סדר דין מקוצר כרטסת חוב בפני בקשה למחיקת התביעה על הסף בהעדר עילה, בקשה למחיקת כותרת התביעה ולחלופין בקשת למתן רשות להגן, מפני תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך של 568,940 ₪, אשר הוגשה על ידי המשיבה, עירית ראשון לציון (להלן: "העיריה") כנגד שלושה נתבעים, חברת החלל המופלא ראשון לציון (להלן:"החברה"), מר גומברג אדוארד ומר פישמן מיכאל. ביום 3.7.08 ניתן כנגד החברה, היא הנתבעת 1, פסק דין בהעדר בקשת רשות להגן. הבקשה שבפני הוגשה ע"י הנתבעים 2-3 בלבד, ה"ה גומברג אדוארד ופישמן מיכאל. מלכתחילה הוגשה התביעה על סך של 792,545.6 ₪ אולם תיקונה הותר בהסכמה בדיון אשר נערך בפני ביום 16.11.08, כשסכום התביעה הופחת לסך 568,940 ₪. בבסיס התביעה עומד חוב נטען של החברה לעיריה בגין ארנונה ובגין אגרת שלטים לתקופת החזקתה בנכס הידוע כגוש 3934 חלקה 22, ברח' ז'בוטינסקי 16 בראשון- לציון (להלן-"הנכס"). לטענת העיריה, החברה החזיקה בנכס החל מחודש מאי 2005 ועד ליום 31.12.07 ובהתאם לדף חשבון המצורף לתביעה, נותרה היא חייבת סך של 296,392 ₪ בגין ארנונה כללית, סך של 269,899.40 ₪ בגין שיקים חוזרים אשר נמסרו לתשלום הארנונה ולא נפרעו וסך של 2,648 ₪ בגין אגרת שלטים משנת 2006 ועד לסוף תקופת החזקה. סך חוב החברה בהתאם לתביעה הינו 568,940 ₪. כנגד המבקשים טענה העיריה, כי הינם בעלי מניות בחברה הנתבעת, הנתבע 2 מחזיק ב- 70% ממניותיה והנתבע 3 ב- 30% ממניותיה. משכך, בהתאם לסעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג- 1993 (להלן- "חוק ההסדרים") חבים הם בחובות הארנונה הכללית בלבד של החברה בסך של 566,291 ₪. מנגד טענו המבקשים כנגד סכומי התביעה, עילתה, רכיביה וכשרותה להתברר בסדר דין מקוצר. לטענתם, ביום 14.3.05 נחתם הסכם שכירות ביחס לנכס נשוא התביעה בין חברת "אחים דוניץ בע"מ" (להלן-"האחים דוניץ") לבין החברה הנתבעת, במסגרתו הושכר הנכס לחברה למטרת הקמת משחקיית "החלל המופלא", לתקופה בת שלוש שנים החל מיום 10.5.05 וכלה ביום 9.5.08. בשל חילוקי דעות מצד החברה בגין גובה החיובים אשר דרשה העיריה וביניהם חיובי ארנונה, אגרות ביוב ומים, פסולת מוצקה, אגרת שמירה, אבטחה ושילוט, הגישה החברה השגה, אולם זו נדחתה. החברה נותרה חלוקה ביחס לחיובים, אך שילמה סך של 42,000 ₪. מעת לעת קיבלה החברה דרישות תשלום בלתי קוהרנטיות באופן שלא ניתן היה להבינן. ביום 13.12.06 העבירה החברה את החזקה בנכס המושכר לחברה אחרת, שאינה בבעלות המבקשים, בשם "החלל המופלא לב- ראשון בע"מ" (להלן- "חב' לב ראשון"), אשר רכשה את הפעילות בנכס. ממועד זה הפסיקה החברה את פעילותה בנכס וחברת לב ראשון נכנסה בנעליה. הודעה על העברת החזקה נמסרה לעיריה הן בעל-פה על ידי מר אלכס שפילברג, בעלי חב' לב ראשון והן ע"י המבקשים, אשר שלושתם פיזית, יחד ולחוד ביקרו במשרדי העיריה. משכך, לכל הפחות החל מיום 13.12.06 אין החברה ואין המבקשים מחזיקים במושכר וחבים בחיובים אותם דורשת העיריה, אולם חרף זאת סירבה העיריה לשנות את שם המחזיק ברישומיה מיום 13.12.06, שכן דרשה תחילה תשלום כיסוי חוב החברה -באופן בלתי חוקי. ביום 27.11.07 דרשה העיריה מהחברה הודעה בכתב אודות העברת החזקה בנכס וברוח זו נשלח מכתב לחברת מניב ראשון בע"מ (העתקו נשלח אף בדואר רשום ביום 4.12.07) ובו הודע הן על העברת החזקה לחב' לב ראשון מהחברה הנתבעת והן על פינוי הנכס לחלוטין ע"י חב' לב ראשון והחזרת החזקה לבעליו, האחים דוניץ, ביום 15.9.07. בסופו של יום, חב' לב ראשון, אף שקיבלה החזקה בנכס המושכר, לא עמדה בכל התחייבויותיה כלפי החברה ואף נמנעה מלחתום על הסכם שכירות חדש עם האחים דוניץ, בעלי הנכס, אולם החזקה כאמור נמסרה לה והיא אף הפעילה את הנכס החל מיום 13.12.06 ועד ליום 15.9.07- בו החזירה את החזקה בנכס המושכר לבעליו, עקב קשיים כספיים. על טענות אלה הוסיפו המבקשים טענות משפטיות אשר בעטיין בקשו למחוק התביעה את הסף, לחלופין למחוק את כותרתה או לחלופי חילופין ליתן רשות להגן. על חלק מהטענות לא חזרו המבקשים בסיכומיהם והן בבחינת טענות אשר נזנחו. קודם לדיון בטענות, תסקרנה הטענות לגופן, לפי סדרן בסיכומים. ותחילה לטענות המבקשים; לטענתם, אף לאחר תיקון התביעה והעמדתה על סך של 568,940 ₪ עדיין לא ניתן לקבוע מהם רכיבי התביעה, מהו הסכום הנתבע, בגין אילו שנים נתבע, היכן מופיע הקיזוז בסך של 42,000 ₪ ששולם, כיצד בנספח א' לתביעה מופיעה חברת "לב ראשון" אשר פעלה בנכס בזמנים הרלבנטיים לתביעה ומה מהות התיקונים בכתב יד בנספח א' לתביעה. כיוון שהאחים דוניץ קיבלו את החזקה בנכס ביום 15.9.07, יש לבדוק האם הגישו בקשת הנחה בגין נכס ריק או שמא השכירו את הנכס לאחרים, וככל שקיבלו הנחה יש לקזזה מסכום החוב. אף שהתביעה תוקנה לתקופת חזקה עד ליום 31.12.07, הרי שכוללת היא לכאורה חיובים עד ליום 12.3.08 ולפיכך כותרת התביעה אינה נכונה. סכום התביעה חושב על בסיס כרטסת הנה"ח של העיריה, נספח א' לכתב התביעה. מסמך זה אינו עשוי על ידי המבקשים או בחתימתם אלא ע"י העיריה ומשכך אין התביעה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר ואין במסמך המצורף ראיה בכתב כנדרש. ככל שנותר חוב של החברה, אזי מדובר לכל היותר בחוב בסך של 200,000 ₪ בניכוי סך של 42,000 ₪ אשר שולמו ולא קוזזו מדף החשבון נספח א' וסה"כ 158,000 ₪, אולם אין להחיל חוב זה על המבקשים. חרף פניית המבקשים לעיריה והודעתם על שינוי החזקה, פעמיים, אחת בעת פגישה בעיריה כשהנכס עבר לחזקת חב' לב ראשון ופעם שנייה כשהנכס פונה לחלוטין וחזר לבעליו האחים דוניץ ביום 15.9.07 (כפי המכתב אשר נשלח), לא עשתה העיריה דבר על מנת לגבות החיובים מצדדים אלה, אף שמנספח א' לתביעה ידעה העיריה על זהות המחזיקה החדשה חב' לב ראשון כבר מיום 13.12.06. כתב התביעה המתוקן כולל חוב בגין אגרת שילוט אותו לא ניתן להחיל על המבקשים מכח חוק ההסדרים, אף אם ייקבע כי חבים המבקשים לפי חוק ההסדרים- דבר המוכחש על ידם. לכל אחד מהמבקשים חלק אחר במניות החברה, מר גומברג מחזיק ב- 70% ממניותיה ומשמש מנהלה ומר פישמן- מחזיק ב- 30% ממניותיה, כך שלא ניתן לתובעם יחד ולחוד כפי שנעשה, כשגם בשל כך לא ניתן לתובעם בסדר דין מקוצר. דף החשבון נספח א' לתביעה כולל חיוב בסך של 129,960 ₪ ע"ש "המקום שלי- לב ראשון", חברה בבעלות מר אלכס שפילברג אשר הפעילה את המקום החל מיום 13.12.06, כך שסכום התביעה אינו נכון ואין התביעה על סכום קצוב, שהרי מתייחסת היא גם לחוב של גורמים נוספים- חב' לב ראשון והאחים דוניץ אשר אינם נתבעים בתביעה. כתב התביעה אף חסר באופן מגמתי ונעדר פירוט, כשנספח א' כולל בתוכו חיובים "נסתרים" שאינם ארנונה ואינם יכולים להיתבע, כשדף החשבון אשר צורף לתביעה הינו "נייר סתמי ביותר" ממנו לא ניתן להבין מאומה, לא את זהות הנתבעים, לא את התקופה בגינה נתבעים, ישנן מחיקות בכתב ביד וישנם רכיבים שאינם ניתנים להיתבע לפי חוק ההסדרים. אף שחוק ההסדרים מהווה העילה לתביעתם של המבקשים, הרי שלא נתבקש ולא נטען כי ניתן להרים את מסך ההתאגדות ולהשית על המבקשים את חיובי הארנונה של החברה, לא כל שכן להטיל חיובים שאינם ארנונה. ממילא לא ניתן לתבוע את כל אחד מהמבקשים יחד ולחוד ומשכך אין עסקינן בחיוב בסכום קצוב, כשאף אין חולק כי המבקשים לא החזיקו במושכר לפי סעיף 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) אלא החברה ומשכך לא ניתן להטיל עליהם כל חבות. לא ברור מכתב התביעה האם השיקים החוזרים מהווים חלק מהחוב או מתווספים לחוב. אשר לטענות העיריה, טענה היא כי כתב התביעה ראוי להתברר בסדר דין מקוצר, שכן התביעה מתבססת על תקנה 202 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. לטענתה, די בצירוף יתרת החוב בבחינת "השורה התחתונה" ואין צורך בפירוט אופן חישוב החוב ולעניינינו- די בצירוף תדפיס המחשב המצורף לתביעה. ממילא המבקשים לא פנו לבירור סעיפי החיוב בדף החשבון, אף שעולים הם מדף החשבון אשר צורף, ולו היו מבקשים היתה העיריה נעתרת לכך. אשר לתקופת החזקה בנכס, הרי שסעיף 325 לפקודת העיריות מטיל חבות על המחזיק להודיע בכתב על כל שינוי בחזקה בנכס, כשאין בתצהיר המבקשים כל הוכחה או טענה כי עשו כן. יתרה מכך, בחקירתו הנגדית של המבקש 2 השיב, כי יודע הוא כי תקופת השכירות הינה עד ליום 9.5.08. מנהל השומה בדק אישית את הנכס, ובדיקתו העלתה כי הנכס פונה רק בסוף שנת 2007. המנהל התייצב לדיון אולם לא נתבקשה חקירתו על תצהירו בבקשה לתיקון כתב התביעה ומשכך האמור בתצהירו בדבר החזקה בנכס עד סוף שנת 2007 נכון הוא. המבקשים לא כפרו בחוב החברה ובטענה כי החברה אינה פעילה ואין לה נכסים, כשטענותיהם כנגד החוב חסרות פירוט. אין מחלוקת, כי המבקשים לא החזיקו בנכס וכי עילת התביעה הינה לפי חוק ההסדרים, מכח היותם בעלי שליטה דבר שלא הוכחש, כשסכומי התביעה כנגד המבקשים הינם עד ליום 31.12.07 ומעודכנים ליום 12.3.08, כשהחיוב הינו יחד ולחוד כפי שהותר בפסיקה. חב' מניב ראשון בע"מ אינה עוסקת בגביית ארנונה אלא בגביית מים בלבד, כשהחיובים בתביעה כנגד המבקשים הינם לארנונה בלבד. לא נתבקשה הנחת נכס ריק ולא ניתן לבקשה רטרואקטיבית. נוכח אלה נטען, כי אין מקום למחוק את כותרת התביעה וכיוון שלמבקשים אין כל הגנה ולו לכאורה אין מקום ליתן למבקשים רשות להגן. ביום 16.11.08 התקיים הדיון בפני, במהלכו נחקרו המבקשים שניהם על תצהיריהם. דיון כיוון שבקשת המבקשים כוללת סעדים חלופיים, אשר העתרות לאחד מהם יש בה כדי לייתר דיון בסעד האחר, הרי שתחילה אדון בבקשה למחיקה על הסף, ככל שלא תמחק התביעה יתקיים דיון בבקשה למחיקת כותרת ואך אם לא תמחק הכותרת אדון בבקשת הרשות להגן. מחיקה על הסף בהעדר עילה עיון בסיכומי המבקשים מלמד, כי למעט אזכור אגבי בלבד בסעיף האחרון לסיכומים, ללא כל פירוט, לא חזרו המבקשים על בקשתם למחיקת התביעה. יתרה מכך, לאורך סיכומיהם חזרו המבקשים וטענו כי יש לברר התובענה לגופה ולקיים בה "דיון מעמיק יותר", וראה סעיפים 7.6, סעיף 11, סעיף 18 וסעיף 24.1 לסיכומים. די באלה כדי לדחות הבקשה. למעלה מהצורך אתייחס בקצרה לבקשה. את עיקר טענתם למחיקה על הסף, כמפורט בבקשת הרשות להגן, סומכים המבקשים על הטיעון, כי ככל שחל חוק ההסדרים בעניינם וככל שיש להרים את מסך ההתאגדות, הרי שהיה על העיריה לפרט בתביעה את אחריות כל אחד מהמבקשים לפי שיעור המניות המוחזקים על ידו במניות החברה ושמלא נעשה הדבר ומשנתבעו הם יחד ולחוד, הרי שהתביעה אינה יכולה להתברר לפי חוק ההסדרים ואף אין מדובר בסכומי תביעה נכונים, קצובים שיש עליהם ראיות בכתב. נטען, כי משחוק ההסדרים מהווה את עילת התביעה ומשהחיוב המבוקש אינו נתבע לפי חוק ההסדרים, הרי שהתביעה נעדרת עילה, זאת בנוסף להיותה חסרה באופן מגמתי, עד כדי הטעיה של ממש, וכיוצא באלה טענות. אלא, שטענה זו בדבר העדר יכולת לתבוע על פי חוק ההסדרים את בעלי השליטה יחד ולחוד, נטענה על ידי המבקשים ללא כל פירוט וללא הפנייה לאסמכתאות המאששות הטענה. עיון בחוק ההסדרים מלמד, כי לא קיימת כל הוראה ביחס לחלוקת חבות בעלי השליטה לפי חלקם במניות החברה, כפי טענת המבקשים. יתרה מכך, בעת"מ (מנהליים ת"א) 1311/07 רובינשטיין צבי נ' עיריית רעננה, אליו אף הפנה ב"כ המשיבה בסיכומיו, הגיע בית המשפט למסקנה, כי החיוב המוטל על בעלי שליטה מכח חוק ההסדרים הינו חיוב "יחד ולחוד". וראה שם: "חוק ההסדרים אינו מתייחס במפורש למצב של "ריבוי חייבים"... אני סבור שיש לראות את חבותם של ארבעת העותרים כבעלי שליטה בחלקים שווים בחברה שהפסיקה את הפעילות כחבות "ביחד ולחוד". החלטת בית המשפט בעניין רובינשטיין ניתנה אף בראי הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 וסעיף 54 בו, לפיו: "54.שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים יחד ולחוד". וראה גם סעיף 56 לחוק החוזים: "56.(א)שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שווים". משכך, טענת המבקשים בעניין אינה יכולה להוות עילה למחיקה על הסף. אשר ליתר הטענות, בדבר היות התביעה בלתי מפורטת וחסרה וכיוצא באלה טענות, הרי שגם בטענות אלה אין כדי למחוק על הסף את כתב התביעה, ויובהר; הלכה היא, כי לצורך בחינת השאלה האם התביעה מגלה עילה כנגד המבקשים, אם לאו, שומה על בית המשפט לבחון את התביעה גופה. רק מקום בו יתברר לבית המשפט, כי גם לו תצליח התובעת להוכיח את כלל העובדות הנטענות בתביעתה לא תוכל לזכות בסעד המבוקש על ידה או אף בחלקו, בית המשפט יהא רשאי להורות על מחיקת התביעה על הסף בהעדר עילה. בשלב זה אף אין בית המשפט נדרש לטענות העומדות בבסיס בקשת הרשות להגן אלא נדרש למסכת העובדתית הפרוסה בתביעה, כשנקודת המוצא היא כי הטענות נשוא התביעה נכונות הן. רק מקום בו העובדות אינן מבססות את מתן הסעד- יש למחוק את התביעה. וראה בעניין זה: ע"א 109/49 חברה להנדסה נ' מזרחי, פ"ד ה 1585. ה"פ (מחוזי נצ') 295/06 מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל נ' סארי שיבלי, שם: "בית המשפט אינו נכנס לעובי הקורה ואינו בוחן את אמיתות טענותיו של התובע, אלא יוצא מתוך נקודת הנחה כי טענות אלו נכונות, ובוחן האם יש בכך כשלעצמו, כדי להביא להענקת הסעד המבוקש לתובע. מקום שהעובדות הנטענות בכתב התביעה, אינן מבססות את מתן הסעד, ימחק בית המשפט את התביעה בהיותה תביעת סרק, אשר גם אם תתנהל עד תום, אין בה כדי להעניק לתובע את הסעד לו הוא עתר...ובהמשך: מכך נובע, כי: "העדר עילת תביעה הוא, איפה, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות" (זוסמן, בספרו הנ"ל, בע"מ 384)". וראה: תא (ת"א) 62119/07 אורי רביבי נ' ויקטור ביטון. רע"א 1689/97 גראונד א.ש. בע"מ נ' אדם טבע ודין. בש"א (ת"א) 174993/08 חיים רומנו נ' עירית יהוד. בש"א (נצ') 3541/06 תאיר דוח'אן - עו"ד נ' עבדאללה זועבי. עיון בכתב התביעה מלמד, כי ככל וכתב התביעה יוכח, תוכל המשיבה לזכות בסעדים הנתבעים בו, כשלכאורה קיימת עילה כנגד המבקשים לפי סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים: "8. (ג) על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים; בסעיף זה - "חוב ארנונה סופי" - חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה - הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת - לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד; "חברה פרטית" - כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999; "בעל שליטה" - כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה. כזכור, המבקשים נתבעים בגין חוב ארנונה אשר הותירה החברה בתקופת החזקה בנכס נשוא כתב התביעה. המבקשים היו בזמנים הרלבנטיים לתביעה בעלי מניות בחברה והחזיקו בה כל אחד בשיעור של 25% לפחות. המבקשים אינם מתכחשים לעובדה, כי החברה הפסיקה את פעילותה העסקית או את היותם בעלי מניות בחברה בשיעור הנזכר לעיל וכן אינם מכחישים את העובדה, כי החברה החזיקה בנכס נשוא כתב התביעה ואף יצרה חובות (בשונה מגובה החובות ותקופת ההחזקה). בעוד בבקשת הרשות להגן נטען, כי הנתבע 3 אינו בעל שליטה בחברה, בסיכומים לא חזרו המבקשים על טענה זו כשבחקירה אף חזרו והודו כי החברה נמכרה לחב' לב ראשון. משכך, ובהתבסס על נקודת המוצא לפיה העובדות הנטענות בתביעה אמת הן, הרי שהחלת סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים בשילוב עם סעיף 119 א'(א') לפק' מס הכנסה, ככל שיוכחו התנאים להחלתם, תאפשר לעיריה לתבוע מהמבקשים חובות ארנונה שהותירה אחריה החברה. בעניין זה, טענות המבקשים כנגד ההחלה וכנגד הרמת המסך דינן להתברר בעת בירור התביעה גופה, אולם בוודאי שאין בהן כדי להביא למחיקתה כעת. לתביעה צורף דף חשבון אשר די בו בשלב זה ובצדק טענה המשיבה בסיכומיה, כי ככל שסברו המבקשים כי נדרשים הם לצורך הגשת בקשתם פרטים או מסמכים נוספים, היה עליהם לפנות בעניין בדרישה למשיבה, וראה בעניין זה: ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5), 133, (שם ביחס לתביעת בנק- לקוח): "... ככל שאלה אינם מאפשרים לנתבע להתגונן כראוי, זכותו לדרוש מסמכים ופרטים נוספים. אם לא יענה כי אז יוכל לקבל רשות להתגונן. (ראה ע"א 688/89 הלולים בע"מ נ. בנק המזרחי בע"מ פד"י מ"ה (88 (3). תביעת המשיב עומדת במידת הפירוט הנדרשת והמערערים לא פנו בבקשה לבית המשפט לפירוט נוסף". עיון ביתר הטענות לעניין מחיקת התביעה על הסף, מעלה, כי הינן טענות אשר לכל היותר יכולות לשמש כבסיס לבקשה למחיקת כותרת או כטענות הגנה, אולם בוודאי שאין בהן כדי להניח התשתית הנדרשת למחיקת תביעה בהעדר עילה, שעה שהתביעה כפי שהוגשה מגלה עילה, לא כל שכן שעה שהמבקשים עצמם בסיכומיהם מודים בסעיף 7.3 בקיומו של חוב מצד החברה "אשר איננו עולה על 200,000 ₪ בניכוי הסכום בסך 42,000 ₪ שאין מחלוקת ששולם", כשנוכח סעיף 8 לחוק ההסדרים חוב זה כשלעצמו יכול להקים עילה כנגד המבקשים אשר יש לבררה. מחיקת כותרת משקבעתי כי אין מקום להורות על מחיקת התביעה על הסף, יש לבחון הבקשה למחיקת כותרת. בענייינו חלה תקנה 202 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ולפיה: "202. ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר: (2) תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות;" המשיבה הינה רשות מקומית ובסיס התביעה הינו חוב ארנונה אותו מבקשת המשיבה להחיל על המבקשים מכח חוק ההסדרים במשק וסעיף 8 (ג) בו. הפסיקה נדרשה לא אחת לשאלה האם תביעה בגין חיובי ארנונה כנגד בעלי שליטה לפי חוק ההסדרים יכולה להתברר בסדר דין מקוצר. בשורת החלטות נקבע, כי תביעה מעין זו כשירה להתברר בסדר דין מקוצר וראה בעניין זה: בש"א (ראשל"צ) 4533/05 הדס התמחויות בע"מ ואח' נ' עירית חולון, שם: "א. תביעה בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים ראויה לידון בסדר דין מקוצר; ב. באמצעות הוראה זו רשאית רשות מקומית לתבוע מבעלי שליטה של חברה שהפסיקה את פעילותה העיסקית, המחזיקים בה בשיעור של 25% לפחות (או שהינם בעלי זכויות שוות ערך בה), או שהינם בעלי הזכות למנות בה מנהל, את חוב הארנונה; ג. זכות זו של הרשות המקומית מתייחסת לחוב ארנונה בלבד, ולא לחובות אחרים של החברה לרשות המקומית; ד. הזכות האמורה של הרשות המקומית חלה רק בגין חובות ארנונה אשר נוצרו לאחר תאריך כניסת החוק לתוקף - 1.1.2004 - ואין היא חלה על חובות ארנונה שנוצרו לפניו. ה. פרט לאמור לעיל, זכות זו של הרשות המקומית אינה כפופה לתנאים נוספים". וכן ראה בש"א (ראשל"צ) 5493/05 מרחב אישי בע"מ נ' עירית רעננה. ובש"א (ראשל"צ) 4597/05 פנסו נ' עיריית חולון. כן נדונה השאלה האם לצורך הכשרת תביעת רשות מקומית לידון בסדר דין מקוצר עליה לצרף מסמכים בבחינת ראשית ראיה. נקבע, כי אין כל חבות מעין זו. כן נקבע, כי ממילא צירוף דף חשבון- תדפיס חוב לכתב התביעה- די בו. ראה בר"ע (מחוזי חי') 1517/98 עירית חיפה נ' יצחק יעקבי, שם: "ההליכים האזרחיים האמורים יכולים אף הם להיות קצרים יחסית, שכן מחוקק המשנה כלל אותם בגדר העילות בגינן הניתן להגיש את התביעה בסדר דין מקוצר, וזאת - אף בלא ראשית ראיה בכתב (תקנה 2)202) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984)". וראה בש"א (ראשל"צ) 5493/05 מרחב אישי בע"מ נ' עירית רעננה: "דומני כי לא יכולה להיות מחלוקת כי משצירפה המשיבה את תדפיסי החוב הנטען לכתב התביעה - עמדה בחובה זו. 9. מעבר לכך. תביעה זו הוגשה גם על יסוד תקנה 202(2) לתקסד"א - תביעה של רשות מקומית לתשלום ארנונה, היטל, אגרה או דמי השתתפות ובלבד שהתביעה היא לסכום כסף קצוב. בקשר לתביעה מסוג זה נקבע בפסיקה כי: "אין צורך שתביעה של רשות מקומית תהיה מבוססת על ראייה בכתב. הוראת החוק המאפשרת הגשתה של תביעה כזו בסדר דין מקוצר כלולה בתקנה 202(2) לא בתקנה 202(1)(א), שבה נדרשת ראיה בכתב. גם מבחינת הדין המהותי אין צורך בצירוף הודעת הדרישה לכתב התביעה, הואיל והחיוב נוצר מכח דין ולא מכוחה של הודעת הדרישה.." וכן בש"א (שלום רח') 3054/04 מור עמוס נ' עיריית ראשון לציון, שם: "בתביעות מטעם רשות מקומית עפ"י תקנה 202 (2), אין חובה בהגשת ראשית ראיה בכתב, התנאי היחיד הוא שיהא "סכום קצוב". לאור אלה, איני מקבלת את טענת המבקשים כנגד נספח א' לתביעה (בהקשר זה בלבד) וכן בעניין העדרה של ראיה בכתב בחתימת המבקשים או העשויה ע"י המבקשים, כעילה למחיקת הכותרת. אשר לטענת המבקשים, כי כתב התביעה כולל חיוב בגין אגרת שילוט אשר לא ניתן לגבותה על פי חוק ההסדרים מבעלי השליטה, הרי שגם טענה זו לא ניתן לקבל בשלב זה. עיון בכתב התביעה ובנספח א' מלמד, כי אגרת השילוט לא נתבעה מהמבקשים בכתב התביעה המתוקן ואינה נכללת בסכומי החיוב נשוא כתב התביעה ומשכך גם בעניין זה אין למחוק את כותרת התביעה. גם הטענה, כי החוב הנתבע הינו לתקופה בה המשיבה עצמה מודה כי המבקשים לא החזיקו בנכס (עד ליום 12.3.08) אינה יכולה להתקבל בשלב זה, שכן עיון בתביעה וכן בנספח א' מגלה, כי לכאורה חיובי המיסים הינם עד ליום 31.12.07, אולם חישוב החיובים עצמו הינו נכון ליום 12.3.08, כשאין לכאורה בדף החשבון המתוקן פירוט חיובים המאוחרים ליום 31.12.07. אלא שבקשת המבקשים כוללת טענה נוספת למחיקת כותרת, היא הטענה לפיה דף החשבון נספח א' והתביעה עצמה כוללים חיובים של חברה אחרת, אליה עברה החזקה בנכס המושכר, הקרויה בדף החשבון "המקום שלי- לב ראשון". טוענים המבקשים, כי העיריה מבקשת לייחס להם את חיוביה של אותה חברה, אף שאינם בעלי שליטה בה, באופן אשר אינו מאפשר ניהול התביעה בסדר דין מקוצר, בהתבסס על חוק ההסדרים. עיון בדף החשבון המצורף לכתב התביעה המתוקן, כנספח א', מלמד, כי דף החשבון נספח א' כולל הפרדה קטגורית בין שלושה גופים: "החלל המופלא", "החלל המופלא ראשל"צ" ו- "המקום שלי- לב ראשון". סכימת הסכומים בו כדי סכום התביעה (למעט אגרת שילוט אשר אינה נתבעת מהמבקשים) מביאה לתוצאה לפיה אכן לכאורה מבקשת העיריה להחיל על המבקשים חיובים המיוחסים בדף החשבון לגוף הקרוי "המקום שלי- לב ראשון", אשר בו המבקשים כטענתם אינם בעלי שליטה ואף אינם בעלי מניות. המבקשים אף צירפו לבקשתם את מסמכי התאגדות של חב' לב ראשון הקרויה "החלל המופלא לב ראשון בע"מ" ח.פ 513903260, והראו כי אינם בעלי מניות בחברה זו ואינם בעלי השליטה בה. העיריה לא חלקה על כך. נוכח אלה, הרי שאין לפסול, בשלב זה, את טענת המבקשים, כי אכן עסקינן בחיובים של אותה חב' לב ראשון, הקרויה בנספח א' "המקום שלי- לב ראשון". ככל וכך הדבר, הרי שעסקינן באותה חברה אשר המבקשים טענו בבקשתם ובסיכומיהם כי החזקה בנכס הועברה אליה מהחברה הנתבעת כבר ביום 13.12.06 וכי משכך יש להחיל עליה את החיובים נשוא התביעה ממועד זה ואילך בעוד כזכור התביעה שבפני כוללת חיובים עד ליום 31.12.07 אותם מבקשת המשיבה לייחס במלואם לחברה הנתבעת ולמבקשים, מכוח חוק ההסדרים. ככל וטענת המבקשים נכונה היא, הרי שיש לבררה, שכן לכאורה לא ניתן לחייב את המבקשים בחיובי חברה אחרת בה אינם משמשים בעלי שליטה, לפי חוק ההסדרים. למעלה מכך. כיוון שלא נסתרה בשלב זה טענת המבקשים כי אינם בעלי שליטה בחב' לב ראשון, וכיוון שהתביעה שלפני עניינה חיוב בעלי שליטה בחובות ארנונה אשר הותירה החברה בבעלותם, הרי שאכן לא ניתן לברר חיובים ורכיבים אלה, אשר לכאורה הינם של גוף אחר שאינו החברה הנתבעת, בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים- בעלי השליטה בנתבעת, ויש לפיכך למחוק את כותרת התביעה. טענה זו של המבקשים יש בה אף את ההגנה הנדרשת לצורך מתן רשות להגן, כשבשלב זה הלכה היא כי די בהגנה בדוחק. לא נסתרה מעיני טענת המשיבה בסיכומיה, כי לא נמסרה לה כל הודעה בכתב בדבר שינוי החזקה וכי מנהל השומה בדק בעצמו את הנכס וגילה כי פונה רק ביום 31.12.07. אלא שאם כך הדבר, עולה השאלה מדוע דף החשבון כולל לכאורה רישומו של גוף אחר ומדוע מבוקש לייחס לכאורה את חיוביו של אותו גוף אחר לחובת המבקשים שאינם בעלי שליטה בו והנתבעת. יש לשים לב, כי עסקינן בחיובים אשר הינם בגובה של כרבע מהתביעה או ליתר דיוק 22% הימנה! העיריה טענה ובצדק בסיכומיה, כי לצורך החלפת שמות המחזיקים בנכס יש למסור הודעה בכתב. וראה סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש]: "325.חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי-ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה". הודעה בכתב בדבר העברת החזקה בנכס, אשר שלחה החברה הנתבעת ואשר צורפה לבקשת המבקשים, אכן אינה ממוענת למשיבה, כי אם ל"מניב ראשון בע"מ". אולם מנגד ולצורכי הדיון שבפני, לא נסתרה טענת המבקשים בתצהיריהם, כי פנו אל המשיבה ביום 13.12.06 לצורך העברת הרישומים בנכס על שם חב' לב ראשון, בין בעצמם ובין באמצעות בעל המניות בחב' לב ראשון אולם סורבו עקב קיומו של חוב, וכן לא נסתרה טענתם, כי הודע למשיבה על עזיבת החברה הנתבעת את הנכס מיום 13.12.06 בעת פגישה במשרדי המשיבה. וראה סעיף 18 לתצהיר מר אדוארד גומברג: "18. הודעה בעל פה נמסרה לתובעת הן על ידי הבעלים של חברת החלל המופלא לב- ראשון, מר אלכס שפילברג והן על ידי ועל ידי מר מיכאל פישמן אשר היינו שלושתנו פיזית, ביחד ולחוב, במשרדי התובעת בראשון- לציון..." וראה סעיף 23 לתצהיר: "צויין כי התובעת לא היתה מוכנה לשנות את שם המחזיק בנכס במועד העברת החזקה בו לחלל המופלא לב- ראשון בתאריך מתן ההודעה בעל פה, 13.12.2006, הואיל ודרשה תחילה את כיסוי חובה של הנתבעת 1, דבר שאיננו חוקי ושהתובעת היתה מנועה מלעשות". וכן ראה הסעיפים המקבילים בתצהיר מר מיכאל פישמן. למעלה מכך, אף שטענה המשיבה כי לא נמסרה הודעה בכתב ולעניינינו הודעה בעל- פה לאו הודעה היא, הרי שבפועל רישומי דף החשבון מעידים, כי העיריה כן ביצעה לכאורה שינוי בשם המחזיק, על ידי הוספת אותו גוף נוסף והכללתו בדף החשבון הכולל את חיובי הארנונה, כשלצד שמו נזקפים חיובים בסך של לא פחות מ- 126,960 ₪, אותם מבקשת עתה המשיבה ובאותה נשימה להשית על המבקשים, אשר כלל אינם משמשים כבעלי שליטה באותו גוף, בהליך בסדר דין מקוצר. יוער, כי עיון בדף החשבון אף מגלה, כי לא ניתן ללמוד מהי תקופת החזקה המיוחסת לאותו גוף הקרוי "המקום שלי- לב ראשון". אולם יש לזכור, כי גוף זה אינו נתבע בתביעה שבפני וכך גם לא נתבעים בעלי השליטה בו. המשיבה יכולה היתה לעתור לתיקון כתב התביעה בדרך של הפחתת רכיב זה מסכום התביעה, על מנת להכשיר בירורה בסדר דין מקוצר, אולם משלא עשתה כן ואף נמנעה מלהתייחס לנטען באשר אליו, אין לי אלא להורות על מחיקת כותרת התביעה ועל בירורה בסדר דין רגיל. וראה בעניין מחיקת כותרת התביעה מקום שכוללת היא עילה אשר אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר: בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, בעמ' 24: "יש להימנע מלהוסיף לתביעה עילה שאיננה ראויה להידון בדרך זו, שאז נמצא שהתביעה כולה איננה כשרה לבוא לפני בית המשפט בסדר דין מקוצר (המ' 609/65 רוזובסקי נ' זבידה, פ"ד כ(1) 236, 242; רע"א 3782/05 עו"ד מאיר קטן נ' מרדכי תורג'מן, דינים עליון ע"ג 971)". וראה, גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, 371- 372: "הבא לנסח כתב - תביעה בסדר דין מקוצר חייב לשקול היטב את מעשיו. להימנע מלהוסיף עילה, שאינה ראויה להידון בדרך זו" וכן ראה בעניין חובת בית המשפט לבדוק כשרותה של התביעה מלהתברר בסדר דין מקוצר: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, 371- 372. וכן ע"א 7/78 קמחי נ' איצקוביץ, פ"ד לג (1) 421, 422-423 שם: "הרשם אינו מנוע - ואוסיף ואומר שהוא חיב - לבדוק אם התביעה ממלאת על פניה אחרי הדרישות של תקנות 269 ו-270, גם אם הנתבע לא ביקש רשות להתגונן. תביעה הלקויה מבחינה זו אינה עוברת אף את המפתן לקראת מתן פסק-הדין בסדר דין מקוצר. אין זה ענין בין התובע והנתבע אלא בין התובע ובית-המשפט או הרשם, החיב לשמור על הדרישות שהתקנות קובעות לשם מתן פסק-דין בסדר דין מקוצר". וכן ראה ת.א (שלום רח') 2320/07 אריה הירשמן נ' קיבוץ גבעת ברנר, אגודה שיתופית. טענה העיריה בסיכומיה, כי משלא נחקר מנהל השומה על תצהירו התומך בבקשה לתיקון תביעה, הרי שיש לקבל המוצהר בו בדבר תקופת החזקה. אין ביכולתי לקבל טענה זו. ב"כ המבקשים הסכים אך לתיקון כתב התביעה אולם אין בכך להוות הודאה בתוכן התיקונים עצמם, שאם לא כן מה לנו צורך בבקשה שבפני. משהגעתי למסקנה כי כותרת התביעה דינה להימחק, איני נדרשת ליתר הטענות אשר נטענו. יחד עם זאת ולמעלה מהצורך אוסיף, כי באמתחתם של המבקשים טענות הגנה נוספות. אחת מהן היא הטענה כי הנתבעת שילמה סכום בסך של 44,000 ₪ לעיריה, אותו יש לקזז מכל חוב ככל שחל. טענה זו לא הופרכה. לעותק הבקשה אשר הוגש לתיק לא צורף אישור המעיד על תשלום הסך הנ"ל, אף שצויין כי אישור כאמור מצורף. יחד עם זאת יש לזכור כי בשלב זה אין חובה על המבקשים לצרף ראיות. טענה נוספת היא טענת המבקשים כנגד הרמת המסך וייחוס חובות החברה הנתבעת למבקשים, (בשונה מחובות הגוף הנוסף). כזכור ניתן להחיל על בעלי שליטה בחברה את חיובי הארנונה של החברה. אלא שסעיף 8 לחוק ההסדרים קובע תנאי לכך והוא: "ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים..". וראה לשון סעיף 119 א לפקודת מס הכנסה, שם: "סעיף 119א. (א) (1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור. (2)היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו - החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר; (3)בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה. (ב) היה ליחיד חוב מס סופי לשנת מס פלונית והוא העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית לקרובו או לחברה שהוא בעל שליטה בה, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהוא חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור, כל עוד לא עברו שלוש שנים מתום שנת המס שבה היה חוב המס לסופי, או שבה הועברו הנכסים, לפי המאוחר. (ג) לא יגבו ממי שקיבל את הנכסים או הפעילות לפי סעיף קטן (א) או (ב) יותר משווי הנכסים או הפעילות שקיבל ללא תמורה או מההפרש שבין התמורה החלקית ששילם לבין שווי הנכסים או הפעילות, ואם שילם מס בקשר להעברת נכסים כאמור - לא יותר מהשווי או מההפרש כאמור פחות סכום המס ששילם. (ג1) הורשע מנהל בחבר בני אדם, שהוא בעל שליטה באותו חבר, בשל אי העברת מס שנוכה, לפי סעיפים 219 או 224א, ולא ניתן עוד לערער על הרשעתו, ניתן לגבות ממנו את המס שנוכה כאמור ולא הועבר לפקיד השומה. (ג2) נקבעה לחבר בני אדם שומה בשל מעשה מהמעשים המפורטים בסעיף 220 וערעור החבר על השומה נדחה על ידי בית המשפט בפסק דין שאינו ניתן עוד לערעור או שלא הוגש ערעור לבית המשפט, ניתן לגבות את חוב המס שלא שולם על ידי החבר גם ממי שהיה בעל תפקיד באותו חבר בעת ביצוע מעשה כאמור, אם יש בידי פקיד השומה ראיות לכאורה להוכיח שהמעשה נעשה בידיעתו של בעל התפקיד, אלא אם כן הוכיח אותו בעל תפקיד שהוא נקט את כל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת המעשה...". כתב התביעה לכאורה אינו מתייחס באופן דווקני לתחולת סעיף 119 א' לפקודת מס הכנסה, אף שהינו תנאי להחלת חיובי הארנונה מכח חוק ההסדרים על בעלי השליטה. יש איפוא לברר את תחולתו קודם לייחוס חובות החברה למבקשים, כשנראה כי לכך התכוונו המבקשים בבקשתם כנגד הרמת המסך. אלא שנוכח התוצאה אליה הגעתי, כאמור אין כל צורך נוסף להידרש לטענות אלה. 100. סוף דבר, אני מורה על מחיקת כותרת התביעה. 101. נוכח סכומה תידון התביעה בסדר דין רגיל. 102. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום ממועד קבלת החלטתי זו. 103. שכר טרחה והוצאות בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ- בהתאם לתוצאות. סדר דין מקוצרחובכרטסת