הודעת מחאה אמנת ורשה מבוא וטענות הצדדים 1. בפני בקשה מטעם חברת אמקס בע"מ (להלן: אמקס או המבקשת) לדחיית התביעה על הסף נגדה מחמת התיישנותה. 2. מדובר בתביעה על סך של 176,890 ש"ח שהוגשה בקשר עם הנזקים הכספיים שנגרמו לחברת ג'ק סוזנה גרפיקס הוצאה לאור בע"מ (להלן: ג'ק סוזנה או המשיבה) בשל אובדן של תמונות יקרת ערך שנשלחו, על-פי הטענה, בשירותן של אמקס וחברת DHL ישראל בע"מ (להלן: DHL או המשיבה הפורמלית) בהובלה אווירית לארה"ב. על-פי הנטען בכתב התביעה, התמונות הוזמנו במהלך חודש יולי 2006 על ידי לקוחה של המשיבה בארה"ב לשם מכירתן בתערוכה, שזו ארגנה בניו יורק. לטענת המשיבה, המשלוח נאסף על ידי אמקס ממקום עסקה בירושלים, אך לא הגיע ליעדו. בירור אצל אמקס העלה, כי המשלוח נמסר ביום 5/1/07 לאדם שלא היה מוכר ללקוחה של המשיבה בארה"ב, ולכן לא הגיע לידיו. 3. אמקס הגישה בקשה לדחייה על הסף, ועד למתן החלטה בבקשה זו, הורה כב' הרשם א. פוני בהחלטתו מיום 5/4/09 על הארכת המועד להגשת כתב הגנה. 4. טוענת אמקס בבקשתה כי הוציאה לג'ק סוזנה שטר מטען ביום 17/11/06, שמשמש כחוזה הובלה בין השתיים (להלן: שטר המטען). לטענת אמקס, על פי שטר המטען ו/או חוק התובלה האווירית, תש"מ- 1980 (להלן: חוק התובלה האווירית), יש להחיל על הובלת המטען הנ"ל את הכללים אשר נקבעו באמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית שנחתמה בוורשה בשנת 1929 (להלן: אמנת ורשה) ו/או באמנת האג משנת 1955 ו/או באיזה מן הפרוטוקולים אשר תיקנו את האמנות הנ"ל. אמקס נסמכת בבקשתה על סעיף 29 לאמנת ורשה, הקובע כי: "הזכות לדמי נזק תפקע אם לא תוגש התביעה תוך שנתיים מהתאריך בו הגיע כלי הטיס למקום ייעודו או מהתאריך שבו היה צריך כלי הטיס להגיע או מתאריך הפסקת ההובלה". לפיכך טוענת אמקס, כי הואיל וחלפו למעלה משנתיים מהמועד שבו הגיע כלי הטיס שהוביל את המטען לישראל ועד למועד שבו הוגשה התביעה, יש לקבוע כי זכותה של ג'ק סוזנה לדמי הנזק פקעה, והתובענה התיישנה התיישנות מהותית. עילה נוספת, בגינה עותרת המבקשת לדחות את התביעה על הסף, היא מחמת אי מתן הודעה בכתב למבקשת בדבר הנזק על פני פרק הזמן הקבוע בסעיף 26 לאמנת ורשה. על-פי הנטען, המשיבה שלחה הודעה בכתב כאמור רק ביום 25/2/09, בחלוף למעלה משנתיים לאחר קרות המקרה, וזאת לאחר חלוף המועדים שנקבעו בסעיף 26 לאמנת וורשה. 5. המשיבה הגישה את תגובתה לבקשה, ובמסגרתה העלתה שורה של טענות לדחיית הבקשה. את מרבית הטענות של המשיבה ניתן לחלק לשתי קבוצות: טענות לאי תחולתה של אמנת ורשה וטענות השוללות טענת התיישנות גם בהנחה שאמנת ורשה חלה בענייננו. במסגרת טיעון הראשונה, נטען כי אובדן המטען אירע לאחר יציאת המשלוח משטח שדה התעופה, ולכן אין תחולה לאמנת ורשה על-פי סעיפים 1,18(3) ו-31(1) לאמנה. כן נטען כי תחולתה של אמנת ורשה מוגבלת ל"מוביל אווירי" בלבד, כאשר המבקשת לא שימשה מוביל אווירי, ולכן אינה זכאית ליהנות מהגנות הקבועות באמנה. לגופו של עניין, נטען כי אין תחולה להגנות, עליהן נסמכת המבקשת, שקבועות בסעיפים 26 ו- 29 לאמנת ורשה, בשל אי התקיימות תנאים מוקדמים לכך הפזורים בסעיפיה השונים של האמנה, ביניהם סעיפים 4(4), 9 ו-25 לאמנה. בהקשר זה טענה המשיבה כי כלל לא קיבלה שטר מטען מהמבקשת, ובשל כך בלבד מנועה האחרונה להסתמך על סעיף 29 לאמנה. כמו כן, טוענת המשיבה לתחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), המאפשר לדחות את מועד מנין תקופת ההתיישנות מהרגע בו נודעו למשיבה העובדות המהוות את עילת התביעה. עובדות אלה נתגלו למשיבה, לטענתה, רק ביום 2/7/07, כאשר הסתיימו הבירורים לעניין גורלה של הכבודה, ולכן, טוענת המשיבה, שטרם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 29 לאמנת ורשה. 6. המבקשת הגישה תשובה לתגובת המשיבה, בה ביקשה לדחות את הטענות העובדתיות בשל אי צירוף תצהיר בתמיכה לאותן טענות, והן בהיותן של מרבית הטענות הרחבת חזית אסורה, משנטענו לראשונה בתגובת המשיבה. לגופן של הטענות, טוענת המבקשת לתחולת האמנה על נסיבות המקרה בהיותה מוביל חוזי מכוח תנאי שטר המטען, המחילים את אמנת ורשה על הצדדים, ובהתייחס לכל שלבי ההובלה. לטענתה של המבקשת, קריאה נכונה של אותם סעיפי האמנה, עליהם מסתמכת המשיבה בתגובתה, מאפשרת את החלתה על פעולות נוספות החורגות מהובלה אווירית עצמה. כן טוענת המבקשת, כי תחולתה של האמנה משתרעת גם על מובילים חוזיים, מה גם שאמנת גוודלחרה משנת 1961, המתקנת את אמנת ורשה, מחילה מפורשות את האמנה גם על "מוביל לפי חוזה". המבקשת טוענת לאי תחולתו של חוק ההתיישנות, ולתקופות ההארכה הקבועות בו, משההתיישנות לפי סעיף 29 לאמנת ורשה היא התיישנות מהותית, אשר גוברת על הוראות חוק ההתיישנות הכללי, וכך גם נפסק בד"נ 36/84 רג'ין טייכנר נ' אייר פרנס נתיבי אוויר צרפתיים. עוד טוענת המבקשת לאי רלוונטיות של הסעיף 25 לאמנת ורשה, עליו מסתמכת המשיבה, שכן סעיף זה, אינו שולל את טענת ההתיישנות, אלא, לכל היותר, מאפשר בנסיבות מיוחדות לפרוץ את מגבלת האחריות הקבועה בסעיף 22 לאמנה בלבד, שאינה מענייננו. דיון והכרעה 7. מעיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה, בשלב זה, להידחות. 8. הלכה פסוקה היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הם אמצעים קיצוניים הננקטים בלית ברירה וכמוצא אחרון. כך נפסק בבר"ע 59/81 דורה ארדיטי ואח' נ' עיזבון יעקב ארדיטי, פ"ד לה (2), 811: "נפסק כבר פעמים רבות בעניינים דומים שכאשר מדובר בדחייה או במחיקה של תביעה על הסף, אין בית המשפט בוחן מה הם סיכויי התובע להצליח בתביעתו, ואפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תובענתו אם קיים סיכוי כלשהו על פי כתבי הטענות הנמצאים לפני בית המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו". 9. לגופו של עניין, בין יתר הטענות, שהעלתה המשיבה בתגובתה, נטען כי אובדן המשלוח נשוא התביעה אירע לאחר סיומה של ההובלה האווירית ולאחר שהובל יבשתית אל מרכז הכנסים בעיר ניו-יורק, ומכאן שאין תחולה להגנות הקבועות באמנת ורשה, שעוגנו בחוק התובלה האווירית. טענה זו אמנם לא נטענה בכתב התביעה, אך אין בכך כדי להוות הרחבת חזית אסורה, כטענת המבקשת. לא מדובר בטענה המקימה עילת תביעה אלא טענה שבאה לדחות את טענת התיישנות, ולכן מקומה בכתב התשובה. בענייננו ניתנה למבקשת ארכה להגשת כתב הגנה, ולכן טרם הגיע המועד להגשת כתב התשובה. 10. בית המשפט בוחן את הבקשה לדחייה על הסף על פי האמור בכתבי הטענות (ראה ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פ"ד לז (4) 721, 724). בשלב זה איני סבור, כי יש לסלק את התביעה על הסף, שכן כתב התביעה כולל עילות שעניינן אינו רק בהובלה האווירות, אלא גם, ואולי בעיקר, בקשר לשלבי ההובלה היבשתית לאחר סיומה. ככל שיתברר במהלך שמיעת הראיות, כי העילה כנגד המבקשת עניינה בהובלה האווירית, יהיה מקום לשוב ולטעון לעניין ההתיישנות. 11. המבקשת טוענת בתשובתה, כי האמנה מאפשרת את החלת תנאיה לא רק על ההובלה האווירית עצמה אלא גם על שלבי הובלה נוספים אם מכוח האמנה עצמה ואם באמצעות שטר המטען המשמש כחוזה ההובלה. בעניין זה מסתמכת המבקשת על ס' 31(2) לאמנת ורשה המאפשר, לפי הטענה, להחיל בשטר המטען תנאי אמנת ורשה הנוגעים לכל שלבי ההובלה על-פי שטר המטען. בהתאם לכך, סעיף 2.1 לשטר המטען מחיל את תנאי אמנת ורשה על ההובלה כולה נשוא שטר המטען, ולכן, טוענת המבקשת, כי אין נפקא מינה באיזה שלב אירע המחדל המיוחס למבקשת. 12. אין בידי להכריע בטענה בשלב זה, היות ולפי טענת המשיבה בסעיף 16 לתגובתה, לא נמסר לה כלל שטר המטען על ידי המבקשת או מי מטעמה. אגב, על שטר המטען, שצורף לבקשת המבקשת, לא חתומה המשיבה או מי מטעמה, ולא צורפה כל אסמכתא לכך ששטר זה התקבל אצל המשיבה. משכך, ומשאין זה ברור, בשלב זה, אם שטר המטען נתקבל אצל המשיבה בטרם הובלת המשלוח נשוא התביעה, אין המבקשת רשאית להסתמך על אותו שטר המטען ועל תנאים שהוטבעו על גבו, בטרם תוכרע שאלה זו לגופה. מובן, שאם יוכח בשלב שמיעת הראיות, כי שטר המטען האמור נמסר למשיבה בזמנו, תהיה שמורה למבקשת הזכות לשוב ולהעלות את הטענה במהלך ההליך העיקרי. לפיכך, יש לשמוע ראיות בטרם הגעה למסקנה כי תביעת ג'ק סוזנה בשלב זה התיישנה כנגד אמקס. 13. הוא הדין לגבי הטענה לאי מתן הודעה בכתב על-פי סעיף 26 לאמנת ורשה. סעיף זה קובע כדלקמן: "(1) קבלת הכבודה או הטובין ללא מחאה על ידי הנשגר משמשת חזקה לכך כי הטובין נמסרו במצב טוב ובהתאם למסמך ההובלה, כל עוד לא הוכח ההיפך. (2) במקרה היזק, על הנשגר למחות בפני המוביל, מיד עם גילוי ההיזק, ולכל המאוחר תוך שבעה ימים מיום קבלת הכבודה, ותוך ארבעה עשר יום מיום קבלת הטובין. במקרה איחור תוגש המחאה לכל המאוחר תוך עשרים ואחד יום מהתאריך בו הועמדו הכבודה או הטובין לרשותו. (3) כל מחאה תיעשה בצורת הסתייגות רשומה על גבי מסמך ההובלה או בהודעה אחרת בכתב שתישלח תוך הזמן הנקוב לצורך מחאה כזו. (4) לא הוגשה מחאה תוך הזמנים הנקובים לעיל, לא תישמע כל תביעה נגד המוביל אלא אם היתה רמאות מצדו (הדגשות שלי - ש.פ.)" 14. המשיבה העלתה בתגובתה שורה של טענות לאי תחולתו של סעיף זה על נסיבות המקרה שלפנינו. לא מצאתי צורך להכריע בהן, שכן גם בהתקיים ההנחה שסעיף זה חל בענייננו, אין מקום לדחיית התביעה דנן על הסף בהיעדר הודעה בכתב, כדרישת הסעיף. במקרה שלפנינו בבסיס התביעה עומדת הטענה כי משלוח נשוא התביעה אבד וכלל לא הגיע ליעדו. משכך, טרם התחיל מנין הימים למתן הודעת מחאה מטעם המשיבה. מטעם זה, ומהנימוקים המנוים בפסק דינו של כב' השופט יפרח בת.א. 80557/98 (שלום-תל-אביב) סהר חב' לביטוח בע"מ נ' IBERIA CARGO ORLY, אשר אושר בבית המשפט המחוזי בע"א 1765/01, גם אני סבור כי חובת ההודעה על-פי סעיף 26 לאמנת ורשה חלה רק מקום בו חלק מהטובין אבדו או ניזוקו ולא כאשר כבודה או טובין אבדו לחלוטין, שאז אין כל חובה למסור הודעה בדבר הנזק. לפיכך, הטענה נדחית. סוף דבר 15. בשלב זה הבקשה נדחית. המבקשת תוכל להעלות טענותיה בדבר ההתיישנות במהלך ההליך העיקרי לאחר שלב של שמיעת הראיות. 16. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. 17. אני מורה לב"כ המבקשת (הנתבעת) להגיש ולהמציא לצד שכנגד את כתב ההגנה עד ליום 1.9.09. המשיבה (התובעת) רשאית להגיש כתב תשובה עד ליום 15.9.09. גילוי מסמכים ושאלונים 18. אני מורה על גילוי מסמכים הדדי, כאשר כל צד יאפשר עיון במסמכים, בתיאום מראש עם הצד שכנגד. 19. אם נשלח שאלון, ישיב הצד השני בתצהיר לשאלון. 20. כל האמור יושלם לא יאוחר מיום 1.11.09. בקשות ביניים 21. כדי ליעל את קדם המשפט ולאפשר לקיים דיון ענייני, אני מורה כי כל הבקשות שיש לדון בהן קודם לשמיעת הראיות, וכל עוד לא הוחלט אחרת, תוגשנה ותידונה לפי פרק כ' סימן א' לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (שדן בבקשות בכתב). כל מבקש אחראי לביצועה המידי של מסירה אישית למשיב. עם חלוף 21 יום מיום מסירת הבקשה למשיב, ובהעדר התגובה לבקשה, יגיש המבקש לבית המשפט הודעה בכתב, שאליה יצורף אישור המסירה למשיב, ובה יבקש מבית המשפט להכריע בבקשה או (לפי העניין) לקבוע אותה לדיון. בקשות להארכת מועד לא תוגש בקשה להארכת מועד (לרבות בקשה לדחיית דיון) מבלי לקבל תחילה את תגובת הצד שכנגד, אשר תצורף לבקשה. הוגשה בקשה בהסכמה לדחייה או להארכת מועד, יידחה או יוארך המועד על ידי המזכירות, אלא אם כן אחליט אחרת. קדם משפט 22. נקבע לקדם משפט ליום 3.12.09 בשעה 10:30. תביעות נגד חברות תעופהתעופהאמנת ורשהאמנה בינלאומית