פתח דבר בפנינו תביעה להכרה בליקויי התובעת כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") במסגרת מנגנון המיקרוטראומה. בשלב הראשון, הוא השלב שבפנינו, נדרשת הכרעה בשאלת קיומה של תשתית עובדתית מספקת לקביעת פגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, לשם מינויו של מומחה. טענות הצדדים לטענת התובעת יש להכיר בליקויה בע"ש צווארי ויד שמאל כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה מאחר שביצעה תנועות זעירות חוזרות ונשנות של סיבוב הראש שמאלה למסך המחשב ולמסמכים שבמרכז השולחן במסגרת עבודתה כפקידה שעיקר עיסוקה בהקלדות. כמו כן טוענת התובעת כי עבודת ההקלדה טומנת בחובה סיכון מיוחד לתחלואה בע"ש צווארי. התובעת טוענת כי משהוכחה תשתית ראייתית של תנועות זעירות חוזרות ונשנות יש למנות מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בינן לבין ליקוייה. מטעם התובעת העידו היא עצמה ומעבידה, מר זמיר בקל. לטענת הנתבע לא הוכחה תשתית עובדתית מספקת לשם הכרה בליקויי התובעת כתולדה של מנגנון המיקרוטראומה, כזו המצדיקה מינוי מומחה רפואי, מאחר שמדובר אך בתנוחה לא נוחה ותו לא. הנתבע טוען כי התובעת "שיפצה" גרסתה בבית הדין לעומת האמור בהודעתה לנתבע. עוד טוען הנתבע כי לא ניתן לקבל עמדת התובעת לפיה כל העוסק בעבודה פקידותית מול המחשב ייחשב לנפגע בעבודה. לפיכך טוען הנתבע כי יש לדחות התביעה כבר בשלב זה. המסגרת הנורמטיבית תורת המיקרוטראומה אינה מעוגנת בחוק אלא בפסיקה, ומטרתה למצוא פתרון הוגן לבעיות עובדים שלוקים במחלות מקצוע, שאינן ברשימת מחלות מקצוע בחוק. על תורת המיקרוטראומה אמר בית הדין הארצי כדלקמן: "היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/77-0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538). עוד נקבע בפסיקה כי יש להבחין בין פעולה המורכבת מתנועות מגוונות שבוצעו על פי סדר משתנה אשר אינן מקימות תשתית ראייתית על פי עיקרון המיקרוטראומה לבין תנועות זעירות חוזרות ונשנות שניתן לאתרן ולהצביע עליהן, אשר מקימות תשתית כזו (עב"ל 1012/00 אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); עב"ל 215/03 המל"ל נ' משה קריידלר (לא פורסם, ניתן ביום 31.12.04)). עם זאת, לא נדרש ציון מקומה וזמנה של כל תנועה זעירה בנפרד וכן לאו דוקא מדובר בתנועות זהות או כאלה שמתרחשות בתדירות קבועה וסדירה (דב"ע תש"ן/0-232 המל"ל נ' חסאן פד"ע כג 31; ד"ר שאול קובובי רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה, 70 (1999)). דיון והכרעה להלן נפרט את הנתונים העובדתיים כעולה מהתצהירים והעדויות שנשמעו בפנינו. נציין כי התובעת ומעבידה עשו עלינו רושם מהימן וגרסתם מקובלת עלינו בעיקרה. התובעת עבדה כקלדנית משנת 1984 במספר מקומות עבודה, כאשר במרבית שנות עבודתה כקלדנית עבדה התובעת משרה מלאה של 8 שעות. במקום עבודתה הנוכחי, מוסך "טויוטה-זמיר" היא עובדת משנת 2001, במשרה מלאה - 8 שעות ביום במשך 5 ימים בשבוע ואחת לשלושה שבועות גם 5 וחצי שעות ביום שישי. לגרסת התובעת היא יושבת במשך רוב שעות עבודתה מול המחשב. כך בהודעתה, אמנם מסרה כי היא עושה שורה של פעולות, לכאורה מגוונות, אך סיכמה כי הן נעשות כולן למול המחשב - "וזה הכל מול מחשב" וכן "אני בעיקר מול המחשב" (נ/1, עמ' 1 ש' 11-20). בסעיף 7 לתצהירה מסרה התובעת כך: במהלך שעות העבודה שלי אני יושבת ליד השולחן ברוב המוחלט של הזמן - תפקידי אינו דורש הליכה או קימה. כמו כן אינני עובדת עם קהל (את זה עושות הפקידות האחרות), ולכן אני מרוכזת במחשב במשך כל שעות יום העבודה. אמנם, בהודעתה כדלעיל ובעדותה עלה כי התובעת עבדה עם לקוחות, אך גם זאת מול המחשב (פרוטוקול מיום 30.3.09 עמ' 4 ש' 13; עמ' 5 ש' 11-12). מעבידה של התובעת מר זמיר העריך בהודעתו כי התובעת במשך מצויה עבודתה "בערך כ-80% או 75% במצב של ישיבה" (הודעתו (נ/2) עמ' 3 ש' 1). אכן, התרשמנו כי עבודתה העיקרית של התובעת במקום עבודתה הנוכחי היתה הקלדת נתונים ממסמכים, כגון חשבוניות ונתונים של עובדים, אם כי אמנם, כפי שציינה בהודעתה, עשתה גם פעולות נוספות. משכך, מקובלת עלינו הערכתו של מר זמיר לפיה מצויה התובעת במצב ישיבה מול המחשב בערך כ-80% או 75% מזמנה. להלן נבחן את תנאי עבודתה של התובעת בעת ההקלדה, בשים לב לכך שזו מתבצעת במשך 75% מיום העבודה של התובעת (כאשר גיוון הפעולות איננו נוגע לפעולות בעת ההקלדה, כי אם ביתר הזמן ועל כן איננו שולל את תורת המיקרוטראומה). באשר לאופן עבודת התובעת, התובעת תיארה בתצהירה (סעיף 7) את צורת עבודתה כך: תפקידי הוא מזכירה ראשית, אחראית על המשרד (במובחן מהמוסך). אני מטפלת בספקים, חשבונות חשבוניות, משכורות שיקים, שידורים מול היבואן (טויוטה). כל העבודה הזו מתבצעת ליד השולחן, במסמכים ובמחשב. אני יושבת במרכז השולחן והמקלדת ממוקמת במרכז השולחן. ... מסך המחשב נמצא מצד שמאל שלי, וכך אני נאלצת לסובב את הצוואר שמאלה משך שעות העבודה. רוב הזמן אני רכונה, כך שהגב והעורף שלי כפופים ומסובבים לשמאל, והכתפיים שמוטות. במשך יום העבודה אני מבצעת את אותם התנועות כל הזמן, כלומר - קריאה ועיון במסמכים על השולחן ומשם הסבת הראש לכיוון המחשב שמאלה. הראש והצוואר מוטים שמאלה, משך רוב שעות היום. (ההדגשה אינה במקור, א.א.) בעדותה בפנינו הבהירה התובעת את האמור בתצהירה: ש. את מתארת בתצהיר ישיבה מול מחשב שהמחשב מצד שמאל, מה כוונה שלך? ת. העבודה שלי כל הזמן עם מסמכים מונחים לפני על השולחן, וכל הזמן אני מרימה ומורידה את הראש לכיוון המסך, המקלדת באמצע השולחן, וכך אני עובדת ש. המקלדת לא מול המחשב. ת. יש לי מגירה והמצד משצד שמאל. (צ"ל: והמסך מצד שמאל) (פרוטוקול מיום 30.3.09 עמ' 2 ש' 8-12) (הוספה שלי, א.א.) וכן: ש.ת. אני גם מתכופפת כדי להסתכל על המסמך תוך כדי הקלדה, ואותה פעולה אני עושה 8 שעות ביום, מסתכלת על המסמך ומרימה את הראש למסך לראות מה הקלדתי. (פרוטוקול עמ' 4 ש' 9-11) התובעת הקלידה שלא בהקלדה עיוורת ותוך עיון במסמכים (פרוטוקול עמ' 3 ש' 16-20). תיאור דומה ביחס לאופן עבודתה של התובעת עולה מדברי מעבידה מר זמיר בקל בתצהירו (סעיף 3) ובעדותו (פרוטוקול עמ' 6 ש' 16-21). נציין כי התובעת העידה שבמשך כל שנות עבודתה כקלדנית (משנת 1984) מיקום המסך היה לשמאלה (פרוטוקול מיום 30.3.09 עמ' 3 ש' 1-3). כעולה מהאמור לעיל, במשך עבודתה במהלך ההקלדה, ביצעה התובעת תנועות זעירות חוזרות ונשנות של צווארה שמאלה ולמרכז. כך, התובעת הסבה את ראשה שמאלה-מעלה למסך ובחזרה למרכז-מטה למסמכים ולמקלדת, כאשר הקלדתה מתבצעת שלא בשיטה עיוורת. התובעת ומעבידה נימקו את צורת העבודה הזו בנימוקים שונים (ביניהם: חוסר תשומת לבעייתיות התנוחה, הרגל, הצורך להשגיח על יתר הפקידות או לשם שירות הלקוחות, קושי בהזזת המסך עקב הכבלים הכובלים אותו למקומו) אך אף אם הטעם שונה או אינו מוצדק בעיני אי מי, אין בכך לשנות את המציאות, לפיה כך התנהלה התובעת במשך השנים (כפי שהשיב המעביד בענין זה, פרוטוקול עמ' 6 ש' 20-21). בהתייחס לטענת הנתבע בסיכומיו, נציין כי אמנם לתובעת כיסא מנהלים, שנקנה לבקשתה בניסיון לשפר את תנאי הישיבה, (פרוטוקול עמ' 6 ש' 10 וכן הודעתה (נ/1) עמ' 1 ש' 19), אך מדבריה עולה כי הניעה בכל פעם את ראשה מהמקלדת והמסמכים שבמרכז השולחן למסך שמשמאל ולא הסתובבה עם הכיסא (פרוטוקול עמ' 2 ש' 17-18), כך שקיומו של הכסא לא שינה את הצורך של התובעת בפועל להסב את ראשה שוב ושוב. לטעמנו, בענייננו מתקיימת תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה, כאשר התובעת ביצעה אין ספור תנועות זעירות חוזרות ונשנות בצווארה בעת ההקלדה, עקב מיקומו של המסך לשמאלה. תנועות סיבוביות אלה התבצעו באופן שיטתי ועקבי במהלך סדרת הקלדות, באופן הדומה לדימוי שהוזכר בפסיקה, של טפטוף טיפות מים על סלע עד להיווצרות נקב (דב"ע מו/0-17 אליעזר עמיצור נ' המל"ל פד"ע יח 100, 104). במספר מקרים הכירו בתי הדין האזוריים לעבודה בקיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה בעניינן של פקידות שעסקו בהקלדה בעבודתן, כאשר הפקידה ביצעה תנועות סיבוביות של ע"ש צווארי עקב מיקומו של המסך, כבענייננו (בל (ת"א) 4342/06 אליעזר ורדה נ' המל"ל (לא פורסם, ניתן ביום 30.6.09); בל (נצ') 2875/05 טובה בוכריס נ' המל"ל (לא פורסם, ניתן ביום 10.9.07)). תשתית עובדתית הוכרה אף בענין דומה שנדון בבית הדין הארצי בנוגע לתנועות סיבוביות תוך כיפוף של רופא שיניים שישב על כיסא גבוה (דב"ע מז/128-0 (ארצי) פלדמן נ' המל"ל פד"ע כ 225). נדגיש כי אין המדובר אך בתנוחה לא נוחה קבועה, למשל בכיסא שאינו נוח (כבענין יעל עמנואל להלן), או בהטיה קבועה, כי אם בתנועות חוזרות ונשנות של הראש שמאלה ולמרכז ובכך שונה ענייננו מהאמור בענין יעל עמנואל (עב"ל 63/03 יעל עמנואל אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 28.3.05), בו נאמר כי "המערערת לא ציינה סדרות של תנועות אשר גרמו לנזקים זעירים, אלא הלינה על התנוחה הרציפה בה בצעה עבודתה. גם בחוות הדעת שהגישה לא צויין כי הנזק נגרם מרצף תנועות, אלא צויין כי הוא תולדת ישיבה נמוכה וממושכת." שעל כן נקבע שם כי מדובר בתנוחה לא נוחה גרידא אשר אינה מקימה תשתית ראייתית למנגנון המיקרוטראומה. לעומת זאת בענייננו עמדה התובעת בנטל ההוכחה והוכיחה כי אכן ביצעה מדי יום, משך רוב שעות היום, סדרות של תנועות זעירות בצווארה, ועל כן ניתן לעבור לשלב השני, הוא שלב קביעת הקשר הסיבתי בין אותן תנועות זעירות לבין הנזק בע"ש צווארי. לא נעלם מנגד עינינו כי בהודעתה לחוקר המל"ל (נ/1) ייחסה התובעת את ליקוייה וכאביה בצוואר ויד שמאל לישיבה ממושכת (נ/1, עמ' 1 ש' 20 וכן עמ' 4 ש' 14) ללא שהעלתה את סוגית מיקום המסך בהזדמנות הראשונה, אולם מצאנו כי אין בכך כדי לשנות מהמסקנה אליה הגענו, היות שגרסת התובעת מהימנה ומתיישבת על הדעת וכן נתמכת בעדות מעבידה. כמו כן, לא מדובר בגרסה סותרת לגרסת התובעת בהודעתה, כי אם בגרסה מפורטת יותר ומנומקת של נסיבות העבודה, הנתמכת בעדויות, תחת האמירה הכללית בדבר תנוחה לא נוחה שנאמרה בתחילה. לאור המסקנה אליה הגענו, אין אנו רואים צורך להכריע בשאלה בה נחלקו הצדדים - האם מקצוע ההקלדה טומן בחובו סיכון מיוחד לפגיעה צווארית - כטענת התובעת, המבקשת להחיל על קבוצת הפקידות העוסקות בהקלדה חזקת קיומה של תשתית עובדתית לפגיעה מסוג מיקרוטראומה, בדומה לקביעת בית הדין הארצי ביחס למקצוע הנהג בעב"ל 451/08 אלי שחף נ' המל"ל (ניתן ביום 31.5.09). זאת, מכיון שבענייננו הוכח קיומן של תנועות קטנות זעירות חוזרות ונשנות, שמאלה (למסך) ולמרכז (למסמכים ולמקלדת), אשר נגרמו באופן ספציפי עקב מיקומו הבעייתי של המסך בענייננו. נמצא אם כן, כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה והצביעה על קיומן של תנועות זעירות, חוזרות ונשנות, של צווארה - לכיוון המסך שמשמאלה ובחזרה ועל כן יש מקום למנות מומחה רפואי שיבחן את שאלת הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מתנועות אלה, במידה שנגרם. מינוי מומחה רפואי לאור האמור לעיל אני ממנה כמומחה של ביה"ד את ד"ר אנג'ל, אשר יתייחס לבעיות האורטופדיות בע"ש צווארי מהן סובלת התובעת ויקבע האם הן תוצאה של מיקרוטראומה כתולדה של תנאי עבודתה, תוך שישווה לנגד עיניו את העובדות הבאות: התובעת, ילידת 1966, עובדת משנת 1984 ברצף כקלדנית, רוב הזמן במשרה מלאה של 8 שעות. משנת 2001 עובדת התובעת במוסך "טויוטה-זמיר" כמזכירה ראשית שרוב עיסוקה, כ-80% -75%, בהקלדות והיא מצויה רוב הזמן בישיבה מול המחשב. אופן עבודתה של התובעת הוא כזה, כפי שתואר בתצהירה: אני יושבת במרכז השולחן והמקלדת ממוקמת במרכז השולחן... מסך המחשב נמצא מצד שמאל שלי, וכך אני נאלצת לסובב את הצוואר שמאלה משך שעות העבודה. רוב הזמן אני רכונה, כך שהגב והעורף שלי כפופים ומסובבים לשמאל, והכתפיים שמוטות. במשך יום העבודה אני מבצעת את אותם התנועות כל הזמן, כלומר - קריאה ועיון במסמכים על השולחן ומשם הסבת הראש לכיוון המחשב שמאלה. הראש והצוואר מוטים שמאלה, משך רוב שעות היום. התובעת החלה לחוש כאבים בצוואר וביד שמאל בחודש 8/05. ליקוייה של התובעת בע"ש צווארי ויד שמאל הינם כפי שעולה מהחומר הרפואי שיועבר למומחה. המומחה יענה אפוא על השאלות הבאות: מה הליקוי ממנו סובלת התובעת בע"ש צווארי ויד שמאל? האם כל תנועה שעשתה התובעת בע"ש צווארי במסגרת עבודתה, כמתואר לעיל, גרמה לפגיעה זעירה INJURY, שלא ניתן להבחין בה, ושניתן לייחס אותה לזמן מסוים? במקרה שכן - ההיתה הפגיעה הנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך, כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים? אם לאו, היש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל, או תוצאות של מחלה טבעית? במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, באיזה מידה השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת המחלה? יש להעביר למומחה הרפואי את כל החומר הרפואי שהוגש לבית הדין. המומחה ישיב על השאלות הנ"ל תוך 30 יום. המזכירות תעקוב אחר ביצוע החלטה זו ותביא את חוות הדעת הרפואית של המומחה בפני השופט הח"מ, מיד עם קבלתה במזכירות בית הדין. ניתן היום י"ג באב, תשס"ט (3 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. נציג ציבור אייל אברהמי, אב"ד שופט מחשבים ואינטרנטצוואר