1. בפני בקשה מטעם הנתבע מס' 2 להורות על סילוק התובענה על הסף שהוגשה כנגדו ע"י התובעת מחמת העדר עילה, העדר יריבות והיות התובענה קנטרנית וטורדנית ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, עפ"י תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. (להלן: "המבקש"; "המשיבה"; "התקסד"א"). תמצית טענות המבקש: העדר עילה 2. כל הטענות המפורטות בכתב התביעה מופנות כלפי הנתבעת מס' 1 ובבסיסן טענות מסוג השבה המגיעה למשיבה, לטענתה, מהנתבעת מס' 1. 3. המשיבה אינה מפרטת עובדות כלשהן המבססות עילת תביעה כנגד המבקש. לא נטענו עובדות לפיהן המבקש הינו ערב לחובות הנתבעת 1 ולא נטענו עובדות לפיהן יש בסיס להרמת מסך או לחיוב אישי של המבקש. 4. המשיבה אינה מקשרת בין הטענות הלכאוריות על העברת כספים ביתר על ידה לנתבעת 1 לבין הפרת חובותיו של המבקש כנושא משרה. 5. המשיבה לא הסבירה מדוע וכיצד הועברו לנתבעת 1 כספים ביתר בסכום של 1,340,000 ₪ ולא הביאה לכך תימוכין, המשיבה לא הסבירה מדוע שילמה 590,000 ₪ לעובדים ולא הביאה לכך תימוכין והמשיבה לא הסבירה מדוע העברות כספים שהיא עצמה ביצעה מהוות הפרת חובות אמון של המבקש. המשיבה גם לא פירטה איזה מעשים או מחדלים נעשו ע"י המבקש באופן המהווה הפרת חובות כלשהן או מקים עילת תביעה אישית כלפיו, ולמעשה, לא פורטו בכתב התביעה עובדות כלשהן שמסבירות את פרטי עילת התביעה כלפי המבקש. העדר יריבות 6. סעיף 11 לכתב התביעה הינו מעין "סעיף סל" עם מספר טענות משפטיות כלליות אשר מחיל על המבקש אחריות אישית להימנעות מתשלום למשיבה, ללא כל נימוק או הסבר או פירוט עובדות המשמשות בסיס לאותן טענות משפטיות. 7. אין בסעיפי כתב התביעה התייחסות כלשהי למעשים או מחדלים שנעשו ע"י המבקש או שהמבקש אחראי עליהם. 8. המשיבה לא פירטה באופן מינימאלי את טיעוניה ולא הסבירה מדוע העברת כספים ביתר על ידה מהווה הפרת חוזה או עשיית עושר של הנתבעת 1 על חשבונה. יתרה מכך, המשיבה לא הסבירה מדוע ומכוח מה היא מתיימרת להטיל אחריות אישית על המבקש כנושא משרה בחברה. תביעה קנטרנית וטורדנית ושימוש לרעה בהליכי משפט 9. אופן הגשת התביעה מלמד כי המשיבה אינה מאמינה אל נכון שיש לה תביעה מבוססת כנגד המבקש, אלא כל מטרתה לאלץ אותו להתמודד עם תביעה מופרכת, לגרום לו הוצאות משפטיות, להטריד אותו ולהסב לו עוגמת נפש באופן שלא יוכל לנהל את חייו ועסקיו עד אשר ייכנע לדרישותיה. תמצית טענות המשיבה: 10. המשיבה אינה חותרת להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לבין המבקש כבעל מניות. כל שעולה מכתב התביעה הוא שהתנהגות המבקש מקימה עילת תביעה אישית כנגד המבקש. 11. התביעה מפרטת את היסודות הדרושים לצורך קביעת מידת מעורבותו האישית באי השבת הכספים ע"י נתבעת 1 באופן שמקים חבות אישית להפרה החוזית, בין על פי עילות חוזיות כגון חובת תום לב, ובין על פי עילה נזיקית של הפרת חובת הזהירות. 12. בכתב התביעה נטען כי המבקש היה בעל מניות שבשליטה, כי היה דירקטור בנתבעת 1 והוא זה אשר היה אמון על ביצוע פעולות בחברה הלכה למעשה. כמו כן, נטען כי הוא פעל באורח אישי ומנע מנתבעת 1 מלקיים התחייבויותיה כלפי המשיבה. מכאן, שגם במקרה דנן אכן היה למבקש אשם סובייקטיבי, והוא אכן גם היה "הרוח החיה" מאחורי נתבעת 1. לפיכך, על מידת אחריותו לאי השבת הכספים הנטענים להתברר במסגרת בירור התביעה גופה על פי העובדות והראיות אשר יוצגו ויוכחו ואין ליטול מן המשיבה את האפשרות המוקנית לה על פי דין להיפרע מן המבקש מקום בו יתברר כי המבקש חייב בגין אי השבת הכספים. 13. בכתב התביעה נטען כי המבקש הפר את חובת האמון כלפי המשיבה, כנושה של נתבעת 1. גם לעניין עילת תביעה זו, אין מקום למחוק את התביעה שכן על בית המשפט לאפשר למשיבה לברר את סוגיית חבותו של המבקש על פי עילה זו, במסגרת בירור התובענה גופה. 14. לא ניתן לטעון להיעדר עילה כלפי המשיבה ביחס למבקש ולהעדר פירוט בכתב התביעה נגדו. כל שיש בידי המבקש הוא להפעיל את התקסד"א ולבקש את אשר חסר, לטעמו של המבקש, בדרך של פרטים נוספים או שאלונים. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל ועל כן יש למחוק את התביעה נגד המבקש מהנימוקים כדלקמן: 15. עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן. 16. כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת". וראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478.   17. מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הינם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף, בדרך כלל, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לענין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156.   18. סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לענין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ(2) 668). 19. במקרה דנן, שוכנעתי כי לא מדובר במקרה מובהק שבו יש למחוק את התביעה על הסף, למרות השלב המקדמי שבו מצוי התיק. 20. קיימות שתי אפשרויות לחייב אורגן בחברה בחיוב אישי. האחת - הרמת מסך והשניה - הטלת חבות אישית. 21. בסעיף 3 לכתב התביעה טוענת המשיבה ביחס למבקש, בין היתר, כי הוא "...מנהל ויו"ר פעיל בחברת מדליין וכי הנתבע היה בעל השליטה במדליין, בין מבחינה פורמלית ובין מבחינה מעשית, והוא אשר שלט במדליין פורמלית ואופרטיבית כיושב ראש פעיל של החברה; ובעלים ויו"ר של חברת אורטופון בע"מ". 22. המשיבה טוענת בכתב התביעה כי באפריל 2008 נערך בין הצדדים הסכם להפרדת הפעילות ביניהם והצדדים לא הגיעו לעמק השווה ביחס להתחשבנות. 23. לטענת המשיבה, היא שילמה תשלומים ביתר לנתבעת 1 מעבר למוסכם בסך כולל של 1,340,000 ₪ שחלקם הועברו כמקדמות או כתשלומי יתר או עודפי תשלום לנתבעת 1 ואשר היו אמורים להיות מוחזרים מן הנתבעת לתובעת ולחילופין, להתקזז מתשלומים עתידיים. בנוסף, היא שילמה עבור נתבעת 1 ובמקומה בגין שכר והטבות שכר לעובדי הנתבעת 1 סכום כולל של 590,000 ₪. 24. המשיבה טוענת כי היא זכאית לתשלומים מן הנתבעת 1 בגין הפרת חוזה או התחייבויות או אכיפת התחייבויות או עשיית עושר ולא במשפט. 25. מעיון בסעיף 11 לכתב התביעה, עולה כי המשיבה טוענת לקיומן של עילות המובילות לחיוב אישי של המבקש מכוח מקורות משפטיים שונים להטלת חבות אישית על אורגן של חברה: הפרת חובת אמון של נושא משרה, הפרת חובת זהירות ומיומנות של נושא משרה, חוסר תום לב ועשיית עושר שלא במשפט. 26. כידוע, המבחן הקובע לסילוקה על הסף של תביעה בהעדר יריבות ובהעדר עילה הוא בחינת פרשת התביעה, אשר, בהנחה שהתובע יוכיח את כל העובדות הכלולות בתביעתו - יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו (ראה: ד"ר יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 183). 27. לאחר עיון בבקשה, בתגובה בתשובה לתגובה עולה כי בכתב התביעה לא הועלתה כדבעי הטענה בגינה יש להטיל אחריות אישית על המבקש. 28. המשיבה לא פירטה כל מסד עובדתי שיהא בכוחו, אם יוכח, כדי להצדיק חיוב אישי של המבקש מכוח המקורות המשפטיים דלעיל. 29. הטיעון בסעיף 11 לכתב התביעה לפיו המבקש "פעל באורח אישי להימנע מתשלום החיובים המקדמות ועודפי תשלומים חיובי היתר לתובעת ומנע אפשרות מהנתבעת לשאת בתשלום" הינו סתמי ואין בו פירוט כנדרש, והאמור בהמשך אותו סעיף בנוגע למבקש כי "פעל תוך הפרת חובת אמון של נושא משרה, הפר חובת זהירות ומיומנות של נושא משרה כלפי התובעת ופעל בחוסר תם לב כנגד התובעת ועשה עושר שלא במשפט למול התובעת" איננו אלא מסקנה משפטית. 30. אין די במסקנה משפטית בכתב התביעה ויש צורך להעלות טיעונים עובדתיים, ובהעדרם - דין התובענה להימחק, וזאת על יסוד תקנה 100 (1) לתקסד"א הקובעת כי תביעה תימחק שעה ש"אין הכתב מראה עילת תביעה". 31. למעלה מן הצורך יצויין כי בנסיבות העניין הנדון, לא ניתן לרפא את כתב התביעה באמצעות מענה לשאלון או בקשה לפרטים נוספים. לסיכום: 32. לאור האמור לעיל, יש למחוק את התביעה כנגד המבקש מחמת העדר עילת תביעה מצד המשיבה כלפיו. 33. המשיבה תישא בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בדואר רשום. ניתנה היום: 24 במאי 2009, בהעדר הצדדים. חנה ינון, שופטת כתב תביעהמסמכים