תקיפת בת זוג וגרימת חבלה של ממש 1. ביום 21.5.09 הוגש נגד המשיב, לבית משפט זה (ת.פ 14533-05-09) כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בת זוג) - עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפה סתם (בת זוג) - עבירה לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, עבירה של חבלה או פציעה כשהעבריין מזויין, עבירה לפי סעיף 334 + 335 (א)(1) לחוק העונשין ועבירה של איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין. כתב האישום 2. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 13.5.09, בשעות הערב או בסמוך לכך, בבית המשיב ואשתו, גב' רחמי עבד אל מג'יד חטיב (להלן: "המתלוננת"), בכפר מנדא (להלן: "בית המגורים"), איים המשיב בפגיעה שלא כדין על המתלוננת באומרו לה : "אני אשרוף אותך ואת הילדים" בכוונה להפחיד. בלילה שבין ה- 20.4.09 -21.4.09 ו/או בסמוך לכך, איים המשיב בבית המגורים בפגיעה שלא כדין בגוף המתלוננת באומרו לה: "אני ישרוף אותך, אני יהרוג אותך". המשיב היכה את המתלוננת בהטיחו מכות אגרופים באזור ראשה של המתלוננת, ובאוחזו בחוזקה בשערות ראשה. המשיב נטל מקל (מגב) והכה באמצעות המקל (נשק קר) באזור ראשה של המתלוננת. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת באמה וכף יד ימין (רגישות) וחתך באזור ראשה, והמתלוננת נזקקה לטיפול רפואי הכולל תפרים של פצע בראשה. ביום 20/10/08 במתחם בית המגורים, תקף המשיב את המתלוננת באופן שבו היכה אותה באמצעות אגרופי ידו בגופה של המתלוננת. כתוצאה מהתקיפה האמורה נגרמה למתלוננת חבלה בידה השמאלית רגישות וחבישת תחבושת אלסטית. ביום 3/9/07 ו/או בסמוך לכך במתחם בית המגורים תקף המשיב את המתלוננת במושכו בשערות ראשה, בהכותו ובועטו בגופה, באוחזו חפץ קהה באמצעותו הכה באזור ראשה של המתלוננת. כתוצאה מהתקיפה האמורה, נגרמו למתלוננת חבלות, בהן: באזור הפנים, ראש ועכוז. במהלך מספר חודשים ובתקופה המפורטת בכתב האישום ועובר לכך, מועדים מדיוקים אינם ידועים לתביעה, נהג המשיב לאיים על המתלוננת כי ישרוף אותה ואת ילדיה בכוונה להפחיד, כמו כן המשיב נהג להכותה ולתקופה בגופה. 3. בד בבד, עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן:"חוק המעצרים"). טענות הצדדים ב"כ המאשימה, בטיעוניה בפניי, מיום 26.5.09, ביקשה כי בית המשפט יורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וזאת נוכח העובדה כי נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות אלימות כלפי המתלוננת לאורך שנות נישואיהם. למשיב מיוחסות עבירות של איומים, תקיפת בת זוג, תקיפה הגורמת חבלה של ממש וגרימת חבלות כשהעבריין מזויין. ב"כ המאשימה הפנתה בין היתר למכתבו של מר איימן קדר עובד סוציאלי בשירותי הרווחה במועצה המקומית כפר מנדא. אשר ממכתבו עולה כי המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה כמו גם התמכרותו הקשה של המשיב לסמים והתנהגותו האלימה כלפי המתלוננת. עוד הוסיפה ב"כ המאשימה כי המתלוננת נזקקה לטיפול רפואי עקב החבלות אשר נגרמו לה כתוצאה ממעשיו של המשיב וצירפה דוחו"ת רפואיים הנוגעים למצבה הרפואי, כמו גם צירפה המאשימה את עדויותיהם של מוחמד סמחאת ואישתו המחזקים את גרסת המתלוננת באשר לאירוע שאירע ביום ה20.4.09. בנוסף טענה ב"כ המאשימה כי המשיב מכור לאלכוהול ולסמים קשים במשך שנים וכי למשיב עבר מכביד בעבירות סמים ורכוש. 4. הסניגור, בטיעוניו בפניי, טען כי ישנן סתירות בראיות הקיימות בתיק החקירה וביקש כי בית המשפט יסתפק בהרחקת המשיב מהמתלוננת או לחילופין מעצר בית מלא בבית אחותו. הסניגור טען כי אין מחלוקת שהמשיב מכור לסמים וכי קיימות ראיות לכאורה לגבי השימוש בסמים אך לא לגבי תקיפת המתלוננת. לטענת הסנגור למרות שהמתלוננת טוענת שהמשיב היכה אותה עולה הרושם כי למתלוננת נמאס מהתמכרותו של המשיב לסמים ולכן היא הגישה נגדו תלונה ובתלונה היא תיארה כמה מקרי אלימות. המשיב בחקירתו השיב כי לא הרביץ למתלוננת וכי מקורם של התעודות הרפואיות הינן בנפילתה של המתלוננת בביתה כאשר המשיב כלל לא היה בבית לטענתו. הסניגור הוסיף כי למרות שהמתלוננת פנתה לקבלת טיפול רפואי, בתעודות הרפואיות צויין בסיבת הפניה - נפילה, חבלה חתך. ובמקרה אחר צויין כי - לדבריה: "החליקה אתמול בבית". דיון 5. בבוא בית המשפט להכריע בבקשת מעצר עד תום ההליכים, עליו לבחון את שאלת קיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר. ראיות לכאורה 6. עיון בתיק החקירה מלמד בדבר קיומן של "ראיות לכאורה" להוכחת אשמתו של המשיב. מעדותה של המתלוננת עולה כי המשיב בתאריך שאינו ידוע למאשימה ביקש מהמתלוננת כסף על מנת לקנות סמים, המתלוננת סרבה לדרישותיו של המשיב, ועקב כך שבר המשיב את מכשיר הפלאפון של המתלוננת והתחיל לשבור כוסות וצלחות בבית המגורים לאחר מכן תקף את המתלוננת באמצעות אגרופים ובעיטות בכל חלקי גופה ומשך בשערות ראשה לבסוף הכה המשיב את המתלוננת בראשה באמצעות חפץ קהה. ביום ה 13.5.09 איים המשיב על המתלוננת באומרו כי: "ישרוף אותה ואת הילדים". ביום 21/4/09 איים המשיב על המתלוננת באומרו לה: "אני ישרוף אותך" וכן תקף המשיב את המתלוננת בכך שמשך בשערות ראשה הכה אותה באגרופים בראשה ובאמצעות מקל ממגב היכה בראשה וגרם לה חבלות של ממש. כתוצאה ממעשה התקיפה לכאורה של המשיב, נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי. עיון בחומר החקירה ובעדותה של המתלוננת מלמד כי באותו יום הצליחה המתלוננת לחמוק מהמשיב והחלה לברוח ברגל רק עם הבגדים. לדבריה עבר לידה אדם בשם סמחאת מוחמד יחד עם אישתו הגב' אמינה אשר הבחינו במצבה ולקחו אותה למגן דויד אדום. גם מר מוחמד וגם הגב' אמינה סמחאת העידו במשטרה ושניהם אישרו את גרסת המתלוננת לפיה הבחינו במתלוננת בשעת לילה מאוחרת כשהיא יחפה ובוכייה והציעו לה לקחת אותה למגן דויד לקבלת טיפול. "היינו באירוע בכפר עשינו סיבוב למרכז העיר ושם פגשנו בבחורה שהלכה בכביש יחפה היא הייתה בוכה אמרנו לה אני ואשתי לעלות לרכב ולקחנו אותה למגן דויד לקבל טיפול". (ראה הודעת מומחמד סמחאת מיום 19.5.09) מר מוחמד לא זכר את התאריך המדויק אך זכר שזה אירע בסוף אפריל "לא זוכר בדיוק באיזה תאריך זה היה בסוף חודש אפריל". בנוסף לכך יום למחרת פנתה המתלוננת לרופא המטפל, שם דיווחה כי יום קודם הוכתה על ידי בעלה באזור הראש ואמה ימין ונתפרה בראשה. כמו כן צויין בדו"ח הרפואי כי המתלוננת טענה כי "תמיד מקבלת מכות מבעלה - מסרבת הגשת תביעה למשטרה". יתרה מכך חיזוק נוסף לקיומן של ראיות לכאורה ניתן למצוא במכתבו של מר איימן קדר עובד סוציאלי בשירותי הרווחה במועצה המקומית כפר מנדא, המציין כי המתלוננת מוכרת לשירותי הרווחה וכמו כן שיתפה המתלוננת את המטפלים בדבר היותה קורבן לאלימות פיזית ומילולית מצד המשיב. עוד עולה ממכתבו של מר איימן, כי המשיב מוכר לרווחה משנת 2005 עקב מצב כלכלי קשה ובעיית דיור, לדבריו: "ערפאת ידוע כבן אדם אלים מאד, הרבה פעמים הרביץ לאשתו נתן לה מכות בכל חלקי גופה בעיקר בראש"...."הרבה פעמים הגיעה לבית חולים וגם למוקד הרפואי, בכפר עם חבלות קשות בגוף ובראש, אנשים רבים ושכנים היו עדים לאירועים אלו. הנ"ל נהג להכריח אותו לתת לו כסף ע"מ שישתמש בסמים והשתמש באלימות קשה נגדה, ועוד משתמש בדפוסי אלימות בכל אירוע או כל ויכוח". ( ראה מכתב משירות הרווחה מיום 16.5.09). כמו כן עדותו של המשיב מיום 14/5/09 מלמדת על דפוס התנהגותו ואורח חייו שמנהל המשיב. המשיב מודה כי הוא משתמש בסמים קשים ואף מכור לאלכוהול וכי אין בכוונתו לשנות את אורח חייו (ראה הודעה מיום 14.5.09 עמ' 3 שורה 75-76). לשאלת החוקר האם הוא נוהג לצעוק ולאיים להפחיד את אשתו השיב המשיב "אולי אני מהעצבים של הקריז אמרתי את זה ואולי לא . אני לא זוכר". 7. באשר לטענות הסניגור בדבר קיומן של סתירות בדברי המתלוננת, בשל העובדה שהמתלוננת טענה תחילה בבית החולים כי נפלה והחליקה בביתה, הרי שאין זה מתפקידו של בית המשפט, לדון בשלב דיוני זה, במהימנותם של עדים, ומספיק לעניין זה לקבוע כי אין ליקויים בסיסיים בהודעתה של המתלוננת אשר יש בהם יש לשלול באופן מוחלט את מהימנותה של המתלוננת, מה גם שלאירוע שהתרחש ב20/4/09 ישנו חיזוק הן באמצעות הדו"ח הרפואי שבוצע ביום ה21/4/09 שם שיתפה המתלוננת את הרופא המטפל במקור לכאורה לחבלותיה וטענה כי בעלה היכה אותה, והן בעדותם של סמחאת ואשתו אשר העידו כי הבחינו במתלוננת כשהיא הולכת לבדה ברחוב כשהיא יחפה ומבקשת שיפנו אותה לבית החולים לדברי העדים המתלוננת אמרה כי משהו הציק לה ולא ציינה כי בעלה היכה אותה אך לעניין עובדה זו ונסיבותיה יידרש בית המשפט בהליך הדיוני ולא בשלב זה. ראה לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בבש"פ 7194/97 נחמן כהן נ' מדינת ישראל, נא (5) 403, עמוד 405 לפיהם: "כלל ידוע הוא כי בהליך של מעצר עד תום ההליכים, אין בית-המשפט בוחן ומכריע בשאלת מהימנותם של עדים, ואינו מתייחס לאמינותם. זוהי מלאכתה של הערכאה השומעת את המשפט, לעשותה ... עם זאת, על בית-המשפט לבחון בהליך זה, "...אם אין סתירות או פירכות הגלויות על פניהן, או אם אין ליקויים בסיסיים בהצגת הדברים ובהגיונם, שיש בהם כדי להפחית באופן מהותי ממשקלם הלכאורי של הראיות..." 8. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי קיימות "ראיות לכאורה" להוכחת אשמתו של המשיב. עילת מעצר 9. מעשיו של המשיב מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים, שכן המדובר במעשי אלימות אשר בוצעו נגד בן משפחה. המשיב לא הפריך חזקה זו, וטענותיו בדבר קיומן של סתירות בגרסת המתלוננת אין בהן כדי להפריך את חזקת המסוכנות נגדו, וזאת לאור הדברים האמורים לעיל, וכן לאור העובדה כי למשיב עבר פלילי בגין עבירות סמים ורכוש וכי הוא מוכר לרשויות הרווחה משנת 2005 כאדם אלים, מכור לסמים הנוהג להכות את המתלוננת. חלופת מעצר 10. סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים קובע כי אין לצוות על מעצרו של משיב עד תום ההליכים נגדו אלא אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם במשיב הינה פחותה. יפים בעניין זה דבריה של כב' השופטת דורנר (כתוארה אז) בבש"פ 4414/97 מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' לפיהם: "האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור משיב - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של המשיב חמורה פחות" הסניגור הציע כי בית המשפט יסתפק בהרחקת המשיב מהמתלוננת בכך שהמשיב ישהה בכפר ריינה. תכליתה של חלופת המעצר הינה מניעתית, ועל בית המשפט לבחון האם ניתן על ידי שחרור המשיב לחלופת מעצר למנוע את הסיכון לציבור מפני מסוכנותו של המשיב. חלופת המעצר אשר הוצעה על ידי הסניגור הינה רחוקה ממקום מגוריה של המתלוננת. המתלוננת מתגוררת בכפר מנדא ואילו הסניגור הציע כי המשיב ישהה בבית אחותו וגיסו מר עודה חאלד המתגוררים בכפר ריינה המרוחק מכפר מנדא 40 ק"מ. עם זאת, לדידי, בנסיבות העניין, נוכח דפוסי התנהגות של המשיב כמתואר לעיל, התמכרותו לכאורה לסמים ואלכוהול, מן הראוי שתסקיר מעצר יתן את הדעת לחלופת המעצר המוצעת. אני קובע את הדיון ליום 28.6.09 שעה 10.00 לצורך קבלת תסקיר מעצר. אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר עד המועד הנ"ל. שירות המבחן יעשה כל אשר נדרש על מנת שהתסקיר יוגש במועד הנ"ל. המשיב נתון במעצר כחודש ימים.משפט פליליאלימותחבלה של ממשתקיפה