חוב שנוצר בגין הריסת מבנה מסוכן בפניי 4 תביעות מאוחדות אשר כולן מתייחסות לחוב שחבים הנתבעים על פי כתב התביעה לתובעת עיריית ת"א (להלן: "העירייה"), חוב שנוצר בגין הריסת מבנה מסוכן ברח' מנדלשטם 8 בת"א (להלן: "המבנה" או "הצריף") שהיה במקורו בבעלותם של אריה וחווה הורנבלס ז"ל, שהינם הורי הנתבעים. התובעת טוענת, כי בביקורת של המהנדס ולדימיר לבורקין (עד תביעה 3) אשר נערכה ביום 26.9.00, נמצא המבנה שהיה חד קומתי ובנוי מקירות עץ וציפוי רביץ וגגו עשוי בחלקו רעפים ובחלקו אזבסט, כמבנה מסוכן. המבנה היווה סכנה לציבור ולבעלי נכסים סמוכים, הן מחמת היותו אכסניה לפעילות עבריינית ומקום מחסה לחסרי בית, והן מחמת העובדה כי המבנה התפורר וחלקים מהגג התמוטטו מפאת היות קורות העץ רקובים וישנים. המבנה הוכרז כאמור כמבנה מסוכן בהתאם לסעיף 4 לחוק העזר (הריסת מבנים מסוכנים) התשל"ב-1971 (להלן: "החוק"). מאחר וחלקי המבנה התמוטטו, מצא המהנדס כי יש להרוס את המבנה ולא לאטום אותו. זה המקום לציין, כי הביקורת של מהנדס העירייה נעשתה לא רק בסיור שגרתי אלא כתוצאה מתלונות של שכנים שדיווחו למוקד העירוני על פעילות שסיכנה את הילדים ששיחקו במקום. כך אף ארע, שהמהנדס זטולסקי אלכס (עד תביעה 4) הגיע למקום בחודש פב' 2001 בעקבות הודעות למוקד העירוני, והורה לחסום את המקום על אף שהוצא לו צו הריסה בשנת 2000 ע"י המהנדס לבורקין , וזאת על מנת למנוע נזק מהציבור ומהבאים בפתחו של המבנה. כשבוע לאחר מכן, נתן המהנדס משה נחום הוראה להרוס את המבנה ולהציב שישה מחסומים עם סרט אזהרה מסביב למבנה המסוכן הנטוש והפרוץ. המהנדס משה נחום שלח בהתאם לסעיף 4 לחוק העזר הודעה לנתבע הורנבלס אהרון בקשר להריסת המבנה, ואין מחלוקת בין הצדדים כי הודעה זו התקבלה במסירה כדין לאשת הנתבע. המחלוקת שבין הצדדים נסבה בעיקר ביחס לשתי טענות מרכזיות, האחת באשר לשאלה האם העירייה עמדה בחובת ההודעה לכל ארבעת הנתבעים בהתאם לסעיף 4 לחוק, והשנייה האם העלויות שנתבעו הינן מופרזות אם לאו. כמו כן, בשלב הגשת תצהירי עדות הראשית טענו הנתבעים כנגד ההכרזה כי המבנה היה מסוכן, וכי ניתן היה לאטום אותו או לגדר אותו ולא להרוס אותו, בעניין זה אף צורפה חוו"ד מומחה (עד הגנה 1) של מר שמואל שולב. ב"כ הנתבעים זנח טיעון זה בסיכומיו וטוב שכך. יש לזכור, כי המבנה נהרס באפריל 2001, המומחה נתן את חוות דעתו בשנת 2007 מבלי שראה את המבנה, מבלי שידע עליו פרטים למעט דברים שהשמיע לו נתבע 1 ולמעט עיון בתמונות של הנכס כפי שצולמו ע"י העירייה. משכך, אינני יכולה לייחס משקל כלשהו לחווה"ד המתייחסת להחלטה על הריסה. בעניין זה, אסתפק ואומר כי רק מעיון בלתי מקצועי בתמונות הנכס כפי שצולמו ע"י העירייה, ומעיון בחור הגג שנפער עקב התמוטטות חלקים ממנו, עולה בעליל כי בדין הוכרז המבנה כמבנה מסוכן המיועד להריסה ע"י מהנדסי העירייה. אף אם היו אוטמים את המבנה, לא היה בכך להסיר את סכנת התמוטטות חלקים מגגו כלפי חוץ וכלפי פנים. באשר לטענה לעלויות המופרזות בהריסת המבנה - כאמור המומחה מטעם הנתבעים העריך על פי ניסיונו כי עלות הריסת הצריף ופינוי הפסולת אמורה להסתכם בכ- 3,530 ש"ח, והנתבע 1 העריך זאת מתוקף מקצועו כעוסק בשיפוצים בסכום של כ- 5,000 ש"ח, וזאת בניגוד לעלויות שנשאה בהם העירייה בפועל בסכום של קרן בסך של כ- 25,000 ש"ח בשנת 2001. מהנדסי העירייה העידו, כי מיקום הנכס הקשה על פינוי הפסולת, שכן מדובר בנכס שהגישה אליו היא מרחוב חד סטרי צר במיוחד, אשר מתעקל בשני עיקולים חדים המקשים על נסיעת משאית גדולה במקום צר זה, ולפיכך היה צורך בפינוי איטי ומדורג של כ-55 עגלות נשיאה קטנות המובלות על ידי טרקטור, כשעלות כל עגלה היא בשיעור של 150 ש"ח. פעולת ההריסה והפינוי נעשתה במשך 5 ימים. אכן, מעיון בהערכת העלויות כפי שבוצעו על ידי מנהל מדור ביצוע, מר זנדאני שלמה, עולה כי הן מופרזות,ודי לעיין בהערכה של פינוי בשיעור של 500 טון שעה שבפועל היו כ-30 טון בלבד. יחד עם זאת, מדובר ברשות ציבורית שפעלה על פי דיני המכרז, והתקשרה עם הקבלן שזכה במכרז, במקום נכח מפקח מטעם העירייה מר יורי לסון שפיקח על העבודות, והבהיר מדוע כל העבודות שבוצעו היו נחוצות, הן מפאת תנאי השטח והן מפאת כמות הפסולת הרבה שהצטברה בתוך המבנה ומחוצה לו. עד זה היה מהימן ועדותו לא נסתרה בחקירה נגדית. עד זה אף הוסיף והבהיר, כי על מנת לאפשר גישה למגרש נאלצו הפועלים לפרק גדר עשויה פח בגובה של כ- 2 מטר שהיתה שבורה בחלקה, ולפיכך לא ניתן היה לשחזרה ולאחר סיום העבודות הוצבו עמודי ברזל חדשים והגדר הוחזרה למקומה. כמו כן, הבהיר אותו עד כי בהתאם לדרישות משרד איכות הסביבה, פירוק גג מאזבסט כפי שהיה במקום יש לבצע באופן ידני תוך הפרדת האזבסט מפסולת אחרת. העד העיד, כי היה צורך בהורדת אזבסט בצורה ידנית וזהירה וכיסויים ביריעות ניילון והובלתם לאתר מיוחד. באשר לפינוי הפסולת, העיד מר לסון כי את רוב הפסולת לא ניתן היה לפנות באמצעות מחפרון שכן מדובר היה בגיבוב של קרשים, רהיטים, מזרנים, ופסולת ביתית. בנסיבות אלה, היה צורך באיסוף ידני על ידי פועלים. לאחר ששמעתי את עדותו של מר לסון, שוכנעתי כי אין מדובר בעלויות מופרזות בנסיבות העניין. ייתכן ולו היו מבצעים הנתבעים את פעולת ההריסה בעצמם היו מבצעים אותה בפחות זמן ובעלויות נמוכות יותר, ואולם יש לזכור כי מדובר ברשות ציבורית שעליה כאמור לפעול על פי דיני המכרז ולנהוג זהירות משנה בעת שהיא מבצעת את פעולות ההריסה והפינוי. ב"כ הנתבעים העלה טענה מרכזית נוספת והיא באשר לאי עמידה בנטל חובת ההודעה המוטלת על העירייה עפ"י סעיף 4 לחוק. סעיף 4 לחוק קובע, כי יש להודיע התראה בכתב לגבי צו ההריסה בכתב לבעל הבניין. סעיף 7 לאותו חוק קובע, כי מסירת הודעה לפי חוק העזר תהא כדין אם נמסרה לידי האדם שאליו היא מכוונת או נמסרה במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגיל או לידי אחד מבני משפחתו הבגירים וכו'. בענייננו, העיד המהנדס מר משה נחום כי בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק, חיפש ברישומים בטאבו ושם מצא כי ה"ה הורנבלס אריה וחווה רשומים כבעלי הנכס. דא עקא, ברישום זה בטאבו הופיעו שמות הבעלים בלבד ללא מספרי תעודות הזהות (מעיון בנספח נ/3 עולה כי אכן כך). לפיכך, פנה המהנדס נחום אל מאגר הרישום בארנונה, ומצא כי בפרטי המחזיק ובשם בעל החשבון כתוב: "יורשי הורנבלס אריה" עם מספר תעודת הזהות המתייחס כנראה למנוח הורנבלס אריה ז"ל. (מעיון במספרי תעודות הזהות של הנתבעים עולה כי מספר תעודת הזהות המופיע על נ/4 לא שייך לאף אחד מהם). המהנדס נחום, מצא בפרטי המחזיק ברישום הארנונה כי צוין בהדגשה שהכתובת למשלוח היא "הורנבלס אהרון , ד.נ. השומרון אלקנה". משכך, סבר המהנדס נחום כי יש לשלוח את ההודעה לנתבע 1 הורנבלס אהרון, וכך עשה. אין מחלוקת כאמור בין הצדדים, כי מסירה זו התקבלה כדין על ידי אשת הנתבע. הנתבע אף ברוב הגינותו ובעדות אמינה ומהימנה העיד, כי אכן הוא קיבל את ההתראה, הדבר נשתכח מליבו, הוא הניח את המכתב בצד ושכח ממנו, ולא הודיע לאף אחת מאחיותיו ו/או גיסתו שהן הנתבעות 2-4, ואף לא דיבר על כך עם אף אדם אחר. משכך, אין מחלוקת כי באשר לנתבע 1 בוצעה מסירה כדין על פי דרישת חוק העזר. באשר לנתבעות 2-4 - עיינתי בטענות באי כח הצדדים ואף חזרתי ועיינתי בעדותו של המהנדס מר נחום, אשר העיד ברוב הגינותו כי איננו נוהג לעשות כל בדיקה נוספת ואחרת למעט הרישום בטאבו והרישום בארנונה. ידוע, כי הרישום בארנונה מייצג את פרטי המחזיק בלבד כפי שאף מעידה כותרת המסמך נ/4. יחד עם זאת, שילוב של פרטי הבעלים בטאבו ופרטי המחזיק מצביעים על כך כי יש קשר בין השניים, וכי המחזיקים בנכס הינם יורשי המנוח הורנבלס אריה. ואולם, מר נחום לא ידע להצביע מי הם יורשי המנוח במדויק, ואף לא יכל לדעת מתוך שני מסמכים אלה מי הם היורשים. על אף שהורנבלס אריה המנוח נפטר כבר בשנת 96, לא טרחו יורשיו לעדכן את פרטיהם בלשכת רישום המקרקעין, שכן אימם הגב' הורנבלס חווה עדיין היתה בחיים ונפטרה בסמוך מאוד להריסת המבנה. בזמן שנשלח מכתב ההתראה, לא צוין כי היורשים הם גם יורשיה של הגב' הורנבלס חווה, ולפיכך היה צריך להניח מר נחום כי קיים בעלים נוסף על הנכס למעט היורשים והיה עליו לאתרו. דבר זה לא נעשה. כמו כן, על אף שיחסי היורשים הם טובים ומקיימים ביניהם תקשורת תקינה כדרך בני משפחה, לא יכל מר נחום לדעת פרטים אלה, ואף לא נאמר בפרטי המחזיק כי מר אהרון הורנבלס מייצג את כל יורשי המנוח, אלא המציא את כתובתו בלבד לצורך תשלום ארנונה ולצרכי תשלומים אחרים. לאחר התלבטות, סבורני שצודק ב"כ הנתבעים בטענתו כי התובעת לא הרימה את הנטל בדבר חובת ההודעה באשר לנתבעים 2-4. לא תמיד דעתו של יורש אחד באשר לטיפול בנכס שנתקבל בירושה תמימת דעים עם דעתו של יורש אחר. נתבעות 2-4 לא נחקרו מאחר והודו כי לא קיבלו מסירה מעולם, ואולם עמדתן בעניין הריסת המבנה לא ידועה, ונתבעות אלה הצהירו כי ייתכן והיו טורחות לשפץ את המבנה ולשמרו ולו מפאת רגשותיהן למבנה שבו נולדו וגדלו. אינני סבורה שהעירייה היתה רשאית להניח, כי כתובת למשלוח דברי דואר לנתבע אהרון מהווה אף כתובת למשלוח הודעת הריסה. יש לנקוט משנה זהירות בדבר משלוח הודעה זו, שכן מדובר בהליך דרסטי ובלתי הפיך. תכלית חוק העזר היא אכן להודיע על ההריסה הצפויה לכל מי שעלול להינזק מאותה הריסה נזק של ממש, וראשית דבר בעלי הנכס. אין מדובר רק בנזק ממוני אלא אף בנזק שאיננו ממוני כאמור לאור שימור מבנה היסטורי שיש אליו קשר רגשי חזק, או אף רצונם של בעלי הנכס לבצע את ההריסה בעצמם ולהוזיל עלויות ביצוע (לעניין זה ראה ע"א 2383/93 עיריית ת"א נגד לאה עוזיאל ואח' דינים עליון כרך נ"א 338, בסעיף 3 לפסה"ד). סבורני שאחת הפעולות הפשוטות שהיה על המהנדס נחום לעשות, הוא לבקש מאותו שליח שביצע את המסירה לנתבע אהרון את פרטי כל יתר היורשים על פי צו הירושה , או לבקש ממר אהרון עותק מצו הירושה על מנת לפנות ליורשים האחרים. פעולה זו לא היתה מצריכה כל מאמץ מטעם העירייה. אינני סבורה שעל העירייה לבצע תחקיר ברשם הירושות, אך די אם יש יורש אחד שאותר עפ"י מאגר הארנונה על מנת לנסות ולאתר דרכו את יתר היורשים. דבר זה לא נעשה, ואף לא עלה בדעת העירייה לעשותו. המהנדס נחום ברוב הגינותו הודה, כי משאין מספרי תעודת זהות בלשכת הרישום בטאבו, דרכם הוא יכול לברר פרטים במרשם התושבים, האופציה האחרת היא לפנות לרישום בארנונה כפי שנעשה בפועל. אני סבורה שלא די בכך שעה שמדובר ביורשי נכס, ובשעה שכאמור מדובר בבעלים נוסף כפי שהיה בענייננו ביחס לגב' הורנבלס חווה. כמו כן, מעיון בנ/4 כאמור מופיע מספר תעודת הזהות שניתן היה באמצעותו לאתר פרטים נוספים ממרשם התושבים. ס ו ף ד ב ר: אינני מוצאת מקום להתערב בשאלת העלויות, יש להצטער על כך שאף אחד מהנתבעים לא טען דבר לעניין החיוב בריבית בעקבות השיהוי בהגשת התביעה, ומשכך אינני דנה בנושא זה. מצאתי כי העירייה עמדה בחובת ההודעה בכל הקשור להורנבלס אהרון ולא עמדה בחובת ההודעה באשר לנתבעות האחרות (הורנבלס חנה, תנאל יהודית, וויסברג רחל) והתביעה כנגדן צריכה להידחות. אני מחייבת אפוא את הורנבלס אהרון במלוא סכום התביעה בסך 10,728 ש"ח, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"ם-1980 מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את אהרון הורנבלס בהחזר האגרה הראשונה והשנייה, ובשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח + מע"מ. התביעות כנגד שלושת הנתבעות האחרות נדחות בגין אי עמידה בחובת ההודעה כמפורט בסעיף 4 לחוק. אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעות בסכום של 1,000 ש"ח + מע"מ לכל נתבעת. ניתנה והודעה היום ח' אדר תשס"ט, 04/03/2009 בהעדר הנוכחים. אירית מני-גור, שופטת הריסת מבנהמבנה מסוכןמבנהחוב