הקדמה בפני בקשה לדחייה ומחיקת התביעה על הסף. המבקשת 1 הינה רשות מקומית בתחומה פעלה המשיבה 1 (להלן: העירייה"). המבקש 2 כיהן במועד התרחשות האירועים נשוא התביעה כראש העירייה ואילו המבקש 3 כיהן במועד זה כראש רשות החינוך המקומית של העירייה. המשיבה 1 הינה מכללה אשר נוסדה למטרת ניהול לימודים אקסטרניים, הכנה לבגרות ולבחינה הפסיכומטרית (להלן גם "המכללה"). המשיבה 2 היא מייסדת המכללה ובעליה עד לשנת 2004. בקליפת אגוז אציין כי עניינה של התביעה בהפרת הבטחת המבקשים ומצג שהוצג על ידם למשיבות בעניין חידוש רישיונה של המשיבה 1 לרבות טענות בדבר אי סבירות, חוסר הגינות ויושר, וכן טענת הפלית המשיבה 1 על בסיס שיקולים זרים. כל אלו גרמו להפרת אינטרס ההסתמכות של המשיבות אשר גרם להן, בין היתר, נזק כספי ניכר. כמו כן טוענות המשיבות כי העירייה סיווגה את המשיבה 1 בסיווג שגוי לצורכי גביית ארנונה וכן לא סיימה משך 7 שנים דיון בערר שהוגש על ידי המכללה על חיובי ארנונה בהם חוייבה. המשיבות תובעות את הנזקים שנגרמו להם עקב האמור בסך של 2,500,000 ₪. תמצית טענות הצדדים טענות המבקשים לטענת המבקשים יש לסלק את התביעה על הסף מכמה טעמים, ואלו הם: 6.1. העדר עילה כלפי המבקש 2 - התביעה הוגשה נגד המבקש 2 באופן אישי ברם בכתב התביעה נזכרות אך ורק טענות כלפיו מתוקף תפקידו כראש העירייה. 6.2. העדר יריבות - חוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט - 1969, קובע כי הגורם הבלעדי המוסמך ליתן רישיון להפעלת בית ספר הוא משרד החינוך. העירייה באמצעות פקידיה נותנת חוות דעת בלבד הממליצה או מתנגדת לחידוש הרישיון. משכך, לא קיימת יריבות בין הצדדים לתביעה זו. 6.3. חוסר סמכות עניינית - מהותית, עניינה של התביעה הינה תקיפת החלטה בעלת אופי מנהלי ולא תביעה כספית. המעשה המנהלי נתון תחת שבט ביקורתו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ולו הסמכות העניינית לדון בתביעה זו. 6.4. קיומה של חסינות סטטוטורית למבקשים 2-3 בהיותם "עובדי ציבור" כהגדרתם בסעיף 7 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") וזאת בגין מעשים שעשו "במסגרת תפקידם השלטוני" ב"רשות ציבורית". בנוסף טוענים המבקשים כי המשיבות לא טענו כלל לנזקים עקב סיווג שגוי לצורכי ארנונה, וכי לא יכולים להיגרם להן נזקים שכן חיובי הארנונה לא שולמו. כן טענו המבקשים כי הליך תלוי ועומד בענין זה טרם הוכרע, ולכן המעט שניתן לומר על טענת הסיווג השגוי הוא שהינה מוקדמת. כן טענו המבקשים כי יש למחוק את כל הטענות המופנות בכתב התביעה כלפי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, שהינה אישיות משפטית עצמאית ונפרדת שאיננה בעלת דין. טענות המשיבות העדר עילה כלפי המבקש 2 - ככלל, העירייה פועלת באמצעות ראש העירייה בהתאם לאמור בסעיף 126(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש]. מעבר לאמור, המבקש 2 ליווה את הקמת המשיבה 2 מיום הקמתה והפגין מעורבות אישית בהתנהלותה. כמו כן המבקש 2 בר אחריות אישית לאור העובדה כי הוא האחראי הישיר לביצוע תפקידים שהוענקו לעירייה המהווה את רשות החינוך המקומית - רשות אשר נתנה את חוות הדעת המתנגדת לחידוש רישיון המשיבה 2. העדר יריבות - משרד החינוך נמנע מחידוש רישיונה של המכללה בהסתמך על חוות דעתה של רשות החינוך המקומית ומטעם זה בלבד. מתן חוות הדעת השלילית ואי חידוש הרישיון קשורים בקשר סיבתי בל יינתק. ודוק, תביעת המשיבות אינה בגין סירוב משרד החינוך לחדש את הרישיון כי אם בגין הנזקים שנגרמו להן עקב התנהגותם הבלתי סבירה וחסרת תום הלב של המבקשים. חוסר סמכות עניינית - המשיבות אינן עותרות כנגד החלטת העירייה ולא מבקשות לשנותה או לבטלה שכן בכל מקרה המשיבה 1 אינה פעילה מזה מספר שנים. כאמור, תובעות המשיבות את נזקיהן הכספיים. המבחן הרלוונטי לקביעת הסמכות העניינית הוא "מבחן הסעד". מבחן הסעד נבחן בעת הגשת התביעה בהתאם לסעד הנקוב. ודוק, מבחן הסעד הוא מבחן הסעד הנתבע. כך בתביעה כספית, כמו זו שלפנינו, הסמכות העניינית נקבעת בהתאם לגובה הסעד הכספי המבוקש. קיומה של חסינות סטטוטורית - בענייננו מתקיים חריג לחסינות עובד הציבור בגין "מעשה שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור". על המבקשים חלה חובת זהירות מוגברת בהיותם רשות החינוך המקומית אשר לה סמכויות ושיקול דעת נרחבים. דיון והכרעה כללי כלל נקוט הוא בידינו כי סילוקה על הסף של תביעה הינו צעד חריג אשר יש להפעילו רק בלית ברירה ודי לו לבית המשפט אם מצא כי קיימת אפשרות - ולו הקלושה ביותר - לכך שהתובע יזכה בסעד המבוקש, על מנת שיימנע מצעד דרסטי זה. הרציונל העומד בבסיס הלכה זו הוא כי סילוקה על הסף של תביעה שוללת מהתובע את זכות הגישה לערכאות. שערי בית המשפט יינעלו בפני תובע רק מנימוקים כבדי משקל, וכאשר ברור כי גם אם יצליח להוכיח את כל הנטען על ידו בכתב התביעה לא יהיה זכאי לסעד המבוקש [ראה בעניין זה ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724 (1983); ע"א 163/84 מ"י חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח(4) 1, 8 (1984); ע"א 2452/01 דרור אורן נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נח(1) 577, 584 (2003)]. יפים דברי בית המשפט בעניין זה במסגרת ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2), 151, 155 (1981): "המדובר בסעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע, המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו... " הסמכות העניינית במסגרת רע"א 6590/95, עיריית אשדוד נ' צרפתי, תק-על 2005(3), 3688 (2005) קבע בית המשפט העליון כהאי לישנא: "מטרת הקמתו של בית המשפט לעניינים מינהליים היתה לרכז בידיו את הסמכות להפעיל ביקורת שיפוטית כנגד החלטות מסוימות של רשויות המינהל...בין יתר סמכויותיו רשאי בית המשפט לענינים מינהליים להעביר תחת שבט ביקורתו החלטות של רשויות מקומיות...לפיכך, כאשר אדם מעונין בביטולה או בשינויה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לענינים מינהלים. שונים פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הינו סעד כספי. יש לאבחן מקרה זה ממקרה בו נתבקש סעד של ביטול או שינוי החלטה מינהלית" (הדגשה אינה במקור - י.ק.). בהמשך לאמור, ברע"א 3879/05, עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ ( 12.7.05), הבהיר בית המשפט העליון למי הסמכות העניינית לדון בתביעה לסעד כספי אף אם הולדתה של עילת התביעה הינה בתחומי המשפט המנהלי: "..אך גם בגדר עתירה מינהלית איננו בא, שכן אין כאן תקיפה ישירה של ההחלטה המינהלית, אלא תובענה כספית שההחלטה המינהלית נבחנת אגבית לה. עניין זה מצוי בסמכותם של בתי המשפט ה"רגילים", בהתאם לגובה התביעה הכספית, ולענייננו - בית משפט השלום. ...  לא כן, משעסקינן בסעד כספי, שאזי עומדת על מכונה הלכת רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 812 (השופט - כתארו אז - ש' לוין), וכדברי בית המשפט שם, כי המבחן היחיד הקובע הוא מבחן הסעד "ואין נפקא מינה לדינא, אם עילתה של התובענה נולדה בתחום המשפט המינהלי, שגם במקרה זה אין מדובר אלא ב'תביעה אזרחית', שהסמכות לדון בה נקבעת לפי סכום התביעה ומי שתובע כסף אין לומר עליו שתביעתו היא 'כיסוי' לדבר אחר" (עמ' 815) (הדגשה אינה במקור - י.ק.)".   המסקנה היא, אפוא, כי הצדק עם המשיבות בעניין זה. התובענה שלפנינו הינה תביעה כספית גרידא אשר עילתה ברת זיקה לתחום המשפט המנהלי - הא ותו לא. משכך, הערכאה המוסמכת לדון בתביעה זו הינה הערכאה האזרחית המוסמכת בהתאם לסכום התביעה - דהיינו, בית משפט השלום. העדר עילה כנגד המבקש 2 על מנת לקבוע קיום או אי קיום עילת תביעה נגד ראש העירייה במסגרת בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף, יש לבחון את כתב התביעה. בכתב התביעה נטען כי "העירייה והעומדים בראשה יצרו אצל התובעות את הציפייה לכך שהעירייה תמשיך ותאשר את המשך פעילותה של המכללה בתחומה לטווח של שנים רבות, על כל העולה והמשתמע מכך". לבד מכך כי התובעים לא העלו טענה אישית ספציפית נגד ראש העירייה בעניין זה, "יצירת ציפייה" איננה מהווה עילת תביעה נגד ראש העירייה. צורפו מכתבי ראש העירייה מהשנים 2002-2003 ובהם המלצה לפתיחת כיתה אינטרנית למכללת ארזים, וגם בכך אין כדי להוות עילת תביעה נגדו. טענתן המרכזית של התובעות היא כי בשנת 2004, הודיע הנתבע 3 על התנגדותו להמשך קיום בית ספר אקסטרני במכללה, וזאת לאחר שזמן קצר קודם לכן אישר את המשך הפעלת המכללה כבית ספר אקסטרני, כשהתובעות מוסיפות וטוענות לחוסר תום לב ולשיקולים זרים של העירייה בהתנגדות זו. התובעות אינן מעלות בכתב התביעה כל טענה אישית נגד ראש העירייה בעניין זה. בתשובתן לבקשה טענו הן כי ראש העירייה הינו האורגן "המניע, המפעיל, המנהל והמנהיג את הרשות המקומית", כי יש לו אחריות "עליונה, כללית וציבורית על ביצועם של התפקידים אשר הוענקו לעירייה כדין" כי "היווה את רשות החינוך המקומית" וכי "היה מעורב, לקח חלק ואף ליווה את התובעות עובר להקמת המכללה ועד הפסקת פעילותה". בעתמ (מחוזי ת"א) 2827/04 מיכל בסיס נ' מועצה אזורית עמק חפר ( 3.5.05) נקבע כי "אין זה מן הראוי, כי איש ציבור, הממלא תפקידו על-פי דין, ייתבע באופן אישי על פעולות שעשה במסגרת מילוי תפקידו, למען הרשות הציבורית שבה הוא מכהן, כשלא נטענת לגביו טענה של רשלנות או חריגה מסמכות". אין זה נכון ואין זה מתקבל על הדעת כי בכל תביעה שתוגש נגד רשות מקומית, ייתבע יחד עימה ראש הרשות. לראש הרשות יש אכן אחריות עליונה על פעולתה, אך על מנת להקים עילת תביעה אישית נגדו, אין די באחריות עליונה כאמור, אלא יש להוכיח אחריות אישית. בכתב התביעה אין כל טיעון עובדתי המלמד על עילת תביעה אישית נגד ראש העירייה, ולפיכך דינה של התביעה נגד הנתבע 2 להימחק בהעדר עילה. העדר יריבות לביסוס טענת סילוק זו טענו המבקשים כי יריבות המשיבות בעניין תקיפת ההחלטה לאי חידוש הרישיון, הינה מול משרד החינוך ולא מולם. סילוק תביעה על הסף בטענת העדר יריבות משמעו סילוק על הסף מחוסר עילה שכן קבלת הטענה משמעה כי לא נתקיימה עילת תביעה כלפי הנתבע הספציפי (משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה למעשה כרך א 647, מהדורה חמש עשרה, 2007). בבוא בית המשפט לבחון טענה זו עליו להתייחס לנטען בכתב התביעה ולבחון האם בהנחה שיוכח האמור בו לא יזכה התובע בסעד אותו הוא מבקש. בשלב זה אין התובע נדרש להראות ראיותיו ואין בוחנים האם יש בידיו ראיות להוכחת הטענות שבכתב התביעה (ת"א (מחוזי חיפה) 675-08 נשר נ' ד.נ.ט נדל"ן ונכסים בע"מ תק-מח 2009(1) 10610 (2009)). אף כאן לא ימהר בית המשפט להעניק סעד דרסטי מעין זה, אלא מקום בו ברור ונעלה מכל ספק, כי התובע אינו יכול לזכות בתביעתו על סמך הנטען בה. לאור האמור הן מהבחינה העובדתית והן מהבחינה המשפטית, סבורני כי שגו המבקשים בטענתם זו. כפי שכבר נזכר לעיל, עניינה של תביעה זו איננה שינוי גזירת הגורל בעניין רישיון המשיבות אלא עניינה בתביעת הנזקים הכספיים שגרמו המבקשים בהתנהלותם מול המשיבות. על כן אין להן למשיבות טענות אלא כנגד המבקשים ולא נגד משרד החינוך. זאת ועוד, מעיון ובחינת כתב התביעה על נספחיו נראה כי הטענות שהועלו לגבי התנהלות המבקשת 1 והמבקש 3, יש בהן כדי ללמד על יריבות בין הצדדים. יש מקום, אפוא, לערוך בירור עובדתי של טענות המשיבות בכל הנוגע לכך, ואין לנעול שערי בית המשפט בפני המשיבות בשלב מקדמי זה. חסינות סטטוטורית ראשית דבר אציין, כי משקבלתי את בקשת המבקש 2 למחיקת התביעה נגדו מחמת העדר עילה, הרי שטענת החסינות רלוונטית כלפי המבקש 3 בלבד. המסגרת הנורמטיבית סעיף 7ג לפקודת הנזיקין קובע כי במידה והוגשה תובענה כנגד עובד רשות ציבורית, רשאית האחרונה או העובד גופו לבקש מבית המשפט כי יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לגביו. סעיף 2 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו - 2006 (להלן: "תקנות הנזיקין"), קובע כי במידה ומוגשת תובענה כאמור, על התובע להודיע על הגשתה ליועץ המשפטי של הרשות הציבורית בצירוף העתק כתב התביעה. הודעה זו תיערך בהתאם לטופס 1 שבתוספת לתקנות הנזיקין. הודעה זו תומצא לרשות הציבורית באותו מועד בו יומצא כתב התביעה לעובד הציבור. סעיף 8 לתקנות הנזיקין קובע את המסגרת הפרוצדוראלית להגשת בקשת הרשות הציבורית לבית המשפט על מנת שזה יקבע כי מתקיימים תנאי החסינות כלפי העובד הנתבע. בקשה זו תוגש לאחר קבלת אישורו של היועמ"ש של הרשות הציבורית אשר יצורף לבקשה. הבקשה בצירוף אישור היועמ"ש כאמור תוגש תוך 30 יום מהיום בו הומצא כתב התביעה לרשות הציבורית או לעובד. מן הכלל אל הפרט בענייננו, הגישו המשיבות את ההודעה המתחייבת שבטופס 1 לתוספת לתקנות הנזיקין רק ביום 4.3.09 (לאחר שהתביעה הוגשה ב - 28.9.08). גם הודעתן זו הוגשה בחסר עת שהושמטה הפסקה האחרונה הנזכרת בטופס 1 לתוספת. כמו כן, היה על מי מהמבקשים (בין אם העירייה ובין אם עובדי הציבור הנתבעים) להגיש בקשה לבית משפט זה כי יקבע שמתקיימים תנאי החסינות וזאת בצירוף אישורו של היועמ"ש, והכל תוך 30 יום מיום שהומצא להם כתב התביעה בצירוף הודעת המשיבות, קרי לכל המאוחר בחלוף 30 יום מיום 4.3.09 (תקנה 9 לתקנות הנזיקין). בקשת המבקשים להכיר בקיום תנאי החסינות, לא הוגשה כבקשה נפרדת, אלא במסגרת הבקשה לסילוק התביעה על הסף. לבקשה זו לא צורף אישור היועץ המשפטי של העירייה וגם לא תצהיר. ודוק, בקשת הרשות הציבורית אמורה להיות בקשה מהותית אשר נדרש בה פירוט הטעמים לקיומה של החסינות, והכל באישורו של היועץ המשפטי של העירייה. אין מדובר בבקשה לסילוק על הסף, אלא בבקשה שונה מהותית שיש להגישה כבקשה נפרדת. בנסיבות שנזכרו לעיל, אני מאפשר לנתבעים 1 ו-3 להגיש בקשה לקביעה כי מתקיימים תנאי החסינות, וזאת תוך 30 יום. תגובות יוגשו לפי התקנות. כתב הגנה מטעם הנתבעים 1 ו-3 יוגש אף הוא תוך 30 יום, וללא כל שיהוי נוסף. ארנונה על טענות המבקשים בעניין זה לא באה כל תשובה מפי המשיבות. משנדון הסיווג השגוי במסגרת ערר שהוגש על ידי המשיבות, אין מקום לבירורה המקביל של הסוגיה בבית משפט זה. עיון בכתב התביעה מלמד על כך שלא נטען לנזקים שנגרמו למשיבות בשל נושא הארנונה, לא בשל הסיווג השגוי ולא בשל העיכוב במתן החלטה בערר. גם בסעדים המבוקשים אין התייחסות לנושא זה. כיוון שכך, ובהעדר תשובת המשיבות בנושא זה, יש להיעתר לבקשה ואני מורה על מחיקת סעיפים 37-39 לכתב התביעה (למעט נספח "ח"). סעיף 56 לא יימחק, שכן הוא משלב טענות גם לגבי עילות התביעה האחרות, אך לא יהא בנושא הארנונה הנזכר בו כדי להקים עילת תביעה בעניין הארנונה. טענות בעניין הוועדה המקומית המבקשים לא פירטו את סעיפי התביעה בהם קיימת התייחסות לוועדה המקומית לתכנון ולבניה. אין על בית המשפט למלא את תפקיד המבקשים ולתור היכן נמצא סעיף זה או אחר בכתב התביעה. הבקשה בעניין זה נדחית, אפוא. סיכום הבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד המבקש 2 התקבלה, והתביעה שהוגשה נגדו נמחקת. הבקשה לסילוק על הסף כנגד המבקשת 1 והמבקש 3 נדחית. בקשה בעניין החסינות תוגש על ידי המבקשים 1 ו/או 3 תוך 30 יום. תגובות יוגשו במועדים הקבועים בתקנות. כתב הגנה יוגש על ידי המבקשים 1 ו-3 תוך 30 יום. ניתנה היום כ"ז באייר, תשס"ט (21 במאי 2009) בהעדר הצדדים. יחזקאל קינר, שופטסגן נשיא חסינות