אדם ביקש לשנות אחוזי נכות בשל החמרה, לטענתו, במצבו הנפשי בגין תסמונת פוסט טראומטית, להלן פסק הדין: פסק דין ערעור לפי סעיף 12א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק הנכים") על החלטת הועדה הרפואית העליונה. 1. המערער, יליד 1969, נפגע בשנת 1988, בעת שירותו הצבאי, בתאונת דרכים. בעקבות אירוע זה הוכר המערער כנכה ונקבעו לו 30% נכות בגין הפרעות במערכת העיכול, הידבקויות פלארליות עם הפרעה בנשימה וצלקות מפוזרות בגוף. כן נקבעו למערער 5% נכות בשל תסמונת פוסט-טראומטית בהתאם לסעיף 34א(א) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל - 1969. 2. בשנת 2005, פנה המערער למשיב וביקש לשנות את אחוזי נכותו בשל החמרה, לטענתו, במצבו הנפשי. ועדה רפואית מדרגה ראשונה לא מצאה מקום לשינוי אחוזי הנכות הקיימים, ועל כן הגיש המערער ערעור לוועדה הרפואית העליונה, בהישענו על חוות דעת רפואית מטעמו של ד"ר עדית נבו, מומחית בפסיכיאטריה. הרופאה הנכבדה חיוותה דעתה כי המערער סובל מהפרעה פוסט-טראומתית כרונית הפוגעת בו ומגבילה את כושרו התפקודי בצורה ניכרת. על כן המליצה, בהתאמה, להעמיד את אחוזי נכותו של המערער על 50% (לפי סעיף 34 ה' לתקנון הביטוח הלאומי), לצמיתות. 3. הועדה הרפואית העליונה (להלן: "הועדה") מצאה לדחות את הערעור, תוך שהיא מציינת כי המערער - "מופיע לבדיקה, מוזנח בהופעתו החיצונית, נכנס כאשר הוא כפוף וצולע ומפגין כאב ומשתדל בדרכים שונות לשכנע את חברי הועדה שהוא אדם הסובל קשות מחלומות זוועה... במשך כל השיחה הפגין שהוא מסכן, שקשה לו להסתדר עם הבעיות. יחד עם זאת מדווח כי ביום עובד כנהג מונית ובנהיגה הוא מרוכז ואין לו עבירות תנועה והוא זהיר ואין צורך לפנות למשרד הרישוי כי הוא נהג טוב. כן, ציינה הועדה כי לא מצאה ממצאים אובייקטיביים אשר יצביעו על החמרה במצבו הנפשי של המערער. ככל שקיימים ממצאים פסיכופתולוגיים, התרשמה הועדה כי הם אינן קשורים בפגימה המוכרת. אשר לחוות דעתה של ד"ר נבו, מטעמו של המערער, לא הסכימה הועדה לאבחנה שבה והדגישה כי אחוזי הנכות המוצעים "מופרכים לחלוטין". על שום כל אלה, כאמור, דחתה הועדה את הערעור. 4. לטענת המערער בערעור שלפני, החלטת הועדה נגועה במשוא פנים. לא יתכן, כך על פי המערער, כי עבודה משך שלוש שעות ביום נחשבת כמצב בריאותי תקין ואיננה מעידה על ירידה בתפקוד. עוד נטען כי החלטת הועדה נעדרת הנמקה. ד"ר נבו הצביעה על כך כי המערער עומד בקריטריונים המקובלים בפסיכיאטריה להפרעה נפשית חמורה, ואילו הועדה לא נימקה מדוע על פי דעתה אין המערער עומד בהם. עוד מצביע המערער על כי אין כל תיעוד של אירוע טראומטי אחר, מלבד התאונה, אליו ניתן לשייך "ממצאים פסיכופטוגניים" ככל שאלה נמצאו על ידי הועדה. בהתחשב בתקופה הארוכה שבה טוען המערער לקיומה של ההפרעה, מבקש הוא כי ישלח על ידי הועדה למבדקים פסיכופטוגניים ולבדיקה מעמיקה יותר של טענותיו. 5. המשיב מבקש לדחות את הערעור ומדגיש כי זכות הערעור הינה בנקודה משפטית בלבד. הערעור נשען כולו על טענות עובדתיות ועל קביעות שברפואה, שעל פי טיבן וטבען אינן יכולות לשמש יסוד לערעור. 6. אכן, בהתאם לסעיף 12א לחוק הנכים, מוגבל המערער בטיעוניו לפני בית משפט זה לטיעונים משפטיים בלבד. ברי כי ב"כ המערער מודע לאופי תקיפה מצומצם זה, ועל כן מצביע על שני טעמים, משפטיים, להתערבות בהחלטת הועדה, משוא פניה והעדר הנמקה. אלא, ואומר זאת כבר עתה, מדובר בכסות לטענות התוקפות את שיקול דעתה של הועדה בנושאים רפואיים-מקצועיים שאינם בתחום סמכותו של בית משפט זה (ראו רע"א 4652/04 אואקנין נ' משרד הבטחון, (טרם פורסם, 15.6.05)). המערער מלין על משוא פניה של הועדה הרפואית בעניינו, אך טענתו זו איננה מפורטת. הועדה התרשמה כי המערער מנסה להעצים את מצבו הנפשי, ונתנה לכך ביטוי בהחלטתה. אף כי הדברים אינם נוחים למערער, זו היתה דעתה הרפואית-מקצועית של הועדה, ולא ניתן לבסס עליה טיעון של משוא פנים, שבנסיבות הינו בעלמא. אשר לעניין ההנמקה, הועדה לא התעלמה מחוות דעתה של ד"ר נבו, אלא שבחרה לדחותה, לרבות אחוזי הנכות המומלצים בה. דחיית ממצאי הבדיקה של ד"ר נבו עולים, על פני הדברים, מהתרשמותה של הועדה המפורטת לעיל. כן, אופן הבדיקה או סוגה אינן עילה להתערבותו של בית משפט זה, ולוועדה שמורה הסמכות לקבוע האם יש צורך בבדיקה רפואית זו או אחרת על ידי גורם חיצוני (השוו רע"א 9737/03 זיגלמן נ' משרד הביטחון (טרם פורסם, 4.7.05. סעיף 15 לפסק הדין). 7. דין הערעור להדחות. המערער ישא בהוצאות המשיב וכן בשכר טרחת עורך דין בסכום של 3,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק דין זה, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. נכותהתחום הנפשיפוסט טראומהצבארפואהתאונת דרכיםאחוזי נכותשירות צבאי