הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירות של עשייה והחזקת לוח כדי לעשות בו העתקות מפרות של יצירה שיש עליה זכות יוצרים-עבירה לפי סעיף 3(1)(ו)לפקודת זכויות יוצרים,(להלן :" הפקודה"),בעבירה של התקנה לצרכי מכירה של ההעתקה מפרה של יצירה הנתונה לזכות יוצרים-עבירה לפי סעיף3(1)(א)לפקודה ובעבירה של מכירה בדרך מסחרית של העתקה מפרה של יצירה הנתונה לזכות יוצרים -עבירה לפי סעיף 3(1)(ב)לפקודה,כאשר הנאשמת הורשעה בעבירות הנ"ל ביחד עם סעיף 23(א) (2)לחוק העונשין תשל"ז-1977. על הנאשמת המצויה בפירוק עתרה להטיל קנס גבוה. בטיעוניה הפנתה ב"כ המאשימה לפסיקה וציינה כי הנאשמים הורשעו בעבירות שהינם מכת מדינה, שיש להם השלכה על יחסי החוץ של המדינה.חומרת העבירות באה לידי ביטוי בתיקון הפקודה ע"י החמרה בקנס שהועלה לסכום העולה על מליון ₪. הנאשמים הורשעו בביצוע עבירות הקלות לביצוע במשך מספר שנים והרויחו ממעשיהם מאות אלפי שקלים. מדובר בנאשמים שקבלו מענק מהמדינה לצורך יסוד ופיתוח הנאשמת כשלמנהלים אחריות מיוחדת בהיותם המנהלים , שהופקדו על יצור תוצרת הנתונה לזכות יוצרים ,הנאשמים גרמו נזק רב לבעלי הזכויות ויש להעדיף בעבירות כלכליות את האינטרס הציבורי על פני הנסיבות האישיות של הנאשמים. בית המשפט פסק: הנאשמים הורשעו כאמור ביצור מאות אלפי תקליטורים תוך הפרת זכויות יוצרים. אין להקל ראש בפגיעה בקנין הרוחני, בנזק הכלכלי שנגרם לבעלי זכויות היוצרים ובפגיעה ביחסי המסחר של מדינת ישראל . בענישה של הנאשמים יש ליתן ביטוי ל כך שיצור תקליטורים מפרי זכויות יוצרים הינו השלב הראשון בהפרת זכויות יוצרים של תקליטורים ואין להותיר את גינוים של העבירות בגדר מס שפתיים בלבד, לטעמי יש להוקיע את מבצעי העבירות ,אשר גזלו זכויות של אחרים ולנסות למגר את העבירות באמצעות הטלת עונשים כבדים שיהיה בהם כדי להרתיע ולהבהיר לכלל הציבור את חומרת העבירות והפגיעה בבעלי הזכויות ובמדינה. לפיכך מן הראוי היה להטיל על הנאשמים מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת, מאסרים על תנאי וקנסות גבוהים. יחד עם זאת, מצאתי בבואי לגזור את דינם של הנאשמים , שלא למצות את הדין עם הנאשמים1ו-2 ולא להטיל עליהם עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. מדובר בנאשמים נעדרי הרשעות קודמות שלא ביצעו עבירות נוספות מאז ביצוע העבירות בהן הורשעו, כשהעבירות בגינן הורשעו הנאשמים בוצעו בשנים 1996ל-1999, כתב האישום הוגש בשנת 2002 , ההליכים התנהלו שנים רבות וחלק ניכר מהמיוחס לנאשמים בכתב האישום המתוקן לא הוכח. בנוסף שקלתי לקולא שעל הנאשמים הוטל בהליך האזרחי לשלם ביחד ולחוד עם אחרים פיצוי בס"ך 5.8מליון ₪ לחברות התקליטים בגין הפרת זכויות יוצרים, ואת נסיבותיהם האישיותשל הנאשמים1ו-2 ,לרבות מצבם והבריאותי והכלכלי .עוד לקחתי לקולא ,שלא הוגשו כתבי אישום נגד אחרים ששמותיהם עלו במהלך הדיונים כמי שהפרו זכויות יוצרים. לאחר ששקלתי את עתירת ב"כ המאשימה להטלת עונשים שונים על הנאשמים 1ו-2 ובהתחשב בהיותו של נאשם 1 מנכ"ל הנאשמת והנאשם הדומיננטי בביצוע העבירות כעולה מהראיות שהובאו בפני,החלטתי שלא לגזור על נאשמים 1ו2 עונש זהה . לענין נאשמת 3 המצויה בפירוק לא מצאתי מקום לגזור עליה קנס בשיעור של 1 ₪ אם כי מצאתי להתחשב בכך שהיא מצויה בפירוק. זכויות יוצרים (הפרת)