1. לפני בקשה להגשת ראיות נוספות מטעם הנתבעים/תובעים שכנגד (שתי חוו"ד מומחים), במהלך שלב שמיעת הראיות. כללי 2. ראשיתו של הליך זה בתביעה של בנק כנגד חברה-לקוחה ובעלי מניותיה שערבו לה. כתב התביעה מתייחס לסכום חוב בחשבון שוטף ויתרת אשראי בפיגור. בעת הגשתה, עמדה התביעה על סך של 265,024 ₪. לאחר מימוש נכסים, הועמד החוב על 95,029 ₪ ליום 30.1.06 (הודעת הבנק מיום 31.1.06). 3. למול התביעה, ניצבת תביעה שכנגד על סך של 500,000 ₪ למועד הגשתה (2006). במסגרת התביעה שכנגד מעלים הנתבעים בפרט טענות בענין הדרך בה מימש הבנק נכס מקרקעין שהיה משועבד לו. לשיטת הנתבעים, הליך המימוש היה רצוף פגמים ובהם כשלים במסירת האזהרות בתיק ההוצל"פ לידי הנתבעים ובענין השמאות אשר על בסיסה נמכר הנכס - כשלים אשר הביאו לכך שהנכס נמכר בשווי הנופל עשרות אחוזים משוויו האמיתי, ובכך נגרם לנתבעים נזק של מאות אלפי שקלים. עוד העלו הנתבעים כלפי הבנק טענות נוספות לרבות בענין חיובי יתר בנקאיים, התנאת שירות בשירות, ועוד. הערת ביניים 4. נוכח טיבה וטבעה של הבקשה שלפני, קודם שנדרש לפרטי הבקשה להוספת ראיות ולדיון בה, וכדי שהתמונה תוצב בפני הקורא באופן מלא יותר, יצויינו תחילה עיקרי ההשתלשלות הענינים הדיונית, אף שהתיאור אינו קצר. השתלשלות ענינים דיונית 5. התביעה החלה דרכה בשנת 2002 לפי סדר דין מקוצר (!....). 6. בשנת 2005, נמחקה כותרת התביעה (החלטת כב' השופטת סימון מיום 21.8.05). 7. בישיבה מיום 13.3.06 (בפני כב' השופטת סימון), נקבעו, בין השאר, מועדים להגשת חוות דעת של מומחה, למקרה שהצדדים ירצו להסתמך על חוות דעת שכזו בהוכחת תביעותיהם. המועדים שנקבעו היו: 1.7.06 להגשת חוות דעת, ו- 10.9.06 להגשת חוות דעת נגדית. בהתאמה, נקבע קדם משפט ליום 19.9.06. 8. הנתבעים לא הגישו חוות דעת לתמיכת התביעה שכנגד שהוגשה על ידם במועד שנקבע לכך או בכל זמן אחר שעד לישיבת 19.9.06. 9. במסגרת ישיבת 19.9.06 (אשר התקיימה לפני), צוינו מחדלים דיוניים של הצדדים, לרבות אי הגשת בקשה לארכה בענין חוות דעת מטעם הנתבעים, ומועדים נקצבו מחדש, הן לענין הגשת חוות דעת והן לענין הגשת שאר הראיות (מאז הגשת התביעה ממילא אף תוקנו תקנות סדרי דין (עדות מומחים) תשט"ו-1954). סדר הבאת הראיות נהפך, כאשר ראיות ההגנה והתביעה שכנגד - תחילה. המועדים שנקבעו לענין חוות דעת וחוות דעת נגדיות היו 1.11.06 ו- 1.1.07, בהתאמה. 10. הנתבעים לא הגישו ראיותיהם וחוות דעת מטעמם גם עד למועד החדש שנקבע, ואף לא הגישו בקשה להארכת מועד לכך בתוך התקופה, אלא לאחר שחלף המועד. 11. בהחלטה מיום 9.11.06 נקבע, בין השאר, כי על הנתבעים להגיש מלוא ראיותיהם בתוך 14 יום, גם אם הם סבורים שחסר לטעמם מסמך כלשהוא או קיים קושי אחר (ואפשרות השלמת ראיות תבחן בהמשך). 12. בעקבות האמור, הוגשו ראיות מטעם הנתבעים (לרבות השלמה לחוות דעת מטעמם שכבר היתה בתיק), בסוף חודש נובמבר 2006. ראיות הנתבעים כללו את תצהירו של הנתבע 3 וכן חוות דעת בתחום החשבונאי, של מר לוינגר. 13. בהחלטה מיום 2.1.07, בענין בקשת הנתבעים להשלמות נוספות מטעם הבנק, צוינו שוב מחדלים של הצדדים בתיק ונקבע, בין השאר, כי עמדה על הפרק אפשרות לחייב את שני הצדדים בהוצאות לאוצר המדינה, ובשלב זה הדבר לא נעשה, על מנת לתת לצדדים אפשרות נוספת לכלכל צעדיהם מאותה עת ביעילות המתבקשת. 14. הבנק הגיש ראיותיו בסוף חודש ינואר 2007. הראיות כללו את תצהירו של עו"ד ירון כהן ז"ל (ממשרד ב"כ הבנק וב"כ כונס הנכסים אשר מימש את הנכס), ותצהירו של שמאי (מר מלר) בענין שווי הנכס שמומש. 15. בדיון מיום 22.2.07 המשיכו הצדדים להתכתש בענינים דיוניים של גילוי מסמכים וניתנו הוראות נוספות בענין זה. בין השאר נקבע כי על הנתבעים להודיע עד ליום 5.3.07 האם ברצונם - בשים לב לתצהיר גילוי המסמכים של הבנק במצבו הנוכחי - להגיש ראייה נוספת. 16. הודעה מטעם הנתבעים לפי החלטת בית המשפט לא הוגשה. חלף זאת, הוגשה מטעמם בקשה דיונית נוספת בעניני גילוי מסמכים. 17. החלטה מיום 11.3.07 (בבקשת הנתבעים) שבה והפנתה להוראה מיום 22.2.07 ולכך שאותה הוראה לקחה בחשבון העדר מידע נוסף מטעם הבנק. בין השאר, קבעה החלטת 11.3.07 שעל הנתבעים להשלים המתחייב מהחלטת 22.2.07 לאלתר. 18. אחרי הודעה על מו"מ מסוים בין הצדדים, נקבע בהחלטה מיום 7.5.07 כי המועד להגשת הודעת הנתבעים (אותה היה עליהם להגיש עד ליום 5.3.07), נקצב מחדש ליום 15.5.07, וכי בהעדר חדש בתיק באותו מועד, תסתיים הבאת ראיות הנתבעים. 19. שוב הוגשו בקשות לבית המשפט, ולפי החלטה מיום 27.5.07 נקבע, בין היתר, כי אם לא יגישו הנתבעים את הודעתם עד ליום 30.5.07, תסתיים הגשת ראיותיהם. 20. לאחר הודעה ובקשה נוספת נקבע, בהחלטה מיום 3.6.07, כי המבקשים יוכלו להגיש חוות דעת מטעמם עד ליום 30.6.07. 21. כמעט למותר לציין כי חוות דעת מטעם הנתבעים לא הוגשה/ו עד למועד האמור. 22. בישיבה שהתקייימה ביום 10.7.07 נקצבו מועדים מחדש. חוות דעת מטעם הנתבעים היה עליהם להגיש עד ליום 16.9.07. 23. הקורא המתמיד יכול מן הסתם לשער כי חוות דעת מטעם הנתבעים לא הוגשה/ו עד למועד שנקבע. 24. בקשה (מוסכמת) הוגשה לאחר המועד, ובהחלטה מיום 10.10.07 (כב' השופטת גרוסמן, בהעדרו של מותב זה), הוארך המועד להגשת ראיות מטעם הנתבעים עד ליום 1.11.07. 25. גם יום 1.11.07 לא הביא עימו בשורות חדשות ובוודאי שלא נשא עימו חוות דעת מטעם הנתבעים, ואף לא בקשה נוספת לארכה. 26. בחודש ינואר 2008, כחודשיים לאחר המועד המוארך-עד-מאד שנקבע להגשת חוות דעת מטעם הנתבעים, נפטר למרבה הצער ב"כ התובע (הבנק), עו"ד ירון כהן ז"ל. בנסיבות אלה, הגם שלא אמורה להיות לדבר השלכה על אפשרות הגשת ראיות הנתבעים שהיו צריכות להיות מוגשות זה מכבר, העניקו הצדדים הדדית ארכות בעניני ראיות, הארכות אושרו (בהחלטת 16.1.08) ואף הביאו לדחיית מועדים שכבר נשמרו לצדדים לשמיעת הראיות. לאחר ארכה זו, היה על הנתבעים להגיש חוות דעת עד ליום 31.1.08. קד"מ לאחר הגשת ראיות וקודם לשמיעתן, נקבע לחודש מאי 2008. 27. "מיטיבי הלכת" שהגיעו עד כה ינחשו על נקלה, כי המסמכים מטעם הנתבעים לא הוגשו גם עד ליום 31.1.08 ואף לא בחודשים פברואר ומרץ 2008. גם בקשת ארכה להגשת מסמכים לא נחזתה ולא הוגשה. 28. בחודש אפריל 2008, מתוך בקשה שהוגשה מטעם הבנק, התברר כי הנתבעים מצאו לנכון להגיש לתיק חומר מטעמם ביום 7.4.08. 29. בהחלטה מיום 10.4.08 (בבקשת הבנק לדחיית מועד דיון) נקבע בין השאר: "המועד שנקבע להגשת חווה"ד מטעם הנתבעים היה 16.9.07 (וזאת, לאחר מגוון קביעות קודמות). בהחלטת כב' השופטת גרוסמן מיום 10.10.07, ניתנה ארכה עד ליום 1.11.07. בהחלטה מיום 16.1.08 ניתנה ארכה נוספת, עד ליום 31.1.08 (אף שנימוקי הבקשה אינם מצדיקים כלל ארכה נוספת להגשת חומר מטעם הנתבעים, להבדיל מהארכה לה היה זקוק משרדו של ב"כ התובע). מהבקשה שלפני ומרישומי המחשב עולה לכאורה שהנתבעים הגישו חומר מטעמם רק ביום 7.4.08 וזאת, מבלי שהוגשה כל בקשה בענין, קל וחומר מבלי שניתנה החלטה של בית המשפט. בנסיבות אלו חלה לכאורה, למצער, תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי... הסכמת הצדדים אינה חזות הכל, בוודאי לא בנסיבות כגון נסיבות תיק זה. הכנסת מסמך לתיק לאחר המועד שנקבע לכך, אינה מאיינת החלטות קודמות או את הדין...." 30. רק לאחר האמור, הגישו הנתבעים בקשה לארכה להגשת ראיותיהם, ועימה הסכמת הבנק. הבקשה נסמכה על נסיבות אישיות של ב"כ הנתבעים. בהחלטה מיום 15.4.08 נעתרה הבקשה, וראיות הנתבעים התקבלו לתיק. פעם נוספת נדחו המועדים לשמיעת הראיות, וזאת לחודש נובמבר 2008 (קדם המשפט נדחה לחודש יולי). 31. הבנק הגיש ראיות משלימות, כפי שהותר לו, בחודש יולי 2008 (תצהירה של גב' עדנה בבכנוב). 32. בישיבת 10.7.08 צוין, בין השאר, כי בכפוף לצורך להגיש תצהיר חילופי (מטעם הבנק) לתצהירו של עו"ד כהן ז"ל (תצהיר שאכן הוגש בספטמבר 2008) "תם קדם המשפט בשעה טובה ולאחר 6 שנים". ההחלטה גם פרטה את רשימת העדים הצפויים להשמע מטעם הצדדים בישיבות שנקבעו ליום 4.11.08 וליום 11.11.08. 33. ביום 4.11.08 נחקרו עדי הבנק (חרף היפוך סדר הגשת הראיות לתיק, נחקרו העדים בסדר ה"רגיל" - עדי תובע תחילה). 34. בסוף ישיבת 4.11.08, ציין ב"כ הנתבעים כי הוא שוקל הגשת בקשה להגשת ראיות נוספות. בקשה כזו הוגשה ביום 10.11.08, והיא הבקשה שלפני, ולבקשת הצדדים התאפשרה הגשת תגובה ותשובה לפי התקנות. 35. ישיבת 11.11.08 התקיימה כסדרה (ככל שהשורש ס.ד.ר רלוונטי לתיק זה), ונחקרו בה עדי הנתבעים (כאשר חקירת המומחה מטעם הנתבעים - מר לוינגר - הופסקה באמצע לבקשת מר לוינגר, מטעמים בריאותיים, ונקבע מועד נוסף לשם השלמתה). הבקשה 36. במסגרת הבקשה נשוא החלטה זו, עותרים הנתבעים להגשת שתי חוות דעת של מומחה: האחת - חוות דעת של גרפולוגית לגבי מסמכים שנחזים כאישורי מסירה (לנתבעים) של האזהרות בתיק ההוצל"פ במסגרתו מימש הבנק את הנכס נשוא התביעה שכנגד. השנייה - חוות דעת לגבי שווי הנכס שמומש על ידי הבנק והשמאות על בסיסה מומש הנכס. הבנק מתנגד בתוקף לבקשה, מהטעמים שפורטו בתגובתו. המבקשים השיבו לתגובה. התשובה לתגובה הוגשה על ידי המבקשים אף היא בעיכוב, לאחר שתי בקשות לארכה. דיון 37. הכלל בענין הגשת ראיות על ידי בעל דין, ידוע.   על בעל דין להגיש את ראיותיו לבית המשפט ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות.   38. הנושא נדון ובואר בבית המשפט העליון במסגרת ע"א 579/90: "...דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי-משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם.   והטעם לדבר? "...כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ע"א 507/64 [1], בעמ' 339 מפי השופט זילברג).   אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית-המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל." ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738 (1992). עוד ר' למשל: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661 (1993); רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (2002).   39. בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת (האם היא 'פשוטה' וטכנית, שאז יטה בית המשפט להתירה), השלב אליו הגיע המשפט, והאם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר. 40. הראיות אותן מבקשים הנתבעים לצרף, אינן טכניות או פשוטות (השווה: ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2) 89, 95 (1991)). מדובר בחוות דעת של מומחים, ומדובר בסוגיה אשר עמדה בבסיס טיעוני הצדדים מזה שנים. אם תתאפשר הגשתן, יש בכך במידה לא מבוטלת כדי להביא להתחלה מחודשת של פרק הבאת הראיות. הנתבעים מדגישים את חשיבות חוות הדעת. מן הסתם, כדי לחזק את טענתם בענין חשיבות הראייה לחקר האמת, אולם יש לענין זה משמעות גם בהיבטים נוספים, שכן הגשתן של ראיות מעין אלו, גורמת עוול לצד השני . 41. הגם שהבקשה הוגשה טרם חקירת עדי הנתבעים ולכאורה לפני שאלה "הוגשו", הרי בהליך הנוכחי מדובר בשלב מתקדם. יש לזכור בין השאר, כי בכל הנוגע לטענות בענין שמאות הנכס וכשלים בהליך המימוש (לרבות בענין המצאת ה"אזהרות"), אלו הן טענות בבסיס התביעה שכנגד, שהיא תובענה אשר על הנתבעים להוכיחה. 42. ומה באשר לסיבה אשר בגללה לא התבקשה הגשת ראיות אלה קודם לכן? לא מצאתי בבקשה ובתשובה לתגובה סיבה של ממש. 43. לגבי חוות הדעת בענין אותנטיות אישורי המסירה, המבקשים העלו את עמדתם כי אישורי המסירה מזויפים, לפני שנים ארוכות. בתביעה שכנגד שהוגשה על ידי המבקשים ביום 1.1.2003 (היינו, לפני כשש שנים) נטען בין השאר כי עיון בהעתק אישורי המסירה של ה"אזהרות" עליהם מסתמך הבנק, "מעלה חשש שמדובר בצילום מעשה קולאז' של כמה מסמכים העולה כדי פיברוק או זיוף של ממש" וכן נזכר כי על אישורי המסירה נזכרת חמות של הנתבעים (אשר כעת, בבקשה דהיום להגשת חוות הדעת בענין אישורי המסירה נטען כי היא מוכיחה שחמתו של מר אשר ריכטר אינה חתומה על אישורי המסירה). טענות אלה חזרו בכתב התביעה שכנגד המתוקן שהוגש במרץ 2003 ובתצהירו של הנתבע 3 מיום 23.11.2006 (סע' 75 ואילך). איש לא מנע מהנתבעים אפשרות לעיין באישורים המקוריים (ואין טענה כי הדבר נתבקש ונמנע). המבקשים לא ביקשו לעיין בחומר ולא ביקשו להעבירו לבחינת מומחה, אלא לאחר שלב החקירות הנגדיות של עדי הבנק. הנתבעים אף לא הגישו תצהיר של החמות, אשר כבר בשנת 2006 ידעו כי היא נזכרת באישורי המסירה וכעת הם מבקשים להוכיח כי אינה חתומה עליהם (ואם יש טעם לכך, לא מצאתי כי הובא לפני). על קיום לכאורי של כמה כתבי יד ניתן היה ללמוד מההעתקים שהיו כל העת בידי הנתבעים. יתכן כי על שכבות הטיפקס במסמך ניתן ללמוד רק מהמסמכים המקוריים, אולם נזכיר כי העתקי המסמכים היו חשודים בעיני הנתבעים מלכתחילה (עד לרמת חשד של "קולאז'" "פיברוק" ו"זיוף") והנתבעים בחרו שלא לעשות דבר בענין. 44. בכל הנוגע לשמאי, הדברים מובהקים אף יותר. הנתונים העיקריים הדרושים לצורך חוות הדעת שהגשתה מתבקשת היו בידי המבקשים מזה שנים. השמאי מלר, אשר העיד מטעם הבנק, הוא אותו שמאי אשר שמאותו הוגשה בהוצל"פ בשנת 2002 ואשר היתה בידי המבקשים סמוך לאותה עת. המבקשים צירפו את חוות דעתו של מר מלר לכתב התביעה שכנגד כפי שהוגש ביום 1.1.03. אין מנוס מלציין כי טענת המבקשים (בתשובה שהגישו) כי תצהירו של מר מלר הוגש בשנת 2007, אינו אלא שיקוף חלקי של המציאות, בלשון זהירה, שהרי התצהיר שהוגש בינואר 2007 אינו אלא מסמך קצר המאמת את חוות הדעת משנת 2002, אשר צורפה על ידי המבקשים עצמם למעלה מארבע שנים קודם לכן לכתבי טענותיהם ואשר בגלל תוכנה, ולא בגלל תוכנו של התצהיר, הם מבקשים להגיש חוות דעת (זאת, מבלי להתייחס לכך שגם אם היתה מוגשת חוות הדעת של מר מלר "רק" ב- 2007, היה עיכוב לא מוצדק בבקשה להגשת חוות דעת נוספת מטעם המבקשים). בחקירתו הנגדית של השמאי מלר לא היה חידוש המצדיק את הבקשה להגשתה היום של חוות דעת לעניין שווי נכס שמיקומו (דבר לו נותנת הבקשה דגש) והשמאות שניתנה לגביו בעבר, היו ידועים זה מכבר. 45. הפניות המבקשים לחקירות עדי התובע, אינן לטעמי אלא נסיון לעטות על בקשה שאין הצדקה לאיחור בהגשתה, גלימה של הסבר. ההסבר דחוק ביותר עד בלתי קיים. 46. בהעדר הסבר של ממש, שבים המבקשים פעם אחר פעם אל הקלף המנצח של חקר האמת למול דיני הפרוצדורה כ"מיטת סדום" (ענין ששון נ' קדמה בע"מ, ע"א 189/66, פ"ד כ(3) 477 (1966)). 47. אין חולק על חשיבות חקר האמת. אך טיעון זה אינו יכול להוות מזור לכל חולי. בדרך הנוהגת אצל המבקשים, אין קץ לדיונים, ותמיד ניתן להביא עוד ראיות לשם חיזוק טענותיך, יהא השלב אשר יהא. זהו איננו הדין המצוי ואף איננו הדין הרצוי (ולמול ענין 'ששון נ' קדמה' נוטים להביא את ע"א 103/71 נורדיה נ' בכר, פ"ד כו(1) 320 (1972) אשר מציין כי הפרוצדורה אמנם אינה מיטת סדום, "אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום"). כפי שציין בית המשפט העליון בשנה האחרונה: "המערערת פותחת את טיעוניה באמרתו של כבוד הנשיא מ' זמורה..."אמת ויציב - אמת עדיף". אמרה זו נכונה ויפה היא, אך לצידה יש לזכור כל העת כי גם האמת זקוקה לקרקע יציבה שתוכל לעמוד עליה. הכללים הפרוצדוראליים, ובהם כללים בדבר מועדי הגשת כתבי בי דין, חיוניים לקיומו של הליך תקין ולביאור האמת והצדק: "באין כללים - אין משפט ובאין משפט - אין צדק" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד 22 (1999))." ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (2008). 48. קבלת הבקשה בשלב זה, שהיא למעשה בקשה להבאת ראיות נוספות בענינים שעל הנתבעים להוכיחם, תחייב לא רק קביעת מועד נוסף לשמיעת עדים, אלא גם מתן אפשרות לנתבע שכנגד, הבנק, להביא חוות דעת נגדיות מטעמו כדי להתגונן. זאת, כאשר המועד להגשת חוות דעת היה מלכתחילה בשנת 2006. בקבלת הבקשה יהא כדי לעכב ממשית את ההליך, דבר שיש בו פגיעה לא רק בצד שכנגד, אלא בציבור המתדיינים כולו, אשר כבר יצא נפסד לא במעט מדרכו של תיק זה כפי שתוארה (באופן חלקי) לעיל. זכותו של בעל דין ליומו בבית המשפט אינה אומרת, כי הינו זכאי לעשות בזמן השיפוטי כאוות נפשו (ע"א 3725/04 מערוף דיבה נ' יוסף עדווין (2006)). 49. יפים לעניננו דברים שציין בית המשפט העליון באחד המקרים, עת אישר החלטה לדחות בקשה להגשת חוות דעת מומחה במהלך שלב שמיעת הראיות: "איני רואה לנכון להיעתר לבקשת רשות הערעור. בבקשה משיגה המבקשת על החלטתו של בית המשפט המחוזי .....לדחות את בקשתה להתיר הגשת חוות דעת משלימה של מומחה בצירוף מסמכים שונים.... מהשתלשלות העניינים שתוארה זה עתה בקצרה עולה בבירור, כי אילו נעתרה הערכאה הדיונית לבקשה היה הדבר מביא לעיכוב ממשי בהתנהלותו של ההליך, שכן צפוי כי כתוצאה מכך היה צורך להשיב עד או עדים לדוכן העדים. .... לאור השלב המתקדם בו הוא נמצא, צדק בית המשפט משדחה את בקשתה של המבקשת. היעתרות לבקשה עשויה לפגוע לא רק באינטרסים של המשיבים אלא אף באלה של כלל המתדיינים, המתדפקים על דלתות בית המשפט וממתינים לשמיעת תיקיהם." רע"א 5281/07 בניני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ נ' גד ש. מהנדסים (1995) בע"מ (2007). 50. לאחר שנתתי דעתי לטעוני הצדדים, אינני סבורה כי המקרה הנוכחי מצדיק העתרות לבקשת הנתבעים. פסיקת הוצאות אינה כלי הולם בתיק זה להכשרת הבקשה. בהעתרות לה יש כדי לגרום עוול לצד שכנגד ולציבור המתדיינים. 51. הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בפסיקת ההוצאות בתיק. 52. בישיבת 31.3.09 ישמע המשך וסיום עדותו של מר לוינגר. בכפוף להיקף עדות זו, יהיו הצדדים ערוכים לאפשרות שיתבקשו לסכם את טעוניהם בעל פה בסוף שמיעת הראיות. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים. ניתנה היום, כ"ח בשבט, תשס"ט (22 בפברואר 2009), בהעדר. תמר אברהמי, שופטת המצאת כתבי בי דיןחוות דעת