האם עיזבון הוא אישיות משפטית ? הובאה לפני בקשה למתן פטור מתשלום אגרה שהוגשה על-ידי עיזבון. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית שהעיזבון הגיש נגד המשיבים 1 עד 4 לתשלום הסך 393,739 ש"ח. הבקשה למתן פטור מתשלום האגרה וכן כתב התביעה הוגשו על-ידי עיזבון באמצעות באי-כחו שהם שני ילדי המנוח ויורשיו היחידים. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את עדיהם ואת טיעוניהם הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. הבקשה למתן פטור מתשלום האגרה וכן כתב התביעה נוסחו באופן שבו העיזבון הוא המבקש/התובע וכי שני ילדי המנוח הם באי-כח העיזבון אך הם אינם המבקשים בבקשה זו ואינם התובעים בכתב התביעה שהוגש. מאחר והבקשה הוגשה על-ידי עיזבון הרי שדין הבקשה להידחות משום שעיזבון אינו אישיות משפטית. ראו לעניין זה את ע"א 395/70 מדינת ישראל נ' מדחת מחמוד עראבי, פ"ד כ"ה (2) 20, 24 שם נפסק כדלהלן: "כבר פסקנו ב-ע"א 181/67 כי עזבונו של אדם אינו לא תאגיד ולא מעין-תאגיד אלא שם לציון כלל היורשים או הנכסים שהניח המוריש." פרופ' מ' קורינאלדי כתב בספרו "דיני ירושה : צוואות, ירושות ועיזבונות" 2008, בעמ' 15, את הדברים הבאים: "במשפט הישראלי, בדומה למשפט האנגלי, אין לעיזבון אישיות משפטית: "עיזבון אינו לא תאגיד ולא מעין תאגיד אלא שם לציון כלל היורשים או הנכסים שהניח המוריש... נפנה להגדרה העולה מדברי השופט משה זילברג, שלפיה העיזבון הוא "כלל נכסי המת העוברים בירושה אל היורש. העיזבון אינו הוא גופו גוף משפטי ואין לו - בנפרד מן היורשים או הזכאים האחרים או מנהליו - שום מעמד עצמאי באיזה משא ומתן משפטי שהוא." העיזבון כולל את "מסת הרכוש שהניח אחריו המנוח"." מכאן עולה שעיזבון הוא מונח מילולי בלבד, שמשמעותו היא כל מה שמותיר אדם לאחר מותו. בתור שכזה עיזבון אינו אישיות משפטית שיכולה לתבוע או לנקוט בהליך משפטי. מנהל העיזבון או יורשי המנוח הם אלה היכולים להגיש תביעה בשם העיזבון. אולם במקרה הנוכחי התביעה והבקשה הוגשו על-ידי מי שאינו מנהל העיזבון או יורשי המנוח אלא על-ידי העיזבון בלבד. במקרה זה העיזבון הוא התובע וזאת באמצעות באי-כחו שהם שני ילדיו ויורשיו היחידים. אמנם ילדי המנוח רואים את עצמם כמנהלי העיזבון מכח הוראת סעיף 121 לחוק הירושה , תשכ"ה-1965 אולם אף אם נתייחס כך לדברים הרי שהם לא ניסחו את כתב התביעה באופן בו הם תובעים בתור מנהלי העיזבון. כתב התביעה נוסח באופן שונה ממה שטענו ילדי המנוח. התביעה הוגשה על-ידי העיזבון ולא על-ידי מנהלי העיזבון או יורשי המנוח והם אף אינם רשומים בכותרת כתב התביעה בתור מנהלי העיזבון. מאחר והבקשה הוגשה על-ידי עיזבון, שכאמור הינו מונח מילולי שאינו אישיות משפטית, הרי שדי באמור לעיל כדי להוביל למסקנה שדין הבקשה להידחות. יתרה מזאת, אף אם הייתי מתעלם מהאמור לעיל ובוחן את הבקשה לגופה הייתי מגיע למסקנה שדין הבקשה להידחות. שהרי אף אם העיזבון היה רשאי להגיש את הבקשה, הרי שהוא לא עמד בנטל המוטל עליו לעשות את כל מה שניתן כדי לגייס כספים לתשלום האגרה מכל גורם אפשרי. נטל זה מוטל על עיזבון כפי שהוא מוטל על כל מבקש אחר המגיש בקשה למתן פטור מתשלום האגרה. ראו לענין זה את ע"א 794/89 דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, שם נקבע כדלהלן: "כשם שהתקנות הקובעות חובת תשלום אגרה אינן מבחינות - לעניין האגרה - בין מעמדם של בעלי דין שונים, כך אין כל יסוד לערוך הבחנה שכזו לעניין פטור מאגרה... מטרת התקנות היא לפתוח שערי בית משפט לכל בעלי הדין המתדיינים - בלי קשר למעמדם ולצורת התאגדותם - וכפועל יוצא מכך יש לפרש את התקנה בעניין פטור מאגרה באופן שתחול גם על בעל דין שאינו בשר ודם." מאחר וגם עיזבון נדרש למצות את כל האפשרויות לגיוס כספים מכל גורם אפשרי לצורך תשלום האגרה, הרי שיש לבחון את פוטנציאל גיוס כספים לתשלום האגרה מקרובי המנוח, כגון - מיורשיו שהם סביבתו הקרובה והטבעית. במקרה הנוכחי שני ילדי המנוח, שהם גם יורשיו היחידים, הם סביבתו הקרובה של העיזבון ועל-מנת לבחון את יכולת העיזבון לשלם את האגרה יש לבחון את יכולתם הכלכלית של יורשי המנוח לסייע בתשלום האגרה. ילדי המנוח רואים את עצמם פטורים מלסייע לעיזבון בגיוס כספים לתשלום האגרה משום שהם סוברים שהם זרים מבחינה משפטית לעיזבון וכי בשלב זה הם לא יורשים דבר אלא מנהלים את העיזבון ואוספים את נכסיו והם יוכלו לרשת אותו רק בתום הליך חלוקת העיזבון. איני מקבל סברה זו של ילדי המנוח משום שהיא מבוססת על טענה שגויה וזאת מאחר וילדי המנוח יורשים את העיזבון כבר עם פטירת המנוח ולא בתום הליך חלוקת העיזבון. ראו בעניין זה את האמור בספרו של פרופ' מ' קורינאלדי, שם, בעמ' 15, כדלהלן: "חוק הירושה , התשכ"ה-1965 פותח בהוראה כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו" (סעיף 1). הוראת יסוד זו קובעת את עקרון הנפילה המיידית של העיזבון ליורשים." ראו עוד בעמ' 24, שם, את הדברים הבאים: "המחוקק הישראלי אימץ את שיטת המשפט העברי בדבר עקרון הנפילה המיידית של נכסי המוריש לידי היורשים. משמעותו של סעיף 1 לחוק הירושה - "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו" - היא נפילתם המיידית של נכסי העיזבון ליורשים, בין יורשים על-פי דין ובין יורשים על-פי צוואה (סעיף 2 לחוק). נפילת העיזבון מהמוריש והזכייה בו על-ידי היורשים, חלות בעת ובעונה אחת - בשעת מותו של המוריש... יתרונותיה של שיטה זו, כפי שנכתב בהצעת חוק הירושה , התשי"ב-1952, "הם בהירות ופשטות"." ראו עוד בעניין זה את ע"א 181/67 טובה גרינשפן נ' ציון שרעבי ואח', פ"ד כ"א (2) 639,630 שם נקבע כדלהלן: "סבור אני איפוא שמותו של אדם אינו מוליד כל גוף משפטי או מעין-משפטי, אלא מביא רק להתעשרותו של היורש אליו עברו נכסי המנוח." יתרה מזאת, הטעם המצדיק והמחייב התחשבות ביכולתם הכלכלית של ילדי המנוח נעוץ בכך שבתור סביבתו הקרובה של המנוח, על ילדיו שהם גם יורשיו לסייע לו לשלם את האגרה. שהרי הם אלה אשר ייהנו מפירות ההליך המשפטי באופן בו יישארו בקופת העיזבון כספים וזכויות. כמו-כן, יכולה לצמוח ליורשים תועלת מעצם הגשת התביעה ומנקיטת ההליך המשפטי שהרי, גם לשיטת ילדי המנוח, עליהם להגיש את כתב התביעה כדי למנוע טענות מצד נושים ולפיהן יורשי המנוח לא נקטו הליכים למימוש נכסי העיזבון לרבות הגשת תביעה מטעמו. אין כל הצדקה שיורשי המנוח לא יסייעו לעיזבון, בתור סביבתו הקרובה של המנוח, בתשלום האגרה ואילו הנטל לתשלום האגרה ייפול על כלל הציבור למרות שבסופו של דבר יורשי המנוח הם אלה שייהנו מפירות ההליך ולא כלל הציבור. היתרון המושג באמצעות הגשת התביעה יעמוד לטובת היורשים בלבד והם אלה שייהנו מתוצאותיו, משום כך הם אלה הנדרשים לסייע בתשלום האגרה, אחרת העיזבון ייחשב כמי שלא עשה את כל מה שניתן כדי לגייס כספים לתשלום האגרה ומשום כך בקשתו לקבלת פטור מתשלום האגרה דינה יהא להידחות. 8. ילדי המנוח טענו שאין ביכולתם הכלכלית לשלם את האגרה. אולם הם לא הגישו מסמכים ואישורים המעידים על יכולתם הכלכלית כנדרש על-פי תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), כגון אישורים על הכנסותיהם לששת החודשים האחרונים ודפי חשבונות בנק שלהם לתקופה דומה וכיוצ"ב. אי הגשת המסמכים והאישורים נבעה בשל טענת ילדי המנוח שהם אינם צריכים לשלם את האגרה. בכל אופן גם על-פי מה שילדי המנוח העידו, בחקירתם הנגדית בנוגע למצבם הכלכלי, אין כדי לבסס החלטה למתן פטור מתשלום האגרה, משום שהם עובדים ומנהלים משרד לעריכת דין, הם בעלי הכנסות והם מחזיקים בשני רכבים ונראה שביכולתם לגייס כספים לתשלום האגרה. 9. דין הבקשה להידחות גם משום שעל-פי החומר שהוגש ועל-פי עדויות ילדי המנוח עולה שקיימים בעיזבון כספים מהם ניתן לשלם את האגרה. במסגרת דיון שהתקיים בהליך אחר אליו הפנו הצדדים (ת.א. 23185/04) הוחזרו לילדי המוריש כספים, מהם ניתן לממן ולוא חלק מסכום האגרה. בנו של המנוח נחקר אודות כספים אלה אך לא נתן תשובה מניחה את הדעת אודות גורלם. בנו של המנוח העיד שהכספים הוחזרו להם לפני שנים אחדות ונצרכו. אולם העובדה שחלפו שנים אחדות מאז שהכספים הוחזרו לילדי המנוח אין בה כדי להצדיק את אי קיומם היום ובכל אופן לא הוכח על-ידי ילדי המנוח עבור מה הוצאו הכספים במשך השנים. כמו-כן, התברר עוד שלעיזבון יש כספים בסך של כ-10,053.14 ש"ח, המופקדים בקרן השתלמות של הסתדרות הפקידים. ילדי המנוח לא הציגו צו לעיקול הכספים אלא הגישו פרוטוקול דיון בו הצהירו שיחזיקו בכספים ולא יעשו בהם דיספוזיציה. בכל אופן, ילדי המנוח לא נקטו בשום הליך כדי לקבל רשות מבית המשפט לשחרור ולוא חלק מכספים אלה לטובת תשלום האגרה בתיק זה. ילדי המנוח היפנו לפרטת העיזבון ובה פרוט כספי העיזבון אשר לטענתם מוחזקים בידי הנתבע 4 ולא ניתן לעשות בהם שימוש. אולם אין די בהפניה זו לצורך קבלת פטור מתשלום האגרה, משום שמדובר בפרטה ישנה שהוגשה בשנת 2005 שאינה מעודכנת. ילדי המנוח לא נקטו בשום הליך של חקירה יזומה ועצמאית מטעמם לגילוי כספים, זכויות ונכסי העיזבון. ילדי המנוח טענו עוד שבית המשפט כבר נתן לעיזבון פטור מתשלום אגרה בהליך אחר. אולם טענה זו אינה מבוססת, משום שההחלטה עצמה שניתנה ביום 23.2.06 קובעת באופן מפורש "כי מדובר בדחיית תשלום אגרה ולא בפטור מלא". מה עוד שההחלטה ישנה ואין היא משמשת ראיה לכאורה בדבר העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, בהתאם להוראת תקנה 14 (ד) לתקנות האגרות. ילדי המנוח ביקשו חילופית לאפשר להם לדחות את תשלום האגרה. נראה שבקשה זו נזנחה בסיכומיהם. בכל אופן דין בקשה זו להידחות משום שבתקנות האגרות אין עוד אפשרות להורות על דחיית תשלום האגרה. 11. מסקנת הדברים העולה מכל האמור לעיל היא שאין מקום לקבל את הבקשה על חלקיה השונים ומשום כך הוחלט, כאמור לעיל, לדחות אותה. 12. אין צו להוצאות. ניתנה היום כ"ה באייר, תשס"ט (19 במאי 2009) בהעדר הצדדים. משה כהן, רשםבית משפט השלום, ת"א-יפו אגרת בית משפטעיזבוןאגרה