1. בפני שלוש בקשות (המאוגדות בבקשה אחת) בעקבות קנסות מינהליים שהוטלו על המבקשת, בגין העסקת עובדים זרים בניגוד לחוק. האחת - בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט; השנייה - בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול הקנסות; והשלישית - בקשה להישפט. רקע עובדתי 2. המבקשת היא חברה המפעילה מזה שנים רבות נגרייה בעיר אילת (להלן - "הנגרייה"). 3. ביום 1.6.06, בעקבות תלונה של עובד זר, נערכה בנגרייה ביקורת מטעם המשיבה. 4. ביום 22.6.06 נערכה בנגרייה ביקורת מטעם משטרת ההגירה. 5. בעקבות הביקורות הוטלו על המבקשת ביום 20.8.06 שִשה קנסות מינהליים קצובים בשיעור כולל של -.35,000 ₪, וביום 11.12.06 ארבעה קנסות מינהליים קצובים בשיעור כולל של -.40,000 ₪ (כל הקנסות המינהליים שבסעיף זה יכונו להלן - "הקנסות", למעט מקומות שבהם תהיה התייחסות נפרדת לכל קבוצת קנסות - סעיף 6 להלן). 6. הודעות על הטלת הקנסות נשלחו באישור מסירה לכתובתה של המבקשת כפי שהופיעה באותה עת אצל רשם החברות - רח' התאנה 5, אילת, 88000 (להלן - "הודעות הקנס"). 7. הודעות הקנס בגין הקנסות שהוטלו ביום 20.8.06 חזרו בציון "לא נדרש" ביום 6.10.06, והודעות הקנס בגין הקנסות שהוטלו ביום 11.12.06 חזרו ביום 18.1.07, גם הן בציון "לא נדרש". 8. בתחילת חודש 2/07 הגיעו לידי המבקשת שתי דרישות לתשלום חוב מהמרכז לגביית קנסות בשיעור כולל -.של 52,500 ₪ (להלן - "דרישות התשלום" ו/או "הדרישות"). הכתובת שאליה נשלחו הדרישות היא אותה הכתובת שאליה נשלחו הודעות הקנס. 9. בעקבות קבלת דרישות התשלום, ולראשונה ביום 25.3.07, פנתה המבקשת ישירות ו/או באמצעות באי כוחה לגורמים שונים במשיבה ובמרכז לגביית קנסות, ביניהם יו"ר מִנהלת עובדים זרים ושר התמ"ת. תחילה ביקשה המבקשת לברר פרטים אודות הסיבה למשלוח דרישות התשלום, ובהמשך ביקשה לעכב הליכי גבייה שהחלו להינקט כלפיה, לקבל העתקים של הקנסות, לבטל את הקנסות ועוד כהנה וכהנה. 10. הבקשה שבפנינו הוגשה ביום 11.7.07. לבקשה צורף תצהירו של מר משה חזן, מנהל הנתבעת במועדים הרלוונטיים (להלן - "מר חזן"). טענות המבקשת 11. המבקשת טוענת כי בתחילת חודש 2/07 הגיעו לידיה דרישות התשלום. בירור שביצעה העלה כי הודעות הקנס נשלחו לכתובתה הישנה של המבקשת ברח' התאנה 5 ולא לכתובתה המעודכנת בפארק התעשייה החדש, ת.ד. 5049, אילת, 88000. המבקשת אינה מכחישה כי הכתובת שאליה נשלחו הודעות הקנס היתה הכתובת הרשומה אצל רשם החברות, אך לדבריה, משחזרו הודעות הקנס בציון "לא נדרש", היה על המשיבה לברר את כתובתה המעודכנת ולהפנות לשם את הודעות הקנס, ומשלא שתה כן נפל בהתנהלותה פגם מהותי. 12. לדברי המבקשת, מעבר לכך שבירור כתובת כלשהי אינו דורש זמן רב, כתובתה המעודכנת של המבקשת היתה מצויה בידי המשיבה הלכה למעשה: בכתובת זו נערכו הביקורות וכתובת זו הופיעה הן על גבי דפי הלוגו של המבקשת בתכתובות בין הצדדים, והן על גבי הבקשה לקבלת היתר להעסקת עובדים זרים שהוגשה למשיבה על ידי המבקשת (להלן - "בקשת ההיתר"). 13. לשיטתה, אין בהוראות תקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות, תשמ"ו-1986 (להלן - "התקנות" ו/או "תקנות העבירות המינהליות"), שעניינה דרכי המצאה, כדי לגבור על דרישות תום הלב והסבירות המוטלות על רשות מינהלית, כמו גם על החובה לקיים שימוע בטרם פתיחה בהליכי גבייה. כיוון שבידי המשיבה היתה כתובתה המעודכנת אך היא שלחה את הודעות הקנס לכתובת המופיעה אצל רשם החברות, נפגע תום ליבה של המשיבה, ושימוע לפני תחילת הליכי הגבייה לא נערך למבקשת. 14. המבקשת מוסיפה כי פנייתה לבית הדין נעשתה לאחר שניסתה למצות את ההליכים מול המשיבה ואף בטרם קיבלה תשובה סופית מהמחלקה המשפטית של המשיבה, על מנת שלא להיות נגועה בשיהוי. לדבריה, מפסקי דין שונים עולה כי הטעמים להארכת מועד להגשת בקשה להישפט אינם צריכים להיות נוקשים, על מנת לא לחסום גישה לערכאות. 15. כן מסתמכת המבקשת על פסק הדין בעניין אטיאס (עפ"א יצחק אטיאס חברה לעבודות בניין בע"מ - מדינת ישראל משרד התמ"ת, ניתן ביום 20.2.07; להלן - "פס"ד אטיאס"), שלפיו טעות בהיסח הדעת שלא הגיעה לכדי רשלנות ופעולה מיידית לאחר שנתגלתה הטעות מצדיקים את הארכת המועד. 16. המבקשת טוענת כי לא התרשלה ולא זלזלה. לדבריה "לא יכלה להגיש בקשה להישפט לפני שנתקבל אצלה העתקי הקנסות, ולפני עשיית הדרוש על מנת למצות הליכים מול המשיב עצמו, על כל גורמיו" (סעיף 27 לבקשה). כן מציינת המבקשת כי דחיית בקשותיה תגרום לה נזק כלכלי משמעותי ביותר, וכי טובים סיכוייה לביטול הקנסות. 17. המבקשת מוסיפה טענות שונות לעניין העבירות המיוחסות לה, וככלל מכחישה את ביצוען. לגבי עבירת העסקת עובדים זרים ללא היתר כדין מציינת המבקשת כי המשיבה בהתנהלותה היא שגרמה לה לעבור עבירה זו בכך שעיכבה זמן ממושך את מתן התשובה לבקשת ההיתר שהגישה המבקשת. 18. לטענת המבקשת, יש בדברים האמורים כדי להקים טעם מוצדק להאריך עבורה את המועד להגיש בקשה להישפט; כדי להצדיק את ביטול הקנסות ו/או להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול הקנסות ועל בית הדין להיעתר לבקשותיה ולאשר את בקשתה כבקשה להישפט. טענות המשיבה 19. לטענת המשיבה, בביקורת שנערכה בנגרייה ביום 1.6.06 נמצא כי המבקשת העסיקה עובד זר בניגוד להוראות שונות המצויות בחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 (להלן - "חוק עובדים זרים"); ובביקורת שנערכה ביום 22.6.06 נמצא כי המבקשת העסיקה עובד זר בניגוד לחוק עובדים זרים. לאור זאת הוטלו על המבקשת הקנסות. 20. המשיבה טוענת כי לפי הוראות סעיף 35(א)(2) לחוק העבירות המינהליות, תשמ"ו-1985 (להלן - "החוק" או "חוק העבירות המינהליות") נשלחו הודעות הקנס בדואר רשום עם אישור מסירה למענ? הרשום של המבקשת כפי שהופיע באותה העת אצל רשם החברות, ובימים 6.10.06 ו-18.1.07 חזרו ההודעות בציון "לא נדרש". לדברי המשיבה, לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי לא קיבלה את הודעות הקנס מסיבות שאינן תלויות בה (כאמור בתקנה 15 לתקנות), ועל כן יש להותיר את חזקת ההמצאה על כנה, ולראות את הודעות הקנס כאילו הגיעו לידי המבקשת בימים 17.9.06 ו-3.1.07 (בהתאמה). המשיבה מזכירה בהקשר זה כי דרישות התשלום שנשלחו למבקשת לאותה הכתובת כן הגיעו לידיה. 21. המשיבה מצביעה על כך שעל אף שהודעות הקנס הומצאו למבקשת כדין כבר בימים 17.9.06 ו-3.1.07, ועל אף שדרישות התשלום הגיעו לידי המבקשת עוד בתחילת חודש 2/07, פנתה המבקשת למשיבה לראשונה אך ביום 25.3.07, כחודשיים לאחר שקיבלה את הדרישות, והגישה את הבקשה דנן רק ביום 11.7.07, למעלה מחצי שנה לאחר המצאת הודעות הקנס ולמעלה מחמישה חודשים מקבלת דרישות התשלום. המשיבה טוענת כי המבקשת לא הציגה כל הסבר לשיהוי זה. 22. המשיבה מזכירה את תכליות חוק העבירות המינהליות וטוענת כי המבקשת לא עמדה בלוחות הזמנים הקבועים בו. לדבריה, הלכה פסוקה היא כי התכתבות עם גורמים שונים אינה מהווה טעם מוצדק להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, ועל כן יש לדחות את בקשת המבקשת לעניין זה. 23. המשיבה טוענת עוד כי את בקשת ביטול הקנסות ואת הבקשה להישפט יש לדחות על הסף מן הטעם שלבית הדין אין סמכות לדון בהן. 24. כן מציינת המשיבה כי טענות המבקשת בעניין חוסר סבירות ההחלטה לבטל את ההיתר שניתן לה להעסיק עובדים זרים - אינן רלוונטיות לבקשה זו ומכל מקום ההחלטה האמורה אינה בסמכות המשיבה ו/או באחריותה; וכי טענות המבקשת בסעיפים 53-64 לבקשתה הן טענות נגד הקנסות עצמם ואין מקום להעלותן בהליך דנן. ההליכים בבית הדין 25. ביום 8.10.07, על סמך האמור בכתבי הטענות של הצדדים ומבלי שהתקיים דיון בנוכחותם, ניתנה החלטת בית הדין (מפי כב' הש' הופמן) הדוחה את בקשת המבקשת. על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית הדין הארצי. 26. ביום 14.2.08 ניתנה החלטת בית הדין הארצי המורה על החזרת הדיון לבית הדין האזורי להמשך שמיעה ביחס לסיבות לאיחור בהגשת הבקשה להארכת המועד להישפט (עפ"א 34/07 נגריית חזן בע"מ - מדינת ישראל משרד התמ"ת). 27. ביום 19.5.09 התקיים דיון במעמד באי כוח הצדדים וככלל חזרו בו הצדדים על טענותיהם. המסגרת הנורמטיבית 28. חוק העבירות המינהליות נועד להקל על מערכת התביעה ועל מערכת בתי המשפט, כמו גם לתת אפשרות למי שעבר עבירה מינהלית לשאת בעונש המתאים מבלי שתירשם לחובתו הרשעה בפלילים (ר' בג"ץ 5537/91 אפרתי נ' עו"ד אוסטפלד, פ"ד מו (3) 501, 509-508 וכן בג"ץ 2126/99 מתי דה הס נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נד (1) 468, 479). 29. העניינים הכרוכים בהגשת בקשה להישפט מעוגנים בסעיף 8(ג) לחוק, שכותרתו "הטלת קנס מנהלי קצוב". סעיף זה מאפשר לנקנס לעבור מהמסלול המינהלי למסלול הפלילי, באמצעות משלוח הודעה למטיל הקנס כי ברצונו להישפט. על הנקנס לשלוח הודעה כאמור תוך 30 יום לאחר שהומצאה לו הודעת הקנס: "הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על עבירה; ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי; הודיע כאמור, יחולו הוראות סעיפים 13 ו-14". 30. סעיף 13(ב) לחוק מאפשר לבית הדין לדון בעניין אף שהודעת הנקנס על רצונו להישפט נמסרה באיחור, מעבר ל-30 הימים הקבועים בסעיף 8(ג) לחוק: "בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור." 31. בפסק הדין בפרשת סיוון (עפ"א (ארצי) 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ. מדינת ישראל, ניתן ביום 12.3.06; להלן - "פרשת סיוון") נקבע כי אמת המידה שראוי שתנחה את בית הדין בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט היא זו של טעם מוצדק או סביר לאיחור, ולא אמת המידה המחמירה יותר של "טעמים מיוחדים" (בפסקה 11 לפסק הדין. ור' גם עפ"א (ארצי) 18/08 מעבדות גלקסי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 9.11.08). וכך נאמר בפרשת סיוון: "על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה." (בסעיף 13 לפסק הדין). 32. ההקלה המסוימת שהביאה עמה פרשת סיוון, אין ללמוד ממנה כי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט תתקבל כדבר שבשגרה. דרך המלך בעבירות מינהליות עודנה "המסלול המינהלי" ולא "המסלול הפלילי" - "נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל." (בסעיף 13 לפסק הדין). 33. באשר לשיקולים השונים שעל בית הדין לשקול בבואו להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, נקבע בפרשת סיוון כך: "יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הנקנס, לרבות ביצוע עבירות קודמות, איתנותו הכלכלית, היקף ביצוע העבירה. בחינת העבירה גופה: האם מדובר בחקיקת מגן; האם נפגעו זכויות או חירויות יסוד. בחינת הסיבות בעטיין נגרם האיחור: האם המדובר בזלזול או בהתרשלות; האם מדובר בהתעלמות מהוראות חוק; האם מדובר במחלה, תאונה או מוגבלות אחרת שמנעה מהמבקש ידיעה או אפשרות לטפל בעניין. בנוסף, יש לבחון את מידת האיחור בהגשת הבקשה וכן האם נפל פגם בהליך ההמצאה של המסמכים לידי הנקנס." (בסעיף 12 לפסק הדין). 34. סעיף 35 לחוק קובע הוראות בעניין המצאת מסמכים: "(א) הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה: (1) במסירה לידו... (2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר-בני-אדם, עם אישור מסירה; התאריך שבאישור המסירה ייראה כתאריך ההמצאה..." ותקנה 15 לתקנות קובעת בעניין המצאת המסמכים כי - "הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי החוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם; היום העשרים לאחר המשלוח כאמור ייראה כתאריך ההמצאה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם." 35. חוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן - "חוק החברות") קובע הוראות לעניין מענו של תאגיד. סעיף 1 מגדיר מהו "מען": "מען" - … (3) לגבי חברה הרשומה בישראל - מען משרדה הרשום;" וסעיף 123 לחוק החברות קובע הוראות בעניין שינוי כתובת של חברה: "(א) מיום שנרשמה חברה עליה לקיים משרד רשום בישראל שאליו ניתן להפנות כל הודעה לחברה. (ב) הודעה על מען המשרד הרשום תימסר לרשם עם הבקשה לרישום החברה; הודעה על שינוי במענו של המשרד הרשום תימסר לרשם בתוך ארבעה עשר ימים לאחר השינוי; הרשם ירשום את מענו של משרדה הרשום של החברה. (ג) המצאת מסמך לחברה תהיה בהנחה במשרדה הרשום של החברה כפי שהוא רשום אצל הרשם בשעת המסירה, או במשלוח אליו בדואר. (ד) המצאת מסמך מרשם החברות לחברה או מרשות ניירות ערך לחברה ציבורית, יכול שתהיה, על אף הוראות סעיף קטן (ג), בהנחה במקום ששוכנע הרשם או ששוכנעה רשות ניירות ערך, לפי הענין, ששם מנהלת החברה בפועל את עסקיה." (ההדגשות הוספו - מ.ש.). הכרעה 36. כאמור, בבקשה דנן כלולות שלוש בקשות: בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול הקנסות ובקשה להישפט. להלן נדון בבקשות כסדרן. בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט 37. בבוא בית הדין להחליט בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, הוא נדרש לדון בעיקר בשאלה אם המבקש הראה טעם מוצדק לאיחור. בענייננו טוענת המבקשת, כאמור, כי יש להיעתר לבקשתה דנן הן משום שהודעות הקנס נשלחו לכתובתה הלא מעודכנת, והן משום שמרגע שקיבלה את דרישות החוב פעלה מייד. כן מזכירה המבקשת את הנזקים שייגרמו לה את תידחה בקשתה ומוסיפה טענות לעניין ביצוע העבירות גופן. 38. לפי סעיף 35 לחוק העבירות המינהליות, המצאה לתאגיד יכול שתהא במשלוח מכתב רשום עם אישור מסירה לפי "מענו" של התאגיד, והוראה דומה קבועה גם בתקנה 15 לתקנות. בחוק החברות מוגדר "מען" של חברה - המען של משרדה הרשום, וסעיף 123(ג) לחוק זה קובע, בין היתר, כי שליחת מסמכים למענה הרשום של חברה אצל רשם החברות מהווה המצאה. אין חולק כי הודעות הקנס נשלחו לכתובת המבקשת כפי שהופיעה באותה העת אצל רשם החברות, ולאור כל ההוראות האמורות יש לקבוע כי בכך ביצעה המשיבה המצאה כדין של הודעות הקנס. 39. המבקשת מפנה אצבע מאשימה כלפי המשיבה, על שלא שלחה את הודעות הקנס לכתובתה המעודכנת, על אף שזו היתה בידה. בדיון שהתקיים ביום 19.5.09 טענה באת כוח המבקשת כי "אם זה חזר לא נדרש אפשר לבדוק את הכתובת. זה מה שנדרש ממשרד התמ"ת". 40. יש לדחות מכל וכל טענה זו של המבקשת. על המבקשת, מעצם היותה חברה, חלה חובה סטאטוטורית להודיע בתוך 14 יום לרשם החברות על שינוי במענ? (סעיף 123 (ב) לחוק החברות). לא רק שהמבקשת לא עשתה את שנדרש ממנה לעשות על פי דין, אלא שלשיטתה אין כל משמעות להוראות החוק השונות המורות על דרכי ההמצאה. לדבריה, על המשיבה לטרוח ולבדוק לגבי כל נקנס ונקנס היכן בדיוק מקום מושבו בטרם יישַלחו אליו הודעות הקנס. 41. כאמור, אין בידי לקבל עמדה זו. לא בכדי קבע המחוקק הוראות שונות, כדוגמת ההוראה שבסעיף 123(ב) לחוק החברות, המטילות על אדם או על תאגיד את החובה להודיע לרשויות על שינוי בכתובתם (ור' גם סעיפים 2 ו-17 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965 וחוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005). אחת המטרות היא למנוע "מרדף" של הרשויות אחרי אותו אדם או אותו תאגיד תוך בזבוז משאבים בחיפוש אחר הכתובת המעודכנת, חיפוש שפעמים רבות אינו מסתכם אך ב"גלישה בת חצי דקה באתר של דפי זהב" (סעיף 20 לבקשה). כהשלמה להוראות חוק אלה נקבעו הוראות שונות הקובעות חזקת המצאה במשלוח מסמכים והודעות לכתובתו הרשומה של אדם (במשרד הפנים) או של תאגיד (אצל רשם החברות). 42. קבלת עמדת המבקשת תהפוך הוראות חוק אלה לאות מתה ותעשה פלסתר ממטרות החיסכון בזמן וייעול ההליכים העומדות ביסוד חוק העבירות המינהליות. יתרה מכך, אילו רצה המחוקק לאפשר במסגרת חוק העבירות המינהליות המצאת מסמכים לכתובת שאינה הכתובת הרשומה אצל רשם החברות, יכול היה להוסיף בו - או בתקנות - הוראה כדוגמת הוראת סעיף 123(ד) לחוק החברות, המאפשרת במקרים מסוימים המצאת מסמכים שלא לכתובת הרשומה אצל רשם החברות, אלא למקום שבו "מנהלת החברה בפועל את עסקיה". חזקה על המחוקק כי היה מודע לאפשרות זו, ובחירתו שלא למנות אותה בין אפשרויות ההמצאה בחוק העבירות המינהליות מעידה כי לא היתה לו כוונה לאפשר זאת. 43. בהקשר זה יוער עוד כי כתובת המבקשת כפי שהופיעה באותה עת אצל רשם החברות ושאליה נשלחו הודעות הקנס, היא גם כתובת ביתו הפרטי של מר חזן (דברי מר חזן בדיון מיום 19.5.09). לכתובת זו נשלחו גם דרישות התשלום, שכן הגיעו לידי המבקשת. בבקשה אין כל הסבר לכך שדרישות התשלום הגיעו לידי המבקשת, בעוד שהודעות הקנס הוחזרו לשולחיהן בציון "לא נדרש" (ויושם אל לב כי בתצהירו נמנע מר חזן מלטעון במפורש כי הודעות אלה לא הגיעו לידיו). דברים אלה מטילים צל על טענת המבקשת כי היא איננה מתחמקת מתשלום החוב ומעלים את החשד כי רק משראתה כי חובה תפח וכי עלולים להינקט נגדה הליכי גבייה - פנתה לטפל בעניין. 44. גם טענת המבקשת כי המשיבה שלחה שני מכתבים (האחד מיום 1.1.06 והשני מיום 26.6.06) לכתובתה המעודכנת ולא לכתובת שהופיעה ברשם החברות אין בה כדי לסייע. המשיבה שלחה את הודעות הקנס לכתובת הרשומה של המבקשת אצל רשם החברות, ובכך פעלה כנדרש ממנה על פי דין. אם לא היתה עושה כן, לא היתה קמה חזקת ההמצאה, ואילו היתה אז עולה טענה הפוכה, כי הודעות הקנס נשלחו לכתובת שאינה הכתובת הרשומה, לא היה מנוס מלקבלה והמשיבה היתה מוצאת עצמה בפני שוקת שבורה. גם הציון "לא נדרש" שנרשם על אישורי המסירה מצביע על כך שההודעה נשלחה למען נכון, ואיש לא דרשה מהדואר - וגם בכך רובצת החטאת לפיתחה של המבקשת. 45. לאור האמור עד כה המבקשת לא הוכיחה כי לא קיבלה את הודעות הקנס מסיבות שאינן תלויות בה ולא עקב הימנעותה מלקבלן (כקבוע בתקנה 15 לתקנות), ועל כן יש לקבוע כי הודעות הקנס הומצאו לה כדין ביום 17.9.06 (כעבור 20 יום מיום המשלוח בתאריך 27.8.06) וביום 3.1.07 (כעבור 20 יום מיום המשלוח בתאריך 14.12.06). 46. לאור הקביעה בסעיף 25 דלעיל, ולאור זאת שהבקשה דנן הוגשה אך ביום 11.7.07, היינו כעבור למעלה מחצי שנה לגבי חלק מהודעות הקנס וכמעט עשרה חודשים לגבי חלקן האחר - המבקשת איחרה את מסגרת 30 הימים הקבועים בחוק להגשת בקשה להארכת מועד להישפט. 47. המבקשת טוענת כי האיחור בהגשת הבקשה נובע מכך שבטרם פנתה לבית הדין פעלה מול גורמים שונים במשיבה למיצוי ההליכים מולה, וכי לא יכלה להגיש את בקשתה דנן מבלי שיהיו בידה העתקי הקנסות. 48. איני רואה כיצד התכתבות מול גורמים שונים יכולה לגבור על הוראות החוק הברורות ועל לוחות הזמנים המסוימים הקבועים בהן. ויפות לעניין זה מילותיו של כב' הש' צור: "כבר פסקנו וחזרנו ופסקנו כי פניה של הנקנס לבירור כזה או אחר בקשר להודעת הקנס או התכתבות שלו עם הרשות, אין בה כדי להצדיק את האיחור בהגשת בקשה להישפט" (עפ"א 35/07 אברהם ניסן - מדינת ישראל, בסעיף 11 לפסק הדין). 49. בחירת המבקשת ו/או באי כוחה בפנייה למשיבה במקום לבית הדין והַמתנת? להחלטת המשיבה בבקשת ההיתר שהגישה - נזקפות לחובתה. אמנם אין לומר כי המבקשת שקטה על השמרים אלא שהיא פעלה בכיוון הלא נכון, ועד להגשת הבקשה לבית הדין חלף פרק זמן רב, החורג מהמועדים שבחוק. 50. יתר על כן, אין לקבל את טענת המבקשת כי פעלה מייד עם קבלת דרישות התשלום (תוך הסתמכות על פס"ד אטיאס). גם אילו היה נקבע כי הודעות הקנס לא הומצאו למבקשת כדין, וכי מרוץ הזמנים של 30 הימים הֵחֵל במועד קבלת דרישות התשלום אצל המבקשת בחודש 2/07, אין בפני כל הסבר לשיהוי שנקטה המבקשת מאז ועד לפנייתה לבית הדין ביום 11.7.07, כעבור כחמישה חודשים (!!!). גם פנייתה הראשונה של המבקשת לגורמים במשיבה (נספח ב' לבקשה) נעשתה רק ביום 25.3.07, כלומר כעבור כחודשיים מאז שנתקבלו דרישות התשלום אצל המבקשת, ולא הובא בפניי כל הסבר מוצדק לאיחור זה. 51. טענת המבקשת כי לא יכלה לפנות לבית הדין בטרם היו בידיה העתקי הודעות הקנס - בהיותה מנוגדת לחוק - אין בה ממש. אין כל הוראת חוק הקובעת כי בפנייה לבית הדין בבקשה כדוגמת הבקשה דנן יש לצרף את הודעות הקנס. לבית הדין מוגשות חדשות לבקרים בקשות כבקשה זו מבלי שמצורפות אליהן הודעות הקנס, ואין לכך כל נפקות, מה גם שברוב המקרים "צצות" הודעות הקנס בתגובת המשיבה. כמו כן סדרי הדין - על גמישותם המיוחדת בבית דין זה - מאפשרים לבעל דין לבקש הוספת מסמכים בשעה שיתקבלו. 52. החלטת בית הדין הארצי בערעור על החלטתה של כב' הש' הופמן הורתה על החזרת התיק לדיון בבית הדין האזורי אך ורק בשאלת הסיבות לאיחור בהגשת הבקשה להארכת המועד להישפט. לאור קביעה זו ולאור אמות המידה שלאורן נבחנת בקשה מסוג זה, לא מצאתי להיזקק לטענותיה הרבות של המבקשת לגופן של העבירות המיוחסות לה. 53. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי המבקשת הראתה כל טעם מוצדק לאיחור בהגשת הבקשה להישפט, ומשכך יש לדחות את בקשתה להאריך את המועד להגשת הבקשה להישפט. 54. בטענותיה של המבקשת אודות הנזקים שייגרמו לה ולאחרים אם תידחה הבקשה; בהכחשת ביצוע העבירות המיוחסות לה, שבגינן הוטלו עליה הקנסות; ובהאשמת המשיבה בהתנהלות חסרת תום לב וחסרת סבירות - אין כדי לשנות מהמסקנה האמורה, משלא הניחה בסיס ראוי לטענותיה. בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול הקנסות 55. המבקשת עתרה להאריך לה את המועד להגשת בקשה לביטול הקנסות. 56. סעיף 8א לחוק העבירות המינהליות עניינו ביטול קנס מינהלי. ואלה הם החלקים הרלוונטיים ממנו לענייננו: "(א) הומצאה לנקנס הודעה (על הטלת הקנס - מ.ש.) לפי סעיף 8 רשאי הוא להגיש לתובע, שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו לעניין סעיף זה (להלן - התובע המוסמך) בקשה לביטול ההודעה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו... ... (ו) התובע המוסמך רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועד האמור בסעיף קטן (א) אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". סעיף זה קובע את סמכותו של "תובע מוסמך" לטפל בבקשה לביטול קנסות מינהליים, וסעיף 8א(ו) מקנה ל"תובע מוסמך" סמכות לדון בבקשה כאמור גם בחלוף המועד להגשתה, בנסיבות מסוימות. 57. על המבקשת היה להגיש את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול הקנסות לתובע המוסמך ולא לבית הדין, וצודקת המשיבה כי לבית הדין אין סמכות לדון בבקשתה זו, ויש לדחותה. 58. במאמר מוסגר יצוין כי פנייתה של המבקשת לגורמים במשיבה ביום 25.3.07 (נספח ב' לבקשה) מהווה על פניה בקשה לביטול הקנסות, ונראה כי תשובת התובע המוסמך (נספח ג' לבקשה) מהווה למעשה דחיית הבקשה, כך שגם מטעם זה אין להיעתר לבקשה. בקשה להישפט 59. גם בקשת המבקשת לראות את בקשתה דנן כבקשה להישפט אינה בסמכות בית הדין, משלא נתקבלה בקשתה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט. כאמור, סעיף 8(ג) לחוק העבירות המינהליות מאפשר לנקנס להודיע למטיל הקנס כי ברצונו להישפט וזאת בתוך 30 ימים מהמצאת הקנס. לבית הדין אין סמכות להיעתר לבקשתה זו של המבקשת ודינה להידחות. סוף דבר 60. הבקשה, על שלושת חלקיה, נדחית. ניתנה היום כ"ט בתמוז, תשס"ט (21 ביולי 2009) בהעדר הצדדים. מיכאל שפיצר, שופט נשיא המצאת כתבי בי דין