מה עושים כשמקבלים דו"ח תנועה ?

מה עושים כשמקבלים דו"ח ? סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - החוק) נותן בידי מקבל הדו"ח שלוש חלופות לפעולה: האחת - לשלם את הודעת הקנס; השניה - לפנות לתובע ולבקש (תוך 30 יום מן ההמצאה) את ביטולו של הדו"ח; והשלישית - לבקש (תוך 90 יום מן ההמצאה) להישפט בגין העבירה מושא הדו"ח. סעיף 229(ח) מלמדנו מה יארע כאשר מקבל הדו"ח משלם את הקנס, וכך הוא מורה: שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג) או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230. סעיף 230 לחוק, אליו מפנה הסיפא לסעיף 229(ח) קובע לאמור: ... בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו... וסעיף 229(ה), אליו מפנה סעיף 230, קובע: תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה. מקיבוצם של שלוש הוראות חוק אלו נוכל לשרטט את המצב הנורמטיבי: שילם אדם את הקנס מושא הדו"ח, יראו אותו כמי שהודה, הורשע ודינו נגזר (סעיף 229(ח) רישא). מסקנה זו לא תתקיים, משמע ההרשעה (החלוטה) תבוטל, אם מקבל הדו"ח ביקש, קרי לאחר ששולם הדו"ח, להישפט על העבירה מושא הדו"ח (סעיף 229(ח) סיפא). אלא שעל מנת שכך יארע, צריך שתתקיים אחת משתי אפשרויות (סעיף 230): האחת - התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 229(ה), כלומר הבקשה להישפט הוגשה באיחור (קרי לאחר תשלום הדו"ח) "בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה"; והשניה -קיימים "נימוקים מיוחדים אחרים", המצדיקים לדעת בית המשפט קיומו של משפט, חרף האיחור שבהגשת הבקשה להישפט (משמע הגשתה לאחר תשלום הקנס). זוהי תמציתה של המסגרת הנורמטיבית. ככל שצריך היה, עיון בדברי ההסבר לחוק, שתיקן את סעיף 230, מבהיר את הדברים היטב (הצעות חוק הממשלה, 256, התש"ע, 13.10.2009), וכך נאמר שם: כיום אין כל קווים מנחים או מגבלות באשר למקרים שבהם ראוי להיענות לבקשת אדם להישפט שהוגשה באיחור. התוצאה היא שאדם יכול לכאורה להגיש בקשות שנים ארוכות לאחר קבלת הודעת תשלום הקנס ואף לאחר תשלומה, גם אם אין לכך כל הצדקה. מוצע לקבוע שככלל התנאים להישפט באיחור יהיו אלו הקבועים בסעיף 220(ה) לחוק, המתייחס לבקשות ביטול שהוגשו לתובע באיחור, דהיינו כאשר הבקשה הוגשה שלא במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד, וכי הבקשה הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה. עם זאת, מכיוון שמדובר בשיקול דעת של בית המשפט, מוצע לאפשר לו לקיים את המשפט באיחור גם מטעם אחר ובלבד שהתקיימו נימוקים מיוחדים לכך שיפרט בהחלטתו. הנה כי כן, המחוקק ביקש לקבוע תנאים מגבילים להגשתה של בקשה להישפט באיחור, ולהקבילם לאלו שנקבעו בהגשת בקשה לביטול הודעת קנס ("סיבות שלא היו תלויות במבקש" וגו'). יחד עם זאת הותיר המחוקק לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת, אם יראה טעמים מיוחדים המצדיקים היענות לבקשה להישפט, משמע גם אם לא נתקיימו התנאים הנ"ל. משפט תעבורהקנס תעבורה / דוח תנועהשאלות משפטיות