1. לפניי בקשה לפטור את המבקש מהגשת חוות דעת רפואית בתחום השיקום. המבקש נפגע בתאונה ביום 24.8.2004 בגינה נותר משותק בפלג גופו התחתון וסובל מ- 100% נכות רפואית, שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. עוד מבוקש כי בית המשפט ימנה שני מומחים, האחד בתחום רפואת השיקום שיקבע מהם צרכיו השיקומיים, והשני, מומחה שיעריך עלות הצרכים השיקומיים, כאשר המשיבים ישאו בעלויות חוות הדעת. העובדות הצריכות לעניין המבקש טוען כי ביום 24.8.2004 בשעות הערב, הוא נכנס לאתר בנייה בפינת הרחובות לוינסקי והר ציון בתל אביב (להלן: "אתר הבנייה"), שהיה פרוץ וחשוך, כדי להטיל את מימיו, ונפל לבור שעומקו כגובה שלוש קומות, שלא היה מכוסה ומגודר. רק לאחר מספר שעות נמצא המבקש על ידי עוברי אורח, והובהל באמבולנס לבית החולים וולפסון. לאחר שנבדק, הועבר לבית החולים תל השומר, שם אושפז במחלקה האורטופדית ולאחר מכן במחלקת שיקום נוירולוגי, זאת לאחר שביום 26.8.2004 נותח לצורך קיבוע אחורי של חוליות 6-2T כאשר הוא נותר משותק בפלג גופו התחתון. לפי הנטען בתביעה, אתר הבנייה נמצא בבעלות המשיבה 2, מוחכר למשיבה 1 ונמצא בחזקתה של זו, ובאחריות המשיבה 3. בתיק התנהלו הליכי ביניים, כמו גם ניסיונות לגישור אשר לא צלחו. המבקש הגיש חוות דעת רפואית מטעמו של ד"ר שבת, בתחום האורטופדיה, ולפיה נכותו הינה 100%. מטעם המשיבים הוגשה חוות דעת של ד"ר לזרי מומחה לרפואה פיסיקלית ושיקום מיום 19.4.07, ובה תואר מצבו של המבקש, ובגדר זאת סבור אף מומחה זה כי נכותו של המבקש הינה 100% לצמיתות תוך פירוט של צרכי השיקום הדרושים לו. עוד צוין בחוות הדעת כי תוחלת חייו של המבקש, בהתאם למצבו שנגרם מחמת האירוע, בהערכה זהירה הינה כחמש שנים, ונוכח מצבו שקדם לתאונה, שימוש בסמים מסוכנים ועישון כבד וממושך, יגרמו לקיצור תקופה זו אשר תהייה לא יותר מאשר שנתיים. מן הראוי לציין כי בין הצדדים מחלוקות עמוקות הן בשאלת החבות, והן בשאלת הנזק ובגדר זאת גם עברו של המבקש והשפעת העבר על התרחשות התאונה ועל שיעור הנזק. לעניין זה אדגיש כי לעמדת המשיבים ובהתאם לתיעוד רפואי, המבקש היה מכור במשך שנים לסמים קשים, סובל ממחלת היפיטטיס B ו C , וריצה מאסר של שנתיים בפועל בקשר לעבירות בתחום הסמים, ונטען כי היה נתון להשפעת סמים בעת שנכנס לאתר הבנייה ולכן גם מטעם זה, אך לא בעטיו, החבות לתאונה רובצת לפתחו, ומכל מקום יש לו רשלנות תורמת להתרחשותה. בנוסף, לעמדת המשיבים, ובניגוד לעמדת המבקש, יש לעברו האמור גם השפעה על מצבו הרפואי הקשה, על כושר השתכרותו העתידי, ועל קיצור תוחלת החיים וכל זאת ללא קשר לתאונה. בית המשפט, כב' הרשם ברוך ולאחריו כב' השופטת גנות, קיימו מספר ישיבות קדם משפט, כאשר בישיבה ביום 26.6.08 ניתנה הצעת כב' השופטת גנות להסדר פשרה בתיק. בהמשך, ביום 20.11.08 ולאור הודעת המבקש כי אין בידו לקבל את הצעת בית המשפט, הורתה כב' השופטת גנות על הגשת תצהירי עדות ראשית וקבעה מועדים לשמיעת הראיות בתיק. הבקשה שלפני הוגשה רק ביום 25.12.08 ולאחר חילופי ב"כ התובע. רק עתה, קרי בחלוף דיונים רבים, לאחר שניתנה הצעת בית המשפט, שהתבססה על חוות הדעת שהיו לפניו, ונקצבו המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית, הוגשה הבקשה נשוא החלטתי. עמדת המבקש לעמדת המבקש, בית המשפט נתן את הצעתו להסדר, על בסיס טענות לא מבוססות שאינן נכונות של המשיבים לפיהן, היה המבקש מכור להרואין זמן רב לפני התאונה, וכי הוא סובל ממחלת הצהבת B ו - C. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט נתן משקל רב לטענות אלה ובהינתן שאין בהן ממש, ולכן יש לאפשר לו להביא ראיות המפריכות טענות אלה. להוכחת עמדתו, מצרף המבקש בדיקות דם מחודש דצמבר 2008, מהן עולה לעמדתו, כי הוא אינו חולה בצהבת. כן המציא תצהיר של אמו, לפיו לא היה מכור להרואין, בניגוד לנטען. לגופו של עניין, סבור המבקש כי מאחר שלא ניתנה חוות דעת שיקומית מטעמו הכוללת את עלות השיקום, ובמיוחד התייחסות לקיצור תוחלת החיים, והואיל ומדובר במידע מהותי וקריטי, יש לאפשר הגשת חוות דעת של מומחה בתחום. המבקש טוען כי ידו אינה משגת מימון חוות הדעת האמורה, כמו גם חוות דעת בדבר עלות הצרכים השיקומיים. בנוסף נטען כי גם אם היה ביכולתו של המבקש להגיש חוות דעת שיקומית מטעמו, היה מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום, נוכח הפער הצפוי בין קביעות המומחים מטעם הצדדים, בעיקר בשאלת תוחלת חייו של המבקש, וכי מינוי מומחה מטעם בית המשפט ייעל את הדיון המשפטי, תוך שהמבקש מפנה לפסיקה בעניין. עמדת המשיבים המשיבים סבורים שאין מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט, במיוחד נוכח העיתוי שבו מוגשת הבקשה. לעמדת המשיבים, המבקש בחר להגיש לבית המשפט חוות דעת בתחום האורטופדיה, ונמנע מלהתייחס לתחום השיקום, וזאת גם במהלך הדיונים וגם לאחר שהייתה מונחת לפניו חוות הדעת של המומחה השיקומי מטעם המשיבים ובגדרה נושא קיצור תוחלת החיים. מוסיפים המשיבים כי העובדה שהתחלפו באי כוח המבקש, אינה מקנה בידו זכות "למקצה שיפורים" ע"י הגשת בקשה בעיתוי מאוחר למינוי מומחה. עוד נטען כי בהבדל מתובענה המוגשת בגין פגיעה בתאונת דרכים, שבה ממנה בית המשפט מומחה על סמך ראשית ראיה, אזי בתביעה נשוא ההחלטה, הנטל על התובע להגיש חוות דעת מטעמו לשם הוכחת עניין שברפואה ולפיכך היה על המבקש להגיש חוות דעת בתחום השיקום או לחילופין להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה. משלא עשה כן, אזי אין מחלוקת בין הצדדים לעניין צרכיי שיקומו ועלותם. לגופה של הבקשה, נטען כי המבקש לא הוכיח כי קיימת הצדקה עניינית לחוות דעת בתחום השיקום ולא הוכח קיומם של טעמים מיוחדים בעטיים יורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעמו, שעה שכל החומר הרפואי הונח לפתחו של בית המשפט עוד בשנת 2007. דיון 8. לבית המשפט סמכות ליתן פטור לתובע מלהגיש חוות דעת רפואית מטעמו, ולהורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, והיא מעוגנת בתקנות 127 ו - 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") שזו לשונן: "127. חוות דעת רפואית רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 (להלן: חוות הדעת); אולם, רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שירשמו". 130. מומחה מטעם בית המשפט (א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן - מומחה מטעם בית המשפט)." מלשון התקנות עולה אפוא כי קיימת סמכות לבית המשפט לפטור תובע מהגשת חוות דעת של מומחה רפואי, שהיה עליו להגישה עם כתב התביעה. לעניין זה אפנה לרע"א 7431/96 יפת השמש חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' אלוני רחמים, פ"ד נא(2) 574 (1997), לפיה רשאי בית המשפט למנות מומחה עוד בטרם הגישו הצדדים חוות דעת מטעמם. שילוב של התקנות דנן, ולאור ההלכה הפסוקה, מאפשרות לבית המשפט למנות מומחה רפואי מטעמו עוד בטרם הוגשו חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים. ראה גם פסק דינו של כב' השופט עמית בבר"ע (חי') 1775/07 ענבל נ' דאנס-בר, תק - מח 2007(3), 912. השיקולים בעטים יפעיל בית המשפט את סמכותו האמורה שונים הם, ובגדר זאת אציין כי שעה שאין מחלוקת על שאלת האחריות, וככל ששאלה זו היא משנית, והמחלוקת מתמקדת בעיקר בנזק, תטה הכף לקבל את הבקשה. בהבדל, שעה שעיקר המחלוקת היא על עצם התרחשות האירוע תהיה הנטייה של בית המשפט לחייב בהגשת חוות דעת רפואית. שיקול נוסף הוא יכולתו הכלכלית של התובע, וככל שיוכח כי דלה היא, ייעתר בית המשפט ברוחב יד להיעתר לבקשה. שיקול אחר הינו קיומה של תשתית המבססת את הצורך במינוי מומחה בתחום. מן הכלל אל הפרט בחנתי את כתבי הטענות ושמעתי את דברי הצדדים. מסתמן כי מקור הבקשה הוא ברצון המבקש לחלוק על ממצאי המומחה מטעם המשיבים וזאת באשר לרכיב של קיצור תוחלת חייו ואפנה לסעיף 10 לבקשה, בהבדל מהצרכים השיקומים להם יזקק אם כי הדבר נטען כחלק מנימוקי הבקשה למינוי המומחה בתחום השיקום. אין ספק כי לרכיב זה משמעות ניכרת על היקף הפיצוי לו יהיה זכאי המבקש אם יוכיח את תביעתו בנוגע לחבות. השאלה, האם יש מקום בנסיבות העניין לפטור את המבקש מחוות דעת של מומחה שיקומי שיתייחס לרכיב האמור, ומינוי מומחה מטעם בית המשפט לעניין זה ? החלטתי לפצל את הדיון בין הצורך במינוי מומחה שיקומי לבחינת צרכי המבקש לבין השאלה של קיצור תוחלת החיים. לטעמי אין להיעתר לבקשה בכל הנוגע לצרכים השיקומים להם נזקק המבקש, ואבהיר: מחוות הדעת של מומחי שני הצדדים, עולה כי אין פער, ולמצער פער מהותי בכל הנוגע למצבו הנוכחי של המבקש. שני המומחים כאחד סבורים כי נכותו הצמיתה הינה בשיעור של 100%. לעניין זה אוסיף כי משתי חוות הדעת כאחת אף עולה כי המבקש משותק באופן מלא, לאורך כל חייו, לא יוכל להזיז את רגליו, מנוע מלהתנייד באופן עצמאי, להתלבש לבד, יזקק לצנטרים וחיתולים, לטיפול סיעודי וכדומה. חוות הדעת של מומחה השיקום מטעם המשיבים היא מפורטת ביותר, מבהירה את כל הדרוש למבקש נוכח מצבו הבריאותי האמור, כאשר לעניין זה מדגיש המומחה כי המבקש נזקק לצרכים ההולמים את מצבו, תוך ירידה לפרטים השונים. בגדר זאת: שינוי מקום המגורים לבית בקומת קרקע או דירה עם מעלית, והתאמתה לצרכי המבקש ובגדר זאת פתחים נרחבים, חדר נפרד, מיזוג אויר, רכב ייעודי, נגישות לרכב, אביזרים שונים כמכונת כביסה וייבוש, סיוע כמטפל צמוד, שעות הטיפול. המומחה אף כימת שעות העזרה להן נזקק המבקש במשק בית. פעילות שיקום כפיזיוטרפיה וספורט. אביזרים חיוניים ככסא גלגלים, מזרון, ציוד מתכלה שונה, והרשימה שניתנה היא ארוכה. פירוט ממצה זה מייתר את הצורך במינוי מומחה שיקומי נוסף שלטעמי לא יהיה בו כדי להוסיף על הקיים. זאת ועוד, המבקש לא ציין בבקשה כמו גם בתצהירים התומכים בה, מדוע אין בממצאי המומחה השיקומי מטעם המשיבים די, בשים לב לרכיבים אותם ציינתי לעיל, שכאמור הם כוללים את הדרוש. אדגיש כי המבקש טען בתצהירו להעדר האביזרים השונים להם הוא זקוק כמו גם לדיור המתאים וכדומה, אך כל אלה באו לידי ביטוי ממילא, בחוות הדעת של מומחה המשיבים כפריטים להם נדרש המבקש. לפיכך, לא ראיתי כל טעם ענייני למנות מומחה בתחום השיקום מטעם בית המשפט שכן אין כל מחלוקת בעניין הצרכים השיקומים להם יזקק המבקש, ומכל מקום המבקש לא השכיל להצביע על מחלוקת כאמור ואף לא ראשיתה של מחלוקת בעניין בעטיה ימנה בית המשפט מומחה מטעמו וניתן אפוא להסתפק בחוות הדעת הקיימת, ואין מקום להכביר בעלויות שלא לצורך. באשר לעלות הצרכים האמורים, אזי ככל שבית המשפט יכריע בנושא החבות, ובנושא שיעור הנזק תוך מתן הדעת למצבו הקודם של המבקש, אזי יש להניח כי בנוגע לכמותם של אלה, תושג הסכמה של הצדדים ובמידת הצורך וככל שתתעורר מחלוקת, ניתן יהיה להסתייע במעריך לכל אלה. שונה מסקנתי בכל הנוגע לשאלת קיצור תוחלת חייו של המבקש, לרבות באשר להשפעת מצבו הקודם לתאונה. עניין זה בא לידי ביטוי רק בחוות הדעת של המומחה מטעם המשיב, אשר כאמור סבור שתוחלת חייו של המבקש לא תעלה על שנתיים הן מחמת מצבו כתוצאה מהאירוע והן מחמת עברו כמפורט לעיל. אין ספק כי עסקינן בעניין מהותי לתובענה שיהיה בו להשפיע במידה ניכרת על היקף הפיצוי הכספי שיגיע למבקש בכפוף לשאלת האחריות. אין ספק כי היה על המבקש להגיש את הבקשה, סמוך לאחר קבלת חוות דעת מומחה המשיבים, קרי אפריל 2007 ולא בדצמבר 2008, ובמיוחד לאחר שכבר התקיימו ישיבות בבית המשפט, ניתנה הצעה של בית המשפט להסדר והתיק נקבע לשמיעת ראיות. אציין כי לא ניתן כל טעם לשיהוי החמור, כמו גם להתנהלות המבקש, השיבוש של סדרי עבודת בית המשפט ופגיעה במשיבים. למותר לציין כי חילופי עורך דין אינם יכולים לשמש הנמקה מספקת ל"מקצה השיפורים", כנטען ובצדק על ידי המשיבים. מכאן שהיה מקום לכאורה לדחות את הבקשה. עם זאת, ובהינתן שמדובר במחלוקת בעניין מהותי לגורל התביעה, סבורני שאין לנעול את שערי בית המשפט לפני המבקש, באי הבאת חוות דעת מומחה מטעמו לרכיב כה מהותי בתביעה, ולכן אין מקום למנוע הבאת חוות דעת מומחה בתחום. אוסיף כי עסקינן בנושא שדומה כי הוא שנוי במחלוקת, שכן התעורר רק על ידי צד אחד בלבד, קרי המשיבים ומבלי שהובאה חוות דעת נגדית מטעם המבקש, לא כל שכן נטען על ידי המבקש ואף צורף מסמך רפואי החולק על נכונות טענות המשיבים באשר להיותו חולה במחלת הצהבת. במכלול האיזונים, סבורני אפוא כי ניתן יהיה לפצות את המשיבים בהוצאות בגין מחדלי המבקש בגין השיהוי האמור, מאשר נעילת שערי בית המשפט לפניו, שהיא סנקציה חמורה ובלתי מידתית בנסיבות העניין. מהמסמכים שהונחו לפתחי עולה כי מצבו הכלכלי של המבקש קשה ביותר, וכי אין ידו משגת לממן חוות דעת ומכאן שקיימת תשתית מספקת לפטור אותו מנשיאה בעלותה, נוכח טענותיו בדבר חיסרון כיס, טענות שלא נסתרו. ברוח ההלכה הפסוקה שהובאה לעיל, סבורני כי המקרה שלפניי נופל לגדר אותם מקרים בהם אין להשית על המבקש בשלב זה את עלות שכר המומחה, שכן "חסימת דרכו של בעל דין מלהוכיח את תביעתו אך בשל חסרון כיס, משמעה פגיעה בזכות הגישה לערכאות " (בבר"ע (חי') 1775/07, הנ"ל), כמו גם פגיעה בזכות יסוד, ובצד זאת האפשרות לבית המשפט להכריע במחלוקת, באופן יעיל וענייני (ראה חיבורם של אורי גורן ועופר דרורי "עדויות מומחים לאחר תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005: היבטים דיוניים ומהותיים" ספר עדי אזר (בעריכת ד"ר נילי קרקו איל). לפיכך, הבקשה מתקבלת בחלקה. בקשת המבקש למינוי מומחה בתחום השיקום נדחית, והיא מתקבלת רק ביחס לקבלת חוות דעת של מומחה בשאלת קיצור תוחלת החיים, לרבות בגין השפעת מצבו בעבר כנטען על ידי המשיבים. אני ממנה את פרופ' עורי מבית חולים שיבא, כמומחה. בשלב זה ישאו המשיבים בחלקים שווים ביניהם בעלות שכר המומחה. הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ בצירוף מעמ מושתות על המבקש, מהנימוקים המפורטים לעיל, ומועד תשלומם יידחה ליום פסק הדין. תזכורת מזכירות למעקב ליום 1.7.09. ניתנה היום, כ"ז באייר, תשס"ט (21 במאי 2009), בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים ולמומחה בדואר רשום. איתן אורנשטיין, שופט רשם בית-משפט המחוזי בתל אביב-יפו רפואהפטור מהגשת חוות דעתחוות דעת