המשפט קמא מסיבות שאינן תלויות בבעל הדין הרוצה להביא ראיה נוספת, ויש בראיה זו רלבנטיות לעניין, סיוע לדיון וטעם המצדיק את צירופה לשאר הראיות, וכן היא תתרום להשלמת התמונה העובדתית, לגילוי האמת ולעשיית הצדק - ייטה בית המשפט שלערעור להרשות הבאת הראיה הנוספת". הלכה היא כי בית משפט שלערעור לא יתיר להביא ראיה אם ניתן היה להביאה לפני בית משפט קמא אלא אם בעל הדין נותן טעם משכנע מדוע אותה הראיה לא הוגשה (ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח(4) 689). המבקשת טוענת כי לא ניתן היה להגיש את הראיה בשל המצב הקיים במומבסה. על פי דיני הראיות יש להגיש את הראיה הטובה ביותר, משכך גם על-פי טענת המבקשת היה עליה לצרף העתק כלשהו של תעודה קודמת או הנוכחית לדיון לפני בית משפט קמא. קשה לקבל כי עסק לא יחזיק אצלו עותק או רישום כלשהו של העסקאות אותן הוא מבצע. התעודה כנטען היא משנת 2,000 ואילו המהומות פרצו שמונה שנים מאוחר יותר. אין זה סביר כי במשך כל התקופה הזו לא החזיקה חברת פרדייז כל ראיה המעידה על העסקה. יתר על-כן בתקופה זו בה קיימים אמצעי תקשורת מרובים ומגוונים דוגמת פקס, טלפון סלולרי ואינטרנט קשה לקבל טענה מעין זו. קשה גם לקבל כי לא ניתן היה לשלוח ברשת האינטרנט עותק של התעודה ולצרפה כראיה עד להגעת התעודה המקורית, לחילופין כי לא ניתן היה ניתן לשלוח צילום של התעודה באמצעות הטלפון הנייד. 12. יתירה מזאת, יש לשים לב לרצונו של המחוקק לשים קץ להתדיינויות בין הצדדים, ועל-כן שומה על בית משפט זה לבחון האם על פני הדברים תהיה השפעה לאותה ראיה חדשה. רציונאל זה הובע בדבריו של כבוד השופט י' קיסטר בעניין הבאת ראיה חדשה, שנוצרה לאחר הדיון בבית משפט קמא, לבית המשפט שלערעור (ע"א 125/68 מחסני החמצן בע"מ נ' עזבון המנוח פנחס ברנשטיין, פני, זמיר ו-צבי ברנשטיין, פ"ד כב(2) 914): "כאשר מבקשים להגיש ראיה חדשה כערעור, לא בקלות ירשה זאת בית-המשפט. אמנם כאן לא היתה אפשרות להביא ראיה זו במהלך המשפט אבל מתעוררת שאלה חשובה אחרת והיא: באיזו מידה יושפע בית-המשפט על-ידי דבר שאירע אחרי מתן פסק-הדין בערכאה ראשונה". לדעתנו לא ברור עד כמה, אם בכלל, תהיה השפעה כלשהי לראיה זו. המשיב טוען כאמור כי אין הוא חתום על תעודה זו. המבקשת לא הביאה כל ראיה נוספת ממנה נראה כי המשיב אכן רכש ממנה בפועל יחידת דיור לרבות חוזה הרכישה. בית משפט קמא לא התעלם מן הראיות שהונחו לפניו, אלא שלדעתו הראיות מצביעות על העובדה כי הועלתה הצעה שכזו, אך לא הוכח כי היא נתקבלה: "מהראיות עולה כי הנתבעת הציעה לתובע לרכוש יחידת נופש וכי דובר על כך, ואולי אף על אפשרות שהתמורה ליחידת הנופש תהיה דמי השכירות. ואולם השאלה מתבקשת היא האם השתכללה הכוונה לכדי הסכם מחייב והאם הוכיחה הנתבעת כי התובע רכש בפועל יחידת נופש בתמורה לדמי שכירות. התשובה, לטעמי, שלילית לחלוטין, שכן הנתבעת לא הרימה הנטל להוכיח טענתה והפכה באופן מניפולטיבי ומלאכותי כוונה לרכוש יחידת נופש לרכישה בפועל". לאור זאת לא מן הנמנע כי התעודה מצביעה על כוונה לרכוש יחידת נופש אך אין היא מאשרת עניין זה, ובכך היא מצטרפת ליתר הראיות המצביעות על עניין זה. יתר על-כן לכאורה לא די ברכישה, אם אכן בוצעה, כהוכחה שמדובר כנגד דמי השכירות. 13. באשר למכתב ולתצהיר של מר יהודה סולמי, אותם וודאי שאין לקבל. הגשת בקשה זו איננה הזדמנות לערוך מקצה שיפורים אחרי פסק דינו של בית משפט קמא וכטענת המשיב. ביום 16.1.2008 במהלך הדיון לפני בית משפט קמא ביקש ב"כ של המבקשת להגיש את מכתבו של סולמי ולהזמינו לחקירה. בית המשפט נתן החלטה במקום הדוחה את הבקשה. הדרך הנכונה להגיש ראיות אלה לאחר החלטתו של בית משפט קמא (כי אין להגישם) תהיה רק לאחר ואם יתקבל ערעורה על המבקשת על החלטות אלה. כל עוד הערעור על ההחלטה לא התקבל אין כל מקום לקבל ראיות אלה. 14. סוף דבר הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיב 2,000 ₪ בתוספת מע"מ שכ"ט עוד בגין הבקשה. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים. ניתנה היום, ח' בתמוז תשס"ט (01 ביולי 2009). ישעיהו שנלר, שופט הוספת ראיותראיות