להלן פסק דין בנושא ימי מחלה לאחר ניתוח פלסטי בעקבות תאונת דרכים: כללי 1. התובעת, ילידת 21.7.1979, נפגעה בתאונת דרכים ביום 9.10.2004 (בהיותה כבת 25 שנים). התאונה ארעה בעת שהוסעה על אופנוע בו נהגה הנתבעת 2, המבוטחת אצל הנתבעת 1. מומחה בית המשפט, ד"ר משה לוינקופף, קבע כי לא נותרה לה נכות בתחום האורטופדי (חוו"ד מיום 20.7.2007). פרופ' רפאל שפיר, מנתח פלסטיקאי, העריך כי נותרה לה נכות בשיעור 10% לפי ס' 75(1) ב' לתקנות המל"ל, בגין צלקת "מכאיבה או מכערת" בירך שמאל (חוו"ד מיום 9.12.2007). ראשי הנזק הנתבעים הם: כאב וסבל, הפסד ימי מחלה לעבר, הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר, תשלום למד"א, הוצאות ניתוח פרטי, אבדן השתכרות עתידית, וכן הוצאות טיפול רפואי עתידי להזרקת שומן. 2. במישור החבות - הנתבעת 1 לא חלקה על עצם הארוע, ואולם הכחישה חבותה מחמת אי הצגת רשיון נהיגה תקף של הנוהגת באופנוע, הנתבעת 2 (ר' ע' 1 לסיכומיה). לא מצאתי טעם טוב לטענה זו. הנתבעת 2 מבוטחת אצל הנתבעת 1. ייצוגן בהליך זה משותף. היה בידי הנתבעת 1 לחשוף את המידע הרלבנטי בקלות רבה יחסית, בין באמצעות מבוטחתה ובין באמצעות בירור במשרד הרישוי. בהעדר ראיה לסתור, אין סיבה להניח כי הנתבעת 2 נהגה שלא ברשיון. אני דוחה את הטענה להעדר חבות. להלן אדון בנושא הנזק. 3. במישור הדיוני - מטעם התובעת הצהירה היא עצמה ונחקרה בבית המשפט. הנתבעות לא הציגו עדים משלהן. פרופ' רפאל שפיר נחקר בבית המשפט, לבקשת ב"כ הנתבעות. ב"כ התובעת סיכם בע"פ, וסיכומי הנתבעות הוגשו בכתב. להלן אדון בטענות הצדדים. 4. נכות תיפקודית ואובדן כושר השתכרות - ב"כ הנתבעת לא חלק על שיעור הנכות הרפואית, ואולם טען כי אין לה משמעות תיפקודית (ע' 2 לסיכומים). מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו כי הוא "מציע כי הנכות תחשב כתפקודית כדי להכליל בה גם את העיוות הצורני וגם את הרגישות המקומית והכאבים מהם סובלת" (בפרק "סיכום" בחוות הדעת). בחקירתו הסביר כי התובעת אינה סובלת מפגיעה בטווח התנועה, ובמובן זה הנכות אינה תיפקודית (פ' ע' 2 ש' 8-9 ש' 13, ע' 3 ש' 2-3, וכן בע' 4 ש' 24: "אפשר ללכת ולהתעמל, ואפשר לרוץ. אולי הכאב מוגבר עם התנועה, הכל זז"). המומחה הצביע על כאבים, אשר התלונות אודותם "סוביקטיביות" (פ' ע' 3 ש' 13-20), אך יחד עם זאת יש להניח כי מדובר ב"כאב אמיתי" (ר' חקירתו בפ' ע' 3 ש' 23-24). המומחה פירט: "כשעושים בדיקה ידנית ומנסים בשקע הרוחבי להכנס פנימה מגיעים עד השריר, מכיון שכל שכבת השומן שם שבורה... אני לא יודע אם הכאבים עד כדי כך עזים, ... אך זה מעבר לאי נוחות" (פ' ע' 4 ש' 10-18). 5. התובעת מנהלת חנות בגדים (ברשת "לי-קופר"), וזאת מזה כ-4 שנים (עדותה בפ' ע' 6 ש' 23-24). בטרם התאונה עבדה כמוכרת בחנות בגדים ("פוקס"), לפרק זמן קצר יחסית, והשתכרה כ- 3,751 ש"ח (ס' 15 לתצהירה; פ' ע' 7 ש' 18-21). בחקירתה אישרה כי סיימה את עבודתה הקודמת "עקב צמצומים" (פ' ע' 8 ש' 5-6). בסמוך לאחר התאונה, ביום 15.11.2004, החלה לעבוד בחב' לי-קופר "ונכון ליום הגשת התביעה התקדמתי בתפקידי ואני משמשת בתפקיד מנהלת חנות של החברה בשכר חודשי ממוצע העומד על סך של 10,500 ₪ לחודש" (ס' 16 לתצהירה). התאונה לא פגעה במסלולה המקצועי, שכן קודמה לניהול חנות בגדים במקום העבודה החדש, ו"הבוסים מרוצים מעבודתי" (פ' ע' 7 ש' 7-10). 6. התובעת התלוננה על כאבים: "קורה לפעמים שכואב לי וזה מקשה עלי, התנועות של ללכת ולסגור את העסקה איטיות יותר אז אני מתעצבנת. אני מפנה את המוכר שלי לסגור את העסקה" (פ' ע' 7 ש' 4-5). תלונתה על כאבים מעת לעת נתמכת בחוות דעתו הרפואית של מומחה בית המשפט. אין לבטל את המשמעות התיפקודית של כאבים בירך , העלולים להחליש את הריכוז ולהאט את קצב העבודה. התובעת אמנם לא נפגעה בעבודתה בפועל; ואולם היה ותיפלט מעבודתה הנוכחית, היא עלולה להתקשות במציאת מקום חדש ברמה מקבילה. יחד עם זאת, יש להתחשב ביכולתה לבצע הזרקות שומן, העשויים להקל על המיחושים (ר' ב"סיכום" חוות דעתו של פרופ' שפיר). במקרה כזה, רמת הנכות צפויה לרדת ל- 7% (שם). על רקע המכלול, אני מעמידה את נכותה התיפקודית של התובעת על 5%. 7. בסיס השכר - השכר בטרם התאונה עמד על סך ממוצע של 3,155 ₪ (נטו, קרן; ר' תל"ש נספחי יג' לתצהיר התובעת). בעת התאונה התובעת היתה בחורה צעירה בת 25, בראשית דרכה המקצועית. שכרה דהיום, בסך של כ- 8,150 ₪ (נטו, קרן) עובר את השכר הממוצע במשק (תל"ש נספחי יד' לתצהיר התובעת). על רקע פוטנציאל ההשתכרות האישי, וגילה הצעיר בתאונה, אני מעמידה את הבסיס לפיצוי בגין אובדן השתכרות לעתיד על השכר הממוצע במשק. 8. כידוע, בשיעורי נכות נמוכים כגון דא, נהוג לפסוק באופן גלובאלי ועל דרך של הערכה. בהתחשב בשיעור הנכות התיפקודית, בפוטנציאל ההשתכרות ובהכנסות בפועל לאחר התאונה, אני פוסקת לתובעת סך של 40,000 ₪ בראש זה. 9. הפסד ימי מחלה - הפיצוי בראש זה טעון הוכחה לפיה ניתן היה לפדות את ימי המחלה שלא נוצרו ולקבל בגינם ערך כספי (ר', למשל ת.א. (מחוזי י-ם) 2173/00 מוסא נ' אישי-ישיר חב' לביטוח בע"מ (מיום 13.9.2005), ס' 33 לפסק הדין התובעת לא הציגה אישור מעסיק בענין זה. לטענת ב"כ התובעת, "ימי המחלה היו אמורים להיות מנוצלים למחלה גרידא" (פ' ע' 9 ש' 12-13). ואולם, לא הוכח כי התובעת נעדרה מעבודתה משום "מחלה גרידא" ללא תשלום, מחמת ניצול קודם של ימי המחלה בגין התאונה. ראש נזק זה לא הוכח, והתביעה בגינו - נדחית. 10. הניתוח הפרטי - התובעת נותחה באופן פרטי ע"י מנתח פלסטי ד"ר דוד רמז, בעלות כוללת של 13,490 ₪, קרן (בגין התייעצות, ניתוח וגרב לחץ; ר' סיכום מחלה - נספח ט' לתצהיר התובעת; קבלות - נספחי י' לתצהיר התובעת). אני סבורה כי יש לקבל את תביעת התובעת במלואה בראש זה. אמנם, ניתוח לשאיבת שומן ניתן לביצוע במסגרת הציבורית, והתובעת אמנם פנתה לעשותו בדרך זו (ס' 9 לתצהירה). ואולם הניתוח הופסק באמצעו מחמת כאבים עזים: "לאחר ביצוע החתך בירך שמאל לטרלי נעשו נסיונות לביצוע שאיבה, אך החולה כאבה ביותר, למרות תוספת הרדמה מקומית" (סיכום אשפוז, נספח ז' לתצהיר התובעת). בסיכום של ד"ר קדם ורד נרשם כי החולה לא הגיבה להרדמה (נספח ז'1 לתצהירה). 11. אין בפני מקרה של נפגעת "מפונקת". אין לצפות כי נפגע יסבול כאבי ניתוח ללא הרדמה. משהוכח כי השירות הציבורי כשל, לא היה פסול בפניה לשירות הפרטי. אני מקבלת את תביעת התובעת בראש זה ומורה על פיצויה בסך 13,490 ₪, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 17.7.2006 (מועד התשלום עיקרי לניתוח) ועד לתשלום בפועל. 12. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר - התובעת הציגה קבלה בסך 518 ₪ בגין ביקורים אצל רופא, פיזיוטרפיה ותרופות (נספחי יט' לתצהירה), והעידה: "נסעתי המון, אין לי קבלות אז אני מעריכה. יש נסיעות לבית חולים ופיזיוטרפיה... הוצאתי המון כסף בשביל נסיעות" (פ' ע' 8 ש' 19-20). על כן ביקשה סך 1,500 ₪ בגין נסיעות ל"תשעה טיפולים פיזיוטרפיים, שני ניתוחים, ועשרה ביקורים אצל רופאי הקופה ורופאים פרטיים" (ס' 20 סיפא לתצהירה). בנוסף עתרה לקבל סך 570 ₪ בגין תשלום צפוי למד"א, שטרם שולם (נספח יח' לתצהירה). אני מקבלת את תביעת התובעת בחלקה בראש זה ופוסקת סך של 1,570 ₪. 13. טיפול רפואי עתידי - פרופ' שפיר ציין כי ניתן לבצע הזרקות שומן לשקע ולשבר השומן, אשר עשויות לשפר את העיוות ואולי אף להקל במיחושים. מדובר בשניים-שלושה טיפולים, בעלות של כ- 7,000 ₪ לטיפול. אין למנוע מן התובעת פיצוי בגין כך, שהרי הטיפולים עשויים להיטיב את נזקה. מתמונות התובעת שצורפו לתצהירה עולה כי אין מדובר בפגם של מה בכך, אלא בעיוות ניכר לעין ולמגע. העובדה כי התובעת טרם ביצעה טיפולים אלה אינה שוללת את זכאותה לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה. כידוע, פסיקת פיצויים אינה מותנית בשימוש בפועל למטרתם הייעודית. אני פוסקת לתובעת סך 14,000 ₪ בראש זה, בגין שני טיפולים. 14. כאב וסבל - התובעת תפוצה לפי תקנה 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, על בסיס 10% נכות, בניכוי גיל, ללא ימי אשפוז, והכל ליום מועד התאונה ובתוספת הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל. 15. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה ומורה על פיצוי התובעת כמפורט לעיל. הנתבעות תשלמנה לתובעת את סכום פסה"ד ביחד ולחוד, ותוספנה ותשלמנה שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מסכום פסה"ד, בתוספת מע"מ כחוק. ניתוחרפואהתאונת דרכיםדמי מחלה