1. המבקשות עתרו בהליך זה שבפני בבקשה להישפט בגין קנסות מינהליים שהוטלו עליהן ביום 24.7.08 וביום 17.8.08 בגין העסקת עובדים זרים שלא כדין, בניגוד להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א- 1991 (להלן:"חוק עובדים זרים") ולחילופין להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין הקנסות האמורים. 2. העובדות הצריכות לבקשה:   א. ביום 16.3.08 בוצעו ביקורות אצל המבקשת 1 - קיוסק בנמל תל אביב בע"מ ואצל המבקשת 2 - מעדני ים (סי פוד) אטלנטיק בע"מ, במהלכן נמצאו עובדים זרים שהועסקו במטבח.   ב. ביום 24.7.08 הוטלו על המבקשת 1 מכוח חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1985 (להלן:"חוק העבירות המנהליות"), קנסות מנהליים קצובים בגין העסקת עובד זר שלא כדין, ללא הסדרת ביטוח רפואי ובגין אי מילוי דרישת מפקח, בסך כולל של 15,000 ש"ח. ג. על המבקשת 2 הוטלו ביום 24.7.08 מכוח חוק העבירות המנהליות, קנסות מנהליים קצובים בגין העסקת שני עובדים זרים שלא כדין, ללא הסדרת ביטוח רפואי ובגין אי מילוי דרישת מפקח, בסך כולל של 25,000 ש"ח. ד. ביום 24.6.08 בוצעה ביקורת אצל המבקשת 1, במהלכה נמצאו עובדים זרים שהועסקו בשטיפת כלים ובחיתוך ירקות.   ה. ביום 17.8.08 הוטלו על המבקשת 1 מכוח חוק העבירות המנהליות, קנסות מנהליים קצובים בגין העסקת שני עובדים זרים שלא כדין, ללא התקשרות עמם בחוזה עבודה, ללא הסדרת ביטוח רפואי ומבלי שנמסר להם פירוט שכר וניכויים משכרם ובגין אי מילוי דרישת מפקח, בסך כולל של 45,000 ש"ח.   ו. הודעות הקנס מיום 17.8.08 נשלחו למבקשת 1 ביום 19.8.08 בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובתה הרשומה ברשם החברות, בהאנגר 23, תל אביב, והתקבלו על ידה ביום 25.8.08. ד. ביום 26.11.08 נתקבלה במשרדי המשיבה בקשה לביטול קנסות מטעם המבקשת 1 הנושאת תאריך 16.11.08.   ה. ביום 26.2.09 ניתנה החלטת התובע המוסמך הדוחה את הבקשה לביטול הקנסות בגין עבירות לכאורה מיום 24.6.08, הן לעניין הסיבה לאיחור והן לגופה. תשובת התובע המוסמך נשלחה עם אישור מסירה ביום 12.3.09 ונתקבלה אצל המבקשת 1 ביום 15.3.09.   ו. ביום 20.4.09 הוגשה הבקשה דנן. 3. על פי הנטען בבקשה, הודעות הקנס שהתקבלו אצל המבקשות חתומות על ידי פלוני אלמוני אשר שמו ותפקידו המדוייקים לא הוגדרו וכלל לא ברור כי הוא מוסמך להטיל קנסות מנהליים, וזאת בניגוד לדין ולפסיקה בעניין זה. כן טענו המבקשות כי המשיבה עצמה המתינה זמן רב עד ששלחה את הודעות הקנס, כאשר חלקן הגיעו למבקשות כחמישה חודשים לאחר מועד העבירות הנטענות, קרי למשיבה עצמה לא אצה הדרך לנהל את ההליך באופן מהיר ויעיל ואף מטעם זה אין להקפיד הקפדה יתרה עם המבקשות. המבקשות טוענות כי כבר ביום 8.9.08 שלח בא כוחן למשיבה בקשה לביטול הודעות הקנס, כך שבקשת הביטול הוגשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק. לטענתן, משלא התקבלה תגובה לבקשה מיום 8.9.08 שלח בא כוחן מכתבי תזכורת ואף שם פעמיו ביום 12.11.08 וביום 8.12.08, למשרדי המשיבה, על מנת לוודא כי הבקשה לביטול התקבלה והינה מטופלת. ביום 10.12.08 התקבל אצל ב"כ המבקשות מכתב המשיבה מיום 30.11.08 בו נאמר כי הבקשה לביטול קנסות הוגשה לאחר המועד הקבוע בחוק ותועבר להחלטת התובע המוסמך. כן הובהר למבקשות במכתב זה כי עד להחלטת התובע המוסמך, הן אינן רשאיות להגיש בקשה להישפט ביחס לעבירות נשוא הודעות הקנס. בתגובה שלח ב"כ המבקשות למשיבה ביום 11.12.08 מכתב בו הבהיר בשנית כי המכתב ששלח למשיבה בחודש נובמבר לא היה אלא מכתב תזכורת לבקשה המקורית לביטול קנסות מחודש ספטמבר 2008. ביום 28.12.08 התקבלו במשרד ב"כ המבקשות מכתבי המשיבה מיום 14.12.08 המאשרים קבלת פנייתו ביחס להודעות הקנס ונאמר בהם כי הנושא נמצא בטיפול. ביום 15.3.09 התקבל אצל ב"כ המבקשות מכתב המשיבה מיום 26.2.09 המתייחס רק לקנסות המנהליים שהוטלו בגין עבירות לכאורה מיום 24.6.08 בו נאמר כי הבקשה לביטול הקנסות הוגשה באיחור ועל כן התובע המוסמך אינו רשאי לדון בבקשה. לטענת המבקשות, בקשתן לביטול הקנסות הוגשה במועד ועל כן הן זכאיות להגיש למשיבה בקשה להישפט. מכל מקום, לטענתן, על פי סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות, קיימת לבית הדין סמכות לדון בבקשה להישפט אף אם הוגשה באיחור. לטענתן, את מגמת חוק העבירות המנהליות להביא לאכיפה מהירה של חוקים ותקנות יש לאזן אל מול זכות הגישה לערכאות, זכותן של המבקשות ליומן בבית הדין וחובת הצדק. לגופו של עניין טענו המבקשות כי העובדים נשוא הבקשה אינם עובדים זרים כי אם פליטים אשר פנו לאו"ם לקבלת מעמד חוקי של פליטים בישראל. יתרה מכך, לטענתן, הן התקשרו עם העובדים בהסכם העסקה בכתב באנגלית, הסדירו להם ביטוחים רפואיים ומסרו להם פירוט שכר עבודה וניכויים משכרם כמתחייב על פי חוק. בנוסף טוענות המבקשות כי שיתפו פעולה עם נציגי המשיבה בעת ביקורם. לאור כל האמור, לטענת המבקשות, יש בנסיבות המתוארות כדי להוות טעם סביר ומוצדק לקבלת הבקשה להישפט בגין הודעות הקנס ולחילופין להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט. 4. לטענת המשיבה, על פי הוראות סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות, בקשת המבקשות להישפט אינה בסמכות בית הדין ועל כן דין הבקשה להימחק מחוסר סמכות עניינית. באשר לבקשת המבקשת 1 להארכת המועד להגשת בקשה להישפט בגין העבירות לכאורה מיום 24.6.08 טענה המשיבה כי יש לדחותה מהטעמים המפורטים להלן. לטענת המשיבה, הודעות הקנס בגין עבירות לכאורה מיום 24.6.08 נשלחו אל המבקשת 1 בדואר רשום עם אישור מסירה ביום 19.8.08, לכתובתה הרשומה ברשם החברות והתקבלו על ידה ביום 25.8.08.    משהומצאו ההודעות למבקשת 1 כדין ביום 25.8.08, הרי שעל פי חוק עבירות מנהליות, המועד האחרון להגשת בקשה לביטול הקנסות או בקשה להישפט היה לכל המאוחר ביום 25.9.08. רק ביום 26.11.08, כחודשיים לאחר שחלף המועד האחרון להגשת בקשה לביטול הקנסות או בקשה להישפט, נתקבלה במשרדי המשיבה בקשה לביטול קנסות הנושאת את התאריך 16.11.08. ביום 26.2.09 ניתנה החלטת התובע המוסמך הדוחה את בקשת המבקשת 1 לביטול הקנסות הן לעניין הסיבה לאיחור והן לגופו של הקנס. בהחלטה אף צויין כי עבר המועד להגשת בקשה להישפט וכי אין למשיבה סמכות להאריך את המועד. החלטת התובע המוסמך נשלחה למבקשת 1 בדואר רשום עם אישור מסירה ביום 12.3.09 ונתקבלה אצלה ביום 15.3.09. רק ביום 20.4.09, למעלה מחודש ימים לאחר שנתקבלה אצל בא כוחה החלטת התובע המוסמך, הגישה המבקשת 1 בקשה להישפט לבית הדין. לטענת המשיבה, המבקשת 1 טוענת אמנם כי הגישה בקשה לביטול הקנסות במועד, ביום 8.9.08, וכי הבקשה ששלחה ביום 16.11.08 היתה רק תזכורת לבקשה הראשונה. אלא שלטענת המשיבה, הבקשה מיום 8.9.08 אינה מצויה בידיה ולא נמצאת בתיקה של המבקשת 1. בנוסף, על פי הנטען, המבקשת 1 לא צירפה כל אסמכתא לכך שהבקשה אכן נשלחה למשיבה ודבריה אינם מלווים בתצהיר. לטענת המשיבה, סעיף 35(א)(2) לחוק העבירות המנהליות קובע מפורשות כי כל הודעה או מסמך שיש להמציא על פי חוק זה, יש לשלוח בדואר רשום עם אישור מסירה וכך גם מצויין על גבי הודעת הקנס. לטענתה, המבקשות כשלו להראות כי הבקשה אכן נשלחה בדרכים הקבועות בחוק והמפורטות על גבי הודעת הקנס, ועל כן אין לקבל את טענתן כי הבקשה לביטול נשלחה במועד הקבוע בחוק. עוד טענה המשיבה כי חוק עבירות מנהליות מקנה אמנם לבית הדין סמכות לאפשר לנקנס להישפט בגין קנס מנהלי שהוטל עליו, אך זאת רק בנסיבות יוצאות דופן ומנימוקים שיירשמו.   במקרה דנן, המבקשת 1 לא הראתה טעם מיוחד ו/או שיקולים ענייניים, בעטיים יש הצדק לאיחור הרב בהגשת הבקשה המצדיקים את הארכת המועד להגשת הבקשה להישפט. עוד טענה המשיבה כי גם אם היתה מתקבלת טענת המבקשת 1 כי הגישה את הבקשה לביטול הקנסות במועד, הרי משעה שלטענתה קיבלה את התשובה בבקשה לביטול קנסות ביום 15.3.09, היה עליה להגיש בקשה להישפט עד ליום 15.4.09 ואת הבקשה דנן הגישה באיחור, לאחר שחלפו 30 ימים מהמועד בו קיבלה את התשובה בבקשה לביטול. המבקשת 1 השתהתה אפוא בהגשת הבקשה דנן מבלי שהוכיחה טעם מוצדק או סביר המצדיק הארכת המועד להגשת בקשה להישפט. באשר לטענת המבקשת 1 כי לא הזניחה בקשתה אלא שלחה מכתבי תזכורת ואף התיצבה במשרדי המשיבה, הרי שבתי המשפט קבעו במפורש כי אין במכתבים ששלחה המבקשת 1 למשיבה, המהווים הליכים שגויים לפי חוק העבירות המנהליות, כדי להוות הצדקה לאיחור בנקיטת ההליך הנכון. באשר לטענות שהעלתה המבקשת 1 לגופם של הקנסות, טענה המשיבה כי מדובר בשלב בו אין להיכנס לטענות לגופו של עניין וכי כל שעל המבקשת 1 להראות הוא טעם מוצדק או סביר לשיהוי בו נקטה בהגשת הבקשה להארכת מועד.   כמו כן, לטענת המשיבה, כל טענות המבקשת 1 נבדקו לגופו של עניין ונדחו. יחד עם זאת, לטענתה, לפנים משורת הדין, החליטה המשיבה לבטל את הקנס המנהלי על העסקה ללא ביטוח רפואי לגבי אחד העובדים. באשר לטענות המבקשת 1 לעניין פגם בהודעת הקנס, טענה המשיבה כי הודעת הקנס חתומה על ידי ממונה מחוז תל-אביב והמרכז, מר הינו נאיף. המשיבה צירפה צילום של עמוד הרשומות בו פורסם דבר מינויו של הנ"ל וכן תעודת עובד ציבור של מר נאיף. באשר לטענת המבקשת 1 בדבר השיהוי שבהטלת הודעת הקנס, טענה המשיבה כי הודעת הקנס הוטלה פחות מחודשיים לאחר תאריך העבירה ולאחר שהמשיבה ביצעה בין היתר זימון לחקירה ודרישה להמצאת מסמכים למבקשת 1, זימון ודרישה מהם התעלמה. לטענת המשיבה, לא ניתן לראות בניסיונה לתת למבקשת זכות טיעון בטרם הטלת הקנסות, כשיהוי לא מוצדק בהטלת הקנסות. מכל מקום, לטענתה, כבר נקבע בפסיקה כי שיהוי מטעם המשיבה אין בו כדי להוות טעם מוצדק להארכת המועד להישפט.   לטענת המשיבה, תכלית חוק העבירות המנהליות הינה שיפור האכיפה והקלה על מערכת התביעה ומערכת בתי המשפט, והלכה פסוקה היא כי מטעמי מדיניות ובהעדר הוכחת נסיבות יוצאות דופן, אין להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט.   לטענתה, אף שלבית הדין הסמכות במקרים יוצאי דופן להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט, הבקשה דנן אינה מגלה טעם מיוחד המסביר את השיהוי בו נקטה המבקשת 1 או המצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה להישפט, ומשכך, ולאור תכלית החקיקה של חוק העבירות המנהליות, אין להאריך את המועד להישפט בגין העבירות לכאורה מיום 24.6.08 ויש לדחות את הבקשה. באשר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט בקשר לעבירות מיום 16.3.08, הודיעה המשיבה בתגובתה מיום 17.8.09, כי היא מותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית הדין. הכרעה 5. בראשית הדברים יצויין כי בקשת המבקשות להישפט אינה בסמכות בית הדין. לפי סעיף 8(ג) לחוק העבירות המנהליות, על הנקנס להודיע "למי שהטיל את הקנס" על רצונו להישפט, היינו, הסמכות לדון בבקשה להישפט מוקנית למשיבה. הסמכות שמצויה בידי בית הדין היא הסמכות להאריך את המועד להגשת הבקשה להישפט, בהתאם לסעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות. משכך, הבקשה להישפט נמחקת בהיעדר סמכות. להלן אדון בבקשתן החלופית של המבקשות להארכת המועד להגשת בקשה להישפט. 6. סעיף 8(ג) לחוק העבירות המנהליות קובע: "הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על העבירה. ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המנהלי".   סעיף 35 לחוק העבירות המנהליות, שכותרתו "המצאת מסמכים" קובע:    "(א) הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה: ...   (2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני-אדם, עם אישור מסירה; התאריך שבאישור המסירה ייראה כתאריך ההמצאה...".   תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו-1986 קובעת כי הודעת קנס הנשלחת לכתובתו של הנמען בדואר רשום, נחשבת כאילו הומצאה לנמען כדין ביום העשרים לאחר המשלוח, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם.    7. סעיף 13 לחוק העבירות המנהליות קובע:   "(ב) בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור."   בעפ"א 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 12.3.2006), קבע בית הדין הארצי, כי אמת המידה אשר ראוי כי תנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של טעם מוצדק או סביר לאיחור.   בהמשך הנחה בית הדין הארצי, כי במסגרת השיקולים שעל בית-הדין לשקול בבואו להחליט האם להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט אם לאו, עליו לתת את הדעת לשיקולים מסוגים שונים:   "יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הנקנס, לרבות ביצוע עבירות קודמות, איתנותו הכלכלית, היקף ביצוע העבירה. בחינת העבירה גופה: האם מדובר בחקיקת מגן; האם נפגעו זכויות או חירויות יסוד. בחינת הסיבות בעטיין נגרם האיחור: האם המדובר בזלזול או בהתרשלות; האם מדובר בהתעלמות מהוראות חוק; האם מדובר במחלה, תאונה או מוגבלות אחרת שמנעה מהמבקש ידיעה או אפשרות לטפל בעניין.   בנוסף, יש לבחון את מידת האיחור בהגשת הבקשה וכן האם נפל פגם בהליך ההמצאה של המסמכים לידי הנקנס. על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין יטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המנהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל". 8. המבקשות העלו טענה מקדמית בדבר פגמים שנפלו בהודעת הקנס בהיעדר הגדרת שמו ותפקידו של החתום על גבי הודעת הקנס. המשיבה הבהירה בתגובתה לבקשה כי הודעת הקנס חתומה על ידי ממונה מחוז תל-אביב והמרכז, מר הינו נאיף וצירפה לתגובה צילום של עמוד הרשומות בו פורסם דבר מינויו של הנ"ל וכן תעודת עובד ציבור של מר נאיף במסגרתה הצהיר כי חתם על הודעות הקנס מיום 17.8.08. אף אם נפל פגם בהודעת הקנס בהיעדר שמו של החתום על גבי הודעת הקנס, לא מצאתי כי מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין המצדיק ביטול הודעת הקנס מאחר ובענייננו הוכיחה המשיבה כי הודעת הקנס חתומה על ידי גורם המוסמך על פי החוק להטיל קנס מנהלי קצוב. 9. טענה מקדמית נוספת שהעלו המבקשות היא כי המשיבה עצמה המתינה זמן רב עד ששלחה את הודעות הקנס, כאשר חלקן הגיעו למבקשות כחמישה חודשים לאחר מועד העבירות הנטענות. המשיבה הבהירה כי הודעת הקנס הוטלה פחות מחודשיים לאחר תאריך העבירה ולאחר שהמשיבה ביצעה בין היתר זימון לחקירה ודרישה להמצאת מסמכים למבקשת 1, זימון ודרישה מהם התעלמה. בענייננו אין מדובר בשיהוי מוגזם בהטלת הקנסות ומכל מקום מקובלת עלי טענת המשיבה לפיה אין לראות בניסיונה לתת למבקשת זכות טיעון בטרם הטלת הקנסות, כשיהוי לא מוצדק בהטלת הקנסות.  10. על המבקשות הוטלו קנסות בגין עבירות לכאורה שביצעו ביום 16.3.08 וביום 24.6.08. הודעות הקנס בגין העבירות לכאורה מיום 24.6.08 נשלחו למבקשת 1 ביום 19.8.08 בדואר רשום עם אישור מסירה והתקבלו על ידה ביום 25.8.08. באשר למשלוח והמצאת הודעות הקנס בגין העבירות לכאורה מיום 16.3.08 לא הומצאו לבית הדין כל פרטים, אולם המבקשות אינן מכחישות כי קיבלו את הודעות הקנס, הן בגין העבירות לכאורה מיום 24.6.08 והן בגין העבירות לכאורה מיום 16.3.08, במהלך חודש אוגוסט - תחילת חודש ספטמבר 2008 (ר' ס' 4 לבקשה להישפט). 11. המשיבה טוענת כי רק ביום 26.11.08, כחודשיים לאחר שחלף המועד האחרון להגשת בקשה לביטול הקנסות או בקשה להישפט, נתקבלה במשרדיה בקשה לביטול קנסות הנושאת תאריך 16.11.08. המבקשות טוענות מנגד כי כבר ביום 8.9.08, במסגרת המועדים הקבועים לכך בחוק, הגישו בקשה לביטול הקנסות שהוטלו עליהן וכי הפניה מיום 26.11.08 אינה אלא מכתב תזכורת לבקשת ביטול הקנסות המקורית. המבקשות צירפו את הבקשה לביטול קנסות מיום 8.9.08 כנספח ב' לבקשה להישפט אלא שלא צורפה לבקשה זו כל אסמכתא לשליחת הבקשה במועד ולא הוצג כל אישור מסירה או אישור על משלוח דואר רשום. 12. סעיף 35(א)(2) לחוק העבירות המנהליות קובע כי כל הודעה או מסמך שיש להמציא לפי חוק זה, יש לשלוח בדואר רשום עם אישור מסירה ועל כן, בהיעדר אישור מסירה או אישור על משלוח בדואר רשום, לא הוכיחו המבקשות כי הבקשה מיום 8.9.08 נשלחה למשיבה והתקבלה אצלה. עם זאת, מהתנהלותו של ב"כ המבקשות לרבות התייצבותו במשרדי המשיבה במהלך חודש נובמבר, שליחת התזכורת ביום 26.11.08 והבהרתו בפנייתו מיום 11.12.08 כי כבר בחודש ספטמבר 08' נשלחה בקשה לביטול קנסות, לא ניתן אלא להסיק כי המבקשות לא התרשלו או זלזלו בהודעות הקנס, אלא פעלו לטפל בהן תוך פרק זמן סביר, התנהלות התומכת לכאורה בטענת המבקשות כי הבקשה מיום 8.9.08 אכן נשלחה למשיבה, אף אם לא הוצגה בפני בית הדין אסמכתא לשליחתה. 13. יתרה מכך, המבקשות טענו לחפותן והציגו בין היתר אישורים לכך שהעובדים נשוא הבקשה פנו לקבלת מעמד חוקי של פליטים וכן הציגו העתקים של חוזי העסקה וביטוחים רפואיים שהוסדרו לפחות לחלק מהעובדים נשוא הבקשה. אמנם מצויים אנו בשלב של בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, אך גם בשלב זה, אין להתעלם מסיכויי הגנתן של המבקשות (ראה עפ"א 21/05 מנחם לוין נ' משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, מיום 28.2.08). יש לזכור כי הודעה על הטלת קנס בגין עבירה מנהלית לפי חוק עבירות מנהליות, כמוה כ'כתב אישום' בלבוש מינהלי, ועל כן מן הראוי ליתן למבקשות יומן בבית הדין. 14. לאור האמור, משהגעתי למסקנה כי המבקשות לא זנחו ענייניהן ולא שקטו על שמריהן לאחר שקיבלו את הודעות הקנס מיום 17.8.08 והיות והמבקשות טוענות לחפותן בענין העסקת העובדים הזרים, סברתי כי יש מקום להעתר לבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה להישפט בגין העבירות לכאורה מיום 24.6.08, שכן יש טעם מיוחד לחריגה מן הכלל.    באשר לבקשה להארכת מועד להישפט בקשר לעבירות לכאורה מיום 16.3.08 שעניינה הושאר לשיקול דעת ביה"ד, החלטתי להיענות לבקשה, מאחר ופניותיהן של המבקשות למשיבה נעשו גם באשר לעבירות אלו וטיעוניהם לגופו של עניין נוגעים גם לעובדים נשוא עבירות אלו. 15. אשר על כן, המועד להגשת בקשה להישפט מוארך, הן באשר לעבירות לכאורה מיום 24.6.08 והן באשר לעבירות לכאורה מיום 16.3.08, והמשיבה תראה בהגשת הבקשה שהוגשה לבית הדין כבקשה להישפט. סוף דבר   16. הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט - מתקבלת.   בהתאם לכך, המועד להגשת בקשה להישפט בגין העבירות המיוחסות למבקשות מיום 24.6.08 ומיום 16.3.08 - מוארך כמבוקש. ניתנה היום, 26 באוקטובר, 2009 (ח' בחשון תש"ע), בהעדר הצדדים. מיכל לויט, שופטת העסקת עובדים זריםהעסקה שלא כדין (שבחי"ם ועובדים זרים)קנסעובדים זרים