1. זוהי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975. התובע טוען כי הוא נפגע בקרסול רגל ימין בעת ירידתו ממשאיתו, ואילו הנתבעת טוענת כי התובע נפגע תוך כדי משחק כדורגל, ולפיכך אין מדובר בתאונת דרכים. לנוכח המחלוקת הוריתי על פיצול הדיון, כך שבשלב ראשון הובאו ראיות בשאלה האם בתאונת דרכים עסקינן. 2. על התובע הנטל לשכנע כי עסקינן בתאונת דרכים. גרסת התובע היא שבמוצאי שבת, 9.7.05, בשעה 18:00-19:00 לערך הוא חזר לביתו עם משאיתו מתחנת הדלק, שם הוא בדק את המשאית או מילא בה דלק, ולטענתו בעת שהוא ירד מהמשאית הוא נפל ונחבל. התובע טוען כי לא היה שום עד לתאונה, ולפיכך הראיה היחידה שהוגשה על ידו הינה עדותו שלו, ומסמכים שמלמדים על כך שגם בבית החולים וגם בפני המוסד לביטוח לאומי טען התובע כי התאונה אירעה במהלך ירידתו מהמשאית. 3. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח שמדובר בתאונת דרכים. לטענתה, אמו של התובע הודתה בפני חוקר הביטוח שבנה נפצע בזמן משחק כדורגל. כמו כן, טוענת הנתבעת כי התובע לא היה עקבי בגרסאות שמסר לגבי נסיבות התאונה. 4. לאחר ששמעתי את העדויות ולאחר שהאזנתי להקלטות של השיחות בין החוקר של חברת הביטוח (העד אריק אזוב), לבין התובע ואימו, לא שוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט האזרחי, כי גרסתו של התובע לגבי התאונה היא הנכונה. הראיה המרכזית לענייננו הינה הקלטת השיחה שערך חוקר הביטוח עם אימו של התובע. במהלך השיחה אמר החוקר לאם, כמשיח לפי תומו, שהפציעה של בנה אירעה במהלך משחק כדורגל, והאם לא הכחישה את הדברים, למרות שהם נאמרו לה פעמיים. הנה כך מופיעים חילופי הדברים בתמליל השיחה, לאחר שהחוקר הציג עצמו כחבר של התובע שנוהג לשחק עימו כדורגל: ח. "הלו אז הוא נפצע בכדורגל ששיחקנו. נ. כן, עד עכשיו סובל מזה. ח. מה נהיה עם זה באמת? נ. ברגל סובל אל תשאל. ח. הלו הוא נפל במשחק במוצאי שבת ששיחקנו שם. נ. כן, כן, עד עכשיו סובל מזה, היו לו, היה לו גבס, היה בלאגן אל תשאל". (עמ' 3 לתמליל שורות 17-22). ב"כ התובע טוען, כי אין להסיק מדברי האם שהיא מאשרת את גרסת חוקר. לדבריו, החוקר "הכניס מילים בפי האם" והיא בכלל התעלמה בתשובותיה מנסיבות התאונה, ובמקום זאת בחרה להתמקד רק בסבל שסבל בנה עקב הפציעה. אני סבור שיש בטענה זו טעם רב, בכל זאת דינה להידחות לאור התרשמותי מעדות האם בבית המשפט. 5. הנה כך, עד לחקירת האם בפניי שמרה הנתבעת בסוד את הטענה לפיה התובע נפגע במשחק כדורגל, וגם ב"כ התובע אישר בהגינותו שעד לחקירת האם הוא לא ידע כי זו גרסת הנתבעת. והנה, באופן מפתיע, בעת עדותה התייחסה האם לגרסת הכדורגל ביוזמתה, עוד לפני שהיא נשאלה על כך שאלה אחת. החקירה החלה בשאלות כלליות רבות, ואז כאשר החלה ב"כ הנתבעת לשאול את האם מה סיפר לה בנה על נסיבות התאונה, היא העידה מיוזמתה שהתקשר אליה חוקר הביטוח ורימה אותה, בכך שהציג בפניה גרסה שקרית לפיה התאונה אירעה במשחק כדורגל ( עמ' 16 שורות 12 ואילך). התנהגות האם מעוררת תמיהה, שכן כיצד היא ידעה שזו הגרסה שתוטח בפניה? לענין זה יש שתי אפשרויות, האחת - שהאם יודעת כי בנה נפצע במשחק כדורגל ולכן היא הניחה כדבר מובן מאליו שזו תהיה הגרסה שתוטח בפניה בחקירה הנגדית, והשניה - שהאם זכרה כי חוקר הביטוח "השתיל" את גרסת הכדורגל במהלך שיחתו עימה. האפשרות הראשונה הרבה יותר סבירה בעיניי, כיוון שככל שצודק יותר ב"כ התובע בטענתו כי החוקר "השתיל" את גרסת הכדורגל כמשיח לפי תומו, כך פחות סביר שהאם תזכור גרסה זו בעדותה מקץ שנתיים ימים, במיוחד שהיא טענה בעדותה כי זכרונה בוגד בה בשנים האחרונות. דומה שהאם היתה מודעת לבעיה זו, ולכן בעדותה היא הציגה תמונה של עימות מילולי בינה לבין החוקר, דבר שיכול היה להסביר כיצד היא זכרה מיוזמתה את גרסת הכדורגל. דא עקא, שהאזנה להקלטה מלמדת שלגרסת האם בנוגע לויכוח בינה לבין החוקר, אין שום בסיס. על כן, התנהגות האם בעדותה מתיישבת הרבה יותר בטבעיות עם האפשרות שהיא ידעה שהבן נפצע במשחק כדורגל, ולכן היא צפתה מראש שזו תהיה טענת הנתבעת. זאת ועוד, האם עשתה בעדותה רושם של אישה אסרטיבית מאוד, אשר לא היססה להרים קול על ב"כ הנתבעת יותר מפעם אחת, ואפילו לכנותה בכינויי גנאי (ראו- עמ' 16 שורות 25: "אם אראה אותו ( את חוקר הביטוח - א.ר.) אהרוג אותו, הוא רימה אותי"; עמ' 20 ש' 20- "אל תהיי רמאית (הכוונה לב"כ הנתבעת - א.ר.) אסור לך להיות רמאית"). לנוכח התרשמות זו, קשה לקבל את הטענה שמישהו מסוגל לשים דברים בפי האם מבלי שהיא תמחה על כך בקול גדול. ולבסוף, עדות האם היתה מתחמקת. האם טענה שזכרונה פגום, אך בעדותה לא התרשמתי שכך הדבר. האם גם ניסתה להתחמק מלהודות שהיא זו שנשמעת בשיחה המוקלטת עם חוקר הביטוח, ורק לבסוף הודתה בכך. 6. זאת ועוד, עדותו של התובע לגבי נסיבות התאונה הינה עדות יחידה של בעל דין, ולנוכח אי דיוקים מסויימים בעדות, לא מצאתי טעם טוב להסתפק בעדות יחידה זו. הנה כך, לא ברור מדוע התובע היה צריך, לגרסתו, לנסוע עם המשאית לתחנת דלק כדי לבדוק מים ושמן, כאשר הוא יכול היה לבדוק את המשאית ברחוב ליד ביתו. ואם התובע נסע למלא דלק, אזי יש לתמוה מדוע אין לו קבלה על התדלוק, בשים לב לכך שהוא עצמאי אשר שומר קבלות לצורכי מס (עמ' 4 ש' 6-12). כמו כן, בשיחתו עם החוקר אישר התובע כי בעת התאונה היתה אשתו בבית,אך בעדותו בבית המשפט הוא טען שאיש לא היה בבית (עמ' 8 ש' 9-10). ולבסוף, התובע כתב בטופס התביעה לביטוח לאומי כי התאונה אירעה תוך כדי עבודה, למרות שאין חולק שגם לגרסת התובע התאונה לא אירעה תוך כדי עבודה. התובע נשאל בעניין זה והשיב כי אין לו הסבר מדוע מילא את טופס התביעה כפי שמילא (עמ' 8 ש' 21-22). 7. לאור כל האמור לא שוכנעתי כי גרסת התובע מהימנה, ולפיכך דין התביעה להידחות. התובע ישא בהוצאות הנתבעת וכמו כן ישלם התובע לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן היום י"ז באייר, תשס"ט (11 במאי 2009) בהעדר הצדדים. אברהם רובין, שופט כדורגלדיני ספורטתאונת דרכים