נפילה ממשאית במהלך ירידה ממנה: מבוא בפני בקשה לתשלום תכוף על פי סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). הצדדים חלוקים בשאלת החבות וכן בשיעור התשלום שיש לשלם לתובע כתשלום תכוף וזאת בהנחה כי לא תתקבל טענת הנתבעת בשאלת החבות. שאלת החבות לטענת התובע, "התאונה נגרמה בעת עבודתי תוך ירידה ממשאית חונה" [סע' ג(3) לבקשה]. בחקירתו הנגדית נשאל התובע בדבר נסיבות אירוע התאונה. "ש. מפנה לס' ג.3. אתה מצהיר שהתאונה נגרמה תוך עבודתך תוך ירידה ממשאית חונה. תסביר מהיכן ירדת? ת. יש את הקבינה, את הארגז ואת הדלתות בצידיו שמורידים סחורה, הדלתות נפתחות באמצעות ידית עם זוית החוצה, אני ירדתי מצד המשאית, יש מדרגה. ש. בין משטח הארגז לקרקע ישנה מדרגה? ת. כן. אני הייתי בפנים המשאית, ירדתי מהארגז. לפני שירדתי מהמשאית סידרתי את הארגז, באתי לרדת מהדלת של הארגז של הצד של הנהג, השמאלית, ואיך שירדתי החלקתי ונפלתי על משטח עץ. ש. תסביר איפה בדיוק עמדת בשניה שהחלקת? ת. בארגז על המשטח עם שתי הרגליים. ש. זאת אומרת, שאם שתי הרגליים היו על הארגז עוד לא התחלת לרדת. ת. אין משטח, זה גובה של המשאית, משהו כמו 1.20 מטר באתי לרדת, החלקתי ונפלתי. ש. אלה לא מילים שמתארות איפה היו הרגליים. מאידך, קודם אמרת ששתי רגליך היו על המשטח של הארגז. ת. הרגליים היו על הארגז (משטח) של המשאית. ש. שאלתי אם שתי רגליך היו על הארגז ואמרת כן. אני אומרת שכששתי רגליים נמצאות על משטח גבוה אי אפשר לדבר על ירידה? ת. סידרתי את הארגז של המשאית ובאתי לרדת מהמשאית למטה, החלקתי למשטח עץ שהיה ברצפה ליד המשאית. ש. אמרת ששתי רגליך היו על הארגז והחלקת, נכון? ת. באתי לרדת והחלקתי. הייתי על המשאית, ניקיתי וסידרתי. באתי לרדת, רגל אחת החליקה ונפלתי. ש. למה החלקת? ת. זה אוטו שמוביל מזון עם קירור, לא היה לכלוך אבל היתה לחות של הקירור. היתה רטיבות. ש. זאת אומרת שהרגל החליקה בגלל הרטיבות? ת. החלקתי ונפלתי. ש. אתה אומר שעמדת עם שתי רגליך על הארגז והארגז היה רטוב, ורגל אחת החליקה כי היה שם לחות והדלת היתה פתוחה, אז עפת החוצה? ת. לא עפתי, נפלתי. ש. אתה מבין שמה שתארת כרגע זה לא ירידה ממשאית. יכול להיות שאמרו לך שתגיד שנפלת ממשאית. אבל מה שתארת זה לא סיטואציה של ירידה ממשאית? ת. מה זה לא ירידה, באתי לרדת". (עמ' 3-1 לפרוטוקול). ובהמשך: "ש. האם אתה זוכר בינואר 2008 היה חוקר של הנתבעת? ת. כן. ש. אזכיר לך מה אמרת לחוקר. אמרת לו שאתה עלית לארגז המשאית כדי להוריד ארגז ריק, החלקת ונפלת. אמרת קודם שלפני הנפילה עסקת 10 דקות בסידור הארגזים על גבי המשטח והנה בינואר 08 אתה מספר לחוקר משהו אחר. אני רוצה שתסביר מדוע לא סיפרת לחוקר את אותו דבר שאתה מספר היום, היינו שעסקת לפני הנפילה בסידור של 10 דקות של ארגזים למעלה? ת. אמרתי. אמרתי בדיוק כמו שאני אומר פה וזה אותו דבר. אני עולה לארגז המשאית, אני צריך לעלות בשביל לרדת. אמרתי לו שעליתי למשאית לסדר את הארגז לנסיעה הבאה. ש. זה לא מה שאמרת עכשיו. שאלתי במפורש שהאם נכון שהיו ארגזים במשאית ואתה סידרת, אמרת שכן. ת. נכון, סידרתי בצד. ש. לחוקר אמרת שעלית כדי להוריד ארגז וזה שני דברים שונים, שתי גרסאות שונות. ת. לא נכון. עליתי למשאית לסדר את הארגז. היו כמה ארגזים של ירקות, שמתי אותם בצד, יש שתי דלתות שנפתחות וכל דלת 1.20 מ' וכששתיהן פתוחות זה בערך שני מטר. שמתי גם ארגז מתי שאני רוצה לרדת ארגז בצד כדי שאוריד אותו למטה. ש. למה לא סיפרת את זה קודם? אמרת לפחות פעמיים שסידרת ארגזים שהיו בתוך המשאית, סידרת אותם בצדדים. לא אמרת שהתכוונת להוריד ארגז אחד? ת. שאלת אותי ואני עונה לך. שמתי כמה ארגזים בצד ואחד כדי להוריד למטה. זו לא דלת של 1.20 מ' אלא של שני מטר. לא שאלת אותי על זה"(עמ' 5 לפרוטוקול). בטופס בל/250 שנחתם ע"י המעביד למחרת התאונה נכתב: "בעת ירידה מארגז המשאית החלקתי ונפלתי על רגל שמאל". כך גם נמסר לנתבעת בטופס ההודעה מיום 29.08.07, שצורף לתביעה העיקרית. לטענת הנתבעת: " המבקש לא נפגע באירוע שהוא תאונת דרכים. אין מחלוקת שירידה מרכב מהווה ת.ד. והיה מיותר לצרף את פסק דין אוסם. אלא שכאן לא היתה ירידה מרכב. התובע העיד שנפל שעה ששתי רגליו היו על ארגז המשאית ובשל רטיבות או לחות. היינו, אין את אותה סיבתיות שנדרשת בין התאונה לבין השימוש ברכב. התובע לא נפל בשל השימוש ברכב אלא בשל היות המשטח שעליו עמד רטוב". (סיכומי ב"כ הנתבעת בעמ' 13 -12 לפרוטוקול). לטענת התובע, התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעה בחוק בהסתמכו על רע"א אסם נ' סמג'ה ואח'. ממצאים ומסקנות בשאלת החבות מאחר ועסקינן בתביעה לתשלום תכוף, איני מוצא מקום לקבוע מסמרות בשאלה - האם התובע החל בירידה עצמה, או שבעת שעמד על שפת הארגז על מנת לרדת ממנו ובטרם החל בירידה עצמה, החליק ונפל אל מחוץ למשאית. גם אם התובע טרם החל בפעולת הירידה עצמה, דהיינו טרם הושיט את אחת מרגליו לכיוון המדרגה שמתחתיו - קיים קשר סיבתי ישיר בין הכוונה לרדת לבין הנפילה, שכן על מנת לרדת מהמשאית, הגיע התובע אל קצה הארגז והחליק בשל הרטיבות שעליו. לצורך דיון זה די בכך שאין לשלול את האפשרות כי אם התובע היה מחליק טרם הגיעו לקצה הארגז - נפילתו היתה מסתיימת בנפילה על משטח הארגז בלבד ולא מחוצה לו. משהתובע השלים את כל "ההכנות" הדרושות לקראת הירידה (גם אם טרם החל בירידה עצמה - שאלה שיש להותיר להכרעת המותב שידון בתביעה העיקרית) - התממש הסיכון של נפילה אל מחוץ למשאית. משהנתבעת אינה חולקת כי נפילה במהלך ירידה מרכב הינה "תאונת דרכים" - איני נדרש לאפשרות כי התובע עלה לארגז המשאית כדי להוריד (לפרוק) ממנו ארגז ריק, כפי שעולה מגרסה שלכאורה מסר התובע לחוקר מטעם הנתבעת. ר' לעניין זה ת.א (ת"א) 58639/07 שבתאי דיפורטו נ' איילון חברה לביטוח ואח' החלטתו של כב' השופט אליהו בכר, (29.12.08), (בר"ע תלויה ועומדת על ההחלטה). יאמר כי הדיון בבקשה זו נקבע ליום 15.01.09, אולם משהנתבעת הגישה בקשה לזימונם לחקירה של 5 עדים כש- 4 מתוכם זומנו לצורך דיון בשאלת החבות - נדחה הדיון מיוזמתי ליום 04.02.09 על מנת לאפשר את זימונם, במסירה אישית, של כל העדים, לרבות החוקר. בסופו של יום, לא העידה הנתבעת את מי מהעדים שזומנו ועל כן זהו טעם נוסף מדוע, במקרה דנן, יש להסתפק לעת הזו בהוכחת זכאותו לכאורה של התובע לפיצויים לפי החוק, כפי שנקבע ברע"א 9275/03 אברהם פינטו נ. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח' ( 15.07.07). שיעור הנזק כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר מרוסק בעקב שמאל והוא אושפז פעמיים במחלקה האורתופדית של ביה"ח "אסף הרופא": 22.08.07 - 19.08.07 ו- 31.07.08- 29.07.08. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כ"תאונת עבודה". התובע נבדק מספר פעמים ע"י ועדות רפואיות במל"ל ונקבעו לו הנכויות כדלקמן: נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה של 14 חודשים, נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 30.10.07 ועד ליום 14.12.08 ונכות צמיתה בשיעור של 28% מיום 15.12.08. הוועדה הרפואית הפעילה את תקנה 15 במלואה ונכותו הצמיתה של התובע הועמדה על 42%. נכותו של התובע מורכבת מנכות בשיעור של 20% לפי סעיף 49 (2)(ו) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") ומנכות בשיעור של 10% לפי סעיף 32(3)(א)(II) לתקנות. התובע מתהלך עם מגף הליכה ולעיתים נעזר בקב. שוכנעתי כי התובע שעבד משנת 2002 כעוזר נהג וכסבל לא היה מסוגל לשוב לעבודתו וכי גם בשלב זה אינו מסוגל לשוב לעבודתו זו או לעבודה מקבילה, אחרת. גם אם התובע צפוי לעבור הכשרה מקצועית אין להניח כי זו תסתיים ותבוא לידי ביטוי בתוך 6 חודשים מהיום. עובר לתאונה השתכר התובע סך של 3,615 ₪ לחודש בלבד. התובע קבל ממעבידו במלואה את משכורת חודש אוגוסט 2007 וכן הלוואה בסך של 5,000 ₪. התובע נשוי ואב לשני ילדים. אשת התובע משתכרת סך של 4,500 ₪. התובע לא פרט בבקשתו את הוצאות המחיה שלו ושל משפחתו. ברם, איני סבור כי תיפול שגגה בהחלטתי אם אקבע שצרכי משפחת התובע אינם נופלים מהכנסת בני הזוג בסך של 8,100 ₪ לחודש. אבדן שכר לעבר- לאור האמור לעיל יש לפסוק לתובע בגין התקופה שמיום 1.9.08 ועד ליום 31.1.09 (סה"כ 17 חודשים) סך של 61,455 ₪ בניכוי תשלומי המל"ל ששולמו בפועל בסך כולל של 45,427 ₪ ו- 5,000 ₪ שקבל התובע כהלוואה ממעבידו. סה"כ היתרה- 11,028 ₪. אבדן שכר מיום 1.2.09 ועד ליום 31.7.09- בגין תקופה זו יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 21,690 ₪. מסכום זה יש לנכות את הפרשי הגמלה שאמור התובע לקבל בסך של כ- 2,000 ₪ וגמלאות לעתיד בגין תקופה זו בסך של כ-7,500 ₪ וסה"כ כ-9,500 ₪. על כן היתרה הינה 12,190 ₪. לסכומים הנ"ל יש להוסיף הוצאות רפואיות בסכום של 2,062 ₪ (עפ"י קבלות) וסכום כולל נוסף בסך של 3,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה מוגברות לעבר ולעתיד. סה"כ בפריט זה- 5,062 ₪. אמנם, התובע זכאי להחזר הוצאות מהמל"ל, אולם משטרם פנה לקבלו יובא הדבר בחשבון בתביעה העקרית. סוף דבר לאור האמור לעיל הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 28,280 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ. נפילה מרכב עומדתאונות נפילהמשאיתנפילה