בקשה להבאת ראיות לסתור פסק דין פלילי

1. בפני בקשה מטעם התובעים להגשת ראיות לסתור במסגרתה הובא פסק דין חלוט בפלילים, על פיו הורשעו וזאת על פי סעיף 42 ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, וזאת במסגרת דיון בתביעה שהגישו המבקשים נגד המשיבה בטענה לנזקים שנגרמו להם בתחום העסקת עובדים זרים ללא רישיון בפרוייקט בנייה. (להלן: "הפקודה"; "הפרוייקט"). טענות המבקשים 2. המשיבה צירפה לסיכומיה פסק דין שניתן כנגד המבקשים בבית הדין לעבודה בנצרת, בת"פ 1038/03, מיום 16.3.06, בו נקבע כי המבקשת מס' 1 היתה המעסיקה בפועל של אותם עובדים זרים, עובדה המוכיחה, לטענתה, כי אין למשיבה אחריות להעסקת עובדים זרים, ועל כן יש לדחות את התביעה כנגדה. 3. לטענת המבקשים, פסק הדין לא הוגש כראיה בהתאם לסעיף 42 א' לפקודה, ועל כן, רק מסיבה זו, יש לאפשר למבקשים להשתמש בראיות שהובאו במהלך המשפט הסותרות פסק דין זה. 4. המשיבה לא התנגדה בשום שלב להבאת ראיות שעניינן אחריות בגין העסקת העובדים הזרים, אלא שמרה על שתיקה מוחלטת בכל הקשור לראיות שהובאו, גם כשהן עמדו בניגוד לקביעות מסויימות בהליך הפלילי, ועל כן, מושתקת היא מלהעלות טענה זו כעת. 5. בפתח סיכומיה, מבקשת המשיבה כי בית המשפט יאמץ קביעות מההליך הפלילי וכי יקבע כי קיים "השתק פלוגתא" בעניין זה. 6. המבקשים מתנגדים באמצעות בקשה זו, לטענת המשיבה דלעיל, לבקשה ומבקשים להתיר להם להמשיך ולדון בראיות הנמצאות כבר בתיק, ולמעשה, אינם מבקשים להגיש ראיות חדשות, המוכיחות כי האחריות על העסקת העובדים הזרים הינה אחריות משותפת. 7. לטענתם, מהעדויות והראיות שהובאו בפני בית משפט זה, עולה כי המבקשת מס' 1 לא העסיקה את העובדים הזרים אלא השותפות המורכבת מהמבקשת מס' 1 ומהמשיבה, אשר הן שהעסיקו אותם. 8. לדבריהם, המשיבה מתעלמת מהסכם השותפות שהוגש לבית המשפט, הסכם חתום על ידי שני הצדדים, על פיו שני הצדדים אחראים להעסקת העובדים הזרים, ומבקשת להגיש פסק דין הסותר את תוכן ההסכם. טענות המשיבה 9. מנגד, טוענת המשיבה כי נוכח טיעוניה בסיכומים נזכרו התובעים, לפתע, כי לא הגישו בקשה להבאת ראיות לסתור בהתאם לסעיף 42 לפקודה ומבקשים זאת רק כעת, בשלב הסיכומים, ורק בשל כך יש לדחות את בקשתם. 10. מדובר בבקשה למקצה שיפורים שהוגשה לאחר הגשת הסיכומים ואל לו לבית המשפט להעתר לה. 11. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי אינה מתנגדת לקבילותם של המסמכים אלא ההיפך הוא הנכון - בשלב הראיות הגישו המבקשים הסכם פרוייקט, בו קיימת חלוקה ברורה של תחומי האחריות של הצדדים ועל פיו המבקשים הם האחראים לגיוס ה- LOCALLY EMPLOYED LABOURS, לרבות העובדים הסינים אשר הועסקו בפרוייקט. 12. הסכם הפרוייקט שצורף דווקא מאשש את טענות המשיבה ועל כן אינה מתנגדת להגשתו. 13. עיקר טענתה של המשיבה הוא כי התובעים לא היו רשאים להגיש ראיות לסתור את פסק הדין הפלילי ללא קבלת רשות מבית המשפט. כך, למשל, המבקשים לא היו רשאים להעיד כי גורם אחר מלבדו היה מוסמך לקלוט עובדים סינים, ללא רשות בית המשפט. 14. באשר לטענת המבקשים כי היה על המשיבה להתנגד להבאת הראיות בזמן אמת, טוענת היא כי אין לקבל עמדה זו מאחר שסעיף 42 לפקודת הראיות מדבר בעד עצמו, מה גם שהמבקשים לא הגישו בקשה להבאת ראיות לסתור. 15. אין זה מתפקידה של המשיבה לפרק לגורמים את דברי המבקשים בעדותם ולהתנגד למילים בודדות אלו או אחרות, שכן הדבר היה מסרבל את הדיון עד אין סוף. 16. לחילופין, טוענת המשיבה שגם באם יחליט בית המשפט להעתר לבקשה, הרי שהמבקשים עדיין מנועים מלהעלות טענות סותרות בשל כלל "השתק פלוגתא". תשובת המבקשים 17. בתשובתם, גורסים המבקשים כי טענת המשיבה על פיה אין פרוצדורה המתירה להם הגשת בקשה זו בשלב זה, אין לקבל טענה זו שכן כל עוד בית המשפט לא קם מכסאו ניתן להגיש בקשות בכתב. 18. היה על המשיבה להתנגד להגשת הראיות בזמן אמת ומשבחרה לשתוק בעניין ולא להתנגד להבאת ראיות מסויימות, אין היא יכולה להלין על כך בשלב זה. 19. כמו כן, ספק אם בתביעה דנן היה צורך כלל לבקש להביא ראיות לסתור שכן כל הראיות כבר הוצגו בפני בית המשפט, בין אם על ידי הבאתן על ידי המבקשים ובין אם התגלו במהלך חקירתו הנגדית של העד מטעם המשיבה, ואין צורך להביא ראיות חדשות. הכרעה 20. סעיף 42 א (א) לפקודה קובע כדלקמן: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כ ראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע... הוא בעל דין במשפט האזרחי". 21. הסדר דיוני זה מהווה איזון בין האינטרס של מניעת הליכים כפולים והכרעות סותרות לבין האינטרס של חשיפת האמת ומניעת עיוות דין. כן נקבע, כי לעניין זה אין משמעות, בין הכרעת דין מרשיעה, אשר ניתנה לאחר שמיעת ראיות לבין הכרעת דין מרשיעה אשר ניתנה על סמך הודאתו של הנאשם. ראה: ע"א 71/85 אריה חברה לביטוח נ' בוחבוט, פד"י מא (4) 327, 331. 22. יחד עם זאת מקנה הפקודה לבית המשפט שיקול דעת להתיר הגשת בקשה להגשת ראיות לסתור בסעיף 42 ג לפקודה הקובע כדלקמן: "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיות לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין." 23. התרת הגשת ראיות לסתור לא תינתן כדבר שבשגרה, באשר מתן היתר שכזה ירוקן מתוכן את הוראת סעיף 42 א' לפקודה. 24. ראה לעניין זה: בר"ע (ב"ש) 758/99 אריאלה אלי נ' וזנר רועי כדלקמן: "הכלל הוא כי אין להתיר הגשת ראיות לכאורה כדבר שבשגרה, שכן יש בגישה זו למוטט את הבסיס לסעיף 42א לפקודת הראיות [ע.א. 350/74 מ.ל.ט. בע"מ נ' ממן, פ"ד כט(1) 217-218] יחד עם זאת, שיקול הדעת המופיע בסעיף זה נתון לבית המשפט היושב בתיק אזרחי ומכאן חובתו לשקול את העניין. ייתכן כי מצב בו ההרשעה על סמך הודאה בשל שיקולים מעשיים של המודעה בהקשר לאותו הליך פלילי, מצדיק הענקת אפשרות לסתור את החזקה הלכאורית של פסק הדין הפלילי בסעיף 42א... ...על המעוניין בכך להגיש בקשה מלווה בתצהיר. הבקשה חייבת להיות מבוססת, משכנעת ועומדת בהיגיון הדברים, והתצהיר מחויב בפירוט ממשי ולא סתמי." 25. המבקשים טוענים כי המשיבה אחראית גם היא להעסקת העובדים הזרים וכי בהתנהגותה תרמה, הסכימה והשתתפה בתהליך העסקתם. מנגד, טוענת המשיבה כי אין המדובר בתובענה דנן בחלוקה של אחריות בין שני מעוולים ולכן אין לקבל טענה זו. 26. הלכה היא כי במקרה בו מכיר הדין בתקפות טענת הגנה של "אשם תורם" ייתכן ויש מקום להתיר הבאת ראיות לסתור הרשעה בפלילים, שכן לצורך הרשעה שכזו די באשמה חלקית של הנאשם ואין בית המשפט נדרש וממילא גם אינו מכריע בסוגיית האשם התורם. ראה לעניין זה: בר"ע 15/76 שפין נ' כהן, פ"ד ל(2), 251, 252; ת"א (תא') 66054/03 האני ג'אבר נ' עבד אל חמיד בן דאוד דסוקי. עוד ראה: ת"א (ירושלים) 1738/98, בטיש הלוי שאול נ' בן שושן משה, תק-מח 2005(2), 8698, כדלקמן: "גם כאשר מורשע אדם בעבירה פלילית, אין הדבר מונע שמיעת ראיות במשפט האזרחי, וזאת כדי להוכיח כי אדם נוסף, פרט למורשע, אחראי גם הוא לאותו אירוע, וזאת במסגרת העקרונות של דיני האשם התורם, בתחום הנזיקין". 27. לאחר עייני בראיות שהובאו בפני מוצאת אנוכי כי יש בראיות אלה על מנת להוכיח, ולו לכאורה, כי קיימת אחריות משותפת של המבקשים והמשיבה בהעסקת העובדים הזרים, ועל כן יש מקום להבאת הראיות נשוא הבקשה. 28. לעניין זה נקבע בע"א 895/80, עיריית נתניה נ' חסן אל מלק, פ"ד לז(2), 119, כדלקמן: "ואולם המימצאים והמסקנות של פסק-דין חלוט בהליך פלילי, בין שאלה נקבעו לאחר דיון או על-פי הודאת הנאשם, אינם עומדים בהכרח בסתירה לקיומה של רשלנות תורמת של מאן דהוא נוסף, המעורב בתאונה או במעשה, או של הנפגע וקרבן התאונה עצמו. רשלנות תורמת כזו אין בה כשלעצמה כדי לשנות את האחריות בפלילים, אך עשויה להיות לה משמעות לעניין שיעור האחריות בנזיקין ובהליך אזרחי. הוכחת רשלנות תורמת מצד גורם שלא הועמד לדין פלילי או מצד הנפגע עצמו אינה בבחינת "ראיה לסתור" בה מדבר הסעיף 42 ג של פקודת הראיות [נוסח חדש] המותרת רק ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות-דין. " 29. יתרה מזאת, עצם העובדה כי המשיבה "שתקה" ולא התנגדה להצגת אותן הראיות במהלך המשפט אלא נזכרה לעשות כן רק בסיכומיה, עומדת לה לרועץ, שכן היתה לה ההזדמנות להתנגד בעת ניהול הליכי ההוכחות להגשת אותן ראיות ולהשמעת אותם העדים אך בחרה, מטעמיה שלה, שלא לעשות כן. 30. התרשמתי כי הראיות שצירופן מתבקש יכולות לסייע למבקשים בביסוס טענת "רשלנות תורמת" בהעסקת עובדים זרים, וזאת בכפוף לתנאי חוזה הצדדים, כפי שיצביעו עליהם ב"כ הצדדים. 31. אשר על כן, מטעמים אלה, מקבלת אנכי את הבקשה. 32. בהמשך להחלטתי מיום 19.4.09, סיכומי תשובה מטעם המבקשים יוגשו בתוך 21 יום מהיום. 33. בנסיבות העניין, לא ניתן צו להוצאות. 5129 ניתנה היום 28.6.09, בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום. חנה ינון, שופטת משפט פליליבקשה להבאת ראיות לסתורפסק דין פלילי כראיה במשפט אזרחיראיות