א. הרקע ותיאור ההליכים שעד כה 1. לפניי התנגדות לביצוע שטר (בש"א 11141/08) ובקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות (בש"א 11142/08). 2. המשיבה, חברה העוסקת בנכיון שיקים, הגישה נגד המבקש בקשה לביצוע שטר, בקשר לשני שיקים שווים בסכום של 20,018 ₪ כל אחד (תיק הוצל"פ ת"א 01-65858-07-6). המבקש הגיש התנגדות לבקשה לביצוע שטר, ובקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ ולהעברת הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית, ולחלופין, בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות. בקשות אלה נתמכו בתצהיר של המבקש. המשיבה הגישה תגובה לבקשות הנ"ל, שאליה צורפו תצהיר של השליחה, אשר בצעה את מסירת האזהרה, ותצהיר של דוד מאור, מנהל המשיבה. ראש ההוצאה לפועל בת"א העבירה את הדיון בבקשות לבימ"ש השלום בת"א (החלטה מיום 19.2.08). בימ"ש השלום הורה לעכב את הליכי ההוצל"פ בכפוף להפקדת 6,000 ₪ בקופת ביהמ"ש (החלטת הרשם מ. כהן מיום 26.2.08), ולהעביר את הדיון לבימ"ש זה, הוא ביהמ"ש המוסמך לדון בהתנגדות (פרוט' הדיון שהתקיים ביום 17.9.08 אצל כב' השופט א. שוורץ). 3. בדיון שהתקיים לפניי ביום 8.12.08 ויתרו הצדדים על חקירות המבקש והשליחה שמטעם המשיבה ביחס לנסיבות מסירת האזהרה וסיכמו את טענותיהם לעניין הבקשה להארכת מועד. בהתאם לאפשרות שניתנה להם בסוף אותו דיון, הגישו הצדדים פסיקה נוספת בסוגיה זו, והתיק הבשיל למתן הכרעה. ב. העובדות וטענות הצדדים 4. ההתנגדות הוגשה ביום 19.2.08. המבקש טוען כי מדובר באיחור של ימים ספורים מהמועד שנקבע לכך בתקנה 106 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979. לטענתו, עפ"י רישומיו ועפ"י זכרונו, האזהרה נמסרה לו ביום 28.1.08, וזאת בניגוד לרישומי המחשב בהוצל"פ, לפיהם הומצאה לו האזהרה כבר ביום 21.1.08. לטענת המבקש, מדובר, ככל הנראה, בטעות של השליחה שביצעה את המסירה, אך גם אם מדובר בטעות שלו הרי שמדובר בטעות אנוש בתום לב, ללא כל כוונה רעה, שגרמה לאיחור של כמה ימים בלבד, ולא גרמה נזק לזוכה. בנסיבות אלה, ולאור סיכויי ההגנה הטובים שיש לו, טוען המבקש כי יש לאמץ את הגישה המקלה, ולאפשר לו להגיש את ההתנגדות במועד שבו הוגשה. 5. לגופם של דברים טוען המבקש, כי שני השיקים נשוא הבקשה לביצוע שטר, נמסרו על ידיו לאדם בשם איציק איפרגן (להלן: איציק), יחד עם שני שיקים נוספים, עקב פנייה של אותו איציק לעזור לו לקבל מסגרת אשראי בבנק לצורך פתיחת עסק חדש. אותו איציק ביקש ממנו שהשיקים יישארו פתוחים, בטענה שהוא אינו יודע עדיין האם יפקידם בחשבונו הפרטי או בחשבון החברה שלו. המבקש הסכים, בכפוף לשני תנאים: התנאי האחד, כי לפני מועד פרעונו של כל שיק, יפקיד איציק לחשבונו של המבקש את סכום השיק במזומן, והתנאי השני, כי השיקים יופקדו אך ורק למשמרת בבנק, ולא לנכיון. מועד פרעונם של ארבעת השיקים שנמסרו היה בין החודשים נובמבר-דצמבר 2007, כאשר שני השיקים שנמסרו לביצוע הינם השיקים מהמועדים המאוחרים יותר. כנגד ארבעת השיקים שמסר, קיבל המבקש ארבעה שיקים נגדיים, בסכומים זהים לסכומי השיקים שמסר, שמועד פרעונם מוקדם בכמה ימים למועד פרעון השיקים שמסר. שני השיקים הראשונים שקיבל המבקש מאיציק, כובדו בבנק ולפיכך לא הייתה מניעה שאיציק יפקיד את שני השיקים הראשונים שקיבל מהמבקש. בשלב מסוים פנה למבקש אדם בשם דוד מאור, הודיע לו שאיציק ביקש לבצע אצלו נכיון של שני השיקים. המבקש הודיע לו שהוא מתנגד לכך, שכן הדבר מנוגד למה שסיכם עם איציק. המבקש התקשר גם לאיציק, וזה אמר לו ש"הכול יהיה בסדר". המבקש מוסיף וטוען כי מלבד שני השיקים הנ"ל, שבעבורם לא קיבל תמורה, חייב לו איציק 60,000 ₪, בעבור הלוואה שלא נפרעה (שני שיקים דחויים שנתן איציק למבקש בגין הלוואה זו, לא כובדו בבנק). לטענת המבקש, המשיבה אינה אוחזת כשורה, שכן ידעה מראש שאסור לה לנכות את השיקים, ובהתאם לסע' 29 לפקודת השטרות, עליה הנטל להוכיח שקיבלה את השטרות בתום לב ובעד ערך. 6. המשיבה טוענת כי אין להתיר את הגשת ההתנגדות במועד שהוגשה. לטענתה, האזהרה הומצאה למבקש ביום 21.1.08, כפי שנרשם במחשבי ההוצאה לפועל, וכפי שמצהירה השליחה שביצעה את ההמצאה. מדובר באיחור של יותר מימים ספורים, והמבקש לא הצביע על טעם מיוחד להארכת המועד. 7. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי השיקים נמסרו לאיציק במהלך עיסקה שעשה עם המבקש, ושבמסגרתה קיבל תמורה (שיקים נגדיים). כמו כן, מדובר בשיקים פתוחים, וטיבם של שיקים כאלה, להיסחר. המשיבה טוענת כי השיקים נוכו על ידיה, יחד עם שיקים נוספים שנמסרו לה ע"י איציק, ורק לאחר שחזרו כבלתי ניתנים לפרעון (עם ההערה נ.ה.ב.), יצר מנהלה קשר עם המבקש. באותה שיחה שאל המבקש מדוע הוגשו השיקים לנכיון ללא קבלת אישורו, ונענה כי אין חובה על המשיבה לקבל את אישורו לכך, כאשר מדובר בשיקים שעל פניהם נראים תקינים. גירסת המשיבה מוצגת כאן משום שהיא בחרה להציגה בפני בית המשפט. ואולם בשלב הדיון בהתנגדות לביצוע שטר, אין להיזקק לגירסה זו משום שבוחנים אך ורק את גירסת המתנגד וסיכויי ההגנה העולים ממנה. ג. דיון והכרעה 8. המועד להגשת התנגדות בבקשה לביצוע שטר קבוע בחיקוק (תקנה 106 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979). לפיכך, חלה על הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המאפשרת הארכת מועד שנקבע בחיקוק, רק מ"טעמים מיוחדים שיירשמו". 9. הטעמים המיוחדים הנדרשים בתקנה 528 אינם עשויים מעור אחד. הדרישה בקשר אליהם יכולה להשתנות באופן מהותי בין עניין אחד למשנהו, בהתאם לטיב וסוג ההליך, עבורו מבוקשת הארכת המועד. כפי שמציין הרשם ב. אוקון (כתוארו אז) בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח' (החלטה מיום 15.3.01; פ"ד נה(2) 904): "'טעם מיוחד' כמוהו כשקית - היא אינה עומדת עד שלא יוכנס לתוכה משהו. מהו אותו 'משהו'?... קשה למצוא שיטה של ממש באיתורו של טעם כזה". 10. נפסק כי אין זה ראוי לבחון את טיב הטעמים המיוחדים להארכת מועד להגשת התנגדות בבקשה לביצוע שטר, בזיקה להארכת מועד להגשת ערעור, ובאותן אמות מידה מחמירות, שכן בשונה מערעור, המהווה מתן הזדמנות שנייה לבעל דין לשכנע ערכאה שיפוטית בצדקת טענותיו, במקרה של התנגדות, מדובר בבעל דין שטרם קיבל את יומו בבית המשפט (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 מזר נ' בנדלר, תקדין-מחוזי 96(1), 588; ע"א (מח', י-ם) 1356/00 הדאיה נ' פלדמן, תקדין-מחוזי 2001(1), 649. 11. בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכות מועד בשל טעמים מיוחדים, נוקשה, וביהמ"ש נטה להיענות לבקשות אלה רק כאשר האיחור נגרם בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו (בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209, 211). במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה בסוגייה זו, למשל כאשר נתבקשה הארכת מועד מחמת טעות. נקבע כי טעות עשויה להוות טעם מיוחד לעניין הארכת המועד, כל עוד עוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה. ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של העדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה (בש"א 6708/00 אהרן נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702, עמ' 706-707; רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (תקדין-עליון 2002(1), 746). כן נפסק כי טעותו של בעל דין או בא כוחו, שבעטיה נגרם האיחור, ואפילו רשלנותם, אינם מונעים לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ע"א 8547/96 אלימלך ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, תקדין עליון 98(3), 275; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, עמ' 889). אמנם הסמכות להארכת מועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן באלה, אך עם זאת, תיתכנה טעויות אנוש, שאינן נובעות מרשלנות או הזנחה, ובמקרה כזה, ניתן במידת הצורך לתקן את הטעות, ע"י היענות לבקשה להארכת מועד ( בר"ע (מח', י-ם) 183/95 הנ"ל). 12. בבוא ביהמ"ש לבחון האם להיענות לבקשה להארכת מועד, עליו להתחשב גם במידת האיחור - ככל שהאיחור רב יותר, כך יידרש "טעם מיוחד" כבד משקל יותר (בר"ע (ת"א-יפו) 2444/04 ברוס בע"מ (בפרוק מרצון) נ' מנהל מס ערך מוסף באר-שבע ואח', תקדין-מחוזי 2006(2), 7192. בש"א (נצרת) 1625/05 אבראהים נ' אלרחמאן, תקדין-מחוזי 2005(3), 9012. 13. באשר לבחינת סיכויי ההגנה בשלב הדיון בבקשה להארכת מועד, נפסק כי חשיבות העניין העומד לדיון וסיכויי ההגנה, אינם יכולים לשמש "טעם מיוחד" המצדיקים כשלעצמם הארכת מועד, על פי תקנה 528. עם זאת, בנסיבות מיוחדות, עשויים סיכויי ההגנה להוות טעם נוסף להארכת המועד, וסיכויי הגנה טובים יכולים להצטרף לנסיבות נוספות כגון איחור מזערי בהגשת ההתנגדות וקיומו של שטר בסכום ניכר (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 890; בש"א 3112/99 קהתי ואח' נ' יורשי המנוח אחמד זוהיר ואח', תקדין-עליון 99(3), 373; רע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה, תקדין-עליון 2000(4)220). 14. על האמור לעיל ראוי להוסיף כי המגמה הברורה היום בפסיקה היא שמחלוקות תתבררנה לגופן, ופסקי דין לא יינתנו על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין, וזאת על מנת להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132). אכן, חשוב הוא הרצון לנהל משפט באופן יעיל ומהיר, אולם יש לזכור כי סדרי הדין אינם אלא אמצעי להשגת היעד של עשיית משפט צדק, ואין להפוך אמצעי זה למטרה בפני עצמה (בר"ע (מח' י-ם) 183/95 הנ"ל). כאמור בבש"א 6708/00 (לעיל): "סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות יתר, במקום בו נדרשת התחשבות, עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן. גישה מהותית מרחיבה, שתום הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה. התרבות המשפטית נבחנת לא רק על ידי הזכויות המוגנות. לעיתים דווקא דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין". מגמה זו של הגמשת סדרי הדין במטרה לאפשר הכרעה במחלוקות לגופן, אין משמעה כי חוטא (בסדרי הדין) יצא נשכר, אלא שבמקום בו ניתן נראה כי יש לצד טענה עניינית לגופו של עניין, ניתן "להענישו" על חטאו בפסיקת הוצאות, ולדון בטענה גופה על מנת להכריע במחלוקת האמיתית, וכל זאת בלבד שלא יהיה בכך משום עשיית עוול לצד השני (ראו ע"א (מח', ב"ש) 1068/99 רחל הירבש נ' בני גבעתי ואח', תקדין-מחוזי 2000(1), 29860 וכן רע"א 1458/00 גבעתי נ' היבש, תקדין-עליון, 2000(2), שבו אושרה החלטת ביהמ"ש המחוזי; ע"א 430/74 בסמן ואח' נ' גזית תכנון שירותי אדריכלים והנדסה בע"מ, פ"ד כט(1), 228, 231). 15. לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בפסיקה הענפה שצירפו, הגעתי למסקנה כי בהתחשב בכל שנאמר לעיל, במקרה דנן לא יהיה זה ראוי למנוע מן המבקש את יומו בבית המשפט. גם בהנחה שהאזהרה הומצאה למבקש כבר ביום 21.1.09, הרי שתקופת האיחור איננה משמעותית (פחות מעשרה ימים), והמשיבה לא הצביעה על נזק שעשוי להיגרם לה כתוצאה מאיחור זה. מדובר בשני שיקים בסכום כולל שאינו פעוט (למעלה מ 40,000 ₪). המבקש הצהיר כי לא היה בכוונתו לאחר בהגשת ההתנגדות, וכי האיחור נבע מטעות שטעה בתום לב. כאמור לעיל, מדובר בטעות הנעוצה בהיסח דעת של המבקש, וככלל הסמכות להארכת מועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן בכך, אך עם זאת, תיתכנה טעויות אנוש, שאינן נובעות מרשלנות או הזנחה, ובמקרה כזה, ניתן במידת הצורך לתקן את הטעות, ע"י היענות לבקשה להארכת מועד, כדי לאפשר הכרעה מהותית במחלוקת. 16. סיכויי ההגנה של המבקש מהווים חיזוק נוסף לכך למסקנה, כי יש לאפשר לו להגיש את ההתנגדות, למרות האיחור. המבקש טוען כי איציק הפר את התנאים שעל פיהם נמסרו השיקים לידיו, שהם שאיציק יפקיד לחשבונו של המבקש את הסכום של כל אחד מהשיקים לפני מועד פרעונו ושיפקיד את השיקים אך ורק למשמרת בבנק. טענה זו פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר, ובשלב זה כוחה יפה גם כלפי המשיבה, כל עוד לא תבוא היא ותרים את נטל השכנוע המוטל עליה עפ"י סע' 29(ב) לפקודת השטרות (י. זוסמן, דיני שטרות, מהדורה ששית, תשמ"ג-1983, ע' 262), זאת במיוחד כאשר עפ"י גרסת המבקש, המשיבה הייתה מודעת, עוד בטרם קיבלה את השיקים לנכיון, לפגם שנפל בהם. 17. אמנם, בשלב זה, מדובר בטענות הגנה שטרם הוכחו. עם זאת, לצורך קבלת ההתנגדות די בכך שהמבקש הצליח להעמיד הגנה לכאורה. בשלב זה אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ולא בוחנים את טיב ראיותיו. בשלב זה גם אין מקום לשקול שאלות של מהימנות, ודי בכך שהמבקש מעלה טענות, אשר בהנחה שהן נכונות, מגלות הגנה אפשרית כנגד התובענה (ראו, למשל: ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321; ע"א 544/81, 604 קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד ל"ו(3) 518, 521; כן ראו: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), עמ' 676, ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית (2006), עמ' 199-201 וא. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית (2007), עמ' 385). 18. בנוסף להארכת המועד להגשת ההתנגדות, החלטתי לדון בהתנגדות לגופה על פי הבקשה בלבד מתוקף סמכותי לפי תקנה 205(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מהנימוקים שהפירטתי דלעיל, החלטתי לתת למבקש רשות להתגונן בכפוף לתשלום הוצאות הבקשה. התוצאה 19. לאור כל האמור, אני מאריך את המועד להגשת ההתנגדות, ומקבל את ההתנגדות לגופה, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות בגין האיחור בהגשת ההתנגדות בסך 2,000 ₪ + מע"מ לידי ב"כ המשיבה, וזאת לא יאוחר מיום 1.3.09. ההוראות להמשך ניהול ההליך 20. התצהיר שהגיש המבקש בתמיכה להתנגדות, יהווה כתב הגנה. 21. התובענה תתברר בהליך של סדר דין מהיר ועל הצדדים לפעול בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המשיבה (התובעת) תגיש תצהיר ערוך לפי טופס 17א, רשימת מסמכים והעתקי המסמכים המצויים בידיה, בתוך 30 ימים מהיום. אם לא תעשה כן, תימחק התובענה מחוסר מעש, ללא הודעה נוספת. המבקש (הנתבע) יצרף לכתב ההגנה תצהיר ומסמכים כאמור בתקנות סד"א, בתוך 45 ימים מיום שיומצאו לה מסמכי המשיבה. המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ צדדים בדואר רשום. ניתנה היום כ"א בשבט, תשס"ט (15 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים. שמעון פיינברג, שופטסגן נשיא סמכות מקומיתשטרביצוע שטר