העתק הקלטות שהוגשו כראיה

1. לפני בקשה אשר הוגשה על ידי התובעת, שלא לקבל את הקלטת והתמלול, שהוגשו על ידי המשיבה כראיות בתיק, ולחילופין ליתן למבקשת רשות להגיש תצהיר משלים מטעמה כראיה מפריכה. רקע 2. התובעת ילידת 1934 נפגעה בתאונת דרכים ביום 8.9.03. בכתב התביעה מבקשת התובעת כי המשיבים יפצו אותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בעקבות התאונה. 3. בתיק התקיימו מספר ישיבות קדם משפט ומונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. בתחום האורטופדי מונה ד"ר טנצמן, אשר העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור של 5%; בתחום האורולוגי מונה ד"ר גילון אשר העריך כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 5%. 4. מטעם הנתבעים הוגשה קלטת חקירה מיום 1.4.08 בצירוף תמלול של ההקלטה. כן צורף תצהירה של גב' דנה בן שושן, חוקרת פרטית, אשר ביצעה את השיחה (להלן: "החוקרת" או "גב' בן שושן"). 5. החוקרת נחקרה על ידי ב"כ התובעת בדיון שהתקיים ביום 14.1.09. 6. בבקשה זו טוענת התובעת, כי הקלטת והתמלול אינם קבילים. לטענתה, הוכח בפני בית המשפט, כי החוקרת אינה בעלת הכישורים, היכולת והידע הנדרשים על מנת להצהיר, כי ההקלטה עומדת במבחן הקבילות עפ"י סעיף 12 לפקודת הראיות תשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות"). כן היא טוענת לאי קבילות הקלטת לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"). קבילות טכנית 7. התנאים המוקדמים לקבילות סרט הקלטה נקבעו בע"פ 28/59 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יג, 1205, ופורטו בע"פ 869/81 מוחמד שניר ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(4) 169:- "... כדי שיהיה בידו של בית-המשפט להחליט על קבלת סרט ההקלטה, או התקליט, יש להוכיח או להראות תחילה קיומם של כמה תנאים מוקדמים, היינו: (1) כי המכשיר, או האמצעי האחר ששימש להקלטה, פועל כהלכה ועשוי לקלוט או להקליט דברים שנאמרו; (2) שהאדם אשר טיפל בהקלטה ידע את מלאכתו; (3) שההסרטה או ההקלטה מהימנים ונכונים; (4) שלא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות; (5) זיהוים של המדברים שקולותיהם נקלטו; (6) שהדברים נאמרו והעדות הוגדה מרצונו הטוב של המדבר ללא כפיה וללא פיתוי" 8. לטענת התובעת החוקרת אינה טכנאית של מכשירי הקלטה ו/או אינה מומחית לטכנאות קול ולפיכך אינה מסוגלת להבטיח שהקלטת אותנטית. עוד טוענת התובעת, כי הצהרת החוקרת לפיה "קלטת זו נשמרה במשרדנו במקום המיועד לכך" אינה אלא אמירה סתמית וערטילאית ולא ניתן להבין ממנה היכן נשמרת הקלטת ולמי יש ולמי אין גישה "למקום המיועד לכך" . 9. לאחר שעיינתי בתצהיר ובעדותה של החוקרת בבית המשפט התרשמתי, כי האמצעי הטכני - מכשיר ההקלטה אכן מביא את הדברים כהוויתם וכפי שיפורט להלן יש מקום לקבל את התמליל והקלטת כראיה. 10. הדרישות הטכניות - מכאניות לקבילות קלטת מוסדרות בשלושת הכללים הראשונים: טיב המכשיר, מיומנותו וכשירותו של מי שמטפל במכשיר ובכך שההקלטה משקפת נכונה את אשר יכול היה להיקלט. 11. החוקרת העידה בתצהירה, כי היא בדקה ווידאה את תקינות מכשיר ההקלטה בו היא עשתה שימוש לפני תחילת ההקלטה וכי היא מצאה כי המכשיר תקין. עדות זאת לא נסתרה על ידי התובעת ולא הוכח כי מכשיר ההקלטה היה מקולקל בעת ההקלטה וכי זה לא עבד כנדרש. 12. החוקרת העידה כי היא בעלת רישיון פרטי לעסוק כחוקרת החל משנת 2000 או 2001. לכאורה אין צורך בהכשרה מקצועית מיוחדת להפעלת מכשיר הקלטה, והחוקרת אינה צריכה להיות טכנאית של מכשיר הקלטה לצורך זה. לפיכך ולאור מיומנותה של החוקרת כאמור גם התנאי השני התקיים. 13. מהימנות ההקלטה - מעיון בתמליל הקלטת עולה, כי קיימת התאמה טובה בין הפרטים האישיים השונים של התובעת ובעלה, עיסוקיה והפרטים השונים הקשורים למצבה המשפחתי כפי שהם באים לידי ביטוי בקלטת למציאות. בשלב זה אין בפני ראיה שההקלטה אינה אותנטית וכי תוכנה של הקלטת הוא פרי טיפול ושינוי זדוני בהקלטה באופן שפוסל את קבילותה. 14. התובעת אינה מכחישה כי היא שוחחה עם החוקרת. בתצהיר המשלים, אשר צורף לטיעונים המשלימים בעניין קבילות הקלטת, מתייחסת התובעת לשיחה זו תוך שהיא מספקת הסברים והשלמות לעניינים שונים שעלו במהלכה. מכאן שאין חולק כי הקלטת "מהימנה ונכונה". 15. החוקרת העידה כי הקלטת נשמרה במשרד החקירות מיום החקירה במקום המיועד לכך וכי מיום ההקלטה ועד היום לא נערכו כל שינויים ו/או עריכות בקלטת. ב"כ התובעת לא חקר את גב' בן שושן בעניין זה ועל כן ולאור הימנעותו כאמור לא מצאתי לקבל את טענותיו בעניין זה כעת וכך הרי שגם התנאי הרביעי התקיים. 16. קיומו של התנאי החמישי המדבר על זיהויים של המדברים שקולותיהם נקלטו אינו עוד במחלוקת והסכמת התובעת בעניין זה מוצאת את ביטויה גם בתצהיר המשלים שהוגש במצורף לטיעונים המשלימים מטעמה. 17. התנאי השישי קובע כי על הדברים להאמר מרצונו הטוב של המדבר ללא כפייה וללא פיתוי. במסגרת מבחן זה אין לפסול דברים שהושמעו על ידי נחקר בלי שידע שהוא מוקלט רק בשל כך שלו היה מודע להקלטה לא היה אמרם. בחקירתה, הציגה עצמה החוקרת כמשווקת של חומרי ניקיון. החוקרת הציעה לתובעת חבילה של מוצרי ניקיון בחינם לצורך ניסיון. 18. לאחר שקראתי את תמליל השיחה לא התרשמתי, כי דבריה של התובעת נאמרו תחת כפייה ו/או בעקבות פיתוי. אין מחלוקת כי התובעת נשאלה כמה פעמים בשבוע היא מנקה את הבית ואולם התרשמותי היא, שתשובותיה ניתנו באופן ספונטני ולא כתוצאה מפיתוי. בפני התובעת פתוחה הייתה הדרך שלא להענות לשיחה של החוקרת אך היא בחרה מרצונה להוסיף ולשוחח עמה. 19. מבלי שנשאלה על כך פירטה התובעת וסיפרה כי היא מטפלת בבנה המשותק וכי בכוונתה לצבוע לבד את קירות הבית לקראת חג הפסח. אין ספק כי החוקרת נטעה בלב התובעת תחושה כי היא מתרשמת מיכולותיה. כן ייתכן מאד כי עובדה זו דרבנה את התובעת להוסיף ולהתפאר (אולי בצורה מוגזמת) בפעילותיה. יחד עם זאת אינני סבורה כי דרבונים אלה מצד החוקרת מהווים "פיתוי" אשר יש בו כדי להביא לפסילתה של הראיה. 20. יש לזכור, כי המגמה המסתמנת בדיני הראיות מדברת על מעבר מכללים נוקשים של קבילות למבחנים גמישים של משקל ומהימנות, תוך העדפת השיטה הבוחנת את הראיה לגופה (ראה: ע"א 3038/05 מומחמד מתקאל זידאן נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון. 21. הפסיקה לא ראתה פגם בהפעלתם של סוכנים על ידי המשטרה, במטרה לדובב חשודים. החלטתה של המשטרה להיעזר במדובב הוכרה ככורח המציאות בה לא אחת נוטה חשוד לפתוח את סגור ליבו בפני מי שעצור עמו ולהימנע מכך בחקירה בפני איש מרות. הפעלתם של סוכנים בדרך זו תורמת לחשיפתן של עבירות והעמדתם של עבריינים לדין (ראה: ע"פ 7951/98 ג'ון ולנסיה נ' מדינת ישראל. 22. בפסק הדין בעניין ג'ון ולנסיה הנ"ל היה ער כבוד השופט א' א' לוי לסכנה כי מדובבים, אשר לרוב אינם אנשי חוק, ינסו לא אחת להפליל גם את מי שלא חטא:- "המציאות מלמדת עוד, שסוכנים בדרך כלל אינם אנשי חוק, ולעיתים קרובות ההפך הוא הנכון, ומדובר בעבריינים המבקשים לקנות את חירותם או לזכות בפטור מהעמדה לדין, כגמול על פעולתם להשגתן של ראיות מפלילות כנגד אחרים. במצב זה מנקר לא אחת החשש בלב, שהמדובב בלהטו לזכות בהטבות שהובטחו לו, לא יהסס להפליל גם את מי שלא חטא, וזוהי סכנה שבית המשפט צריך להיות מודע לה, על מנת שלא להיתפס לתוצאה שגויה. אך עניין זה מתייחס למשקל עדותו של המדובב ומהימנותה, ולא לקבילות עדותו כראייה, שהרי מכוח מצוות המחוקק, הכל כשרים להעיד. 23. בשים לב למגמת הפסיקה כאמור ומתוך השוואה למשפט הפלילי בו, כאמור מקבל בית המשפט, עדות של סוכן מדובב ורואה בה ראיה קבילה, לא מצאתי כי, בנסיבות המקרה שלפנינו, תמליל החקירה והקלטת לא עומדים בתנאים, אשר הותוו בפסיקה לצורך קבילותם ואני סבורה, כי יש לראות בשאלת העדר פיתוי, אשר הועלתה במסגרת המבחן השישי, שאלה של משקל ולא של קבילות. משקלה של הראיה יבחן בשים לב למכלול הראיות והעדויות שיובאו בפני בהמשך והשתלבותה של ההקלטה עם עדויות אלה. אי קבילות מהותית 24. התובעת מוסיפה וטוענת לאי קבילות מהותית נוכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות הקובע, כי:- "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה." לטענתה של התובעת הקלטת הושגה בדרך מבזה, תחבולנית, תוך רמיסת כבודה של התובעת ולפיכך אין לקבלה. 25. המשיבים מנגד טוענים, כי משהגישה התובעת תביעתה כנגד הנתבעים היא אינה יכולה לבוא בטענה כי פרטיותה נפגעה נוכח הקלטת השיחה עימה. לטענתם, "כשם שזכאים הנתבעים לעיין בתיעוד הרפואי הנוגע לתובעת ולעברה כך רשאים הנתבעים לבחון את נבכי שקריה של התובעת ולהציגם לדיעת בית המשפט הנכבד..." 26. לאחר שעיינתי בחומר נשוא הבקשה לא מצאתי, כי חקירתה של התובעת על ידי החוקרת מהווה פגיעה בעקרון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות. 27. בעניין זה מקבלת אני את עמדת המשיבים, כי משהגישה התובעת תביעתה כנגד הנתבעים הרי שהיא אינה יכולה לבוא בטענה כי פרטיותה נפגעה נוכח הקלטת השיחה עימה. מרגע שהגישה התובעת תביעה רשאית חברת הביטוח להתגונן ולפעול להפרכתה. הטיעון אשר הובא לעיל לעניין הפעלת חוקרים מדובבים במשפט הפלילי, מתאים ונכון גם כאן. כך גם מקום שהתובעת הייתה מבקשת לשמור על פרטיותה - יכלה לסרב לדבר עם החוקרת ו/או עם מי שהיא הבינה שהיא מדברת איתו. מכאן שאין מדובר בהאזנה אסורה על פי חוק, היינו חוק האזנות סתר, התשל"ט-1979 ולא על פי חוק הגנת הפרטיות. 28. מעבר לכך יש וראוי להעמיד לרשות המבטחים כלים יעילים לחשיפת האמת בבית משפט. מדובר בצורך לעשיית צדק בין בעלי הדין הספציפיים וכדי להגן על כיסו של הציבור בכללו, המממן את הפרמיות הנגזרות מכלל הפיצויים המשולמים לנפגעי תאונות דרכים (ראה דבריו של כבוד השופט ג' קלינג כפי שהם מובאים ברע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ. הפרת כללי האתיקה 29. לסיום מוסיפה התובעת וטוענת כי החוקרת ומשרד החקירות הפרו את תקנה 3(3) לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), תשל"ג - 1972, אשר קובעת, כי "חוקר פרטי לא יתחזה כשליחו של אדם פלוני או כמי שפועל מטעמו". לטענתה של התובעת החוקרת התחזתה למשווקת של מוצרי ניקיון ושיקרה באוזניה של התובעת. בכך עברה לטענתה של התובעת, החוקרת על איסור התחזות שבתקנה 3. 30. מאחר ואין בהפרתם של כללי האתיקה מצדה של החוקרת כדי לשלול את קבילותם של הקלטת והתמליל ומכיוון ששאלת משקלה של הראיה מכל מקום ייבחן בהמשך לא מצאתי מקום להידרש לטענה זאת. הגשת תצהיר משלים 31. לחילופין מבקשת התובעת לאפשר לה להגיש תצהיר משלים מטעמה כראיה מפריכה. 32. בין השאר טוענת המבקשת, כי מתצהיר החוקרת עולות ראיות מפתיעות חדשות כאילו היא ממשיכה כיום לתפור שמלות כלה ולעסוק בהכנת תכשיטים מחרוזים. 33. לטענתה של המבקשת טענות אלו הובאו לידיעתה רק לאחר העדת עדי התובעת, במהלך דיון ההוכחות ולא נכללו במסגרת תצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעם הנתבעות קודם לדיון זה. 34. המשיבים מתנגדים לבקשה בכל תוקף. לטענתם אין מדובר כלל בראיה מפריכה אלא בחידוד והשלמה לתצהיר הקיים. המשיבים מדגישים כי כבר במועד הגשת תצהיר העדות הראשית היה על התובעת לעשות כל שביכולתה כדי לבסס את טענותיה השונות ואין לאפשר לתובעת ליתן הסבר להאדרת נזקיה ולשקרים שעלו בתצהירה המקורי ובחקירה הנגדית. 35. סמכותו של בית המשפט להורות על הגשת תצהירים כעדות ראשית אינה משנה את דרך הדיון בעת שלבי הדיון על פי תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639, 642), ולפיכך אין להתיר הגשת תצהיר מטעם התובע לאחר שתצהירי הנתבעת כבר הוגשו. התרת הגשת התצהיר הנוסף מטעם התובע בשלב זה עלולה לגרום נזק של ממש לנתבעת בהגנתה (ראה בר"ע 81/92 פישוף נ' כהן, פ"מ תשנ"ב(3) 43, 44; בר"ע (ת"א) 14123/96 קרנית קרן לביטוח נפגעי תאונות דרכים נ' דה פאו (לא פורסם)). 36. כאמור על בעל דין להגיש את ראיותיו כמקשה אחת, ואולם במקרים יוצאים מן הכלל, יתיר בית המשפט לבעל הדין שפתח בהבאת הראיות להביא ראיות נוספות כדי לסתור את טענותיו או את ראיותיו של הצד שכנגד. (ראה תקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984; א. הרנון דיני ראיות עמ' 129, 130). "... תקנות הדיון מורות "שבית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות בטרם יסכם הנתבע את הפרשה..." המבחן העיקרי הוא נטל ההוכחה. עניין שהתובע נושא בנטל להוכיחו, אין מתירים לו לדחות את הבאת הראיות לגביו באמצעות עדות מפריכה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד". א. הרנון, שם בעמ' 130. 37. הבאת ראיות מפריכות אין מטרתה שיפור עמדות והשלמת החסר ע"י הצד שעליו מוטל נטל ההוכחה להוכיח תביעתו. לעניין זה ראה דבריו של כבוד הש' עוני חבש בבש"א 195/98 (י-ם) מעאיטה מאטמה נ' גלינה אלכסנדר ואח' , פורסם בפדאור 98(9) 222 המסכם את ההלכה: "בע"א 73/49 ויסברג נ' חברת מיסדי חדרה, פ"ד ד' 780,776 קובע השופט זילברג: "כלל גדול הוא בדין: המתחיל בראיות אומרים לו: גמור, והוא חייב למצות את ראיותיו עד תומן... כלומר: להגישן "חבילה אחת" תוך פרשת הראיות שלו, ואינו רשאי לפלגן ולשייר את מקצתן לאחר סיום פרשת יריבו. כאשר נטל ההוכחה מוטל על תובע אין מתירים לו לפלג ולשייר את מקצת ראיותיו עד לסיום פרשת יריבו (ראה דברי השופט זלברג בע"מ 73/49; שם ע' 780, ע"א 232/59 בסוביץ נ' גפן פ"ד יד' 2136, 2138), אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד (ראה ע"א 207/51 "אגד" נ' ברנדס, פ"ד ו' 1089, 1100)". ובהמשך: "תקנה 158(א) הנ"ל לא נועדה לשפר עמדות לאחר סיום שלב הבאת ראיותיו של התובע". וכן ראה כבוד הש' זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית בעמ' 507 ואילך. 38. לאחר שעיינתי בתצהיר הנוסף אותו מבקשת התובעת להגיש לא התרשמתי, כי יש בתצהיר התייחסות לטענות חדשות, אשר נולדו אך ורק בעקבות הגשת תמליל החקירה וחקירת החוקרת והפתעתה של התובעת מהאמור בהם. מדובר בנושאים ובשאלות הנוגעים לתפקודה של התובעת בעקבות התאונה, שאלות אלה עמדו במחלוקת בין בעלי הדין והתובעת ידעה כי הנטל להוכחתן מוטל על כתפיה. 39. התובעת נחקרה נגדית ועומתה עם חומר החקירה כאמור. התובעת נשאלה לגבי היקף עבודות התפירה שהיא עושה; לגבי הנטען, כי סיפרה לחוקרת שהיא מנקה את הבית בעצמה; ולגבי עבודות הצביעה בבית. יצויין כי לאחר חקירתה הנגדית של התובעת נערכה גם חקירה חוזרת לב"כ התובעת אשר יכול היה לחקור את התובעת גם על דברים אלה ולהשלים את מה שהיה ראוי להשלים. 40. לסיכום, אינני רואה בתצהיר המשלים של התובעת עדות הזמה או ראיה מפריכה ולפיכך אינני סבורה, כי נתקיימו התנאים הקבועים בפסיקה להתרת הגשתו. 41. המזכירות תמציא העתק החלטתי לב"כ הצדדים. ניתנה היום י"ב באייר, תשס"ט (6 במאי 2009) בהעדר הצדדים. ח. וינבאום וולצקי, שופטת הגשת ראיותהקלטה