כתב אישום על סחר בבני אדם כללי 1. נגד המשיב הוגש כתב אישום, המכיל 23 אישומים, ובהם גלום עיסוקו של המשיב לאורך שנים, בין השנים 2001 עד 2008, בסחר בנשים, העסקתן בזנות, ניהול בתי בושת והלבנת הון (אישום אחרון). 2. ראשיתה של החקירה החלה ע"י רשויות החוק ברוסיה, במהלכה נגבו עדויות מבחורות שהועסקו בזנות והזכירו את שמו של X (X X, להלן: "X") ורמי, המשיב. בעקבות פנייה מרוסיה לחיקור דין, נשלחו חוקרים מישראל לרוסיה, שגבו הודעות, ואלה הובילו, בסופו של דבר, בשנת 2007 לחתימת הסכם עד מדינה עם X, שותפו של המשיב. 3. בפרשה זו נעצר ברוסיה שותף אחר של המשיב, X, שם מתנהלים נגדו הליכים משפטיים. 4. במסגרת הסכם עד המדינה, גולל X לאורך ימים ועשרות שעות חקירה את סיפור המעשה, שהוליד את כתב האישום. X מסר עדות ארוכה ומפורטת עד לפרטי פרטים, כיצד הובאו נשים מרוסיה דרך מצרים ומשם הוברחו לישראל, כיצד נמכרו הנשים וכיצד והיכן הועסקו. 5. בוצעה חקירה רבת היקף לאתר את אותן נשים שהוזכרו בהודעות של X ורבות מהן, כפי שיובהר בהמשך, מסרו עדויות שתואמות לגרסה של X. 6. עם פיצוח הפרשה, היו האזנות סתר לטלפון של המשיב מהן עלה, כי המשיב הקים בית בושת בקפריסין במסווה של מועדון, שם העסיק בחורות בזנות, אותן הביא לקפריסין מארץ מוצאן. דיון 26. בידי המבקשת ראיות למכביר לביסוס אשמתו לכאורה של המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו. הראיות שזורות ומשתלבות זו בזו באופן שיוצרות תמונה בהירה וברורה של פעילות עבריינית ענפה, חובקת עולם, המשתרעת על פני עשור. המשיב עמד בראש הפירמידה וניהל, לכאורה, בין בעצמו ובין ביחד עם אחרים, מכוני ליווי ובתי בושת, בהם הועסקו בנות שהובאו לארץ מחו"ל. כאשר מערכת אכיפת החוק בארץ הכבידה את ידה על עבריינות מסוג זה ועל מחולליה, העתיק המשיב את פעילותו לקפריסין, שם פתח, לכאורה, בית בושת, לשם שינע את הבנות מארץ מוצאן לצורך עיסוקן בזנות. 27. ב"כ המשיב התייחס בטיעוניו לעדויות הכבושות של הבנות, שחלקן נעצרו בעבר, אך לא העידו דבר המתייחס למשיב. כידוע, בימ"ש אינו שוקל בשלב זה את מהימנותם של העדים, ובכלל זה, את המשקל שיש לתת לעדות הכבושה. ביהמ"ש שישמע את הראיות, ייתן דעתו לגבי כל אחת מהעדויות וייתן לה את המשקל הראוי, בהתייחס לכבישת העדות. בשלב זה על ביהמ"ש להכריע בשאלה, האם בידי המאשימה ראיות לכאורה לביסוס האשמה, בהנחה שביהמ"ש ייתן אמון בעדי התביעה. מעיון במכלול העדויות, גם אלה הכבושות, יחד עם כלל הראיות בתיק, אין לומר, כי עוצמת הראיות נסדקה או נחלשה, בשל קיומן של ראיות כבושות. 28. ב"כ המשיב טען, כי ההסכם בין המדינה לבין עד המדינה אינו חוקי ואינו מוסרי. נקבע בפסיקה, כי השימוש שנעשה בעד מדינה הינו "הכרח בל יגונה". כל הסכם מסוג זה נגוע, בדרך זו או אחרת, באי מוסריות, אך רק בארץ אוטופיה ניתן להילחם בפשיעה ללא סיוע של עדי מדינה. כך או כך, אין מקומה של טענת "אי החוקיות" להישמע בדיון המתנהל בפניי. 29. ב"כ המשיב טען, כי לגבי חלק מהאישומים אין סיוע לעדותו של עד המדינה ועל כן, לא היה מקום להכלילם בכתב האישום. ראיות באישום אחד משליכות על ראיות באישום האחר ויכולות להוות אף ראיות סיוע. הכלל המנחה את בתי המשפט בסוגיה זו הוא - "מקום שעד, שעדותו טעונה סיוע, מעיד על ביצוען של מספר עבירות, ואילו ראיית הסיוע מתייחסת במישרין לאחת מהן בלבד, ניתן יהיה לבסס מכוחה של ראיית סיוע זו הרשעה בעבירות האחרות, בתנאי שהמדובר בסדרה של עבירות דומות, הקשורות זו בזו והמהוות מסכת אחת או עסקה כוללת אחת, שבנסיבות כאלה - די בראיית הסיוע המתייחסת לאחד ממעשי העבירה, כדי לסלק החששות המצדיקים את דרישת הסיוע לעדותו של אותו עד" (י.קדמי "על הראיות", חלק ראשון (2003) 290, המפנה לפסיקה הקיימת - ע"פ 361/70, ג'בארה נ' מדינת ישראל, כד(2) 747, ע"פ 8710/96, הלדשטיין נ' מדינת ישראל, נא(5) 481 - "כאשר הדוקה זיקתם של מעשי העבירה, יכולה ראיית סיוע אחת לחבוק אישומים רבים", בש"פ 6239/05 מרואן נאצר נ' מדינת ישראל 2005 (3) 228). 30. לאור כל האמור, אני קובעת כי בתיק ראיות לכאורה. משפט פליליסחר בבני אדם