חובת חברת הביטוח למסור את מלוא עמדתה בכתב לפניי בקשת התובעת אמיר בובליל בע"מ (להלן:"התובעת") למחיקת סעיפים מכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") מן הטעם שלא נטענו בהזדמנות הראשונה - במסגרת מכתב הדחייה שהעבירה לתובעת. מבוא עסקינן בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח שהגישה התובעת נגד הנתבעתֿֿ המבטחת מכוח היותה בעלת זכות השעבוד בפוליסת ביטוח מבנה ותכולה (להלן: "הפוליסה") אשר ביטחה את "אולמי ברקת בע"מ" (להלן: "המבוטח") בגין נזקים אשר נגרמו לרכוש המבוטח באירוע מיום 23/6/05, שבמהלכו קרסה תקרת קומת הכניסה של אולם האירועים. משרד עו"ד רם הורביץ פנה לנתבעת במכתב מיום 16.10.06 בדרישה למימוש הזכויות עלֿֿפי הפוליסה, וזו השיבה במכתבה מיום 12/11/06 בזו הלשון: "מאשרים קבלת מכתבכם שבנדון מתאריך 16.10.06 כולל דו"ח השמאי י.גבאי ושות' ודוח מהנדס הבניין מר אבנר בר סלע. חוות הדעת מטעמכם הועברו למהנדס הבניין מר יקי נחמן שבדק את הנזק מטעמנו ולאחר עיון בחוות דעת אלה דחה על הסף את טענת המהנדס אבנר בר סלע באשר לגורם הנזק וכן את טענת השמאי שהתבססה על דוח המהנדס בר סלע ועומד על דעתו, כי מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מהתקנה רשלנית ולקויה של התקרה הדקורטיבית אשר גרמה לקריסתה". טענות הצדדים לטענת התובעת, משהעלתה הנתבעת במכתבה סיבת דחייה אחת ויחידה, שלפיה הנזק אירע בגין התקנה לקויה של התקרה הדקורטיבית, אין לאפשר לה להעלות בכתב הגנתה טענות נוספות אשר זכרן לא בא במכתב הדחייה, וזאת בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח (להלן: "המפקח") והפסיקה, אשר הכירה בתוקפן של הנחיות אלו. התובעת עותרת למחיקת הסעיפים הבאים מכתב ההגנה: א. סעיפים 3, 9, 12, 13, 14, 15; ב. סעיף 4; ג. סעיף 6; ד. סעיף 7; ה. סעיף 8. הנתבעת מתנגדת לבקשה. בפתח דבריה היא טוענת כי הנחיות המפקח חלות אך ורק בהתייחס לתביעה המוגשת מטעם המבוטח עצמו, ואילו במקרה הנדון הוגשה התביעה שלא מטעם המבוטח, ומטעם זה דין הבקשה להידחות. לטענת הנתבעת, התובעת אינה יכולה לטעון כי הופתעה למקרא טענותיה מאחר שמעולם לא הייתה מען למכתבי הדחייה. לגופו של עניין, הנתבעת טוענת כי כתב ההגנה שהוגש מטעמה אינו מוסיף על תוכנו של מכתב הדחייה והוא עומד בהנחיות המפקח. לטענתה, הסעיפים שאותם מבקשת התובעת למחוק הם סעיפי הכחשה כלליים שבמסגרתם נטען כי על התובעת להוכיח תביעתה; טענות שעניינן הכחשת גובה הנזק; טענות שנזכרו כבר במכתב הדחייה, מופיעות שוב ביתר פירוט ואינן חורגות מתוכנו. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי מטרת הנחיות המפקח אינה לשלול מחברת הביטוח את הזכות להעלות טענות הגנה בסיסיות, אשר אותן ניתן להעלות במסגרת כתב ההגנה בכל מקרה. הנתבעת מחלקת את הסעיפים אשר מחיקתם מתבקשת לארבע קבוצות. באשר לסעיפים 6, 9, 12, 14, 15, הנתבעת טוענת כי עסקינן בסעיפים המתייחסים לעניין הנזק. לטענתה, מדובר בטענות הגנה שאין מניעה להעלותן בכתב ההגנה וכי אין מדובר בטענות הקשורות לעצם דחיית התביעה. עוד היא מוסיפה בהקשר זה, כי בהתאם לתקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"דֿ ֿ1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") גובה הנזק מוכחש בכל מקרה, ומשכך ניתן להעלות בכתב ההגנה טענות לעניין גובה הנזק. באשר לסעיפים 4 ו-7 טוענת הנתבעת כי מדובר בסעיפים המתייחסים לגורם הנזק, אופן האירוע וסיבותיו. לטענתה, משהועלתה טענה במסגרת מכתב הדחייה ולפיה מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מהתקנה רשלנית של התקרה, אגב הפניה לחוות דעתו של המהנדס מר יקי נחמן שבה מפורטים ממצאיו - אין מקום לחייב את המבטחת לפרט במסגרת מכתבה עניינים הנסמכים על חוות הדעת. באשר לסעיפים 3 ו-13 הנתבעת טוענת כי מדובר בסעיפים המתייחסים לזיקתה של התובעת למבנה. לטענתה, על התובעת להוכיח זיקתה למבנה ולרכוש המבוטח ומאחר שאין מדובר בנימוק דחייה לא היה מקום להעלות טענה זו במסגרת מכתב הדחייה. באשר לסעיף 8 לכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי הסעיף מתייחס לאי קיומו של תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי. לטענתה, התובעת לא פירטה מדוע יש למחוק סעיף זה וכי התובעת בעצמה אינה טוענת, כי קיימה את התנאי המוקדם לכיסוי ביטוחי וכי על התובעת מוטל הנטל להוכיח את תביעתה, לרבות קרות מקרה הביטוח. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת בהקשר זה כי די בנטען מצדה במכתב הדחייה כדי לאפשר לה לטעון כנגד אי-קיומם של תנאים מוקדמים לכיסוי הביטוחי. בתשובה לתגובת הנתבעת טוענת התובעת כי הנחיות המפקח חלות ביחס למבוטח או לצד ג'. התובעת מפנה לסעיף 3 להנחיות המפקח מיום 9/12/98, שלפיו: "מבוטח או צד ג' (להלן: 'התובע') המגיש תביעה לחברת הביטוח זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו..." (ההדגשה אינה במקור). לטענת התובעת, זכותה לקבלת מלוא עמדת המבטחת זהה לזכות המבוטח וכל טענה שלא הועלתה במסגרת מכתב הדחייה לא ניתן להעלותה בכתב ההגנה. באשר לטענה כי התובעת לא הייתה מען למכתב הדחייה, התובעת משיבה כי מכתב הדחייה מיום 12/11/06 אינו מופנה למבוטחת, כי אם לב"כ התובעת, וכי במכתב לא נטען להעדר זכויות לקבלת מכתב דחייה ולא נטענה בו טענה בדבר זהות בעלת השעבוד, אלא הוא נותן מענה מפורש ודחייה לדרישת התשלום שהעבירה התובעת, ולא המבוטחת. התובעת משיבה בתשובתה לטענות הנתבעת בנוגע לסעיפים אשר מחיקתם מתבקשת. באשר לסעיפים 4 ו-7 טוענת התובעת כי הנתבעת לא צירפה למכתבה את חוות הדעת עליה התבססה במכתב הדחייה ואף סירבה להעבירה לב"כ התובעת. לטענת התובעת, אין לצפות כי תנחש את סיבות הדחייה מעבר למפורט במכתב עצמו. באשר לסעיפים 3, 6, 9, 12, 13, 14 ו-15 טוענת התובעת כי אין מדובר בטענות הגנה לעניין גובה הנזק אלא בעניין הזכות לתבוע וכי טענות מסוג זה ראוי להעלותן במסגרת מכתב הדחייה שכן יש בהן כדי לדחות את זכותה של התובעת לתבוע מלכתחילה. עוד טוענת התובעת בהקשר זה כי תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי לא נועדה להכחשה כוללת של נזק נטען אלא של שיעורו בלבד. באשר לסעיף 8, העוסק בתנאי מוקדם בפוליסה, טוענת התובעת כי טענה בדבר העדר רישיונות או היתרים תקפים לא הועלתה במכתב הדחייה, ומשכך אין להתיר העלאתה בראשונה במסגרת כתב ההגנה. דיון במהלך הכנת טיוטת החלטתי למדתי כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים בשאלה האם התכתובת שהתנהלה בין משרד עו"ד הורביץ לבין הנתבעת הייתה בשם המבוטח, "אולמי ברקת בע"מ", או בשם בעלת השעבוד - התובעת, "אמיר בובליל בע"מ". אי לכך, בהחלטתי מיום 18/8/09 הוריתי לב"כ התובעת להמציא את כל העתקי המכתבים על מנת שניתן יהיה ללמוד בשם מי נעשתה הפנייה. ביום 20/8/09 הומצאו העתקי המכתבים, ומהם עולה כי הנתבעת לא יכלה להסיק כי הפנייה הינה בשם התובעת ולא בשם המבוטח. עיון בכתבי הטענות ובהודעת התובעת מיום 20/8/09, אשר לה צורפו העתקי התכתובת, מעלה כי התובעת אינה טוענת שהנתבעת ידעה בעת ניהול התכתובת שהפנייה נעשית בשמה. לדעתי, סביר להניח שהנתבעת סברה כי משרד עו"ד הורביץ מייצג את המבוטח ולא את התובעת (בעלת השעבוד). חיזוק למסקנתי זו הנני מוצא בטיעוני הנתבעת שלפיהם התכתובת לא התנהלה עם התובעת, אלא עם המבוטח. לסיכום סוגיה זו: אם אכן סברה הנתבעת כי התכתובת מתנהלת עם ב"כ המבוטח - ודאי וודאי כי הוראות המפקח חלות על המקרה ומשכך, היה עליה לפרט בפניו את מלוא נימוקי הדחייה ככל שהם נוגעים למבוטח עצמו בלבד. עם זאת, גם אם סברה כי משרד עו"ד הורביץ פונה בשם התובעת ולא בשם המבוטח - חלה עליה החובה לעשות כן מהטעמים שיפורטו להלן. המצב המשפטי סעיפים 60-62 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, התשמ"א-1981, מקנים למפקח סמכויות רחבות לברר ולדון בתלונות הציבור. המפקח על הביטוח מוסמך להתערב ביחסים החוזיים שבין חברת הביטוח והמבוטח ובין היתר, להורות על הסדרים כלליים ולקבוע כללים מנחים המחייבים את חברות הביטוח (ראה: בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' המפקחת על הביטוח, פ"ד נה(3) 625, 640-642 [2001]). הנחיות המפקח מיום 9/12/1998 קובעות, כי על חברת הביטוח לפרט ולפרוס לפני המבוטח את הנימוקים לדחיית תביעתו: "3. מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברת הביטוח (להלן: 'התובע') זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו. הסברים ארוכים ושונים שנמסרו לתובע, בשיחות טלפון רבות ארוכות ומנומקות ככל שיהיו, אינן משנות את העובדה שללא מסמך כתוב בו מוצגת עמדתה של המבטחת, התובע אינו יכול להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולפיכך גם אינו יכול לכלכל את צעדיו. 4. כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה. 5. על מנת שהתובע יוכל להתמודד עם טענת המבטחת הדוחה את תביעתו ואולי אף יצליח לשכנע אותה לשנות את עמדתה, עליו לקבל את עמדתה המפורטת בכתב. צורך זה מתעורר ביתר שאת כאשר תביעתו של התובע מתקבלת באופן חלקי בלבד. או אז במקרה בו מנסה המבטחת לסיים את הטיפול בתביעה במסגרת הסכם פשרה, אין לתובע כל אפשרות להעריך ולשקול את ההצעה אותה קיבל מן המבטחת היות וחסרים לו הנתונים שהינחו את המבטחת כשהציעה את הצעתה זו ונתונים אלו הינם חשובים ומהותיים לצורך קבלת החלטה על הסכם פשרה". למען שלמות התמונה יש לציין, כי בהשלמה להנחיה האמורה הוסיף וקבע המפקח ביום 29/5/02, כי "...חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה". אישור בדבר תוקפן המחייב של הנחיות המפקח, וכן ביסוס הרציונל העומד מאחורי הנחיות אלו, ניתן למצוא בדברי כבוד השופט אליקים רובינשטיין ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (פורסם במאגרים המשפטיים, 4/5/06): "...הנחיות אלה משקפות את המדיניות המשפטית... בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השויון בינם לבין המבטחות; הן אף עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית, שכן מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט..." יישום המצב המשפטי בענייננו, כעולה מפוליסת הביטוח הרלוונטית לאירוע נשוא התובענה, המבוטח הינו "ברקת אירועים בע"מ" והתובעת הינה בעלת שעבוד בפוליסה והיא זכאית לקבלת תגמולי ביטוח בעת קרות אירוע ביטוחי בהתאם לתנאי הפוליסה כקבוע בפוליסה: "תגמולי ביטוח עקב מקרה ביטוח המכוסה לפי פוליסה זו, ישולמו לבעל/י השעבוד כמפורט להלן..." . השאלה הטעונה הכרעה היא האם הנחיות המפקח והרציונאליים המונחים בבסיסן חלים גם בענייננו, כאשר עסקינן בתביעה שהוגשה מטעם בעלת השעבוד ולא מטעם המבוטח עצמו. סעיף 3 להנחיות המפקח מיום 9.12.98 קובע מפורשות: "מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברת הביטוח (להלן: 'התובע') זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו". הנני מודע להחלטתה מיום 27/1/09 של כבוד השופטת בלהה טולקובסקי בת.א. (ת"א) 33025/08 צינדלו נ' אגפתא ולהחלטתה מיום 11.2.09 של כבוד השופטת ארנה לוי בת.א. (ת"א) 26450/08 הלדנברג נ' א.ב. שיקום נתניה (1997) בע"מ, שלפיהן אין להחיל את הוראות המפקח על צד שלישי. ברם, קיים הבדל של ממש בין התובעת שלפנינו לבין התובעות נשוא ההחלטות הנ"ל, ועל כן הטעמים שהביאו את כבוד השופטות הנכבדות שלא להחיל על הצדדים השלישיים את הוראות המפקח אינם רלוונטיים לענייננו. במקרה שלפנינו, הנתבעת נתנה הסכמתה ל"הכנסת" התובעת כבעלת עניין ואינטרס בפוליסה וזכותה לקבלת תגמולי ביטוח הושוותה, (ואף מעבר לכך), לזכותו של המבוטח לקבלת תגמולי ביטוח. משכך, הנתבעת ידעה והסכימה כי לתובעת אינטרס בפוליסה כפי שיש למבוטח עצמו. בידיעתו השיפוטית של בית המשפט כי על פי הפרקטיקה, אכן נהוג לרשום השעבוד במסגרת תנאי הפוליסה. אין עסקינן בחובה שבדין, ועל כן, לו התנגדה הנתבעת לשעבוד זה - לא הייתה כל מניעה כי תדחה את הבקשה לרישום השעבוד בפוליסה ותפנה את המבוטח והתובעת לרשום השעבוד ברשם המשכונות, ככל שעבוד אחר. משהנתבעת לא פעלה בדרך זו ומשנתנה הסכמתה לרישום השעבוד - משמע כי הסכימה מכללא להחיל הפוליסה ותנאיה גם על התובעת. התובעת שלפנינו נכנסה לנעלי המבוטחת, (ואף זכתה לעדיפות על פניה, בהיותה זכאית לקבל לידיה את תגמולי הביטוח המגיעים למבוטח), ועל כן - שומה היה על המבטחת להתייחס אליה כמו למבוטח עצמו ולכבד את הוראות המפקח ככתבן וכלשונן ביחס לבעלת השעבוד - קרי: התובעת. בענייננו הוגשה התביעה מטעם צד ג', היא בעלת השעבוד (וזהו ההבדל המהותי בין המקרה שלפנינו לבין המקרים שנדונו לפני כבוד השופטות טולקובסקי ולוי), והנני סבור כי החלת ההנחיות במקרה כגון זה שלפניי ממלאת אחר הרציונל שמאחורי ההנחיות, ולפיו על המבטחת למסור לתובעת את מלוא עמדתה בכתב, על מנת לאפשר לאחרונה לכלכל צעדיה ולבחון כדאיותה של הגשת תביעה לבית המשפט. אין מקום להבדיל בין תובע שהוא המבוטח עצמו לבין תובע מכוח שעבוד לעניין חובת המבטחת למסור את מלוא עמדתה בכתב ולפרט את נימוקי הדחייה מקום שבו היא דוחה את התביעה. אם לא זהו המקרה שאליו התכוון המפקח בהחילו הוראותיו גם על "צד ג'" - מהו המקרה שבו יש להחילן? חזקה כי המפקח לא השחית מילותיו לשווא. היה והנתבעת סברה כי פניות משרד עו"ד הורביץ הינה בשם התובעת ולא המבוטח - משמע כי הנתבעת סברה שהתובעת בהיותה בעלת השעבוד, היא ככל מבוטח, ומשכך היא מחויבת למסור לה את מלוא עמדתה ביחס לתביעה בכתב, אגב פירוט מלא של הטעמים שהביאוה לדחות את התביעה. גם מטעם זה יש לדחות את טענתה כי החובה לפרט את מלוא נימוקי הדחייה חלה אך ורק בהתייחס לתביעה המוגשת מטעם המבוטח עצמו. עתה, ולאור המסקנה שאליה הגעתי, ולפיה חלה על המבטחת חובה למסור את מלוא עמדתה בכתב בין אם מדובר בתביעת המבוטח עצמו ובין אם מדובר בתביעת צד ג' - בעלת השעבוד בענייננו - אתייחס לסעיפים אשר מחיקתם מתבקשת. יש לזכור כי התובעת נכנסה לנעלי המבוטח - הא ותו לא. מחד גיסא, היא זכאית לתגמולים שהמבוטח היה זכאי להם, אך מאידך גיסא, אין היא זכאית לקבלת תגמולי ביטוח שהמבוטח לא היה זכאי להם עפ"י הפוליסה, ועל כן החלטתי להלן תינתן בזיקה לעניין זה. הכרעה סעיף 3: במסגרת סעיף זה מכחישה הנתבעת את זכות התביעה של התובעת וטוענת כי אין לתובעת זיקה וזכויות בקשר עם נזקי התכולה, אבדן רווחים או כל נזק החורג ממעטפת המבנה. טענה בדבר העדר זכות תביעה לתובעת לא הועלתה במכתב הדחייה. הנכסים השייכים לבעלת הנכס (התובעת), ובכללם המבנה, נמסרו לחזקת השוכר (המבוטח). הנכסים כמו גם התכולה השייכת כנראה למבוטח בוטחו בפוליסה, ונזק שנגרם להם, כפוף להיותו מכוסה בפוליסה, אמור להשתלם למבוטח (השוכר), שכן הוא זה שביטחוֹ. ברם משכל תגמולי הביטוח המגיעים למבוטח (כפוף לפוליסה) שועבדו לטובת התובעת - זכאית האחרונה לקבלם לידיה. אשר לאבדן הרווחים - הפוליסה מעניקה כיסוי בגין אבדן רווחים הנגרם למבוטח (שוכר הנכס). אם וככל שנגרם למבוטח נזק כזה, זכאית התובעת לקבל לידיה את תגמולי הביטוח המגיעים בגינו מכוח סעיף השעבוד. אולם יובהר: הפוליסה אינה מכסה אבדן רווחים שנגרם לבעלת הנכס (התובעת). תביעת התובעת מתייחסת לאבדן רווחים שנגרם לה, ולא לאבדן רווחים שנגרם למבוטח. מכאן כי יש להבחין בין נזק שנגרם לנכסים ואשר המבוטח רשאי להגיש תביעה בגינו (אף שהוא בבעלות התובעת) לבין נזק שנגרם לתובעת בגין אבדן רווחיה שלה. לאור האמור לעיל - הנתבעת רשאית לטעון בכתב הגנתה כי אובדן הרווחים אינו מכוסה בפוליסה. סוף דבר: מאחר ומסקנתי הינה כי הנתבעת לא ידעה בעת עריכת מכתב הדחיה כי הפניה אליה הינה בשם התובעת ולא בשם המבוטח - היא לא יכלה לטעון שלא עומדת לתובעת זכות תביעה על פי הפוליסה. משכך, אין למחוק את סעיף 3 לכתב ההגנה. סעיפים 4 ו-7: במסגרת סעיפים אלה מכחישה הנתבעת את הקשר שבין נזקי מים לבין קריסת התקרה וכן מכחישה את קרות האירוע. כן טוענת הנתבעת לנזק תאונתי מקרי ובלתי צפוי, אירוע מתמשך, תכנון וביצוע רשלני של בניית התקרה (להבדיל מהתקנה רשלנית) וכן טענה בדבר ויברציות שגרמו לקריסה וזאת להבדיל מהתקנה לקויה. באשר לטענת הנתבעת כי יש לאפשר לה להעלות טענות אשר הועלו במסגרת חוות דעת המהנדס מטעמה - ככלל, הנני סבור כי אין מניעה שדו"ח שמאי או מהנדס יהוו חלק בלתי נפרד ממכתב הדחייה. מקום בו הדוח מצורף למכתב ומאומץ במכתב הדחייה - המבטחת אינה נדרשת לציין את כל הטענות המופיעות בדו"ח גם במכתב גופו ויש בכך כדי למלא אחר הרציונל שבבסיס הנחיות המפקח על הביטוח, שעניינו פריסת עמדת המבטחת לפני המבוטח בכתב ובאופן מנומק על מנת שהאחרון יוכל להעריך כדאיות תביעתו. בעניין זה ראה החלטתי מיום 20/8/08 בת.א. 14856/05 וינר נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ. אולם, בענייננו, כעולה ממכתב הדחייה, הנתבעת דחתה את טענות התובעת תוך שהיא קובעת כי בהתאם לבדיקת מהנדס מטעמה הנזק נגרם כתוצאה מהתקנה רשלנית ולקויה של התקרה, מבלי שהיא מצרפת למכתבה את חוות דעת המהנדס, או מפרטת את טעמיו. יתרה מכך, הנתבעת במכתבה מיום 10.9.07 (שנשלח לב"כ התובעת טרם הגשת התביעה) אף סירבה לבקשת התובעת לקבל לידיה את העתק חוו"ד המהנדס ודו"ח השמאי ובכך מנעה מהתובעת את האפשרות לכלכל צעדיה ולהחליט האם יש מקום להגיש תביעה מטעמה, אם לאו. זאת ועוד, התובעת "חשפה" לפני הנתבעת טרם הגשת התביעה לביהמ"ש את מלוא טענותיה בהמציאה לידי האחרונה (במצורף למכתב מיום 16.10.08 של ב"כ התובעת) את דוח השמאי מטעמה ודוח מהנדס הבניין מטעמה (חוות דעת עליהן היא מסתמכת גם בתביעתה בביהמ"ש), בעוד שהנתבעת אשר המהנדס מטעמה בחן את חוות הדעת והחליט לדחותן - סירבה למסור לידי התובעת את דוח המהנדס מיום 5.11.06 אשר עמד לפניה ושימש בסיס לדחיית התביעה, כמו גם את דוח השמאי ששם את הנזק וכן אמץ את מסקנות המהנדס בדבר הטעמים לדחיית התביעה. הכיצד יכלה התובעת לכלכל צעדיה מבלי שברשותה דו"ח המהנדס בו מפורטים נימוקי הדחייה, ומדוע יש להעניק לנתבעת יתרון על התובעת בהסתירה מפני האחרונה את טעמי המהנדס מטעמה, על אף הוראתו המפורשת של המפקח? יובהר ויודגש, כי אין עסקינן בבעלי דין "רגילים", אלא בבעלי דין אשר הרגולטור (המפקח) סבר, כי עליו ליתן הוראות מיוחדות בכל הנוגע למערכת היחסים ביניהם ועל כן (להבדיל מבעלי דין "רגילים") היה על הנתבעת להמציא לתובעת את חוו"ד המהנדס - אם היא מהווה חלק מנימוקי הדחייה, או לחלופין לפרט במכתב הדחייה את מלוא ממצאיו והנמקותיו. משהתובעת "חשפה" לפני הנתבעת את מלוא ראיותיה (אף כי לא הייתה מחויבת לעשות כן), מדוע יש לפטור את הנתבעת (החייבת עפ"י דין לחשוף דוח המהנדס, ולחלופין נימוקיו) מלהמציאו או לפרט תוכנו? התנגדות הנתבעת להמצאת דוח המהנדס לידי התובעת הייתה "התנגדות" לשמה ללא כל נימוק ענייני. לא נטען כי עסקינן בדוח חסוי והראיה כי הנתבעת מבקשת עתה להגישו כראייה מטעמה בלא שנערכו בו כל שינוי או תוספת מאז שנערך לפני כשלוש שנים. כל שנטען ע"י הנתבעת במכתבה מיום 10.9.07 הוא כי "אין אנו נותנים את דוחות המומחים מטעמנו...." לאור האמור לעיל לא ניתן לראות בחוות דעת המהנדס חלק ממכתב הדחייה. משכך, אין לאפשר לנתבעת להעלות בכתב ההגנה טענות אשר פורטו בחוות דעת המהנדס יקי נחמן אשר לא הוצגה לתובעת, למעט הטענה כי האירוע נגרם בגין התקנה לקויה. לפיכך, יש מקום להותרת הטענה כי קריסת התקרה הינה תוצאה של התקנה רשלנית כפי שצוין במכתב הדחייה, בכפוף למפורט להלן, אך יש למחוק טענות נוספות אשר לא בא זכרן במכתב הדחייה לרבות הטענה כי לא אירע נזק תאונתי בלתי צפוי. באשר לטענה כי אין כיסוי בפוליסה לנזקי מים - דעתי כדעת הנתבעת כי אינה מחויבת לטעון להעדר כיסוי שעה שאין כיסוי בפוליסה ועל כן הנתבעת רשאית לטעון כי הפוליסה אינה מכסה נזקי מים. יובהר ויודגש - החלטתי מתמקדת אך ורק בכתבי ההגנה. משחוות הדעת לא צורפו לכתבי ההגנה - איני נדרש, בשלב זה לפחות, לשאלה האם הנתבעת רשאית להגיש את חוות דעת המהנדס ככל שהיא נוגעת לטעמים שהביאוהו למסקנה כי עסקינן באירוע שאירע בשל התקנה רשלנית. הצדדים לא נדרשו לשאלה זו (שכן בשלב זה אינה רלוונטית) ועל כן אין מקום שאדרש לה. יחד עם זאת, מובהר בזאת כי ככל שחוות הדעת מתייחסת לטעמים שנאסר על הנתבעת להעלותן בכתב הגנתה - טעמים אלו אינם שנויים במחלוקת ועל כן אין מקום להגשת ראיות אלא בשאלות הנדרשות להכרעה בלבד. אם וכאשר תבקש הנתבעת להסתמך בראיותיה על חוות דעת המהנדס - יהיה מקום להדרש לשאלה זו - אם אתבקש. כך גם יהיה מקום להתייחס, אם אתבקש, לחוות דעתו של השמאי ככל שהיא נוגעת לסיבת הנזק. סעיפים 6, 9, 12 ו-15: במסגרת סעיפים אלה מכחישה הנתבעת את הנזקים להם טוענת התובעת. במקרה דנן, משהנתבעת טענה להעדר כיסוי, איני סבור כי מוטלת עליה החובה לטעון לחלופין לשיעור הנזק הנטען. ואכן בתשובתה מבהירה התובעת כי לו הטענות אותן מבקשת המבקשת למחוק אינן בעניין גובה הנזק הנתבע, אלא בעניין סיבת האירוע. (ס' 5(ג) לתגובתה). לפיכך אין מקום למחיקת הסעיפים. סעיף 8: במסגרת סעיף זה טוענת הנתבעת כי התובעת אינה זכאית לשיפוי מחמת אי-קיום תנאי מוקדם לכיסוי ולחבות וכן מהטעם כי הפעילות במקום התבצעה ללא רשיון ו/או היתר תקף. מדובר בנימוק דחייה מובהק אשר היה על הנתבעת להעלותו במכתב הדחייה ומשלא עשתה כן היא מנועה מלהעלותו עתה וזאת ללא קשר לעובדה שעל התובעת מוטל הנטל להוכיח תביעתה. לפיכך, אני מורה על מחיקת הסעיף מכתב ההגנה. סעיף 13: בסעיף זה מכחישה הנתבעת את זכותה של התובעת להוצאות לדוגמה או לריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. מדובר בטענה משפטית אשר המקום להעלותה הוא במסגרת כתב ההגנה ואין מדובר בנימוק דחייה אשר יש לפרט במכתב דחייה. לפיכך, אין מקום למחיקת סעיף זה מכתב ההגנה. סעיף 14: בסעיף זה מכחישה הנתבעת את זכותה של התובעת בהיותה בעלת שעבוד לתבוע את תגמולי הביטוח. משמסקנתי הינה כי, ככל הנראה, הנתבעת לא ידעה שמשרד עוה"ד הורביץ מייצג את התובעת ולא את המבוטח - רשאית הנתבעת לטעון טענה זו. המועד לגשת ראיות התובעת מוארך למקרה ובכוונת הנתבעת להגיש בר"ע על החלטתי זו. המזכירות תשלח לצדדים באמצעות הפקסמליה את העתק החלטתי זו.פוליסהחברת ביטוח