במהלך משחק כדורגל, נפגע ונחבל התובע בברכו השמאלית. הרצועה הצולבת הקדמית (ACL) של ברך שמאל נקרעה. הוא הפסיק לשחק, וטופל במקום על-ידי חובש הקבוצה: ##להלן פסק דין בנושא קרע ברצועה בברך במשחק כדורגל:## 1. התובע יליד 14/11/75, נשוי + 2 ילדים, נהג אוטובוס במקצועו ועובד כנהג שכיר אצל אגד בע"מ - סניף חיפה (להלן: "אגד"). 2. הנתבעת 1, הינה עמותה הרשומה כדין בישראל, מאגדת בתוכה את כל העובדים הספורטאים במקומות העבודה במרחב חיפה והצפון, ובכללם התובע. היא עוסקת, בין השאר, בפעילות ספורטיבית מאורגנת , ב- 19 ענפי ספורט שונים ובכללם כדורגל, במקומות העבודה במרחב חיפה והצפון. (להלן: "הנתבעת"). 3. הנתבעת מארגנת, בכל עונת משחקים, במסגרת הליגה לכדורגל, משחקי כדורגל בין קבוצות כדורגל השייכות למקומות עבודה שונים במרחב חיפה והצפון, ובכללם קבוצת הכדורגל אגד חיפה, בה משחק התובע ,שמחזיק כרטיס שחקן כדורגל שהונפק לו על-ידי הנתבעת. הנתבעת דואגת, בין היתר, כי הספורטאים המשתתפים בתחרויות הספורט, יעברו בדיקות רפואיות כמתחייב על-פי הדין שלעניין. היא גם מבטחת את הספורטאים האמורים. 4. צד ד' 1, מועדון כדורגל הפועל חיפה בע"מ, הינו תאגיד שלא למטרות רווח לצורך קיום פעולות ספורט, בענף כדורגל, בחיפה. (להלן: "מועדון הספורט"). הוא הבעלים והמחזיק כדין בשלושה מגרשי כדורגל, הנמצאים בקרית חיים: האחד - מגרש מרכזי מס' 1, המשמש לצורכי משחקי הכדורגל של קבוצת הכדורגל הפועל חיפה; (להלן: "מגרש 1"); השני - מגרש צדדי, בצד ימין של מגרש מס' 1 והידוע גם כמגרש מס' 2 (להלן: "מגרש 2"); והשלישי - מגרש צדדי, בצד שמאל של מגרש מס' 1, והידוע גם כמגרש מס' 3, והמשמש לצורכי אימון של קבוצת הפועל חיפה, וכן משחקי כדורגל לליגה למקומות עבודה במחוז חיפה והצפון (להלן: "מגרש 3" או "המגרש"). 5. במועדים הרלוונטיים לתובענה ולצורך קיום משחקי הכדורגל התחרותיים במסגרת הליגה בין קבוצות הכדורגל השונות במקומות העבודה במרחב חיפה והצפון (להלן: "הליגה לכדורגל"), שכרה הנתבעת את המגרש ממועדון הספורט. 6. ביום 20.1.04, שעה 14.00 או בסמוך לכך, ובמסגרת הליגה לכדורגל ,התקיים משחק כדורגל במגרש, בין קבוצת אגד חיפה (להלן: "הקבוצה") לבין קבוצת חברת בית מלאכה בסיסי של צה"ל. (להלן: "הקבוצה היריבה"). המשחק אורגן על ידי הנתבעת. התובע השתתף במשחק בתור בלם של הקבוצה. (להלן: "המשחק"). במהלך המשחק, נפגע ונחבל התובע בברכו השמאלית. הרצועה הצולבת הקדמית (ACL) של ברך שמאל נקרעה. (להלן: "התאונה"). הוא הפסיק לשחק, וטופל במקום על-ידי חובש הקבוצה. 7. למחרת, פנה התובע למרפאת לין - מחלקת תאונות בחיפה (להלן: "המרפאה"). שם, נבדק, צולם וטופל על-ידי גבס גלילי ארוך לרגל שמאל ,למשך כ-3 שבועות. בהמשך, החל תהליך של שיקום ופיזיותרפיה. בארטרוסקופיה אבחנתית לברך, מיום 28.2.04, אובחנו קרע מלא של ה- ACL, תפליט ודלקת. מאוחר, עבר ניתוח לשחזור ה- ACL. לאחר הניתוח ,היה בשיקום וקיבל טיפולים פיזיותרפיים. 8. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לתשלום דמי פגיעה, לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע דרגת נכות רפואית כדלקמן: 100% - מיום 21.1.04 ועד 20.4.04; 50% - מיום 21.4.04 ועד 31.6.04; 40% - מיום 1.7.04 ועד 31.12.04; 30% - מיום 1.1.05 ועד 31.5.05; ו-20% - לצמיתות, מיום 1.6.05. 9. המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה. הוא גם שילם וממשיך לשלם לתובע גמלת נכות מהעבודה. (נ/1) לאחר היוון/שיערוך להיום, מגיע סכום הגמלאות דנן לסך של 1,020,981 ₪. 10. פרופ' י. אנגל, מומחה לכירורגיה אורתופדית, מטעם בית-המשפט, (להלן: "המומחה") בדק את התובע וערך (ביום 6.9.06) חוות-דעת בעניינו. (להלן: "חוות-הדעת"). בחוות-דעתו, קבע המומחה, כי לתובע נגרמה פגיעה תוך מפרקית רצועתית של ברך שמאל בגין התאונה. נגרם קרע של הרצועה הצולבת בברך שמאל. הקרע תוקן, אך עם מגבלת תנועה. הפגימה הרפואית דנן משפיעה, באופן בינוני, על כושר הפעולה של התובע. נכותו הרפואית היציבה של התובע ,בגין התאונה ,הינה בשיעור של 20%, לפי סעיף 35 (1) (ג) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956. (להלן: "התקנות"). המומחה לא נחקר, בחקירת שתי וערב, על חוות-דעתו, והצדדים אינם חולקים, למעשה, על ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו המקצועיות , כאמור בחוות-הדעת. 11. צד ג' 1, הינו, בכל המועדים הרלוונטיים לתובענה, חברה רשומה כדין בישראל ועוסקת, בין השאר, במתן שירותים מקצועיים בקבלנות בתחומי הגינון והאגרונומיה. בתקופה מסוימת, היא נשכרה על-ידי מועדון הספורט למתן שירותים מקצועיים בקבלנות בכל הקשור לתחזוקתו השוטפת של המגרש. 12. לית מאן דיפליג, כי בכל המועדים הרלוונטיים להליך, ביטחה הנתבעת 2 /צד ד' 2 את הנתבעת וצד ד' 1,ואילו צד ג' 2 ביטחה את צד ג' 1, והכל בביטוח אחריות, על-פי פוליסות כדין. טענות התובע 13. התובע טוען, כי הנתבעת אחראית לתאונה ולנזקיו. הוא מבסס את עילת תביעתו על שתי עוולות: הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה"), והפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה, והכל כמפורט בסעיפים 7 ו-8 לכתב התביעה. התובע מוסיף וטוען, כי במקרה דנן יש תחולה לכלל "הדבר מעיד על עצמו", לפי סעיף 41 לפקודה. 14. התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק, כדלקמן: נזק מיוחד א. הפסד השתכרות - 100,000 ₪ ב. הוצאות רפואיות, נסיעה ושונות - 10,000 ₪ ג. עזרת צד ג' - 25,000 ₪ נזק כללי ד. הפסד השתכרות או אובדן כושר השתכרות ה. הוצאות רפואיות, נסיעה ושונות ו. עזרת צד ג' ז. אובדן פנסיה או זכויות סוציאליות ח. הוצאות ניידות ט. נזק לא ממוני טענות הנתבעות 15. הנתבעות מכחישות, מנגד, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. 16. אליבא דנתבעות, התובע הוא שגרם לתאונה, והיא נגרמה בגין רשלנותו הבלעדית. 17. וכן, במקרה דנן, אין להחיל את הכלל "הדבר מעיד על עצמו". 18. באשר לנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, טוענות הנתבעות, כי מדובר בנזקים מוגזמים, מופרכים מעיקרם וללא כל יסוד עובדתי ומשפטי. אין קשר סיבתי בין התאונה לנזקים הנתבעים. וכן, התובע לא עשה די לשם הקטנת נזקיו. מכל מקום, יש לנכות מכל סכום שיפסק לתובע, אם יפסק, כל תשלום או גמלה או טובת הנאה הקשורים לתאונה ושהתובע קיבל או מקבל או זכאי לקבל מכל גוף או מיטיב כלשהו, לרבות המל"ל. ההודעה לצדדים השלישיים 19. טענותיהן של הנתבעות/המודיעות, בקליפת אגוז, הן אלה: במועדים הרלוונטיים לתובענה, תפקידו של הצד השלישי 1 היה, בין היתר, לתחזק ולטפח, באופן בלעדי, את המגרש. היה עליו לתחזק את המגרש בצורה תקנית. במידה ובזמן התאונה היה בור במגרש, הרי הדבר נגרם ברשלנותו של הצד השלישי 1. יוצא, כי הצד השלישי 1 נושא באחריות לתאונה ולנזקי התובע. לחילופין, על הצדדים השלישיים לשפות את המודיעות או לפצותן בגין כל סכום שתחוייבנה בו כלפי התובע במסגרת ההליך דנן. טענות הצדדים השלישיים 20. הצדדים השלישיים, מכחישים, למעשה, את טענותיהם המהותיות הן של התובע והן של המודיעות. לגרסתם, ההודעה להם מחוסרת כל בסיס משפטי או עובדתי והיא לוקה בשיהוי. 21. וכן, פגיעתו של התובע ארעה כחלק מסיכוני החיים הרגילים הטמונים בפעילות ספורט בכלל וכדורגל בפרט, ובנסיבות שאין בהן לבסס אחריות משפטית כלשהי. 22. בזמנו, מועדון הספורט שכר את שירותיו של צד ג' 1, למשך תקופה קצרה ביותר, והם הופסקו מיד בסמוך לאחר מכן, בשל בעיות תקציביות ולאחר שמועדון הספורט לא עמד בחיובו הכספי כלפי צד ג' 1. 23. כמו-כן, מועדון הספורט היה מודע היטב למצבו התחזוקתי הירוד של המגרש. חרף זאת ולאורך תקופה ארוכה, לא עשה דבר לשם תיקון המצב. מכל מקום, במגרש לא היה מפגע בטיחותי כלשהו, שהיה בתחום אחריות צד ג' 1. 24. צד ג' 1 פעל בצורה מקצועית וללא כל דופי, ולא היתה כל רשלנות מצידו ועליה יחוב. צדדי ג', לא יכלו לצפות את התאונה. היא היתה בלתי נמנעת. 25. בכל המועדים הרלוונטיים לתאונה, היה התובע נתון לפיקוח ושליטה של הנתבעת, אשר ארגנה את פעילות הספורט במגרש. היה זה באחריותה של הנתבעת לבדוק תקינות המגרש, ולמנות שופט אשר ישפוט במהלך משחקי הכדורגל. תפקיד השופט היה, בין היתר, לבדוק תקינותו של המגרש והתאמתו לפעילות הספורט. 26. במידה והמגרש היה בלתי מתאים מסיבה כלשהי, היה זה מתפקידה של הנתבעת או מתפקידו של השופט שמונה על-ידה, לאסור על קיום המשחק במקום, ואם לא עשו כן, הם נושאים באחריות לתאונה ולנזקי התובע. 27. לצד ג' 1 לא היתה מעורבות כלשהי בניהול או ארגון הפעילות הספורטיבית אשר במהלכה אירעה התאונה. פעילות זו היא באחריות הנתבעת. 28. מכל מקום, רשלנותם של הנתבעת ומועדון הספורט, מנתקת את הקשר הסיבתי בין רשלנותו הנטענת של צד ג' 1, המוכחשת כשלעצמה, לבין התאונה, המוכחשת כשלעצמה, והנזק הנתבע. בכל מקרה, אין לפגיעתו של התובע בתאונה כל השלכה תפקודית. המדובר בתאונת עבודה, ויש לנכות מסכום הפיצויים, שיפסק לתובע, אם יפסק, כל הסכומים או הגמלאות או הקצבאות שהתובע מקבל או זכאי לקבל מכל גורם או מיטיב, לרבות המל"ל. ההודעה לצדדים הרביעיים 29. בהודעה לצדדים הרביעיים, חזרו הצדדים השלישיים על טענותיהם המהותיות אשר הועלו במסגרת כתב ההגנה בהודעה לצדדי ג'. לגרסתם, בנסיבות המקרה דנן, הם זכאים מהצדדים הרביעיים לשיפוי או להשתתפות או לפיצוי בגין כל סכום אשר יפסק נגדם בהליך, אם יפסק. 30. אליבא דשולחי ההודעה לצדדי ג', התאונה אירעה בגין רשלנותו הבלעדית של צד ד' 1 - מועדון הספורט- בין באופן ישיר ובין באופן שילוחי על-ידי מנהליו או עובדיו או עושה דברו או מי מטעמו, ורשלנות זו התבטאה, במעשים או במחדלים, כמפורט בסעיף 12 להודעה. חבותו של צד ד' 1, הינה לפי הפקודה או לפי כל דין רלוונטי אחר. חבותו של צד ד' 2 הינה בהיותו המבטח כדין של צד ד' 1, והכל על-פי הוראות חוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981. טענות הצדדים הרביעיים 31. הצדדים הרביעיים, מכחישים, למעשה, את טענותיהם של התובע ושל שולחי ההודעה להם, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק וגובהו. הם טוענים, כי לשולחי ההודעה/הצדדים השלישיים לא מגיע כל שיפוי או פיצוי בגין התאונה. התאונה אירעה באשמו הבלעדי של התובע, ואם לא כן, באשמו של הצד השלישי 1 או עובדיו או מנהליו או מי מטעמו. הפלוגתא 32. הפלוגתא שבין הצדדים, נסובה, למעשה, סביב שתי שאלות: האחת, אחריותה של הנתבעת לתאונה ולנזקי התובע; והשניה, גובה הנזק ושיעור הפיצויים שבכוחם להחזיר את המצב לקדמותו. בהודעות לצדדים השלישיים ולצדדים הרביעיים, הפלוגתא נסובה סביב שאלת זכאותם של שולחי ההודעות להשתתפות או לשיפוי או לפיצוי מהצדדים השלישיים או הצדדים הרביעיים, והכל בהתאמה. מסכת הראיות 33. מטעם התביעה, העידו שני עדים: מר חן טנצר, המכהן כמנהל סניף אגד בנווה שאנן בחיפה (להלן: "חן") והתובע. שניהם הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (ת/1 ו-ת/2, והכל בהתאמה). וכן, הוגש מטעמה מוצג אחד נוסף: ת/3 - תלושי שכר לחודשים ינואר עד מאי 2008. 34. מטעם ההגנה, העידו שלושה עדים: מר יגאל כהן, שכיהן עד שנת 1999 כיו"ר הנתבעת, והחל משנת 2007 הוא מכהן כמנכ"ל הנתבעת (להלן: "יגאל"); מר אלי כדורי, שעובד כגנן שכיר אצל צד שלישי 1 (להלן: "אלי") ומר אבי קאופמן, שכיהן כמנהל מועדון הספורט במהלך התקופה שבין אפריל 2001 עד ספטמבר 2004. (להלן: "אבי"). גם יגאל ואבי הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (נ/8 ו-נ/12). וכן, הוגשו מטעם ההגנה 10 מוצגים נוספים: נ/1 - טופס שאלון של המל"ל; נ/2 - טופס הודעה על פגיעה בעבודה; נ/3 - טופס תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה; נ/4 - טופס הודעת התובע לאי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ על התאונה; נ/5 - טופס הודעה על פגיעה בעבודה - תאונה מיום 15.9.99; נ/6 - טופס בדיקה גופנית לספורטאי; נ/7 - שרטוט המגרש, שנעשה על-ידי התובע ; נ/9 - שני הסכמים שהיו בין מועדון הספורט והנתבעת לעונות המשחקים 2002/03 ו-2003/04; נ/10 - תצהיר תשובות של יגאל ושאלון; נ/11 חוות-דעת אקטוארית. 35. בהודעות לצדדים השלישיים, הוגשו שני מוצגים: ג/1 - טופס ביקורת מגרש 1 ו-ג/2 - טופס ביקורת מגרש 2. הן בהודעה לצדדים השלישיים והן בהודעה לצדדים הרביעיים לא היו עדים והצדדים מסתמכים על הראיות שהוגשו במסגרת התביעה. דיון התאונה 36. התובע העיד באשר לתאונה, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה. הוא מסר, כי התאונה קרתה במהלך המשחק ,שהתקיים במגרש בין הקבוצה והקבוצה היריב , ואשר אורגן על-ידי הנתבעת במסגרת הליגה לכדורגל. הוא שיחק עם הקבוצה ותפקידו היה בלם. במהלך המשחק, ותוך כדי התקפה נגדית של הקבוצה היריבה, הוא רץ בחזרה לכיוון רחבת השש עשרה של שער הקבוצה. תוך כדי הריצה, נכנסה רגלו השמאלית לתוך בור/מהמורה שכוסתה בחול. כף רגלו השמאלית נתקעה בחול. ברך שמאלית הסתובבה, והוא נפל במקום. המגרש היה בתחזוקה ירודה מאוד והיו הרבה השגות על תקינותו למשחקי כדורגל. הוא הפסיק לשחק וקיבל טיפול רפואי ראשוני על-ידי חובש הקבוצה. הוא שם קרח על הברך. הוא חזר לביתו. למחרת יום התאונה, הברך התנפחה וגברו כאביו. הוא פנה למרפאה. הרגל הושמה בגבס גלילי ארוך. הוא שוחרר לביתו עם מנוחה והמשך מעקב וטיפול רפואי. 37. בהמשך, בוצעה ארטרוסקופיה אבחנתית, שבמהלכה נצפה קרע מלא של ה- ACL. ביום 21.3.04, הוא אושפז בבית-חולים אלישע בחיפה. שם, הוא עבר ניתוח לתיקון ארטרוסקופי של ה-ACL, ושוחרר לביתו ,ביום 25.3.04, עם המלצה למנוחה ולהמשך מעקב וטיפול רפואי. לאחר הניתוח, הוא קיבל טיפולים פיזיותרפיים ונעזר בחגורה מייצבת לברך. (ת/2 - סעיפים 5 עד 11; עמ' 6, ש' 9; עמ' 7, ש' 26-14; עמ' 8, ש' 10-1; עמ' 9, ש' 25-23; עמ' 10, ש' 12-1; עמ' 14, ש' 22; עמ' 15, ש' 16-15). מהימנות העדים ומשקל הראיות 38. אכן, מצאתי תמיהות ואי-התאמה בעדותו של התובע, באשר לנסיבות קרות התאונה, אך אין בכך כל רבותא. בעדות זו ,לא מצאתי סתירות מהותיות כלשהן. על-פי התנהגותם של העדים והתרשמותי הישירה מהם, אומר, כי עדותו של התובע, לגבי התאונה, סיבותיה ונסיבותיה, היתה, ככלל, סבירה ומהימנה. ראשית, התרשמתי מהתובע, כאדם נורמטיבי. עדותו היתה סבירה, קוהרנטית, כנה ונטולה כל מניפולציה. הוא נתן הסבר סביר ומהימן לגבי התמיהות והאי-דיוקים שבעדותו, בהשוואתה לגרסאותיו האחרות לעניין נסיבות התאונה ואשר נמסרו בהזדמנויות שונות. 39. שנית, בתיעוד הרפואי שהוגש לבית-המשפט, מצאתי אישור, חיזוק ותימוכין לגרסתו של התובע, באשר לתאונה, נסיבותיה ותוצאותיה. (צירופים א'/3, ב', ג/1, ט/1-ט/5 לת/2) 40. שלישית, התצלומים של המגרש (צירוף ד/1 עד ד/13 לת/2) מחזקים , עד למאוד, את עדותו של התובע, באשר לתחזוקתו הירודה ביותר של המגרש והיותו מגרש לא תקין ולא תקני למשחקי כדורגל. 41. רביעית, חן העיד, בכתב ובעל-פה, לענייננו, כי התאונה קרתה במהלך המשחק. המשחק אורגן על-ידי הנתבעת. הנתבעת היא זו שבוחרת את המגרשים, בהם מתקיימת הפעילות הספורטיבית. היא גם ממנה את השופטים למשחקים, ודואגת לבדיקות הרפואיות התקופתיות לספורטאים. היא גם מנפיקה לכל ספורטאי, בקבוצות הספורט שבמקומות העבודה, תעודת שחקן. בתאונה, נפגע התובע בברכו. מיד לאחר התאונה, הפסיק התובע לשחק. ביום התאונה, המגרש היה מוזנח לחלוטין ולא מתוחזק. היו בו מהמורות רבות ו"קרחות" דשא שכוסו בחול. (ת/1, סעיפים 6-3; עמ' 3, ש' 16). בהקשר זה, אציין, כי עדותו של חן, זו שבכתב וזו שבעל-פה, היתה סבירה ומהימנה עד למאוד. בעדות זו, לא מצאתי סתירות כלשהן. עדות זו מחזקת, עד למאוד, את עדותו של התובע, בין השאר, באשר למצב המגרש, וכי "... המגרש בו התקיים המשחק ביום התאונה היה מוזנח לחלוטין ולא מתוחזק. במגרש היו קיימות מהמורות רבות וקרחות דשא שכוסו בחול". (ת/1, סעיף 6). ויודגש: במהלך חקירתו שתי וערב , לא נשאל חן דבר וחצי דבר גבי מצב המגרש. הנתבעות, הצדדים השלישיים והצדדים הרביעיים נמנעו, מדעת, מכל שאלה הנוגעת לעניין זה. בהימנעות זו ולענייננו, יש משום חיזוק לגרסת התביעה ולראיותיה. 42. חמישית, יגאל נחקר, בחקירת שתי וערב, על תצהיר עדותו הראשית (נ/8). במהלך חקירתו דנן ולאחר שהוצגו לו תצלומי המגרש (צירוף ד/1 - ד/13 לת/2), הוא הודה, במפורש, כי המצב התחזוקתי של המגרש הוא מאוד גרוע (עמ' 19, ש' 14-12), וזאת בסתירה פוזיטיבית ומוחלטת לגרסתו, העוברת כחוט השני, בעדותו, זו שבכתב וזו שבעל-פה (נ/8, סעיפים 7-3; עמ' 17, ש' 16) לעניין זה. 43. זאת ועוד, בהמשך חקירתו, הודה יגאל, כי מצב המגרש הוא כפי שרואים בתצלומים האמורים ומצב זה אינו מקובל על דעתו של מאן דהוא. וכה העיד יגאל לענין זה: "ש: מציגה בפניך תמונות שהתובע צירף לתצהירו, הוא מתאר מצב של קרחות דשא, היית מסכים איתי שזה מצב קיים במגרשים שהעמותה משתמשת בהם. ת: פעם זה היה מצב קיים. היום יש לנו מגרשים יותר טובים. ש: העניין של קרחות דשא, קיבלתם את זה שזה בסדר. ת: אף אחד לא מקבל גם לא שחקן. כשאנו מגיעים למגרש כזה והשופט אומר שזה כשיר למשחק, אז אנחנו משחקים". (עמ' 28, ש' 26-25; עמ' 29, ש ' 4-1. ההדגשה שלי-ש.ס). 44. זאת גם זאת, יגאל העיד, בכתב ובעל-פה ולענייננו-שלנו, כי המגרש בו התקיים המשחק הוא מגרש 1. המגרש היה תקין ומעולה, ואושר למשחקי כדורגל על-ידי ההתאחדות לכדורגל בישראל, כאמור בטופוס ביקורת מגרש, אשר צורף, כנספח א', לתצהיר עדותו הראשית (נ/8 - סעיפים 6-3; עמ' 17, ש' 16; עמ' 21, ש' 14-13; עמ' 22, ש' 9; עמ' 26, ש' 9-7). ברם, במהלך חקירתו שתי וערב, הוא הודה, כי הוא לא יודע באיזה מגרש התקיים המשחק שבמהלכו ארעה התאונה. (עמ' 20, ש' 22). 45. אלא בכך לא סגי. הוכח בפניי, כדבעי, כי התאונה, ארעה במהלך המשחק שהתקיים במגרש (מגרש 3) ולא במגרש המרכזי - מגרש 1. (עמ' 44, ש '27-20). אכן, ההתאחדות לכדורגל בישראל, אישרה (ביום 22.8.03) בתנאים מסוימים שני המגרשים: המגרש המרכזי (מגרש 1) ומגרש 2, למשחקי כדורגל. (ג/1 וג/2 - שהוא גם צירוף א' לנ/8); דא עקא, למגרש, שבו התקיים המשחק שבמהלכו ארעה התאונה, לא הוגש לבית-המשפט "טופס ביקורת מגרש" של ההתאחדות לכדורגל בישראל ועדותו של יגאל, בעניין זה ועם כל הכבוד, הינה בבחינת עורבא פרח, טועה ואף מטעה. עדות זו, אינה סבירה בעליל, ואין ביכולתי ליתן לה משקל כלשהו, במיוחד בחלקיה, שאינם עולים בקנה אחד עם גרסת התביעה וראיותיה. 46. שישית, אלי העיד, בין השאר, לעניין תקינות המגרש למשחקי כדורגל. בעדותו, הוא מסר, כי "מה שזכור לי מהאירוע, זה שהיה משחק, הכנו את המגרש למשחק, סימנו אותו - כל העבודות שצריך להכין למגרש. למרות שזה לא מגרש". (עמ' 33, ש' 23-22. ההדגשה שלי-ש.ס). וכן: "בהפועל חיפה יש שלושה מגרשים. זה המגרש השמאלי. מגרש אימונים שמאלי. זה נקרא מגרש ג'.... במגרש המדובר לא היתה שתילת חורף של דשא והוא היה כמו מדבר - הכל חול". (עמ' 34, ש' 8-4. ההדגשות שלי - ש.ס). ובהמשך: " המצב התחזוקתי של המגרש בשנת 2007 - מצב הדשא היה גרוע. בשנת 2004, בינואר, המצב היה יותר גרוע. שיקמנו אותו. לא היה דשא באותו זמן". (עמ' 34, ש' 30-29. ההדגשות שלי - ש.ס). וכן: "יש מהמורות, אני לא אומר שאין מהמורות - נוצרות במהלך המשחק. אך לפני המשחק המשטח חלק". (עמ' 35, ש' 4-3. ההדגשה שלי - ש.ס). לענייננו, אין ספק, כי עדותו זו של אלי מחזקת ומסייעת עד למאוד את עדותו של התובע. 47. שביעית, אבי הודה במהלך חקירתו שתי וערב, כי מילוי הבורות והמהמורות במגרש בחול והידוקו, נעשה, במקום "שזרוע" דשא בחורף , מאילוצי תקציב, ודבר זה לא ראוי ואף מסכן את השחקנים. במהלך המשחק נוצרים בורות ומהמורות במגרש, ולא ניתן לתקן מפגע זה באופן מיידי. הוא מתוקן רק לאחר סיום המשחק. (עמ' 46, ש' 31-26; עמ' 47, ש' 7-1). האחריות עוולת הרשלנות 48. שלושה הם יסודותיה של עוולת הרשלנות, כהגדרתה בסעיפים 35 ו- 36 לפקודה: אשם (חובת הזהירות המושגית והקונקרטית והתרשלות), נזק וקשר סיבתי בין השניים. (ע"א 2625/02 נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח (3) 385, 400 (2004); ע"א 10078/03 שתיל נ' מדינת ישראל, 19.3.07) יסוד האשם, נבחן על-פי קיומה של התנהגות, במעשה או במחדל, בלתי-סבירה, בנסיבות בהן מן הראוי להטיל, בשל התנהגות זו, אחריות בנזיקין על המזיק (סעיף 35 לפקודה). 49. חובת הזהירות המושגית נבחנת על-פי השאלה, אם סוג המזיקים אליו משתייך המזיק הקונקרטי חב חובת זהירות כלפי סוג הניזוקים אליו משתייך הניזוק הקונקרטי בגין סוג הנזק שהתרחש. כלומר האם היה על המזיק לצפות את הנזק. המבחן הינו מבחן הצפיות. קרי, האם נתבע סביר היה צריך לצפות את התרחשות הנזק. כאשר בית-המשפט בוחן האם קיימת חובת זהירות קונקרטית, עולה השאלה האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש הלכה למעשה. (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית-שמש, פ"ד לז (1) 113, 134-122 (1983). 50. אכן, על התובע להוכיח, לפי מידת ההוכחה במשפטים אזרחיים, קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין ההתרשלות לנזק. הקשר העובדתי הוא "הגורם שבלעדיו אין - "conditio sine qua non". משנקבע קיום הקשר הסיבתי העובדתי, קמה ועומדת השאלה, אם הקשר הסיבתי לא נשלל בשל שיקול של "סיבתיות משפטיות". (ע"א 145/80 ועקנין הנ"ל, בעמ' 146; ע"א 704/71 אגבריה נ' המאירי, פ"ד כו (1) 743, 747 (1972); ע"א 500/82 עציוני נ' עזקר בע"מ, פ"ד מ (2) 733, 738 (1986). מבחניו של הקשר הסיבתי המשפטי קבועים בסעיף 64(2) לפקודה. על-פיהם, לא תוטל אחריות בנזיקין על אדם, אם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". כאמור, המבחן של "הסיבה המכרעת" נקבע על-ידי בית-המשפט על-פי אמות מידה משפטיות וערכיות, אשר במרכזן עומדים שלושה מבחנים חלופיים: מבחן הצפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר. (ע"א 23/61 סימון נ' משה ואח', פ"ד יז (1) 449, 460 - 465,(1961). בעוולת הרשלנות, המבחן הנהוג הוא מבחן "הצפיות". ע"א 145/80 ועקנין הנ"ל בעמ' 146), לפיו, השאלה היא אם המזיק כאדם סביר, צריך היה לצפות שהתרשלותו תביא לנזקו של הניזוק. כאשר בהשתלשלות האירועים התערב גורם זר - בין זה צד ג' ובין זה הניזוק עצמו - תישאל השאלה, אם התערבותו של אותו גורם זר היא בגדר הצפיות הסבירה. הנידון דידן 51. אכן, ובענייננו-שלנו, חבה הנתבעת, עובדיה, שליחיה ואורגניה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובע. היא תאגיד, שלא למטרות רווח, והוקמה לצורך קיום וארגון פעילות ספורט במקומות העבודה במרחב חיפה והצפון. התובע הוא שחקן כדורגל, ומשחק בשורות הקבוצה. הנתבעת הנפיקה לו כרטיס שחקן כדורגל, והוא משלם לה דמי חבר. הנתבעת נושאת בחובת זהירות כלפי הספורטאים המשתתפים בתחרויות ספורט המאורגנות על-ידה, ובכללם התובע, ותוכנה של חובה זו, בין השאר, הוא בדאגה לקיומה של פעילות ספורט במקומות תקניים, תקינים ובטיחותיים. מועדון ספורט, אגודת ספורט ,ארגון ספורט או איגוד ספורט, העוסקים בפעילות ספורט, חייבים, איפוא, לנקוט אמצעי זהירות המתחייבים, לפי נסיבות העניין, במטרה להרחיק כל סכנה אפשרית לספורטאים המשתתפים בפעילות דנן ואשר ניתן לצפותה .ככל שהפעילות מסוכנת יותר, עליהם לנקוט אמצעי זהירות מוגברים. ידיעת הספורטאי את טיב הסכנה הכרוכה בפעילות ספורט והצפויה לו, כשלעצמה, אינה משחררת את הגופים האמורים, לנקוט אמצעי סבירים להבטחת הספורטאי, ולהרחיק את הסכנות הכרוכות בפעילות ספורט או להגן עליהם מפניהן. 52. הנתבעת, שארגנה את המשחק שבמהלכו קרתה התאונה, לא נקטה כלל אמצעי זהירות סבירים והמתחייבים, בנסיבות העניין, במטרה להרחיק כל סכנה אפשרית ואשר ניתן לצפותה, לספורטאים שהשתתפו במשחק, שבמהלכו קרתה התאונה. היא לא ארגנה ולא דאגה, כי המשחק יתקיים במגרש תקין, תקני ובטיחותי. ההפך הוא הנכון. היא ארגנה את המשחק וקיימה אותו, במגרש שאינו תקין, תקני או בטיחותי כלל. המדובר במגרש עם מפגעים בטיחותיים, ומסוכן ,עד למאוד, לספורטאים - לבטחונם ולשלמות גופם - שהשתתפו במשחק ובכללם התובע. בהתנהגותה דנן, במעשה ובמחדל, התרשלה הנתבעת כלפי התובע. אכן, השופט בפעילות ספורט מופקד גם על ניהול תקין ונכון של הפעילות. עליו לדאוג, כי המגרש בו מתקיימת פעילות הספורט או מתקני הספורט האחרים יהיו תקניים, תקינים, בטיחותיים וכשירים לשימוש. (ראו - ד. פלפל, הספורט בראי המשפט, (1994), 252). ברם ולדידי, התרשלותו של השופט בניהול פעילות הספורט, כשלעצמה, אינה משחררת את שאר האחראים לה, במיוחד, אגודת הספורט, או ארגון הספורט או מועדון ספורט או איגוד ספורט וכיוצא באלה. לטעמי, בענייננו-שלנו, הן הנתבעת והן הקבוצה, מועדון הספורט והשופט הספורטאי שניהל את המשחק אחראים, ביחד ולחוד לתאונה ולנזקי התובע, שנגרמו לו בגין התאונה. 53. לשלמות התמונה ומעל לכל צורך, אוסיף, כי בראיות הישירות והנסיבתיות שבפניי, יש בהן די בדבר עלילותה של התאונה ובדבר סיבותיה האפשריות, כדי לבסס, לכאורה, את רשלנות הנתבעת, במידה הנדרשת להעברת הנטל לשכמה, שלא היתה רשלנות מצידה בקרות התאונה וגרימת נזקי התובע. הנתבעת לא הרימה נטל זה. אשם תורם 54. אליבא דנתבעות, יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 75% לפחות, במיוחד כאשר מדובר בשחקן כדורגל פעיל, ותיק, מנוסה ומקצועי. אין ממש בטענתן דנן של הנתבעות ודינה להידחות. לדידי, במכלול נסיבות העניין, אין לייחס אשם תורם לתובע, וטענת הנתבעות, בעניין זה, בעלמא היא ואף בניגוד מוחלט למכלול הראיות הקבילות ובעלות משקל והמונחות בפניי. בדיקת המקרה שלפנינו על כל נסיבותיו, הן לפי מבחן "האדם הסביר" והן לפי מבחן "מידת האשמה", מראה בעליל, כי אין מקום לייחס אשם תורם לתובע. ספורטאי סביר במשחק לא היה נזהר יותר מהתובע. ביחסים שבין התובע והנתבעת, אומר, כי התאונה קרתה באשמה הבלעדי של הנתבעת. קשר סיבתי 55. אכן, על התובע להוכיח, לפי מידת ההוכחה הנהוגה במשפטים אזרחיים, קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין ההתרשלות לנזק. בענייננו-שלנו, קיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התרשלות הנתבעת לנזקי התובע. הנתבעת צריכה היתה לצפות, כי התרשלותה תביא לידי נזקי התובע. בהשתלשלות האירועים, לא התערב גורם זר. מעל לצורך אומר, כי קיים קשר סיבתי כאמור, גם לפי שאר המבחנים. נזקי התובע נופלים בתחום הסיכון שיצרה התרשלות הנתבעת. וכן, התרשלות הנתבעת היא שגרמה בפועל להתהוות הנזק. הנזק כללי 56. כאמור, לתובע נגרם נזק גוף בתאונה. מדובר בפגיעה תוך מפרקית רצועתית של ברך שמאל, שתוקנה, בצורה המותירה השפעה בינונית על כושר הפעולה שלו, ובכלל זה חוסר יכולת לחזור לפעילות ספורטיבית בענף הכדורגל. הוא אושפז בבית-החולים למשך 4 ימים. 57. התאונה הוכרה על-ידי המל"ל, כתאונת עבודה, והתובע נבדק על-ידי ועדות רפואיות של המל"ל, אשר קבעו לו דרגת נכות כדלקמן: א. מ- 21.1.04 ועד 20.4.04 - 100% ב. מ- 21.4.04 ועד 31.6.04 - 50% ג. מ- 1.7.04 ועד 31.12.04 - 40% ד. מ- 1.1.05 ועד 31.5.05 - 30% ה. מ- 1.6.05 - נכות רפואית יציבה בשיעור של 20% 58. לדידי, אכן נשארה לתובע נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה. הנכות התפקודית אינה אקויולנטית לנכות הרפואית היציבה. התובע חזר לעבודתו. מאז שנת 1995 ,הוא עובד כנהג אוטובוס שכיר אצל מעבידתו-אגד. המדובר באוטובוס עם מערכת הילוכים אוטומטית. מועד חזרתו, בפועל, של התובע לעבודתו (בתחילת חודש יולי 2004), וחסרון הכיס שהיה לו מאז התאונה ועד היום, אינם קשורים ,במלואם ובהכרח, למצבו הרפואי בגין התאונה. עדותו של התובע, לעניין זה ועם כל הכבוד, היתה מוגזמת, מופרכת, בלתי סבירה ואינה מהימנה בעיניי. לעניין זה, אציין, כי ועדה רפואית לעררים של המל"ל, אשר דנה (ביום 8.8.05) בעניינו של התובע, ציינה בנימוקי החלטתה, בקשר להפעלת תקנה 15 לתקנות, כדלקמן: "אין מקום להפעלת ת' 15. עבד כנהג אגד. נפגע בברך שמאל ומעיד בעצמו שאין זה מפריע לעבודה." (צירוף ו /2 לת/2). ויודגש: פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים האמורה, הוגש על-ידי התובע, כראיה לאמיתות תוכנו. משלי אני אומר, כי בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה גיל התובע, השכלתו, טיב ומקום הפגיעה ותוצאותיה, דרגת נכותו הרפואית, מקצועו, סיכויי העבודה במשק, חזרת התובע למעגל העבודה במקצועו, גובה השתכרותו בפועל לאחר התאונה ועוד נסיבות כהנה וכהנה, קובע אני לתובע דרגת נכות תפקודית בשיעור של 12% לצמיתות, החל מיום 1.7.04 ואילך. קביעות המל"ל לעניין דרגת הנכות הרפואית הזמנית עד ליום 1.7.04 ובהעדר ראיה קבילה לסתור, מקובלות עליי. ויודגש: טיפולים פיזיותרפיים ,לא מצדיקים היעדרות מלאה מהעבודה. נזק לא ממוני 59. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובשים לב לטיב הפגיעה הרפואית שנגרמה לתובע בגין התאונה, מיקומה ותוצאותיה, תוקפת ההחלמה וימי האשפוז, דרגת הנכות הרפואית וכהנה וכהנה נסיבות, אני פוסק לתובע, על דרך האומדן הגלובאלי, בראש נזק זה, פיצוי בסך של 100,000 ₪, נכון להיום. הפסד השתכרות בעבר 60. לפני התואנה, עבד התובע כנהג אוטובוס שכיר אצל אגד. משכורתו החודשית הממוצעת בשנת 2003 היתה סך של 19,510 ₪ ברוטו. בפניי, לא הוכיחו הצדדים, בראיה טובה, שינויים ודאיים כלשהם בהכנסה זו. על-כן ולאחר שערוך, הכנסתו החודשית של התובע, לולא התאונה, להיום, היא סך של 22,268 ₪. 61. לגבי התקופה מ- 21.1.04 ועד 20.4.04, זכאי התובע להפסד השתכרות בסך הכול: 22,268 ₪ X 3 חודשים = 66,804 ₪. סכום זה נושא ריבית חוקית, מאמצע התקופה ועד היום, ומגיע לסך של 82,107 ₪. 62. לגבי התקופה מ- 21.4.04 ועד 31.6.04, זכאי התובע להפסד השתכרות בסך הכול: 22,268 ₪ X 50% X 70 יום 30 יום סכום זה נושא ריבית חוקית, מאמצע התקופה ועד היום, ומגיע לסך של 31,954 ₪. 63. באשר לתקופה מיום 1.7.04 ועד היום, חסרון הכיס שהיה לתובע בגין התאונה הוא כדלקמן: 22,268 ₪ X 12% X 70 חודשים (במעוגל) = 187,051 ₪. סכום זה נושא ריבית חוקית, מאמצע התקופה ועד היום ומגיע לסך של 204,606 ₪. יוצא, כי התובע זכאי לפיצוי, בפרט נזק זה, כדלקמן: 82,107 ₪ + 31,954 ₪ + 204,606 ₪ = 318,667 ₪, נכון להיום. הפסד השתכרות בעתיד 64. חסרון הכיס לתובע, בפרט נזק זה, הוא כדלקמן: 22,268 ₪ X 12% X 238.4043= 637,054 ₪, נכון להיום. עזרת צד ג' בעבר 65. בהתחשב בנסיבות העניין ובשים לב לפגיעתו של התובע, מצאתי, כי העזרה הסיעודית לה נזקק מבני משפחתו, לאחר התאונה, הינה מעבר למה שמעניקים בני משפחה סבירה במדינה. על דרך האומדן הגלובאלי, אני פוסק לתובע, בפרט נזק זה, פיצוי בסך של 5,000 ₪, נכון להיום. שאר פרטי הנזק 66. התובע לא הוכיח, בראיה טובה, את שאר הנזקים הנתבעים. על-כן, אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו בפרטי נזק אלה. בענייננו, כל ההוצאות הרפואיות והנסיעה שהיו או שיהיו לתובע בקשר לתאונה, או שנכללו בסל הבריאות והוא זכאי להן מקופת החולים בה הוא רשום, והכל על-פי הוראות חוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 או שהוא זכאי להן מהמל"ל, בהיותו נפגע בתאונת עבודה, על-פי תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח - 1968. ניכוי תגמולי המל"ל 67. כמבואר, המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ושילם לתובע דמי פגיעה. הוא גם שילם וממשיך לשלם לתובע גימלת נכות מעבודה. סכום הגמלאות דנן, להיום, מגיע לסך של 1,020,981 ₪. על-פי הדין, יש לנכות סכום זה מסכום הפיצויים שייפסק לתובע. סכום הפיצויים הכולל 68. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובע, להיום, הם כל אלה: א. נזק לא ממוני - 100,000 ₪ ב. הפסד השתכרות בעבר - 318,667 ₪ ג. הפסד השתכרות בעתיד - 637,054 ₪ ד. עזרת צד ג' בעבר - 5,000 ₪ סה"כ 1,060,721 ₪ ה. בניכוי תגמולי המל"ל 1,020,981₪ סה"כ 39,740 ₪. ההודעה לצדדים השלישיים 69. אפתח ואומר , כי הנתבעות-שולחות ההודעה- לא הוכיחו,כדבעי, את עילת התביעה בהליך דנן, וטענותיהן ,לענייננו-שלנו, הינן עורבא פרח. ראשית , חוזה הקבלנות שבין הפועל חיפה ומועדון הספורט -צד ג' 1 - לתקופה הרלוונטית , לא הוגש כראיה לתיק המוצגים." החוזה" ,שהעתקו צורף לתצהירו של אבי (נ/12), אינו רלוונטי,היות והוא נערך בינואר 2005 ואינו מתייחס לשנת 2004. שנית, הוכח בפניי, כדבעי, כי צד ג' 1 פעל, במשך תקופת התקשרותו הקבלנית עם מועדון הספורט ,על-פי הוראותיו והנחיותיו של מועדון הספורט- מזמין העבודה הקבלנית- בלבד. ההוראות וההנחיות דנן ,ניתנו בהתאם לאילוצים תקציביים של מועדון הספורט. שלישית, המודיעות לא הוכיו ,כדבעי, כי צג ג' 1 הפר ,למעשה, את חוזה ההתקשרות שהיה להן עמו, לא כל שכן שלגבי התאונה היתה התרשלות כלשהי מצדו ושיחוב עליה. ההודעה לצדדים הרביעיים 70. מאחר ודין ההודעה לצדדים השלישיים להדחות, יוצא ,כי גם דין ההודעה לצדדים הרביעיים להידחות. התוצאה התביעה 71. התוצאה היא, איפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעות לשלם לתובע כדלקמן: א. סך של 39,740 ₪; ב. הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪; ג. וכן, שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ כחוק מהסכום שבס"ק א דלעיל; ד. הסכום הפסוק ישולם לתובע ,באמצעות בא- כוחו,בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעות,שאם לא כן,ישא הוא הפרשי הצמדה ורבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל, והתובע יהיה רשאי לנקוט בכל ההליכים לביצוע פסק- הדין ,והכל בכפוף לכל הוראת דין שלעניין. ההודעות לצדדים השלישיים והרביעיים ה. ההודעות לצדדים השלישיים והרביעיים נדחות בזה. הנתבעות- המודיעות ישלמו לצדדים השלישיים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 10,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום ,מיום המצאת פסק-הדין לידיהן ,שאם לא כן , ישא הסכום האמור הפרשי המצדה ורבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל, והצדדים השלישיים יהיו רשאים לנקוט בכל ההליכים לביצוע פסק-הדין, והכל בכפוף לכל הוראת דין שלעניין. בהודעה לצדדים הרביעיים, אין צו להוצאות.קרעברכייםכדורגלדיני ספורט