לפנינו בקשה במסגרתה עותר המבקש כי בית הדין ייתן צו עשה זמני המורה למשיבים לאשר למבקש חופשה ללא תשלום לשנת הלימודים תש"ע, וזאת עד למתן הכרעה בסעד העיקרי. ואלה העובדות הצריכות לעניין, כפי שהוכחו לפנינו לכאורה: המבקש עובד, החל משנת 1988, כמורה מקצועי לערבית בבית ספר תיכון ערערה של המשיבה 1 - המועצה המקומית (להלן: "התיכון" ו-"המועצה", בהתאמה). בתאריך 9/8/09 הגיש מנהל בית הספר היסודי בערערה (להלן: "ביה"ס היסודי") בקשה לצאת לגמלאות ובקשתו אושרה בו ביום. מזה מספר שנים התמודד המבקש במכרזים שונים לתפקידי הנהלה בבתי ספר של משרד החינוך. עקב זאת, בין התאריכים 20/8/09 - 21/8/09 פנה משרד החינוך למבקש והציע לו את תפקיד מנהל ביה"ס היסודי שפרש לא מכבר. יצוין כי לצורך תפקיד זה המבקש לא נדרש לעבור מכרז. המבקש נעתר להצעה ובתאריך 26/8/09 קיבל מינוי בכתב לתפקיד מנהל ביה"ס היסודי (נספח ב' לבקשה). באותו יום - בתאריך 26/8/09, המבקש הגיש למועצה בקשה לחופשה ללא תשלום לשנה"ל תש"ע, עקב מינויו לניהול ביה"ס היסודי. המבקש הפנה את הבקשה לראש המועצה (להלן:"בקשת החל"ת"; נספח ג' לבקשה). בין לבין, בתאריך 23/8/09, נשלח למבקש מכתב מאת ראש המועצה, המשיב 2 - מר ג'מיל מרזוק (להלן: "ראש המועצה"), ובו פירוט תנאי העסקתו בביה"ס התיכון במהלך שנה"ל תש"ע (נספח א' לבקשה). בתאריך 1/9/09 נשלחה למבקש תשובתו של ראש המועצה לבקשת החל"ת. בתשובה ציין ראש המועצה כי לאור העובדה שהבקשה הוגשה בניגוד להנחיות, לפיהן יש להגיש בקשה מסוג זה עד לאמצע חודש אפריל בשנת הלימודים הקודמת, ומשהבקשה הוגשה מספר ימים לפני תחילת שנת הלימודים כאשר כל השיבוצים כבר נעשו, ובשים לב לכך שהמבקש שובץ ל- 34 שעות שבועיות ובתוך זאת גם כמחנך כיתה וסגן מנהל - "אין באפשרותי לאשר לך חל"ת בטרם תעשה בדיקה מעמיקה לאפשרויות העומדות בפנינו לביצוע השינויים ולמציאת מורה מחליף. עד למועד קבלת החלטה בבקשתך, הנך מתבקש להתייצב לעבודתך בבית הספר" (נספח ד' לבקשה). חרף האמור בתשובת ראש המועצה - המבקש לא התייצב לעבודתו בתיכון עם תחילת שנת הלימודים תש"ע, אלא החל לעבוד בביה"ס היסודי וזאת למרות שבקשתו לחל"ת לא אושרה. בתאריך 17/09/09 הגיש המבקש את הבקשה נשואת ענייננו. ההליכים שהתקיימו בתיק עד למועד זה נפתח ונאמר כי במקרה שלפנינו סבר בית הדין כי ניתן היה לסיים הליך זה תוך הסכמות שישרתו את שני הצדדים, ואף הוקצה לשם כך דיון מיוחד - אך בסופו של יום הדבר לא צלח. יצוין כי בית הדין אף הבהיר לצדדים בדיון מיום 29/10/09, כי עיקר הדיון הוא ניסיון לגשר בין הצדדים על מנת להגיע לעמק השווה. בישיבה מיום 29/9/09 הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו - המועצה תעשה ניסיונות למצוא מחליף למבקש ובמקביל תיבדק האפשרות אם המבקש יוכל לעבוד גם בתיכון וגם בביה"ס היסודי בתקופה הקרובה, במהלכה יחפשו מחליף. הצדדים הסכימו כי במידה ויימצא מחליף המועצה תסכים כי המבקש יצא לחל"ת לשנה"ל תש"ע ובמידה ולא יימצא מחליף יצטרך המבקש להחליט תוך חודשיים היכן הוא מעדיף לעבוד. עוד נקבע, כי ככל שמשרד החינוך לא יאשר את עבודתו של המבקש בשני בתי הספר בחודשים הקרובים, הרי שהצדדים יגישו סיכומים בכתב בבקשה לסעד זמני. בהמשך לכך הגישו הצדדים סיכומים, כאשר במסגרת סיכומי המבקש, הוא התייחס לכך שקיימת אפשרות סבירה לכך שהצדדים יגיעו להסכם פשרה. לאור אופן הצגת הדברים ע"י המבקש, סבר בית הדין כי קיום דיון נוסף יוכל לסייע לצדדים למצות את המגעים לצרכי לפשרה ולכן נקבע דיון נוסף ולא ניתנה החלטה בבקשה על אף שהוגשו סיכומים. בישיבה מיום 29/10/09 נמסר ע"י המבקש כי משרד החינוך לא אישר לו לעבוד בשני בתי הספר למשך תקופה במהלכה יחפשו מחליף. בסוף הישיבה נקבע כי בימים הקרובים תיערך פגישה בין מנהל התיכון ובין מנהל מחלקת החינוך במועצה במהלכה ינסו להגיע לפתרון מוסכם. בדיון מיום 5/11/09 הודיעו הצדדים כי לא הגיעו לפשרה ובהמשך לכך הצדדים הגישו סיכומים. יצוין כי במהלך הדיון מיום 5/11/09 ביקש המבקש לקבוע דיון נוסף לשמיעת עדותו של מנהל התיכון (ע' 8 ש' 24 לפרוט'), בעוד שהמשיבים התנגדו לכך, לאור ההסדר הדיוני בין הצדדים. בהחלטה מיום זה קבענו כי לאור ההסדר הדיוני עליו הסכימו הצדדים בדיון מיום 29/9/09 - לפיו ככל שלא יושג הסדר פשרה, יגישו הצדדים את סיכומיהם, הרי שאין מקום לקיים חקירות נוספות. כמו כן, קבענו, כי הגם שהפרוטוקולים של הדיונים שנערכו בתאריכים 29/9/09 ו-29/10/09 אינם מהווים ציטוט של כל מילה אשר נאמרה בדיון הרי שהם משקפים את עיקר הדברים אשר נאמרו (מה גם שלבית הדין הוגש מכתבו של מנהל התיכון מיום 30/9/09). טענות הצדדים: עיקר טענות המבקש המבקש הוכיח כי קיימת לו זכות לכאורה לקבלת חל"ת הן מכח תקנון שירות עובדי ההוראה והן מכח מנהג, באשר בעת מינוי עובד הוראה לתפקיד ניהולי העובד שמונה מקבל חופשה ללא תשלום על מנת שלא לפגוע ברצף זכויותיו. על פי תקנון שירות עובדי ההוראה הסמכות לאשר בקשה לחופשה ללא תשלום נתונה למנהל בית הספר או לחילופין לוועדה מיוחדת שתמונה לצורך עניין זה, ובכל אופן לא לראש המועצה. לטענת המבקש, מנהל התיכון והמבקש ערכו את הסידורים הנדרשים על מנת שתפקודו של התיכון לא ייפגע עקב מעברו לביה"ס היסודי ועל כן יש לאשר לו את החל"ת. דחיית בקשתו של המבקש לחל"ת נבעה ממניעים זרים ומשיקולים בלתי מקצועיים שאין בהם כל שיקול של טובת המועצה והתלמידים. החלטת הדחייה נבעה, כל כולה, מכך שראש המועצה התנגד למינויו של המבקש למנהל ביה"ס היסודי והמליץ על מועמדים אחרים - ועל כן החליט לטרפד את מינויו של המבקש ע"י אישור החל"ת. יצוין כבר עתה כי לא הובאו ראיות כלשהן להוכחת טענה זו. ההוראה בדבר הגשת בקשת החל"ת במועד מסוים היא הוראה טכנית שניתן לסטות ממנה, מה גם שהמבקש הגיש את בקשת החל"ת מיד עם קבלת התפקיד בביה"ס היסודי. מאזן הנוחות פועל לטובת המבקש, אשר יכול ויאבד את הזכויות אותן צבר במשך השנים וכן ייתכן ותלמידי ביה"ס היסודי ייפגעו אם ייאלץ לעזוב. עיקר טענות המשיבים לטענת המועצה, המבקש לא הוכיח כי קיימת לו עילת תביעה, באשר הוא לא הוכיח כי קיימת לו זכות מוקנית לקבל חופשה ללא תשלום. התובע לא עמד בסד זמנים להגשת הבקשה לחל"ת והגיש אותה מספר ימים לפני תחילת שנת הלימודים כשהשיבוצים היו כבר מעשה גמור. מעבר לכך, ההחלטה אם לאשר חופשה ללא תשלום היא במסגרת הפרורגטיבה של המעביד ובעניין זה המועצה פעלה משיקולים סבירים ובתום לב עת החליטה לדחות את בקשתו של המבקש. בהעתרות לבקשה היה כדי לפגוע בהתנהלות תקינה של בית הספר, באשר העתרות לבקשת החל"ת הייתה גורמת לחוסר במורים לשפה הערבית, מה גם שהמבקש שובץ גם כמחנך וסגן מנהל. מאזן הנוחות נוטה לטובת המועצה, באשר הנזק שייגרם לבית הספר התיכון ולתלמידיו עולה על הנזק שייגרם למבקש אם לא תאושר לו חופשה ללא תשלום. הבקשה לוקה בחוסר ניקיון כפיים לנוכח העובדה שהמבקש עשה דין לעצמו עת לא הופיע לעבודה בתיכון עם תחילת שנת הלימודים. דיון והכרעה: סעד זמני תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אשר חלה בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 קובעת כדלקמן: "(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב)  בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1)  הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2)  האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".   בפסיקה נקבעו התנאים המצטברים למתן סעד זמני כדלקמן: "שלושה הם התנאים העיקריים הנדרשים לשם מתן הסעד הזמני : א. על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. למותר לציין כי לצורך מתן סעד זמני די בראיות לכאורה לצורך הוכחות העובדות השנויות במחלוקת ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה בהליך. ב. על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, היינו: האם בא המבקש ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין והבקשה לוקה בשיהוי. ג. על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו אם לאו והשוואתם זה לזה". האם לתובע קיימת זכות לכאורית לקבל חל"ת? מהפסיקה שהובאה לעיל עולה שתנאי למתן סעד זמני הוא שהתובע הוכיח לכאורה קיומה של עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. מכאן, שהשאלה העומדת לפתחנו היא - האם, בנסיבות העניין, קיימת לתובע זכות, לכאורה, שהנתבעת תאשר לו חופשה ללא תשלום. בפתח הדברים ייאמר כי בכל הנוגע להוראות הדין החלות על ענייננו, הפנו הצדדים להוראות שונות, אשר לגבי חלקן, לא הסבירו מכח מה הוראות אלו חלות על ענייננו ומכח מה הן תקפות במקרה הנדון. כמו כן, בחלק מהמקרים הצדדים בלבלו בין הוראות מסוגים שונים ובעניין זה היה 'שעטנז' בטיעוניהם. לאור העובדה שהמשיבה היא מועצה מקומית הרי שראשית עלינו לבחון את האמור בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן: "חוקת העבודה"), אשר חלה על הצדדים. הגם שהצדדים אזכרו את חוקת העבודה בסיכומיהם, הם לא הפנו לסעיף מסוים בחוקה הדן בנושא החל"ת. מעיון בחוקת העבודה עולה כי סעיף 32 לחוקה דן בחופשה ללא שכר וקובע כדלקמן: "חופשה להשתלמות מקצועית, צרכים משפחתיים וכו' - עובד רשאי לקבל מן הרשות חופשה שלא בשכר לצרכים משפחתיים, להשתלמות מקצועית, ולהבראה. הסדר זה טעון אישור מוקדם והסכמה של הנהלת הרשות. עובד שיצא לחופשה שלא בשכר, אינו זכאי לחופשה שנתית ולא לקופת תגמולים פנסיה ופיצויים בעד תקופת חופשה זו. כמו כן, משך הזמן של החופשה שלא בשכר, לא יכלל בחשבון בתוספת הותק למשכורת ולא בחשבון שיעור החופשה השנתית ולא בחשבון דמי הפיצויים והפנסיה" (ההדגשות אינן במקור - א.ש.ב). מהאמור לעיל עולה כי על פי חוקת העבודה לצורך יציאה לחל"ת יש לקבל את הסכמת הנהלת הרשות מראש. כמו כן, מלשון הסעיף עולה כי העובד 'רשאי' לקבל חל"ת והסעיף לא נוקט בלשון 'זכאי'. לא נעלם מעינינו כי הרישא של הסעיף המתייחסת למטרות החל"ת- ('לצרכים משפחתיים, להשתלמות מקצועית, ולהבראה') אינה כוללת יציאה לחל"ת לצורך עבודה במקום אחר. עם זאת, איננו סבורים כי יש בכך כדי לשנות באשר המשיבים אינם טוענים כי המבקש אינו זכאי לחל"ת מפאת מטרת החל"ת אלא משום שלא הגיש את הבקשה במועד. מהאמור לעיל עולה כי למועצה קיים שיקול דעת אם להתיר לעובד לצאת לחל"ת ולא מדובר בזכות המוקנית לעובד ללא סייג. בפסק הדין בעניין זומר נדון עניינו של עובד רפא"ל אשר בקשתו לקבלת חל"ת נדחתה. בעניין זה נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה: "במהלך תקופת עבודתו, רשאי עובד לבקש ממעסיקו לצאת לתקופה של חופשה ללא תשלום (חל"ת). כלל הוא שיציאה לחל"ת אינה זכות מוקנית והיא לעולם טעונה אישור של המעסיק. אין צורך לאמר שהחלטת המעסיק המתייחסת לבקשה לחל"ת צריכה להיות עניינית ומאוזנת ועליה להביא בחשבון הן את עניינו של העובד והן את צרכיו של המעסיק. החלטת המעסיק בבקשה לחל"ת מחייבת את העובד ואם לא אושרה בקשתו ולמרות זאת הוא החליט לצאת לחל"ת, כי אז ניתן לראותו כמי שזנח את עבודתו והתפטר (השוו פיסקה 82.122 לתקשי"ר)". תקנון שירות עובדי ההוראה והמועד להגשת בקשת חל"ת בסיכומיו הפנה המבקש לסעיף 5 לתקנון שירות עובדי ההוראה (תוך שהוא מכנה את התקנון כתקשי"ר, ככל הנראה מפאת טעות). המבקש לא הסביר מכח מה חל התקנון בענייננו, אך מסיכומי המשיבים עולה כי אף הם הפנו לתקנון זה. מבלי להיכנס לשאלה בדבר תוקפו של התקנון על עניינו של התובע, נאמר כי אף בתקנון זה אין כדי לסייע למבקש אלא ההיפך - האמור בתקנון אף תומך בעמדת המשיבים, ונבאר. פרק 1.25.7 לתקנון שירות עובדי ההוראה דן בנושא חופשה ללא שכר. במסגרת פרק זה קיים חלק הדן ב'חופשה ללא שכר בחינוך העל יסודי'. המבקש הפנה לסעיף 5 מתוך חלק זה, אשר לשונו: "מצא מְנהל בית-הספר שאצלו מועסק המורה הנ"ל שאין באפשרותו להיענות לבקשת המורה בגלל קשיים בעבודת בית-הספר, או משום שלדעתו מטרתה של החופשה אינה מוצדקת, יובא העניין להכרעה לפני ועדה שתורכב מנציג משרד החינוך התרבות והספורט, מנציג הבעלות (איגוד בתי-הספר התיכוניים או מרכז השלטון המקומי), מנציג הסתדרות המורים בישראל ו/או ארגון מורי בתי-הספר העל-יסודיים. החלטת הוועדה תתקבל ברוב דעות". לטענת המבקש, על פי סעיף זה בעל הסמכות לאשר חל"ת לעובד הוא מנהל בית הספר ולא ראש המועצה - ומכאן, לטענתו, די בהסכמת המנהל ליציאת המבקש לחל"ת. אין בידינו לקבל את טענת המבקש ממספר טעמים. מעיון במכלול ההוראות בחלק אליו מפנה המבקש מתוך התקנון, עולה כי אחת ההוראות הראשונות קובעת כי "המורה המתעתד לצאת לשנת חופשה ללא תשלום חייב להודיע על כך לכל המאוחר עד ה - 15 באפריל". אין מחלוקת כי המבקש לא עמד בתנאי זה עת הגיש את בקשתו מספר ימים לפני תחילת שנת הלימודים. עת בוחנים את ההוראות יש לבחון אותן כמכלול ולא ניתן לבדוק סעיף אחד מתוך פרק שלם שדן בנושא חופשה ללא תשלום. התובע אינו חולק על קיומה של הוראה בדבר הצורך להודיע על בקשה לחל"ת עד ל -15 באפריל, אך טוען כי ניתן לסטות מהוראה זו שהינה הוראה טכנית (סעיף 15 (ט) לתצהירו). לא נעלם מעינינו כי לתובע נודע על קבלת התפקיד בבית הספר היסודי רק בסמוך לתחילת שנת הלימודים, אך עדיין אין בכך כדי לאיין את המטרה העומדת בבסיס הדרישה להגיש את הבקשה לחל"ת במועד מסוים - דרישה אשר אינה בבחינת תנאי פרוצדוראלי בלבד כי אם דרישה שבבסיסה עומד טעם ענייני לפיו בית הספר יוכל להיערך בהתאם מבעוד מועד לקראת השיבוצים לשנת הלימודים החדשה. זאת ועוד: יש לזכור שבענייננו הבקשה הוגשה אך מספר ימים עובר לתחילת שנת הלימודים והבקשה לצו עשה הוגשה כשבוע וחצי לאחר תחילת שנת הלימודים, ואין הדבר דומה למקרה בו הוגשה בקשה באיחור, הגם שנותר זמן מספק למציאת מחליף. לעניין טענת המבקש כי כעולה מתקנון שירות עובדי ההוראה די בהסכמת מנהל התיכון לצורך אישור בקשת היציאה לחל"ת - הרי שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהמבקש עצמו שלח את הבקשה לאישור חל"ת לראש המועצה ולא הסתפק בהסכמתו של המנהל. בהקשר זה יצוין כי אף המכתב שנשלח למבקש מהמועצה בדבר תנאי העסקתו ושעות עבודתו בשנה"ל תש"ע נשלח אליו מעם ראש המועצה ולא ממנהל ביה"ס (נספח א' לבקשה). זאת ועוד - מעיון בסעיף 5 לתקנון שירות עובדי ההוראה, אליו הפנה המבקש, עולה כי אחד השיקולים לדחיית בקשת חל"ת הוא קשיים שעלולים להתעורר בביה"ס עקב קבלת הבקשה, וכפי שנפרט בהמשך - שוכנענו כי קושי כזה התקיים בכל הנוגע לבקשת החל"ת של המבקש. יצוין כי לאור קביעותינו שהובאו לעיל, לא מצאנו לנכון להתייחס להוראות אליהן הפנו המשיבים מתוך אוגדן תנאי שירות - חובות וזכויות של העובדים בשלטון המקומי, בשים לב לכך שהמשיבים אף לא הבהירו מה תוקפן של הוראות אלו ומכח מה הן חלות. סבירות החלטת המועצה לעניין התערבות בית הדין בהחלטה אשר ניתנה ע"י רשות ציבורית, נקבע בפסיקה כי - "ככלל, בחינת החלטתה של הרשות המוסמכת, במסגרת תובענה המוגשת בגינה לבית הדין האזורי, היא הציר המרכזי עליו סבה התביעה, ובחינתה תיעשה על דרך הביקורת השיפוטית, באופן שבית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות ולא יתערב בה, אלא אם נפלו בהחלטה פגמים המצדיקים התערבות ממין זו...". המבקש העלה טענות לפיהן במסגרת ההחלטה שלא לאשר לו חל"ת המשיבים לא שקלו שיקולים ענייניים, שקלו שיקולים זרים ונהגו עם המבקש באופן מפלה בהשוואה לעובדים אחרים. עם זאת, הטענות היו כלליות, לא פורטו דיין ולא הוכחו, אף לא לכאורה - גם לא באמצעות תצהירו של המבקש עצמו. כך, גם לא הובאה ולו ראשית ראייה לטענת המבקש שהובאה בכלליות, לפיה בקשתו לחל"ת נדחתה מהטעם שראש המועצה לא היה מעוניין כי המבקש יקבל את תפקיד מנהל ביה"ס היסודי. יצוין בהקשר זה כי המבקש אף לא הוכיח מנהג או נוהג מכוחו הוא זכאי לקבל חל"ת בנסיבות הנדונות. מהתצהירים שצורפו לתגובת המשיבים עולה כי ראש המועצה התייעץ עם מנהל מחלקת החינוך במועצה לעניין בקשת החל"ת של המבקש. לפי התצהירים, מנהל מחלקת החינוך הבהיר לראש המועצה כי אינו ממליץ לאשר את הבקשה, בשים לב לכך שבמועד סמוך למועד הגשת הבקשה פרש מורה אחר לערבית לגמלאות ומורה נוספת לערבית יצאה לחופשת לידה. כן צוין בתצהירים כי המבקש או מנהל התיכון לא הגישו כל תוכנית מסודרת למועצה לגבי השלמת שעותיו של המבקש (סעיף 13 לתצהיר ראש המועצה וסעיף 7 לתצהיר מנהל מחלקת החינוך). במהלך הדיונים שהתקיימו לפנינו התרשמנו כי אכן התעורר קושי למלא את מקומו של המבקש בתיכון, וכי הדבר אינו פשוט כפי שהמבקש ביקש להציג. כך, במסגרת הדיונים שהתקיימו בבית הדין אמר מנהל מחלקת החינוך במשיבה כי - "בניגוד לבתי ספר יסודיים וגנים, קשה מאד למצוא מורים לתיכון, בוודאי ברמה ובוותק של המבקש. לכן, כשאנחנו מחפשים לתפקיד כזה, אנחנו צריכים לפרסם את התפקיד, לראיין מועמדים, ורק כשמוצאים מועמד ראוי אזי ניתן למנות" (ע' 2 ש' 13 לפרוט'). המבקש הגיש לבית הדין מכתב הממוען למבקש, אשר נכתב ע"י מנהל התיכון, מר עקל ח'דר - מכתב מיום 30/9/09, דהיינו ממועד המאוחר להגשת הבקשה לסעד זמני. במכתב פירט המנהל את הסידורים, לכאורה, שנעשו על מנת להשלים את החוסר שיווצר עקב יציאתו לחל"ת של המבקש. בישיבה מיום 29/10/09 נכח בדיון בבית הדין מנהל התיכון, מר עאקל חאדר ופרט כיצד ניתן, לדידו, למלא את החסר אשר יווצר עקב יציאתו של המבקש לחל"ת, תוך שהוא מתייחס למורה נוסף בתיכון אשר שעות ההוראה שלו קוצצו ואשר יוכל 'להיכנס לנעליו' של המבקש (המורה מחמיד אסמאיל). עם זאת, בהמשך הדיון אישר המנהל את דבריו של מנהל מחלקת החינוך במשיבה, מר מוחמד סיף, כי כבר בתחילת חודש אוגוסט 2009 - ובטרם ביקש המבקש חל"ת - השעות הפנויות של אותו מורה כבר שובצו לצורך צרכים אחרים. לאור זאת, אף טענתו של המבקש כי קיים סידור למילוי מקומו לא עמדה עוד, לכאורה, על יסודות איתנים. עוד יצוין כי בסוף מכתבו של מנהל ביה"ס התיכון, מיום 30/9/09, נאמר כי עקב השינויים המפורטים במכתב - הלימודים בחלק מהכיתות יהיו במסגרת כתה מלאה ולא במסגרת חלקית (אם פחות תלמידים) כפי שתוכנן מראש - אף עניין זה מצביע על קושי ופגיעה אפשרית בתלמידים שיווצרו עקב יציאתו של המבקש לחל"ת. לעניין סבירות ההחלטה, הבאנו בחשבון אף את העובדה כי המבקש הוא גם סגן מנהל ומחנך בביה"ס התיכון, דבר שמקשה עוד על מציאת מחליף, וכפי שאף צוין בתשובת המועצה לבקשת המבקש (נספח ד' לבקשה). לאור האמור לעיל אנו סבורים כי החלטת המשיבים שלא לאשר את בקשת החל"ת במועד בו הוגשה, ולפחות עד שיימצא מחליף, היא החלטה סבירה ואין הצדקה כי בית הדין יתערב בהחלטה. בכל הנוגע לפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בעניין מואיד זידאן - אליו הפנה המבקש: הנסיבות באותו עניין שונות מהנסיבות בענייננו, באשר שם בקשת החל"ת הוגשה במועד והעירייה היא שהשתהתה בתשובתה. באותו עניין בית הדין האזורי נעתר לבקשת המבקשים להעניק להם סעד לפיו יהיו במעמד של עובדים בחל"ת, עד להכרעה בהליך העיקרי, אך בית הדין הדגיש כי הסעד ניתן בשים לב לשיהוי העירייה ולהתנהלותה חסרת תום הלב של וכי - "זכאותם של המבקשים לסעד זמני נובעת מחובת תום הלב של העירייה כלפיהם ולא מחובת העירייה לאשר להם חל"ת". כאמור לעיל, בענייננו המבקש לא הגיש את בקשתו במועד ולא שוכנענו כי העירייה דחתה את הבקשה בחוסר תום לב. מאזן הנוחות לאחר ששקלנו בעניין אנו קובעים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, באשר אם יינתן הסעד הזמני ייכפה על המשיבים מצב אשר יש בו פוטנציאל גבוה לפגיעה בתפקוד תקין של בית הספר ולפגיעה בתלמידים. אנו סבורים כי נזק אפשרי זה עולה על הנזק האפשרי שיגרם למבקש אם לא יינתן הצו הזמני. לא נעלמה מעיננו טענתו של המבקש לפיה אם לא יינתן צו זמני ויהיה עליו לשוב וללמד בתיכון, הרי שיהיה עליו לעזוב את ביה"ס היסודי והדבר יפגע בטובת ביה"ס היסודי ובתלמידיו. אכן, עזיבת מנהל באמצע השנה אינה משרתת את ביה"ס ואת טובת תלמידיו. עם זאת, המבקש עצמו הוא שגרם למצב דברים זה עת עשה דין לעצמו והחל לעבוד בביה"ס היסודי ללא שניתן לו אישור לחל"ת. בעניין זה יש לזכור כי אף טובתם של תלמידי התיכון נפגעה עקב התנהלותו זו של המבקש. זאת ועוד - איש לא כופה על המבקש לעזוב את ביה"ס היסודי. כאן נזכיר את ההלכה לפיה "אמות המידה לנתינת צו עשה זמני נוקשות יותר מאלו שבנתינת צו מניעה זמני" - בעוד שכעולה מהאמור לעיל, המבקש לא הוכיח ולו לכאורה את טענותיו - ועל אחת כמה וכמה לא עמד באמות המידה הנוקשות שקבעה הפסיקה למתן הסעד אותו ביקש. סיכום לאור האמור לעיל, לא שוכנענו, לכאורה, כי למבקש קיימת עילת תביעה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו ועל כן אנו דוחים את בקשתו לסעד זמני. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בגין הבקשה בסך של 3,000 ש"ח אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום ממועד קבלת החלטה זו. ניתנה היום, ו' כסלו תש"ע, 23 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים. עוזיאל אבישרנציג עובדים עמינדב ארגובנציג מעבידים אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת חופשה ללא תשלום