שימוש חורג במחסן חקלאי שהוקם ללא היתר 1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום, ושבמהלך הדיון, ובטרם השיבו הנאשמים לאישום, ובטרם העלו טענות מקדמיות, תוקן כתב האישום בהסכמה, לפיו מייחסת המאשימה לנאשמים, עבירה של שימוש חורג ללא היתר, בכך שהנאשמים עושים שימוש למגורים במבנה בשטח של כ- 100 מ"ר (להלן: "שטח המבנה"), מבנה המוקם על קרקע חקלאית מוכרזת עפ"י ילקוט הפרסומים 1445 מיום 18.4.68, שימוש חורג מתכנית, במובן זה שאין תוכנית החלה על המקום; ולנאשם 2 מייחסת המאשימה, נוסף לכך, שהוא הציב קרוואן העשוי מפח בשטח של 35 מ"ר (להלן: "הקרוואן"), עבירות על סעיפים 145, 204(א), (ב) ו- (ג), 208, וסעיף 156 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965, ובניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק הנ"ל; 2. בפתח הדיון בישיבת יום 13.1.09, העלה הנאשם 1, ונאשם 2 ביקש להצטרף, טענות מקדמיות, שסעיף 4 לעובדות כתב האישום אינו מגלה עבירה; עוד טוענים הנאשמים, כי הכרזת השטח קרקע חקלאית, אין בה כדי לחולל על המבנה המוקם על השטח, כך שגם אם השימוש הנעשה במבנה הוא מגורים, אינו מהווה שימוש החורג למטרת המבנה. המדובר במבנה, הקיים מזה כמאה שנה, שבעבר הושכר לדיירים שונים, ולאחרונה לנאשם 2, ומעולם לא הועלתה טענה כנגד השימוש הנעשה במבנה; הנאשם 1 ביקש להעלות טענותיו בכתב. ב"כ המאשימה הסכים, וביהמ"ש הורה על כך. הטענות המקדמיות ותשובת המאשימה הוגשו בכתב, ולטענות צורפו מסמכים ומוצגים רבים. 3. טענות הנאשמים הנאשמים העלו בטיעוניהם שבכתב שלוש טענות, שיש בהן, לדעתם, כדי להביא לביטול כתב אישום, אותן אביא ואתייחס אליהן, ולתגובת ב"כ המאשימה אחת לאחת. הטענה הראשונה: עניינה בפגם או פסול בכתב האישום: בכתב האישום המתוקן נטען, כי אין תוכנית החלה על המקום. הנאשמים טוענים, כי על המקום נשוא כתב האישום חלות שתי תוכניות: האחת: תוכנית מיתאר מקומית חדרה, חד/1, אשר אושרה סופית בוועדה המחוזית לבנין ערים מחוז חיפה והשומרון, ופורסמה בצו בעיתון הרשמי ביום 3.9.41 ע"י הנציב העליון, שהעתק ממנה צורף לטיעוני הנאשמים בנספח א'. השנייה: תוכנית מיתאר ארצית, הכוללת הוראות של תוכנית מפורטת תת"ל 4/6,3 אשר פורסמה למתן תוקף ברשומות ביום 7.9.05 ב.פ. 5434, שהעתק ממנה צורף בנספח ב'. הנאשמים טוענים, שמשיש תוכניות החלות על המקום חד/1 ותת"ל 4/6,3 בניגוד לנטען בכתב האישום, ברי כי נפלו בכתב האישום פגמים, הנוגעים הן ליסודות העבירה הנטענת ונסיבות ביצועה, לכאורה, והן להוראות החיקוק, יש לבטל כתב האישום. 4. בתגובת ב"כ המאשימה נטען, כי מדובר בטענה עובדתית, שבבוא העת תוכיח המאשימה, כי התוכנית חד/1 אינה חלה על המקרקעין נשוא כתב האישום. כמו כן, תוכיח המאשימה, כי התוכנית הארצית תת"ל 4/6,3 אינה מעלה ואינה מורידה לעניין שבפנינו, שכן לא ניתן להוציא ממנה ומכוחה היתרי בנייה (מלבד היתר לדרכים), ואין מדובר בתוכנית לצורכי סעיף 146 לחוק התכנון והבנייה. מעיון בתשריט התוכנית חד/1 ניתן ללמוד, כי הגוש 10040 נמצא מחוץ לגבולות התוכנית, והמקרקעין נשוא האישום בגוש 10039 נמצאים מתחת לגוש הנ"ל, ובוודאי שהם נמצאים מחוץ לגבולות איזור בנין ערים עפ"י תשריט התוכנית. העתקי התשריטים צורפו ע"י ב"כ המאשימה כנספחים א' ו-ב'. עוד טוען ב"כ המאשימה, כי מפסיקת ביהמ"ש בע"א 8328/99 של ביהמ"ש העליון, על פס"ד שניתן בעת"מ 100/99 דר' חיים קופלמן והוועדה המחוזית לתכנון ובנייה נגד יהודית דגני, נקבע כי בהעדר תוכנית, אין מוסדות התכנון רשאים ליתן היתר לשימוש חורג בקרקע חקלאית למטרה לא חקלאית. באשר לתחולת תוכנית על המקום, קבע ביהמ"ש העליון בפסה"ד בערעור האזרחי הנ"ל, כי אין חולק, כי אין תוכנית מתאר החלה על החלקה נשוא הדיון. יצויין, שהעתירה המינהלית בעת"מ 100/99, ופסה"ד של כב' סגן הנשיא, השופט ברלינר, נתקבלה העתירה שהוגשה על החלטתה של הוועדה לתכנון ובנייה חיפה, כך בוטלה החלטה תוך מתן הוראה, כי החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה - חדרה, המאשרת השימוש החורג למגורים של בני משפחת הנאשם הראשון לתקופה של 3 שנים, באישור הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים. באשר לתוכנית המתאר הארצית, הרי מטרתה של תוכנית זו לקבוע הוראות להתוות דרכים, תכנון מבני דרך, תוך הטלת מגבלות בנייה על שטחים הגובלים בכביש. אין מדובר בתוכנית לצורכי ביצוע הסעיף 146 לחוק, המאפשר לוועדה להתיר שימוש חורג, שכן אין מדובר בתוכנית בנין עיר, ומשכך אין קיומה של התוכנית מעלה או מוריד לעניין השימוש החורג בקרקע החקלאית. 5. קיומה או אי-קיומה של תוכנית החלה על המקום, אינו פרט, שיש בו כדי להעיד על פגם בכתב האישום; לטענת המאשימה, אין בנמצא תוכנית החלה על המקום, ובכל מקרה אין תוכנית שמכוחה ניתן להתיר את השימוש החורג, כנטען בסעיף 4 לעובדות כתב האישום המתוקן; בכתב האישום הועלתה טענה עובדתית, אותה חייבת המאשימה להוכיח; הנאשמים טוענים, כי בפועל קיימות שתי תוכניות החלות על המקרקעין נשוא כתב האישום, מחלוקת עובדתית שיש להכריע בה במסגרת שמיעת פרשת התביעה; במקרה הנוכחי טוענת המאשימה, שגם אם קיימות שתי תוכניות, האחת - חד/1 אינה כוללת שטחי המקרקעין נשוא האישום, והנכס נותר מחוץ לגבולות התוכנית, ואילו התוכנית הארצית עוסקת בהתוויית דרכים, ואיננה תוכנית בנין עיר, המאפשרת לגזור ממנה תוכניות מפורטות, להתיר השימוש החורג; אין ביהמ"ש נדרש בשלב זה להכריע במחלוקת העובדתית, דבר המחייב שמיעת ראיות, ואולי אף מומחים המצויים ברזי התוכניות. על כן, זה המקום לדחות הטענה המקדמית, ואני דוחה אותה מכל וכל; 6. הטענה השנייה, כאמור עניינה בכך, שהעובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה; הנאשמים טוענים במסגרת פרק זה, כי כל התוכניות החלות על הקרקע נשוא כתב האישום, כוללות סעיפי "שימור דינים", כך שכל תוכנית משמרת את הייעוד והשימוש המותרים במבנה שנבנה עובר למתן תוקף לתוכניות אלו. עוד טוענים הנאשמים, כי המבנה נשוא כתב האישום נבנה כדין שנים קודם לאישורה של התוכנית חד/1, ועל פי ייעודו המקורי, השימוש שנעשה בו מותר, וכתב האישום אינו קובע אחרת. ההכרזה שפורסמה ב י..פ 1445 מיום 14.4.08 איננה חלה על המבנה, כי אם על הקרקע, כתב האישום אינו מפרט כי נעשה בקרקע שימוש הנוגד את ייעוד הקרקע עפ"י ההכרזה, ולהוראות התוספת הראשונה לחוק התכנון והבנייה, הנאשמים מפנים לנוסח סעיף 5 בתוספת הראשונה, בהשוואה להגדרת "בנין" בסעיף 1 לחוק, ניתן לקבוע כי העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה על סעיף 156 לחוק; הנאשם נמצא סומך על שנקבע בפסק דין שבע"פ 5778/93 מרדכי דגני נ. מ"י תק-על, 95(2)1410, ע"י כב' הנשיא, השופט שמגר, המשנה לנשיא א. ברק והשופטת טובה שטרסברג כהן, ששם נקבע, כי ההכרזה על קרקע חקלאית אינה יכולה לפגוע במעמדו של בנין המוצב עליה שנבנה כדין, עוד מלפני ההכרזה. ביהמ"ש קובע, כי אין לשלול רטרואקטיבית זכותו של אדם למקום מגוריו, כאשר מעמדו המשפטי של מקום המגורים, בתור שכזה, היה חוקי עובר להכרזה. ההכרזה משפיעה במקרה האמור על הקרקע מסביב לבית, והשימוש בה , אך כאמור, לא על המשך השימוש בבית כמקום מגורים, ובמילים אחרות, הכרזה על קרקע כחקלאית אינה פועלת כהפקעה לגבי כל מבנה שנבנה כדין, ואשר נמצא בשטח אשר עליו חלה ההכרזה. אם המבנה היה מיועד כדין למגורים, אין בהכרזה על קרקע חקלאית כדי לחייב את המתגורר בבית בנקיטת צעדים משפטיים להתרת המשך המגורים, יהיה זה בגדר בקשה לשימוש חורג או בגדר בקשה להיתר אחר כלשהו. מכאן מבקשים הנאשמים ללמוד, כי אין בכתב האישום לייחס לנאשמים עבירה; 7. מנגד, טוען ב"כ המאשימה, שבפסה"ד ברע"פ 5778/93 מתייחס למבנה שנבנה כדין, בטרם הוכרזה הקרקע כקרקע חקלאית, ומכאן שאין בהכרזה כדי להפקיע את חוקיות השימוש במבנה; החלטת ביהמ"ש מתייחסת למבנה, שלגביו הובאו ראיות, כי הוא נבנה כדין, נסיבות שאינן קיימות במקרה שלפנינו. בענייננו, המאשימה מבקשת להוכיח במסגרת שמיעת הראיות בתיק, כי אין מדובר במבנה שהוקם עפ"י דין למטרת מגורים, המבנה הוקם ע"מ לשמש מחסן לאיחסון כלי עבודה. משום כך, אין מה שנפסק שם ישים בענייננו, אין מדובר במקרים דומים. המאשימה תבקש להוכיח, כי המבנה נשוא כתב האישום אינו מותר לשימוש למגורים, ושימוש זה הינו בניגוד להוראות הסעיף 156 לחוק, והוראות התוספת הראשונה לחוק, שעניינה שימוש בקרקע חקלאית. ב"כ המאשימה מפרט בתגובתו נסיבות הגשת הבקשה ע"י הנאשם 1, לרישוי חממה לגידולים חקלאיים, מחסן וחדר פיקוד חשמל, ובבקשה סימן הנאשם את המבנה נשוא האישום כמבנה ישן - מחסן לכלי עבודה, וכי למבנה אין היתר בנייה - בשונה מהמקרה שנדון ברע"פ 5778/93 הנ"ל. 8. כעולה מהטענות המקדמיות של הנאשמים, ומתגובת ב"כ המאשימה, מדובר במחלוקת עובדתית המחייבת הוכחה וליבון, שבאם לא יוכחו הטענות בכתב האישום, יזוכו הנאשמים מהמיוחס להם בכתב האישום. סעיף 156 (א) לחוק התכנון והבנייה קובע לאמר: "156 . (א) לא ישתמש אדם בקרקע חקלאית, אלא בהתאם לאמור בתוספת הראשונה". התוספת הראשונה לחוק התכנון והבנייה הקימה את המוסד "הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים"; הוועדה רשאית להכריז בהודעה ברשומות... כי קרקע פלונית תהיה קרקע חקלאית (סעיף 5 לתוספת). לא יינתן על ידי מוסד תכנון היתר לבנייה או לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא חקלאית, אלא בהתאם לתוכנית שנתמלאו בה הדרישות של סעיף 6, או אם הסכימה לכך הוועדה. בתוספת מוגדרת "מטרה לא חקלאית" כבנייה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים (סעיף 7(ב)). שימוש חורג בקרקע חקלאית טעון אישור הוועדה ואישור הוועדה המחוזית (סעיף 7 (ג)). מכאן, ולנוכח העובדה שהשימוש הנטען ע"י המאשימה בכתב האישום הוא מגורים, שימוש החורג את ייעודי הקרקע המוכרזת כקרקע חקלאית, ובהעדר היתר לשימוש חורג זה, ומאחר וסעיף 204 לחוק מגדיר מבצע עבודה, או משתמש במקרקעין בלא היתר, כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה, כאל מי שעובר עבירה, אין מנוס, אלא לדחות טענת הנאשמים המקדמית, שעובדות כתב האישום אינן מהווות עבירה. 9. הטענה השלישית, והאחרונה בטענות הנאשמים המקדמיות, בדבר היות ההליך הפלילי עפ"י אישום זה עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. הנאשמים טוענים, כי בנסיבות המקרה, עומדת לנאשמים הגנה מן הצדק, הן עפ"י מבחן הפסיקה, והן עפ"י הוראות סעיף החוק - חוק סדר הדין הפלילי, סעיף 149(10). הנאשמים טוענים, כי כתב האישום הוגש, כשהוא כולל פגמים, לרבות טענות שאינן מבוססות בדבר העדר תוכניות החלות על הקרקע, ולטענתם, לפחות שתי תוכניות חלות על המקום, התוכנית חד/1 והתכנית הארצית . עוד טוענים הנאשמים, כי המאשימה, ללא צורך, הגישה כתב אישום, שעובדותיו אינן מהוות עבירה על החוק; הנאשמים טוענים, המדובר בשימוש במבנה הקיים מזה מעל ל- 100 שנה, ומאז שנקנו המקרקעין ע"י הנאשם הראשון, מזה מעל ל- 30 שנה, המבנה היה בשימושם של שוכרים רבים, והמאשימה לא מצאה לנכון לאכוף את הוראות החוק; הגשת כתב האישום מהווה רדיפה אישית של הנאשם, התעמרות וניהול המשפט כנגד הנאשמים, יש בו משום התנהלות והתנהגות שערורייתית, שהדעת אינה סובלתה. ועל כן מבקשים הנאשמים לבטל כתב האישום; 10. מעיון בטענות המקדמיות, ובתגובת ב"כ המאשימה, ולאור האמור לעיל, סבורני כי אין בהגשת כתב האישום משום התעמרות בנאשמים; כתב האישום מייחס לנאשמים שימוש חורג במחסן חקלאי שהוקם ללא היתר כמבנה למגורים, בניגוד לייעוד הקרקע עפ"י הכרזתה בילקוט הפרסומים; כמו כן, מייחסת המאשימה לנאשם השני הצבת מגורון ללא היתר בנייה על שטח המוכרז כקרקע חקלאית; 11. על כן, אני דוחה הבקשה לביטול כתב האישום; ומורה לנאשמים להשיב לכתב האישום המתוקן; חקלאותשימוש חורגמחסן