מצג כוזב בפני משקיעים בחברה

בפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 31.12.08 בע"פ 2230/07 (שנדון ביחד עם מספר ערעורים פליליים נוספים), שבו דחה בית משפט זה (השופטים ע' ארבל, א' רובינשטיין וח' מלצר) את ערעורו של העותר (להלן: פרקו) על הרשעתו בשורה של עבירות לפי חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק ניירות ערך) ועבירות שונות לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובהן עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, סיוע לגניבה ו רישום כוזב במסמכי תאגיד. כן התקבל בפסק הדין נשוא העתירה ערעור המדינה על זיכויו של פרקו מעבירות של הנעה בתרמית לפי סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך ושל מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין. העונש שהוטל על פרקו בפסק הדין נשוא העתירה עומד על עשרים וארבעה חודשי מאסר, מתוכם שנים-עשר חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי. כן הוטל על פרקו קנס בסך של 600,000 ש"ח או שישה חודשי מאסר תמורתו. מהטעמים שיפורטו להלן לא ראיתי להיעתר לבקשה לדיון נוסף. 1. בפסק הדין נשוא העתירה, שהינו פסק דין מקיף ורחב יריעה, נדונו מספר ערעורים המתייחסים לארבע פרשות הנוגעות לקבוצת חברות קשורות (להלן: קבוצת ישטק) ולפעולות שונות שבוצעו על בשנים 1995-1994 על ידי מספר נושאי מישרה וממלאי תפקידים בקבוצת ישטק. פרקו, העותר בעתירה דנן, נשא במגוון תפקידים בחברות שונות בקבוצת ישטק. פעילותו התמקדה בחברת ישטק שוקי הון בע"מ (להלן: ישטק הון), שבה הוא שימש כדירקטור וכיושב-ראש הדירקטוריון ולמשך תקופה של כחודש גם כמנכ"ל. בעל השליטה בישטק הון, כפי שנקבע בפסק הדין נשוא העתירה (בהמשך לקביעתו של בית המשפט המחוזי) היה אדם בשם אביהו הורוביץ (להלן: הורוביץ), שהיה אף הוא אחד מן הנאשמים בפרשות השונות הנוגעות לקבוצת ישטק ומן המערערים שערעוריהם נידונו בפסק הדין נשוא העתירה. 2. נתאר, אפוא, בקצרה את עיקרי הפרשות שבגינן הורשע פרקו. הפרשה הראשונה בה היה מעורב פרקו נגעה להנפקה הראשונה של מניות ישטק הון לציבור. בהקשר זה נקבע כי פרקו והורוביץ פעלו לכך שחברת ישטק תעשיות וטכנולוגיות בע"מ (להלן: ישטק תעשיות), שהיא חברת האם של ישטק הון, תפעל למימון השקעותיהם של משקיעים שונים בישטק הון. דרך המימון האמורה לא צוינה בתשקיף החברה, וכך נוצר מצג כוזב בפני ציבור המשקיעים. הפרשה השנייה בה הורשע פרקו נסבה על עסקה למכירת מניותיה של חברת סיגמט בע"מ לישטק הון. הרשעתו של פרקו בפרשה זו התבססה על הסיוע שהעניק להורוביץ בגניבת חלק ממניות סיגמט, שנרכשו באותה עסקה עבור ישטק הון, ועל מצגים כוזבים שהוצגו על ידו לפני דירקטוריון ישטק הון ולפני הציבור. בפרשה השלישית בה הורשע פרקו התבססה הרשעתו על ביצוע מעשי מירמה והצגת מצגי שווא לדירקטוריונים של ישטק הון ושל חברת קופל (נהיגה עצמית) בע"מ (להלן: קופל), חברה נוספת בקבוצת ישטק שפרקו שימש כחבר בדירקטוריון שלה, וזאת על מנת להשיג את האישור של אותם דירקטוריונים לעסקאות שונות שבהן היה מעורב הורוביץ במניות ישטק תעשיות. אף בפרשה הרביעית שבה היה מעורב פרקו התבססה הרשעתו על ביצוע מעשי מרמה והצגת מצגי שווא, וזאת לדירקטוריונים של ישטק הון ושל ישטק תעשיות. זאת, על מנת להביא להוצאתה לפועל של עיסקה במניות קופל, שגם בה היה מעורב הורוביץ. 3. מעורבותו של פרקו בארבע הפרשות הנזכרות לעיל הביאה, כאמור, להרשעתו בשורה של עבירות לפי חוק ניירות ערך ולפי חוק העונשין. עם זאת, בעתירתו לדיון נוסף שבפניי משיג פרקו על הרשעתו רק בחלק מן העבירות בהן הורשע, וזאת בשני ראשים. בראש האחד של עתירתו משיג פרקו על הרשעתו בעבירה של הנעה בתרמית לפי סעיף 54(א)(1) לניירות ערך, וזאת בכל הנוגע לפרשה הראשונה מבין הפרשות הנזכרות לעיל. בראש האחר של עתירתו תוקף פרקו את הרשעתו בעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין, וזאת בנוגע לפרשות השלישית והרביעית הנזכרות לעיל. נתאר, אפוא, בקצרה את קביעותיו של בית משפט בפסק הדין נשוא העתירה בנוגע לכל אחד משתי העבירות האמורות ואת טענותיו של פרקו בנוגע לקביעות אלה. 4. הרשעתו של פרקו בעבירה של הנעה בתרמית לפי סעיף 54(א)(1) לניירות ערך מבוססת על מעורבותו בתהליך הנפקת מניותיה של ישטק הון לציבור ובהכנת התשקיף שפרסמה ישטק הון לקראת ההנפקה. בתשקיף האמור הוצג, כך נקבע בפסק הדין נשוא העתירה, מצג שווא בנוגע למקורות המימון של משקיעים שהשקיעו בישטק הון בטרם ההנפקה. זאת, שכן אותם משקיעים נטלו הלוואות חסרות סיכון לצורך מימון השקעתם, אולם עובדה זו לא צוינה בתשקיף שפורסם וכך נוצר בתשקיף מצג כאילו ההשקעה נעשתה במימונם העצמי של אותם משקיעים. נוכח אי הכללת המידע הנזכר בתשקיף הורשעו פרקו והורוביץ על ידי בית המשפט המחוזי בעבירה של פרסום פרט מטעה בתשקיף לפי סעיף 53(א)(2) לחוק ניירות ערך ובעבירה של קשירת קשר להשגת מטרה אסורה לפי סעיף 500(7) לחוק העונשין. עם זאת, זוכו פרקו והורוביץ בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מהעבירה של הנעה בתרמית לרכישת ניירות ערך לפי סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך. ערעורו של פרקו על הרשעתו בעבירות של פרסום פרט מטעה בתשקיף ושל קשירת קשר להשגת מטרה אסורה נדחה בפסק הדין נשוא העתירה, והוא אינו משיג עוד על כך. לעומת זאת, התקבל בפסק הדין נשוא העתירה ערעורה של המדינה על זיכויו של פרקו מהעבירה של הנעה בתרמית לרכישת ניירות ערך, כך שהוא הורשע אף בעבירה זו. הרשעתו של פרקו בעבירה האמורה התבססה על הפרשנות שנתקבלה בפסק הדין נשוא העתירה להוראת סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך. על-פי פרשנות זו, שניתנה בדעת רוב של השופטים ארבל ומלצר, העבירה של הנעה בתרמית לרכישת ניירות ערך היא עבירה התנהגותית ולא עבירה תוצאתית, ועל כן המדינה אינה נדרשת להוכיח כי התקיימה התוצאה של הנעת המשקיעים בעקבות המצג שהציג הנאשם. השופט רובינשטיין, שנותר בדעת מיעוט לעניין זה, הביע את העמדה כי יש לראות בעבירה האמורה עבירה תוצאתית, ולפיכך סבר כי להרשיע את פרקו בעבירה של ניסיון להנעה בתרמית. 5. סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך, המגדיר את העבירה של הנעה בתרמית שבה הורשע פרקו בפסק הדין נשוא העתירה, קובע בזו הלשון: "תרמית בקשר לניירות ערך 54 (א) מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר חמש שנים או קנס פי חמישה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין: (1) הניע או ניסה להניע אדם לרכוש או למכור ניירות ערך ועשה זאת באמרה, בהבטחה או בתחזית - בכתב, בעל פה או בדרך אחרת - שידע או היה עליו לדעת שהן כוזבות או מטעות, או בהעלמת עובדות מהותיות;". משלא הייתה מחלוקת במקרה דנן, כי לא עלה בידי המדינה להוכיח שמי מהרוכשים בהנפקה של ישטק הון הושפע בפועל מהפרט המטעה שפורסם בתשקיף, נסבה, כאמור, המחלוקת בפסק הדין נשוא העתירה על השאלה האם תוצאה כזו נדרשת לשם השלמת העבירה הקבועה בסעיף 54(א)(1) הנ"ל. השופטת ארבל, אליה הצטרף השופט מלצר, קבעה כי להסתפק לשם השלמת עבירת ההנעה בתרמית ניתן להסתפק בהתנהגותו הפסולה של האדם ה"מניע", וכי התוצאה בפועל של ההתנהגות הפסולה אינה חלק מן היסוד העובדתי של העבירה. בפסק דינה עמדה השופטת ארבל על כך שסיווג עבירת ההנעה כעבירה תוצאתית מבוסס בעיקרו על המשמעויות הלשוניות-תוכניות של מושג ה"הנעה", אולם להשקפתה פרשנות תכליתית של לשון הסעיף מובילה למסקנה כי יש לסווג את עבירת ההנעה בתרמית כעבירה התנהגותית. בהקשר זה ציינה השופטת ארבל כי עיקר העבירה הקבועה סעיף 54(א)(1) הוא בפוטנציאל הפגיעה של ההתנהגות הפסולה ביעילות השוק ובמשקיעים, ולא במספר המשקיעים שאכן הונעו בעקבות המצב הכוזב או המטעה. עוד הוסיפה השופטת ארבל כי מבחינה מעשית דרישה להוכיח כי משקיע מסוים אכן הונע לבצע עסקה בניירות ערך עקב המצג הכוזב או החסר שהוצג לו, לא תאפשר שימוש בסעיף זה על ידי רשויות האכיפה, והיא תואמת בעיקר את האינטרסים של מי שמפרסמים פרסום כוזב או מטעה בקשר לניירות ערך. זאת, כך ציינה השופטת ארבל, במיוחד נוכח מאפייני המסחר בניירות ערך בימינו, שבמקרים רבים אינו נעשה עוד באמצעות קשר ישיר בין המנפיק למשקיע, אלא באמצעות האינטרנט. נוכח הגישה הפרשנית המתוארת הגיעו השופטים ארבל ומלצר למסקנה כי אין מניעה להרשיע את פרקו ואת הורוביץ בעבירה של הנעה בתרמית לפי סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך, אף שלא עלה בידי המדינה להוכיח כי היו משקיעים שהושפעו בפועל מהפרט המטעה שפורסם בתשקיף של ישטק הון. השופט רובינשטיין, שנותר כאמור בדעת מיעוט בסוגיה זו, סבר כי יש לראות את עבירת ההנעה בתרמית בניירות ערך כעבירה תוצאתית. זאת, הן עקב משמעותו הלשונית של הביטוי "להניע", שככלל מצריך שההנעה תגרום למונע תזוזה כלשהי והן נוכח העובדה שסעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך מתייחס גם לחלופה של ניסיון להניע, כך שניתן לאכוף את האיסור גם כאשר אדם מסוים לא הונע בפועל אלא "רק" ניסו להניעו. בהתחשב בכך שסעיף 54(א)(1) הנ"ל מתייחס גם לניסיון להניע אין לשיטת השופט רובינשטיין חשש לכך שהתייחסות לעבירת ההנעה כעבירה תוצאתית תביא לכך שכאשר אותה תוצאה לא תוכח "יחמקו חוטאים מרשת החוק". נוכח גישתו הפרשנית המתוארת הגיע, אפוא, השופט רובינשטיין למסקנה כי יש להרשיע את הורוביץ ואת פרקו בעבירה של ניסיון להנעה בתרמית. 6. סוגיה נוספת שנדונה בפסק הדין נשוא העתירה באשר לפרשנות סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך נוגעת לדרישת ה"מהותיות" הקבועה בו ביחס לעובדות שהועלמו על ידי הנאשם. בהקשר זה קבעה השופטת ארבל בהסכמת יתר חברי המותב, כי אין מקום להבחנה בין רמת המהותיות הנדרשת בסעיפים השונים בחוק ניירות ערך, שכן מבחן המהותיות בחוק ניירות ערך הוא אחיד. השופטת ארבל הוסיפה עוד, כי ההנעה על-פי החלופות השונות הקבועות בסעיף 54(א)(1) הנ"ל מתקיימת אך ורק ביחס לפרט מהותי, שכן קשה לסבור כי אדם הונע בעקבות פרט כוזב או מטעה שאינו מהותי. הדרישה שנקבעה, אפוא, בפסק הדין נשוא העתירה לצורך עבירת ההנעה בתרמית, בנוגע למהותיות של עובדה כזו או אחרת שהועלמה, היא כי די בקיום סיכוי של ממש לכך שהעלמת אותה עובדה השפיעה על המשקיע הסביר, ואין צורך להוכיח כי המשקיע הסביר היה בהכרח מושפע מההעלמה. כן נקבע כי ראוי לדרוש במסגרת עבירת ההנעה כי המצג שנוצר בעקבות ההנעה יהיה מטעה בכללותו. 7. הפרשנות שניתנה בפסק הדין נשוא העתירה לעבירת ההנעה בתרמית לפי סעיף 54(א)(1) היא, כזכור, אחד משני הנושאים העומדים ביסוד עתירתו של פרקו לדיון נוסף. לטענת פרקו הקביעה כי עבירת ההנעה בתרמית היא עבירה התנהגותית, שאינה מחייבת הוכחת תוצאה של השפעה בפועל על המשקיעים או על השוק מהווה קביעה שגויה. זאת, משום שהמחוקק קבע בחוק ניירות ערך שורה של עבירות ברמות שונות של חומרה, שעבירת ההנעה בתרמית היא מהחמורות שבהן. פרשנות עבירת ההנעה כעבירה התנהגותית בלבד, שהמהותיות הנדרשת בה זהה למהותיות הנדרשת בעבירות האחרות הקבועות בחוק ניירות ערך, תביא, לטענת פרקו, לטשטוש מדרג החומרה של העבירות הקבועות בחוק ניירות ערך ותסכל את כוונת המחוקק ליצור הבחנה בין העבירות השונות. בהקשר זה מוסיף פרקו וטוען כי הפרשנות שניתנה בפסק הדין נשוא העתירה לסעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך יוצרת זהות בין ההתנהגות המהווה עבירה לפי סעיף זה לבין ההתנהגות המהווה עבירה לפי סעיפים 53(א)(2) ו-53(א)(4) לחוק ניירות ערך, שעניינם הוא בפרסום פרט מטעה או בהעלמת פרט חשוב למשקיע סביר בתוך דו"ח או תשקיף. עוד טוען פרקו כי אם ייקבע, כמבוקש על ידו, שעבירת ההנעה בתרמית לפי סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך היא עבירה תוצאתית, אז אין להרשיעו בחלופה זו או בחלופת הניסיון שכן יסודותיהן לא הוכחו. 8. העבירה האחרת אליה מתייחסת עתירתו של פרקו לדיון נוסף היא, כאמור, העבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין, שקובע כדלקמן:   "מרמה והפרת אמונים בתאגיד 425. מנהל, מנהל עסקים או עובד אחר של תאגיד, או כונס נכסים, מפרק עסקים, מפרק עסקים זמני, מנהל נכסים או מנהל מיוחד של תאגיד, אשר נהג אגב מילוי תפקידו במרמה או בהפרת אמונים הפוגעת בתאגיד, דינו - מאסר שלוש שנים." הרשעתו של פרקו בעבירה האמורה התבססה על כך שהוא לא גילה מידע מסוים בנוגע לעסקאות בהן היה מעורב הורוביץ לדירקטוריונים של חברות קופל (בפרשה השלישית הנזכרת לעיל) וישטק תעשיות (בפרשה הרביעית הנזכרת לעיל), שבהם הוא שימש כחבר. השאלה המשפטית שנדונה בפסק הדין נשוא העתירה בהקשר זה, ושאליה מתייחס הראש השני בעתירתו של פרקו לדיון נוסף, היא האם די בכך שאדם שימש כחבר דירקטוריון בתאגיד מסוים כדי שייחשב ל"מנהל" באותו תאגיד לצורך סעיף 425 לחוק העונשין. בפסק הדין נשוא העתירה נקבע כי נוכח ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 425 הנ"ל, שמלמדת על כך שהוא נועד להרחיב את האחריות הפלילית ולא לצמצמה, ובהתחשב בכך שהסעיף חל גם "עובד אחר של התאגיד", יש לפרש את המונח "מנהל" ככולל גם דירקטור, המהווה דמות מרכזית ביותר בחברה. עוד צוין בפסק הדין נשוא העתירה, כי אף מבחינה לשונית ניתן לראות "דירקטור" כ"מנהל", וכי ניתן ללמוד על כך, בין היתר, מדברי חקיקה נוספים שבהם המונח "מנהל" מתייחס גם לדירקטור ומהאופן שבו הובנה העבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד בפסיקתו של בית משפט זה. 9. לטענת פרקו הקביעה בפסק הדין נשוא העתירה, לפיה סעיף 425 לחוק העונשין חל גם על דירקטורים אינה הולמת את לשון הסעיף ואת תכליתו. זאת, כך טוען פרקו, משום שהמחוקק ביקש ליצור אבחנה בין עובדי החברה ומנהליה, הממלאים תפקיד בניהול היומיומי של עסקי החברה, לבין חברי הדירקטוריון הממלאים תפקיד של פיקוח והתוויית מדיניות. פרקו מוסיף וטוען כי להטלת אחריות פלילית על דירקטורים יש משמעות מרחיקת לכת, וכי אין זה ראוי להטיל עליהם אחריות פלילית בנוסף לאחריות האזרחית אותה הם חבים בגין פעולותיהם. פרקו מוסיף עוד, כי גבולותיה של עבירת הפרת האמונים אינם תחומים היטב וכי ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 425, כמו גם השוואה לדברי חקיקה אחרים, מלמדים דווקא כי הסעיף לא נועד לחול על דירקטורים. 10. דין העתירה לדיון נוסף להידחות. אכן, בפסק הדין נשוא העתירה הוכרעו שאלות משפטיות שיש להן חשיבות בכל הנוגע לפרשנות סעיפי החוק אליהם מתייחסת העתירה. הן הקביעה כי עבירת ההנעה בתרמית לפי סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך היא עבירה התנהגותית ולא תוצאתית והן הקביעה כי העבירה של מירמה והפרת אמונים בתאגיד חלה גם על דירקטורים הינן קביעות חשובות ומשמעותיות. אולם, על אף חשיבותן של הסוגיות המשפטיות שנדונו והוכרעו בפסק הדין נשוא העתירה, אין די בכך כדי להצדיק דיון נוסף בפסק הדין. ההליך של קיום דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון הוא, כידוע, הליך נדיר ויוצא דופן. סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע שתנאי לקיום דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון הוא שההלכה שנקבעה באותו פסק דין סותרת הלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שטמונים בה חשיבות, קשיות או חידוש. אולם בכך אין די. בפסיקתנו נקבע כי כדי שייערך דיון נוסף בהלכה מסוימת, שנפסקה בבית המשפט העליון, על החשיבות, הקשיות או החידוש הטמונים בהלכה להיות מהותיים ומשמעותיים באופן המצדיק דיון מחודש (ראו למשל: דנ"פ 5189/05 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.4.06); דנ"פ 3518/07 סגל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.5.07)). תנאי זה אינו מתקיים בפרשה שלפנינו. שאלת פרשנות סעיפי החוק אליהם מתייחסת העתירה דנן, היא אכן שאלה חשובה והיא עשויה להשליך על מקרים נוספים. אולם, יש לזכור כי טענותיו המשפטיות של פרקו ביחס לפרשנותם של סעיף  54(א)(1) לחוק ניירות ערך וסעיף 425  לחוק העונשין נדונו בהרחבה בפסק הדיון נשוא העתירה והוכרעו בו. טענותיו של פרקו כנגד הכרעה זו הן טענות ערעוריות מובהקות, ובסופו של יום שוכנעתי כי הסוגיות המשפטיות אותן מעלה פרקו בעתירתו אינן נמנות עם אותן סוגיות משפטיות יוצאות דופן, שמצדיקות בירור נוסף לאחר שנדונו והוכרעו בפני מותב של שלושה משופטי בית המשפט העליון. אשר על כן העתירה, נדחית. ממילא מתייתרת גם בקשתו של פרקו לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו.מצג שווא