הפעלת לחצים על ידי חוקרים במשטרה בית המשפט פסק כי החוקרים לא הפעילו לחצים על הנאשם, ולא חקרו אותו חקירה דורסנית, אך ניצלו הזדמנות שנקרתה בפניהם, כאשר היה מוכן לשתף איתם פעולה ולגלות להם על אופן הפעלת ארגון פשע. הנאשם שהחל לדבר עם חוקריו בעת החיפוש במסגרת תישאול לא היה בעיצומו של הליך חקירה עת הוסע ברכב המשטרתי ליאחב"ל, והסעתו נועדה להביאו למשרדי החקירה החוקרת לצרכי חקירה שבפועל טרם החלה. אין צורך להזכיר ולומר, כי חקירת עצור מעצם טבעה אינה מו"מ בין שני סוחרים המנהלים עיסקיהם על בסיס אמון הדדי (ע"פ 216/74 כהן נ' מ"י, פד"י כ"ט(1) 340, 352). ברם, להבדיל מעניינו של X, שם נקבע, כי החוקר הצבאי פעל לכל אורך שלבי החקירה בחוסר תום לב, וביודעין ובמכוון הפר את זכות ההיוועצות של הנאשם, הרי בתיק דנן, פעל החוקר זהות תוך הפעלת שיקול דעת מוטעה, אך לא בזדון, תוך ניסוח בלתי תקין של אזהרת עצור, ובפרשנות מטעה של זכות ההיוועצות של הנאשם בעורך דין. יחד עם זאת, העבירות המיוחסות לנאשם הן חמורות, ואי אזהרת הנאשם, כמו גם אי-ידוע נאשם על זכות ההיוועצות עם עורך דין לא פגעה במהימנות הראייה, וזאת בנוסף להתרשמותי, כי לא נוצרה פגיעה משמעותית בזכותו של הנאשם לחופש הבחירה בעת מסירת הודאותיו, וזאת נוכח עמדת אשתו של הנאשם, שהאיצה בו לשתף פעולה עם המשטרה, והתנתקותו מחברי הארגון. אשר על כן, גם אם היה הנאשם מוזהר כדין ו/או היו מיידעים אותו בדבר זכותו להיוועץ בעורך דין - הוא היה משתף פעולה עם חוקריו. עוד יש להוסיף בשולי הדברים, כי מחדל החוקרים לידע נאשם על זכותו להיוועץ בעורך דין תקף רק לגבי הודעתו שכן מאוחר יותר היה הנאשם מיוצג כבר על ידי עורכי דין. אף לו היתה נפסלת האימרה מכוח דוקטורינת הפסילה הפסיקתית לא היה בכך כדי לפסול אוטומטית את כל ההודיות שניתנו בעקבות האימרה הראשונה. (ראו: ע"פ 7758/04 אלקאדר נ' מדינת ישראל תק-על 2007(3) 710. לסיכומו של דבר, הודאותיו של הנאשם - נשוא משפט הזוטא - קבילות. משטרה