תגובה נגדית שניה לבקשה בכתב

השאלה המצריכה הכרעה: השאלה המצריכה הכרעה היא בקשת התובע לתיקון כתב תביעה, בש"א 166293/08. בהחלטתי מיום 16.9.08 אשר ניתנה בבש"א 166193/08 הוריתי כי דין הבקשה לתיקון כתב תביעה, להידחות, מן הנימוקים המפורטים שם. סברתי, כי הבקשה הוגשה זמן רב לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות; לאחר שהוגשו התצהירים של שני הצדדים על נספחיהם; לאחר שהוחלף ייצוגו של התובע; בנסיבות אלה, לא ראיתי מקום להתיר הוספת סעד חדש והגדלת סכום התביעה. התובע הגיש בר"ע על ההחלטה אל בית המשפט המחוזי הנכבד ושם נקבע, בבר"ע 2097/08 מפי כבוד השופטת שרה ברוש, כי ההחלטה מיום 16.9.08 תבוטל, וזאת על רקע הצורך לקבל תשובה לתגובה לבש"א המקורית, בש"א 166193/08. הצדדים הסכימו, בבית המשפט המחוזי הנכבד, כי תוגש תשובה על פי תקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, מבלי שניתן יהיה להעלות טענות חדשות מלבד אלה הנטענות בבקשה ולאחר מכן, תינתן החלטה. תשובת התובע: התובע הגיש תשובתו ביום 5.5.09, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בבר"ע מיום 20.4.09. התובע טען, כי התשובה לבש"א 166293/08 השתהתה, משום שהתגובה המקורית הוגשה באיחור. הבש"א המקורית הוגשה ביום 17.6.08, ביום 22.6.08 ניתנה החלטה: "לתגובת הצד שכנגד בתוך 20 יום". לטענת התובע, התגובה דנן, הוגשה רק ביום 9.9.08 ואין ממש בטענת הנתבעים, כי התגובה הוגשה ונמסרה ביום 8.7.08. על כן, טוען התובע, כי ביום מתן ההחלטה 16.9.08, טרם חלף מרוץ המועדים להגשת תשובה לתגובה ובכך נפגמה זכותו על פי סדרי הדין והתקנות. בית המשפט המחוזי איפשר כאמור הגשת תשובה לתגובה, זו הוגשה ביום 5.5.09. שם טוען התובע, כי התגובה שהוגשה ביום 9.9.08 מכילה טענות עובדתיות שאינן נתמכות בתצהיר. עוד הוא גורס, כי תיקון כתב התביעה נחוץ על מנת להכריע בשאלות השנויות במחלוקת, שכן ראשי הנזק אותן ביקש המבקש לכמת בכתב התביעה המתוקן, הוצבו רובן ככולן במחלוקת, כבר ביום הגשת התביעה, אך לא כומתו בכסף. המבקש אף לא ויתר על זכותו לאותם נזקים, אלא התייחס לכך בסעיף 90 לתצהיר עדותו הראשית. התובע מדגיש, כי פרישת המערכת העובדתית המלאה וכימות סכומי הנזק, יאפשרו הכרעה בפלוגתאות האמיתיות שבין הצדדים ואין לחסום מבחינה דיונית את התובע מבירור עניינו, את מרבית הנזק הכספי לא כומת כנדרש. התיקון הדרוש בכתב התביעה מהווה לשיטת התובע חלק מהפלוגתא הצריכה הכרעה. גם אם מדובר במיקצה שיפורים, אין בכך כדי לחסום את דרכו של התובע. התובע סבור, כי גם אם הוגשו תצהירי עדות ראשית, אין המדובר בשלב מתקדם של הדיון, יש להתיר את התיקון ואין לומר כי הוא נובע רק מהחלפת הייצוג. התובע אף חולק על טענת המשיבים בדבר התיישנות מרכיבי העילה. התגובה מפורטת ביותר, נתמכת בתצהיר, ולמעשה עוטה לבוש של בקשה מחודשת. עמדת הנתבעים: הנתבעים, עתרו בבש"א 213638/09 למחוק את התצהירים אותם צרף התובע לתשובה לתגובה מיום 5.5.09. הבש"א דנן הוגשה ביום 7.5.09 ולמעשה ניתן לראות בה, משום תשובה לתשובה. בהחלטה מיום 24.5.09, ביקשתי למען הסדר הטוב, את התייחסות התובע לאותה תשובה לתשובה. תשובתו של התובע הוגשה ביום 31.5.09. ניתן איפוא להכריע בפולמוס, לאחר שהתשובות והתגובות הוגשו, כנדרש על פי תקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, ואף מעבר לכך. הנתבעים גרסו בתגובה לתשובה, אותה הגישו כאמור במסגרת בש"א 213638/09, כי התשובה חרגה מההסכמה הדיונית שהושגה בבית המשפט המחוזי, וכי הטענות שהועלו בה, הן טענות חדשות לעומת אלה שהועלו בבקשה. הנתבעים סבורים, כי לאור ההנמקות שהובאו בהחלטה מיום 16.9.08, שינה התובע את טעמו והוא מבסס את תשובתו על טענה חדשה לגמרי, מן הבחינה העובדתית אשר סותרת את הנטען בבקשתו מלכתחילה. לשיטתם ,למעשה מדובר בבקשה חדשה, בבחינת ניסיון חוזר, לרבות תצהיר חדש, שאינו נחוץ כלל בשלב הדיוני של "תשובה לתגובה". שכן, עתה, טוען התובע, כי התגלע סכסוך בינו לבין פרקליטו הקודם, בין השאר בנושא סכום התביעה והסעד, ומכאן התיקון הנדרש. תגובת התובע: התובע סבור, כי אין מקום לאפשר לנתבעים זכות להגיש תגובה נגדית שניה לבקשה בכתב, אלא היה מקום להגיש לבית המשפט בקשה להתיר לו להגיש תגובה נוספת, ולא לפתוח בהליך נוסף. המגמה היא להעניק לתובע, שהוא מבקש הבקשה המקורית לתיקון כתב התביעה, את זכות המילה האחרונה בבקשה המקורית. התובע מציין, כי טענות המבקשים בתגובתם, אף הן הועלו לראשונה והוא זכאי להפריך את גרסתם. התובע מסביר, כי בידיו ראיות נוספות לשגיאה של פרקליטו הקודם, לאור העובדה שתגובתם של המבקשים הוגשה באיחור, היה עליו להתייחס בתשובתו לעניין זה. סבור הוא, כי טענת הנתבעים לפיה הוא מנסה להגיש בקשה בכסות של בקשה חדשה, נגועה בחוסר תום לב ומהווה ניסיון ליצור חסימה דיונית ועיוות דין שלא לצורך. אי לזאת, גורס התובע כי מדובר בטענות מופרכות של הנתבעים, המנסים להשיב על כנה את ההחלטה מיום 16.9.08 למרות שבוטלה בהסכמה וקם הצורך בהכרעה חדשה. הכרעה: תשובה לתגובה: ההחלטה מיום 16.9.08 בוטלה כדין, שכן ניתנה בטרם חלף המועד להגשת תשובה לתגובה וזאת עקב תקלות שאינן נעוצות בתובע. בית המשפט המחוזי הנכבד, התיר לתובע להגיש תשובה לתגובה על פי תקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, וכך אכן נעשה. התצהיר שצורף לתשובה לתגובה, אינו במקומו, שכן הפרוצדורה הנוהגת היא להגיש תצהיר בתמיכה לבקשה המקורית ולא בתשובה לתגובה. דומה, כי אכן ההחלטה מיום 16.9.08 הגם שבוטלה, הייתה לנגד עיניו של התובע בעת שהגיש את התשובה לתגובה, והוא אכן כיוון את תשובתו תוך מודעות לאשר נכתב בה. אקט זה, הוליד תגובה מחודשת של הנתבעים לתשובה המפורטת. עם זאת, זכות המילה האחרונה לתובע עדיין נשמרה, נוכח התשובה לתגובה שהוגשה על ידו ביום 31.5.09. הפרוצדורה זכתה איפוא לתיקון מדוקדק ביותר. עמדות הצדדים הושמעו עד תום וניתן לפנות אל מלאכת ההכרעה. תיקון כתב תביעה: כתב התביעה המקורי הוגש ביום 11.6.06. כתב התביעה תוקן פרוצדוראלית ובהסכמה, ביום 23.1.07. התובע החליף ייצוג ביום 13.4.08. זמן קצר לאחר מכן, ביום 17.6.08 הוגשה בש"א 166293/08 לתיקון כתב התביעה. סברתי בהחלטתי מיום 16.9.08 ועודני סבורה, גם לאחר עיון בתשובות ובתגובות שהתרבו לאחר מכן, כי התיקון המבוקש אינו עולה בקנה אחד עם כתבי הטענות כפי שהוגשו וכבר תוקנו בעבר, וזאת מן הטעמים אשר יפורטו להלן. אומנם, בתי המשפט נוטים לנהוג בליברליות בתיקון כתבי טענות, אולם, גם לליברליות זו יש לגדור גדרות. דברים ברוח זו נאמרו בפסיקה לאורך השנים,וגם לאחרונה בפסק דינה של השופטת אפעל גבאי, בבש"א ( מחוזי ירושלים) 3815/08 - Kayema-ICII שותפות בלתי רשומה ואח' נ' Babcock & Brown ואח', (ניתן ביום 06.05.09, פורסם באתר נבו): "באופן עקבי, מגלים בתי המשפט גישה ליברלית לתיקון כתבי טענות על מנת לאפשר לבעלי הדין להעמיד לבירור את השאלות "האמיתיות", וכך לייעל את ההליך המשפטי. בית המשפט ייעתר לבקשה לתיקון כתב טענות ברוחב לב ככל שהדבר נדרש להכרעה שלמה ויעילה ובא לקדמה, ובפרט ככל שהשלב שבו מצויה התביעה מוקדם יותר (אזכיר, כי בענייננו עדיין מצויה התביעה בשלב קדם משפט). יחד עם זאת, שיקולים אלה בדבר יעילות ההליך המשפטי אינם חזות הכל ויש לאזנם מול האינטרסים של הצד שכנגד. כך, ניתן לדחות בקשה לתיקון כתב טענות אם התיקון יקפח בעל דין יריב ויפגע בו שלא כדין, אם בקשת התיקון הוגשה באיחור או אם נהג המבקש בחוסר תום לב". (הדגשות שלי - נ.ג.). סוגיית תיקון כתב תביעה נדונה לאחרונה בפסק דינו של כבוד השופט גרוניס, אשר ניתן ביום 29.3.09, ברע"א 10005/08 צאלח צויר נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח', תק-על 2009(1), 5219. כבוד השופט גרוניס שב וציין את השיקולים הקשורים בצד שכנגד, המשפיעים על החלטת בית המשפט האם להתיר תיקונו של כתב תביעה, תוך שהוא מוסיף כי במכלול השיקולים אשר ישקול בית המשפט, בבואו להחליט האם להתיר תיקון פסק דין, יילקחו בחשבון גם שיקולים של טובת כלל ציבור המתדיינים: "הכללים לעניין תיקון כתב תביעה קבועים בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות). התקנה קובעת כי בית המשפט רשאי להתיר תיקון כתב תביעה ב"דרך ובתנאים הנראים צודקים" על מנת שבפניי בית המשפט יובאו "השאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". לאור החשיבות שיש בהצגת מלוא התמונה העובדתית בפניי בתי המשפט ובבירור האמת, נוהגים בתי המשפט לאשר בקשות לתיקון כתב תביעה במקרים לא מעטים, בוודאי כאשר הבקשה מוגשת בשלב מוקדם של ההליך. עם זאת, ההגעה לאמת העובדתית אינה השיקול היחיד המנחה בעניין זה. על בית המשפט אף לבחון שיקולים אחרים דוגמת תום הלב שבבקשה והתנהלותו של המבקש וכן הנזק שעלול להיגרם לבעל הדין שכנגד (ראו, רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427 (1998)). נוסף על כך יש להתחשב באינטרס הציבור שעה שנשקלת בקשה לתיקון כתב טענות (שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד 138 (מהדורה שיניה, 2008)). התרה של תיקון, במיוחד בשלב מתקדם של ההליך, עלולה לפגוע באינטרס שיש לכלל המתדיינים בהתנהלות יעילה של מערכת המשפט. הקצאה של זמן שיפוטי מוגזם להליך מסוים באה, מטבע הדברים, על חשבונם של המתדיינים בתיקים אחרים". (הדגשות שלי - נ.ג.). דהיינו, בטרם יתיר בית המשפט את תיקונו של כתב התביעה, הוא יבחן האם כתב התביעה המתוקן מעמיד לדיון את הפלוגתא האמיתית השנויה במחלוקת, והאם יש בתיקון כדי לקדם ולייעל את הדיון המשפטי. בחינה זו תעשה בד בבד עם שקילת שיקולים נוספים ובהם - האינטרסים של הצד שכנגד והאם הוא יקופח במידה ויותר התיקון. כמו כן, בית המשפט יתחשב במועד הגשתה של הבקשה. מעבר לשיקולים פרטניים אלה, ישקול בית המשפט את המשמעות של התארכות ההליך ותיקון כתב התביעה ככל שהדבר נוגע לזמנו שלו, ולזמנם של יתר המתדיינים הבאים לפתחו של בית המשפט. במקרה דנן, בו מדובר בתביעה אשר הוגשה עוד בשנת 2006 ומעסיקה את ערכאות בית המשפט השונות כשלוש שנים, סבורה אני כי יש ליתן משקל נכבד להשלכות הדבר על יתר המתדיינים בבית המשפט. בענייננו וכפי שכתבתי בהחלטתי הראשונה, אני סבורה כי התיקון המבוקש מוסיף עילה חדשה לגמרי, וסעד חדש - סעד הצהרתי. אינני מקבלת את עמדת המבקש/תובע כפי שהובאה לראשונה בתשובתו, כי רמזים לסעד ההצהרתי ניתן למצוא בכתב התביעה המקורי מיום 11.6.06 ואף בכתב התביעה המתוקן מיום 23.1.07. במקרים כגון המקרה דנן, בהם התיקון המבוקש מהווה למעשה עילה חדשה, שהראיות לגביה שונות מאלה הדרושות להוכחת העילה בכתב התביעה המקורי, ייטה בית המשפט שלא להתיר את התיקון. ראו בספרו של המלומד אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007 בעמ' 152. התביעה, שכאמור הוגשה במקורה ביום 11.6.06 מתייחסת לעסקה שנכרתה במקור בין התובע לבין הנתבעים בשנת 1996 או בסמוך לכך. בכתב התביעה המקורי, מפורטים מהלכים שהתנהלו ע"י הנתבעים מול הועדות המקומיות לתכנון ובניה בשנים 1998-1999. כתב התביעה המקורי, מתייחס לנזקים כספיים שלטענת התובע נגרמו לו. התובע לא התייחס שם, ואף לא בכתב התביעה המתוקן מיום 23.1.07 לסעד ההצהרתי, שעלה לראשונה בנוסח המתוקן אשר הוגש לאישורי בבש"א 166293/08. משמצאתי כי רכיב הסעד ההצהרתי שהתווסף עתה, הוא חדש לחלוטין, אני סבורה כי אין להתיר את תיקון כתב התביעה באופן שסעד חדש זה יתווסף לתביעה. עוד אני סבורה, כי אין להתיר את התיקון המבוקש, משום שקבלת הבקשה לתיקון, עשויה לגרום עוול לנתבעים, שאחרת היו יכולים לסמוך על הגנת ההתיישנות. תימוכין לעמדה זו אני מוצאת בע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פד"י לד (4) 126, 131: "אם מבקש בעל דין להעלות, על דרך של תיקון כתב התביעה, עילה שהתיישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא הייתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על ידי הוספת עילה שהתיישנה, אשר מועד הגשתה יוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי". פסק דין זה אומץ בפסיקה מאוחרת, כדוגמת פסק הדין ברע"א 1118/06 סימי הראש נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(3), 33: "בסוגיית תיקונם של כתבי תביעה נקטה הפסיקה בגישה ליברלית מן הטעם, שבית המשפט הדן יוכל להכריע בהמשך בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ... אולם לא תמיד יאפשר בית המשפט תיקון כתב התביעה, שכן יביא בחשבון גורמים נוספים על זיקתו של התיקון המבוקש למחלוקת הצדדים ... בין אלה נמנים התנהגות המבקש, כגון אם נהג בשיהוי רב (או בחוסר תום לב); השלב בו מוגשת הבקשה; וכן - כבענייננו - האפשרות פן ישלול התיקון מן הצד שכנגד הגנה, שהייתה קמה לו אילו הוגשה התביעה עתה ולא במסגרת תיקון, כגון התיישנות. ואכן, ככל שהיתה עומדת לצד שכנגד טענת התיישנות במקרה שבו הייתה מוגשת תביעה חדשה תחת תיקון, לא יאפשר בית המשפט את התיקון (ע"א 728/79 קירור - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, 131 (השופט - כתארו אז - ש' לוין)". (ההדגשה שלי - נ.ג.). אילו הייתה מוגשת תביעה נפרדת, בגין הרכיב ההצהרתי גרידא, בשנת 2008, עת הוגשה הבש"א 166293/08 הנ"ל, היו הנתבעים זכאים להעלות מולה טענת התיישנות. אך אילו תתוקן התביעה המקורית שוב, ממילא טענת ההתיישנות תישמט. על כך אומר המלומד גורן בספרו, שם בעמוד 153: "שיקול רלוונטי נוסף, הנשקל בעת הדיון בבקשה לתיקון, הוא, כי אין להתיר תיקון אם הוא יגרום נזק או עוול (שאינו ניתן לפיצוי בתשלום הוצאות) לצד שכנגד. שיקול זה מתעורר, בין היתר, בקשר לשאלת ההתיישנות, כאשר קבלת הבקשה לתיקון תהא משום "עקיפת" תקופת ההתיישנות. כלומר, אם ניתן יהיה לדון בעילה שהתיישנה למעשה, הרי שתיקון כזה יגרום עוול לנתבע. הנתבע אינו יכול להסתמך על הגנת ההתיישנות, בעוד שעילה כזו, אם הייתה מוגשת בתובענה נפרדת היא עלולה הייתה להידחות מחמת התיישנות. עוול זה עלול להיגרם מאחר שניתן לראות את החלק המתוקן כאילו הוגש עם התובענה המקורית, לפני חלוף תקופת ההתיישנות. נקבע, כי "עילה שהתיישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא הייתה נדחית מטעם זה". טעמו של שיקול זה לא נתעמעם, כתוצאה מהעיון בתשובת התובע מיום 5.5.09 ואף לא מהאמור בתגובתו מיום 31.5.09. טעם נוסף המוביל לדחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה, הינו מועד הגשת הבקשה לתיקון. התובע סובר, כי השלב בו הוגשה הבקשה הינו שלב מוקדם. למרות שהוגשו תצהירי עדות ראשית, מהם בחרו שני הצדדים לצטט בבקשות, בתגובות ובתשובות. בכל זאת, לא החלה שמיעת הראיות בפועל. לטעמי, התיקון המבוקש כאן, נעשה בשלב מאוחר. גרסתו של התובע הוגשה בתצהיר עדות ראשית. אומנם גרסתם של הנתבעים טרם הוגשה, אולם התיק כבר התקדם לקראת ההוכחות. בזה כשלעצמו לא היה די כדי לחסום את התובע מתיקון כתב התביעה, אולם הוספת העילה החדשה של סעד הצהרתי אשר במובהק לא הופיע בכתבי הטענות הקודמים, כמו גם הדילוג על טענת ההתיישנות,עימה היה על התובע להתמודד אילו הייתה עילת תביעה חדשה זו מוצאת ביטוי בכתב טענות נפרד, מוליך למסקנה כי אין להיעתר לבקשה לתיקון כתב תביעה. התובע הוסיף, כי התיקון נחוץ לצורך בירור הפלוגתאות, כאשר על כל טרחה שנגרמת לצד השני ניתן לכפר בהוצאות. אולם בענייננו, אני סבורה כי הצד שכנגד, הנתבעים, יינזקו מן התיקון המבוקש, מן הטעמים שבוארו לעיל. לפיכך, אני רואה לנכון לדחות את הבקשה לתיקון כתב התביעה. מבלי להתייחס לשאלה סביבה חגו שני הצדדים, אם התיקון החדש נובע מהחלפת הייצוג אם לאו, אומר, כי ככלל לגיטימי בעיניי, כי בעת החלפת ייצוג ישאף הפרקליט החדש לעצב את התיק בהתאם לתפיסותיו המשפטיות. כל זאת, כאשר הצד שכנגד אינו ניזוק כתוצאה מהתיקון המבוקש. אומנם, התובע באר באריכות את הסכסוך שהיה לו עם פרקליטו הקודם, ואת החיוניות והצורך בתיקון כתב התביעה. בין אם נובע התיקון מהחלפת עוה"ד כפי שעולה מהציטוט בסעיף 23 לתגובה, ובין אם אין קשר לתיקון המבוקש ולהחלפת הייצוג כפי שנטען בסעיפים 38-44 לתגובה, אני קובעת כי אין מקום להתיר התיקון המבוקש, וזאת לאור הנימוקים המפורטים לעיל. סיכום: מן המקובץ לעיל, אני דוחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה, בש"א 166293/08. אני מוצאת כי יש בהעתרות לבקשת התיקון, במידה והייתי נעתרת, להזיק הן לצד שכנגד והן ליתר המתדיינים בבית המשפט. הותרת התיקון תאפשר למעשה הוספת סעד חדש לחלוטין לכתב התביעה, ותאפשר לתובע להתגבר על טענת התיישנות אשר הייתה עומדת לנתבע. משכך, אין להתיר את התיקון המבוקש. אני מורה לנתבעים להגיש תצהירי עדות ראשית. התצהירים יוגשו עד תום תקופת הפגרה. אני קובעת לקדם משפט על יסוד התצהירים, ליום 24.9.09 בשעה 09:10. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות הדיון בבקשה. בקשה בכתב