שמירת הריון הפחתת שעות עבודה

שמירת הריון הפחתת שעות עבודה
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור שולמית שמש ושמואל קליין) בל 10427/07), בו נפסק, כי הגב' רחל בלומנטל (להלן - המשיבה), זכאית לגימלת שמירת הריון חלקית, למרות שלא נעדרה מעבודתה אלא רק הפחיתה את שעות העבודה מדי יום.

2. על עובדות המקרה אין חולק ולהלן עיקרן:

א. "התובעת הייתה בשמירת הריון (חלקית ומלאה) מיום 1.9.05 ועד 17.1.06.

ב. בתקופה שבין 1.9.05 ועד 30.11.05 עבדה התובעת במשרה חלקית.

ג. גמלת שמירת הריון אושרה לתובעת רק עבור התקופה בה לא עבדה כלל".


3. הדין
גמלת שמירת הריון (להלן - הגמלה) משולמת על פי הוראות סימן ה' לפרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק)

א. בסעיף 58 לחוק "שמירת הריון" מוגדרת "כהעדרות מהעבודה בתקופת הריון המתחייבת בשל... מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את חיי האישה או את עוברה".

ב. בסעיף 59 לחוק נקבעה הזכאות לתשלום הגמלה והיא מותנית בהיות מבוטחת "בשמירת הריון 30 ימים רצופים לפחות ובעד כל תקופה נוספת של 14 ימים רצופים לפחות שבהם הייתה בשמירת הריון, והכל לפי אישורים רפואיים, כלליים תנאים ומבחנים שקבע השר..." יחידת הזמן אם כן להקמת הזכאות לגמלת שמירת הריון, נמנית בימים ולא של בשעות.

ג. בסעיף 60 לחוק נקבע שיעור הגמלה ולפיו: "הגמלה לשמירת הריון לכל יום היא בסכום השווה לשכר העבודה הרגיל של המבוטחת לפי סעיף 54, דהיינו הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת ברבע שנה קודם ליום הקובע כ-90. לעניין שכר רגיל - היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת הריון".
על פי סעיף זה יחידת הזמן לתשלום הגמלה אף היא נמנית בימים ולא בשעות, בהתאם ליחידת הזמן המקימה את הזכאות.

ד. בתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), התשנ"א-1991 (להלן - התקנות) מדובר על תקופת העבודה, (תקנה 3) וחובת הודעת התובעת למוסד על: (1) "המועד בו הפסיקה בפועל לעבודה בשל שמירת הריון". (2) "המועד שבו חודשה עבודתה בתקופה שלגביה ניתן האישור הרפואי".
הפסקת העבודה בפועל וחידושה, על פני הדברים, נמנית בימים.

ה. בסעיף 61(א) לחוק נקבע, לעניין תשלומי כפל, כי ככל שקמה למבוטחת זכאות על פי הסדר אחר בעד התקופה שהיא נמצאת בשמירת הריון - "לא תשולם לה גמלה לפי סימן זה בעד אותה תקופה".
כלל הזכאות השיורי לתשלום גמלת שמירת הריון רק למקרה של העדר הסדר אחר, סוייג בסעיף 61(ב) לחוק, בו נקבע, כי "על אף האמור בסעיף קטן (א) לא תישלל זכאותה של מבוטחת לגמלה לשמירת הריון לפי סימן זה בשל זכאותה לדמי מחלה לפי סעיף 7(ג)(1) לחוק עבודת נשים ובלבד שלא ישולמו לה דמי מחלה וגמלה לשמירת הריון בעד אותה תקופה".
(במאמר מוסגר יצוין, כי סעיף 61(ב) הוסף בתיקון 99 לחוק ותוקפו מיום 7.9.07).

4. בית הדין קמא, בהסתמכו על הנפסק בעב"ל 1152/01 המוסד לביטוח לאומי - אל על משעני (להלן - פסק דין משעני), פסק ללא הנמקה לגופה של הסוגיה, כי "על הנתבע לשלם לתובעת את גמלת שמירת ההריון בגין התקופה שמ-1.9.05 ועד 30.11.05" בה היא עבדה חלקית.

5. המוסד ערער על הנפסק ועיקר טיעונו היה:

א. הנפסק במשעני לעניין תשלום גימלת שמירת הריון חלקית לא היה אלא בגדר אמירת אגב.

ב. לגופו של עניין, "צמצום שעות העבודה של אישה בהריון בהבדל מהעדרות מעבודה מלאה אינו עדיין בגדר העדרות מהעבודה לעניין המונח שמירת הריון שבסעיף 58 לחוק". זוהי משמעות המילה העדרות מהעבודה כפשוטה.

ג. מעבר לזאת, "כך גם עולה במפורש מהצעת החוק לפיה - תכלית תשלום הגמלה הינה להבטיח הכנסה 'למצב בו אישה הינה בהריון בעל סיבוך גבוה ונזקקת להשגחה תמידית, מצב הידוע כשמירת הריון'. ברור על כן, כי מי שיכולה לעבוד מספר שעות ליום אינה נזקקת להשגחה תמידית".

6. המשיבה מאידך, סמכה טיעונה על האמור בפסק דין משעני.

אשר לדעתנו
7. בפרשת משעני לא נדרש בית דין זה להכריע בשאלת הגמלה החלקית. חברי השופט רבינוביץ ואף אנוכי עמדנו על כך בחוות דעתנו. באותה פרשה השאלה הייתה - האם הגב' משעני הייתה במצב שהצדיק שמירת הריון מעבר לשבועיים ימים חרף האישורים הרפואיים שבידה לשמירת הריון לתקופה של 30 יום. לגבי שאלה זו התקבל פה אחד ערעור המוסד על סמך חוות דעת המומחה מטעם בית הדין. אולם כיוון שבאותו פסק דין הובעה דעה, כי הגמלה לשמירת הריון הינה גמלה מחליפת הכנסה, ולכן תכלית החקיקה מצדיקה תשלומה אף במקרה של צימצום שעות העבודה היומית, להבדיל ממקרה של העדרות; מן הראוי שאף אנו נתעכב קמעא על עניין התכלית.


8. על מנת לעמוד על תכלית החוק באשר תשלום גמלת שמירת הריון, יש קודם כל לבחון את החוק עצמו כדי ללמוד מתוכו על תכליתו.
על פי סעיף 60 לחוק, הגמלה לשמירת הריון לכל יום היא בסכום השווה לשכר העבודה הרגיל המחושב על פי שכר יומי. מכאן ברור שמדובר בגמלה מחליפת שכר המשתלמת על בסיס יומי ולא אחר.
משהגמלה משתלמת על בסיס יומי אזי בהכרח הזכאות לה אף היא חייבת להיות על בסיס יומי, באשר חייבת להיות התאמה בין הזכאות לתשלום; ואכן, על פי סעיף 59 לחוק, מבוטחת שהייתה בשמירת הריון כאמור 30 ימים רצופים לפחות, תהיה זכאית לגמלה בעד התקופה האמורה - דהיינו, של שלושים הימים.
באשר לשאלה - מהי אותה שמירת הריון, אשר מבוטחת שהייתה 30 ימים רצופים לפחות במצב כזה, תהיה זכאית לתשלום גמלה בעד הימים הללו; הרי שבכך עוסק סעיף 58 לחוק. לפי אותו סעיף שמירת הריון מוגדרת כהעדרות מהעבודה בתקופת הריון בשל מצב רפואי הנובע מהריון והמסכן את חיי האישה או עוברה, וכו'.
מן האמור עולה בבירור, שהחוק נועד ליתן גמלה למבוטחת הנמצאת 30 ימים רצופים במצב רפואי של סיכון חייה או סיכון חיי עוברה עקב הריון, ושנעדרה עקב זאת באותו פרק זמן מעבודתה. רק מבוטחת שכזאת, תהא זכאית לגמלה מחליפת הכנסה לאותם 30 ימים לפחות, שיחושבו על בסיס שכרה היומי.

9. לאור המבואר, המסקנה הבלתי נמנעת על פי הקשר הדברים הינה, כי היעדרות מהעבודה לעניין שמירת הריון בגין מצב רפואי המסכן חיי האישה או עוברה, היא היעדרות מהעבודה על בסיס יומי ולא על בסיס צמצום היקף שעות העבודה היומית.
חברי הנשיא כבר עמד על כך בפסק דין המוסד - ענת רוורט (עב"ל 180/98), בו נקבע, כי "תכלית תשלום גימלת שמירת הריון היא לאפשר ליולדת להפסיק את עבודתה בגין סיבוך והריון ולשהות בביתה מבלי שתפגע הכנסתה".

10. אותה תכלית נלמדת באופן שאינו משתמע לשני פנים, מהצעת החוק. בהצעת החוק נאמר, כי "התיקון המוצע בחוק הביטוח הלאומי מתייחס למצב בו אישה הינה בהריון בעל סיבוך גבוה ונזקקת להשגחה תמידית מצב הידוע כשמירת הריון".
על פני הדברים ברור, כי מצב היזקקות להשגחה תמידית אינו מצב של עבודה חלקית.

11. לא רק מהחוק עצמו ומהצעת החוק, עולה, כי תכליתו היא תשלום גמלה למבוטחת המפסיקה עבודתה ולא עובדת חלקית, אלא שכך נאמר ברחל בתך הקטנה בתקנות, המשלימות בהרמוניה את הדין בכללותו. על פי התקנות, על המעביד ליתן אישור לתובעת על תקופת עבודתה, ועל התובעת להודיע בכתב למוסד על "המועד בו הפסיקה בפועל לעבוד בשל שמירת הריון והמועד בו חידשה עבודתה..." (תקנות 3 ו-4). אישור המעביד על תקופת עבודה והודעת התובעת על הפסקה בפועל לא יכולה להימנות אלא בימים.

12. הנה כי כן, מכלל הוראות הדין עולה, כי גמלת שמירת הריון נועדה להשתלם במצבים של הפסקת עבודה לחלוטין והעדרות ממנה, כאשר תקופת היעדרות בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמצדיק היזקקות להשגחה מתמדת עקב סיכון חיי האישה או עוברה, אף היא נמנית בימים.
משזוהי תכלית החוק, לא ניתן להוציאה מהקשרה על-ידי פרשנות נוגדת חסרת כל תימוכין, לפיה - היעדרות מהעבודה עקב שמירת הריון משמעה גם מצב בו המבוטחת מפחיתה את שעות עבודתה או היקף משרתה בתקופת ההריון.

13. הגישה הפרשנית הסוברת, שהעדרות מהעבודה עקב שמירת הריון משמעה גם העדרות שעתית הינה בלתי הגיונית ונוגדת את תכלית החוק. להמחשת האמור יובא המקרה, בו עובדת הייתה בשמירת הריון למשך 29 יום ברציפות, שאז - לא תשולם לה גמלה באשר הזכאות מותנית על פי סעיף 59 לחוק בהיעדרות רצופה של 30 יום. לעומת זאת חברתה, שבמשך 30 יום החסירה מדי יום שעה משעות עבודתה - תשתלם לה אותה הגמלה. תוצאה זו בלתי מקובלת על הדעת, שכן, אם נניח ששתי הנשים הללו עבדו קודם לשמירת הריון 8 שעות ביום ו- 25 ימים בחודש; אזי על פי החישוב של העדרות שעתית, העובד ת שנעדרה 29 ימים כלומר 192 שעות עבודה לחודש - לא תשולם הגמלה, אך חברתה שנעדרה רק שעה ביום כלומר 25 שעות באותו חודש - תשולם לה הגמלה.

14. בית הדין אינו רשאי להמציא מחדש את הוראות הפרק בחוק הביטוח הלאומי לעניין תשלום גמלה לשמירת הריון. משהזכאות לאותה גמלה ותשלומה נקבעה בחוק על בסיס יומי, ממילא הגישה הפרשנית המבקשת לבסס אותה זכאות על בסיס שעתי - אינה אפשרית מהיותה מנוגדת לחוק ותפיסתו פשוטו כמשמעו.

15. יצירת זכאות לגמלה לשמירת הריון שעתית מנוגדת לחלוטין לא רק לתפיסת החוק סימן ה' לפרק ג' לחוק לעניין הגמלה לשמירת הריון, אלא היא מנוגדת גם לתפיסת חוק הביטוח הלאומי בכללו על שלל גימלאותיו.
כך, לא ניתן ללא בסיס חוקי, לקבוע זכאות יש מאין לגמלה בשל חצי יום דמי תאונה, שעה שפרק ו' לחוק שעניינו ביטוח נפגעי תאונות מבוסס על אובדן כושר תיפקוד יומי ותשלום דמי תאונה לפי יום. (סעיפים 152 ו-154 לחוק).
כך לא ניתן גם לקבוע זכאות לחצי יום דמי אבטלה לגבי עובד שהיקף משרתו ירד לחצי, על פי פרק ז' לחוק בדבר ביטוח אבטלה (סעיפים 160, 161 ו-167 לחוק).
כך לא גם לקבוע זכאות, ליולדת בחופשת הלידה, לחצי יום דמי לידה (סעיפים 49 ו-50 לחוק).
וכך גם לא ניתן לקבוע זכאות למחצית גמלת הבטחת הכנסה המשתלמת על בסיס חודשי, למי שמתייצב בשירות התעסוקה רק חלק מהחודש.

בכל המקרים הללו וברבים אחרים שבשל קוצר היריעה לא יימנו, כל עוד לא נאמר במפורש אחרת, הזכאות והתשלום נקבעים עקרונית על פי בסיס הזמן הקבוע בחוק ולא על שבריו.

16. ההסדר שבחוק, לעניין זכאות לתשלום גמלת שמירת הריון על בסיס יומי ולא אחר, לא רק שמשתלב עם הוראות אותו סימן שבחוק, ועם החוק בכללותו; אלא שפרשנות אחרת המקבלת את גישת ההעדרות השעתית, תחייב פרשנות חדשה לחוקים אחרים ולהסדרים אחרים הקשורים לאותו סימן.
סעיף 61 לחוק מסדיר את סוגית תשלומי הכפל של מבוטחת הזכאית לגמלה לשמירת הריון ולתשלום על פי הסדר אחר לרבות חוק דמי מחלה.
בסעיף 2 לחוק דמי מחלה, נקבע, כי עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה יהיה זכאי לקבל ממעבידו דמי מחלה לאותם הימים, כאשר הזכאות בעד ימי המחלה השני והשלישי הינה למחצית דמי המחלה. הזכאות לתשלום דמי מחלה הינה אם כן על פי ימי היעדרות ולא שעות העדרות.
על פי התיקון לחוק עבודת נשים משנת 2007; סעיף 7(ג)(1), ועל פי התיקון לסעיף 61 לחוק הביטוח הלאומי מאותו המועד, ככל שהמבוטחת זכאית לגמלת שמירת הריון - אין היא זכאית לדמי מחלה; אולם ככל שאין היא זכאית לגמלת שמירת הריון - היא זכאית לדמי מחלה, יען כי, "היעדרות לרגל הריון היא כדין העדרות מפאת מחלה". (סעיף 7(ג)(1) לחוק עבודת נשים).

לאור האמור, אם העדרות לרגל הריון הינה כדין העדרות על פי חוק דמי מחלה, והעדרות על פי חוק דמי מחלה נמנית בימים, אזי מן ההכרח לפרש את סימן ה' בפרק ג' בחוק הביטוח הלאומי באשר לגמלה לשמירת הריון, בהתאמה ועל פי אותו בסיס לפיו מתפרשת העדרות על פי חוק עבודת נשים וחוק דמי מחלה, דהיינו על בסיס העדרות יומי להבדיל משעתי.

17. סיכומו של דבר, דין ערעור המוסד להתקבל מן הטעם הפשוט, שגמלת שמירת הריון חלקית עדיין אינה נמנית על הזכויות שמקנה ענף ביטוח אמהות שבחוק הביטוח הלאומי, ופיצול תפיסת הזכאות החוקית המושתתת על העדרות יומית ותשלום בגינה, על ידי המצאת הזכאות היומית החלקית - אינה אפשרית, כשם שלא יתכן הריון חלקי.

18. חוות דעתה המלומדת של חברתי השופטת ארד מחייבת תגובה קצרה, למען בהירות חוות דעתנו שלנו.

א. בפסק הדין, שזכה להיקרא "הילכת משעני", לא נדרשנו לשם הכרעה בערעור להכריע בשאלת הזכאות לגמלת שמירת הריון חלקית. השאלה באותה פרשה הייתה - האם הגב' משעני הייתה במצב שהצריך שמירת הריון מעבר לשבועיים חרף האישורים שבידה לשמירת הריון מלאה לתקופה של 30 יום. לגבי שאלה זו, שעליה סב הערעור, התקבל פה אחד ערעור המוסד.

ב. אין לנו מחלוקת עם חברתנו, כי תכליתה העקרונית הכללית של הגמלה לשמירת הריון, כגמלה הבאה לפצות על אובדן שכר עקב שמירת ההריון, מתקיימת גם בשמירת הריון של חלק מיום העבודה. ההבדל בינינו שורשו בכך, שלגישתנו אותה תכלית כללית נוגדת את תפיסת היסוד של החוק ומשום כך היא מחייבת את בית הדין להמציאו מחדש יש מאין.
במה דברים אמורים. בחוק נקבעה לגבי כל גמלה וגמלה יחידת זמן ספציפית של יום, שבוע, חודש, שנה וכו', שהינה תנאי לבחינת זכאות לגמלה ועל פיה גם משתלמת הגמלה. הגישה המחלקת את יחידת הזמן הבסיסית, מטילה בהכרח על בית דין זה את החובה לקבוע אמת מידה חדשה, קטנה מיום, לתשלום הגמלה לשמירת הריון; ולהציגה במסגרת הסדר חדש כולל וממצה המתייחס בין השאר לאישורים הרפואיים הנדרשים ולצורכי חישוב הגימלה. על בית הדין לקבוע למשל, כי הגמלה תשתלם על בסיס יחידת זמן של חצי יום, רבע יום, שעתיים, שעה, מחצית שעה, דקות או כל אמת מידה אחרת שנראית לו ואופן יישומה. לא די שבית הדין יקבע למשל, על פי הגישה הכללית, כי עובדת ששכרה שולם על פי תפוקה, הנשארת בכל שעות העבודה במפעל, אך תפוקתה פחתה עקב שמירת ההיריון -קמה לה הזכאות לגמלה חלקית למרות שמבחינת שעות העבודה לא רק שלא נעדרה מהעבודה אלא המשיכה לעבוד כרגיל; מבלי שייקבע גם איזה אישור רפואי יהיה עליה להמציא וכיצד תבחן לגביה הירידה בתיפקוד.
אם זו הגישה התכליתית מובן שהיא מחייבת עקביות ביישומה, לפיכך, נשאלת השאלה - מדוע בכלל הגמלה לשמירת הריון תשתלם רק לעובדת החייבת להימצא 30 יום ברציפות בשמירת היריון, שעה שתכלית תשלומה כשלעצמה מצדיקה לתיתה גם לנמצאת, נאמר, שלושה שבועות בשמירת היריון; ומדוע תשתלם גמלה לשמירת הריון נוספת רק לעובדת החייבת להימצא בשמירת הריון 14 ימים רצופים לפחות, ולא נאמר, 7 ימים בלבד; וכו'. רק בשל קוצר היריעה מחד וריבוי השאלות שמעלה הגישה התכליתית העקיפה מאידך נסתפק באמור.

ג. אלא שבאמור לא די. משום שאין להתעלם מכך, שצידוקה של הגישה המחלקת את יחידת הזמן הבסיסית החוקית לתשלום גמלה, מתקיימת לגבי כל גמלה וגמלה המשתלמת על ידי המוסד לביטוח לאומי. לפיכך מתעוררת מאליה השאלה - מדוע לא ישולמו דמי לידה חלקיים ליולדת העובד ת חלקית; דמי אבטלה חלקיים לעובד שאמנם צבר רק מחצית תקופת אכשרה חודשית אך עבד בשתי משרות מלאות באותה תקופה; דמי תאונה חלקיים למי שכושר תיפקודו אבד לחצי יום בלבד, קצבת נכות כללית למבוטח המשתכר מעט מעל 25% מהשכר הממוצע שעניין צמצום ההשתכרות, לא רלבנטי לגביו; קיצבת זקנה חלקית למי שצבר 55 במקום 60 חודשי עבודה לפני הגיעו לגמלה וכו'. שוב אך ורק בשל קוצר היריעה והחשש מלהלאות לא יוסף על המנוי.

ד. נודה על האמת, שאנו מצידנו לא הרהבנו עוז להרחיק לכת כדי כך במעשה חקיקה שיפוטי המשנה את תפיסת החוק מיסודה. לגישתנו, ראוי בכל זאת להותיר משהו למחוקק ואולי אפילו למחוקק המשנה, לענות בו; כפי שנעשה הדבר למשל לגבי גמלה מחליפת שכר דומה אחרת; זו היחידה מכל הגימלאות שלגביה נחלקה יחידת הזמן הבסיסית של יום, במילים אחרות, גמלת דמי פגיעה. לגבי אותה גמלה, עד שלא נחקק סעיף 102 לחוק לעניין תשלומה המופחת, לא קמה, על פי ההלכה העקבית משך עשרות בשנים, הזכות לדמי פגיעה חלקיים, לא לעובד עצמאי ולא לעובד שעבד רק חלק מהיום בשל אי כושרם לעבוד יום שלם. הלכה מושרשת זו היא שהנחתה אותנו, להבדיל מגישת פסק דין משעני, שלא רק שלא התמודד עם אותה הלכה, אלא אפילו לא נתן דעתו לכך, שהפך אותה מבלי משים.

19. סוף דבר - אשר על כן על פי דעתנו דין הערעור להתקבל ללא צו להוצאות.


השופטת נילי ארד

פתח דבר


עובדת הנמצאת ב"שמירת הריון" כמשמעותו של מונח זה בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק או חוק הביטוח הלאומי), ואינה נעדרת לחלוטין מן העבודה אלא מפחיתה את היקף עבודתה בתקופת שמירת הריון – האם תהא זכאית לגמלת שמירת הריון? זו השאלה מושא דיוננו בערעור זה.

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל את תביעתה של המערערת (היא המשיבה שלפנינו – להלן גם התובעת) בהתחשב בשניים אלה: המצע העובדתי לפיו נמצא כי התובעת הייתה "בשמירת היריון מלאה שהוכרה על ידי המוסד, לאחר שמירת ההיריון בחלקיות. זאת אומרת שההיריון בסיכון היה ברור ומובהק" ויישום ההלכה שנפסקה בפרשת משעני בה הכיר בית דין זה (בדעת רוב) בזכאות התובעת לגמלת שמירת היריון בתקופת עבודה חלקית.
נגד פסיקתו זו של בית הדין האזורי מכוון ערעורו של המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המוסד).



חברי השופט פליטמן גורס, כי דין ערעורו של המוסד להתקבל. לשיטתו, הוראות החוק ופרשנותן מחייבות מסקנה לפיה גמלת שמירת הריון נועדה להשתלם אך ורק במצבים של "הפסקת עבודה לחלוטין והיעדרות ממנה"; כי "הזכאות לה אף היא חייבת להיות על בסיס יומי"; וכי פרשנות לפיה קמה זכאות לגמלת שמירת הריון חלקית "מנוגדת לתפיסת חוק הביטוח הלאומי בכללו על שלל גימלאותיו". בנוסף על כך גורס חברי השופט פליטמן כי הנפסק בפרשת משעני אינו בבחינת הלכה מחייבת.




שונה דעתי מזו של חברי השופט פליטמן. לשיטתי, פרשנות תכליתית של המונח "שמירת הריון" מכילה אפשרות של הכרה בזכאות לגמלת "שמירת הריון" גם במקרה בו היעדרות מן העבודה במצב של שמירת הריון מחייבת קיצור יום העבודה בלבד, ולאו דווקא היעדרות מוחלטת מן העבודה. זאת, ברוח הלכתו הפסוקה והמחייבת של בית דין זה, בפרשת משעני, ובהעדר טעם משפט המצדיק לשנותה.




סדר הילוכם של טעמיי יהא זה: תחילה אשטח את המצע הנורמטיבי של הוראות הדין החל; אעמוד על תכלית ההגנות על הוֹרוּת הניתנות בדין לאשה העובד ת, וכפועל יוצא מכך אפנה לתכליתה של גמלת שמירת הריון, כפי שהיא מוצאת ביטויה בחוק הביטוח הלאומי; על רקע זה, אוסיף ואדרש להכרה בשמירת הריון חלקית, פרשנותה ויישומה בנסיבות המקרה שלפנינו.


המסגרת הנורמטיבית
הוראות הדין



פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי שכותרתו "ביטוח אימהות" כולל בסימן ה' הוראות בנוגע ל"גמלה לשמירת הריון".

במסגרת זו, הגדרת המונח "שמירת היריון" בסעיף 58 לחוק (בנוסחו כיום) הינה על פי לשונה:
"היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:
(1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;
(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".

סעיף 59 לחוק שכותרתו "גמלה לשמירת הריון" קובע:
"מבוטחת, שהיתה בשמירת הריון שלושים ימים רצופים לפחות, תהיה זכאית לגמלה בעד התקופה האמורה ובעד כל תקופה נוספת של 14 ימים רצופים לפחות שבהם היתה בשמירת הריון, והכל לפי אישורים רפואיים, כללים, תנאים ומבחנים שקבע השר".

סעיף 60 לחוק שעניינו שיעור הגמלה מורה:
"גמלה לשמירת הריון, לכל יום, היא בסכום השווה לשכר העבודה הרגיל של המבוטחת המחושב לפי סעיף 54 ולא יותר מהסכום הבסיסי מחולק ב-30; לענין שכר העבודה הרגיל - היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון".


בתקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), ה'תשנ"א – 1991 (להלן: התקנות) נקבע:
" התובעת תודיע למוסד בכתב –
(1) על המועד שבו הפסיקה בפועל לעבוד בשל שמירת ההריון;
(2) על המועד שבו חידשה עבודתה בתקופה של גביה ניתן האישור הרפואי;
(3) על כל תשלום שבשל שמירת הריון שהיא זכאית לו על פי כל חיקוק והסדר אחר האמור בסעיף 103ו לחוק;
(4) על מועד סיום ההריון".

בסעיף 7(ג)1 לחוק עבודת נשים תשי"ד – 1954 (להלן: חוק עבודת נשים) נקבע כי עובדת רשאית להיעדר מעבודתה בחודשי ההריון "אם אישר רופא בכתב כי מצבה הרפואי לרגל ההריון מחייב זאת ובמידה שאישר". דינה של היעדרות לפי הוראה זו "כדין היעדרות מפאת מחלה, אלא אם כן העובד ת זכאית לגמלה לשמירת הריון לפי סעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, בעבור תקופה זו" או מכוח דין אחר, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה, והיעדרותה לא תפגע בזכויות זכויות הוותק שלה אצל מעבידה.

בדומה מורה סעיף 61(ב) לחוק הביטוח הלאומי כי לא תישלל זכותה של מבוטחת לגמלה לשמירת הריון ... בשל זכאותה לדמי מחלה לפי סעיף 7(ג)(1) לחוק עבודת נשים, ובלבד שלא ישולמו לה דמי מחלה וגמלה לשמירת הריון בעד אותה תקופה".

ההגנה בדין על זכויות ההורוּת של האשה העובד ת ותכליתה

6. הוראות חוק הביטוח הלאומי וחוק עבודת נשים הן חלק ממערך חקיקה של משפט העבודה המגן והביטחון הסוציאלי אשר נועד למגר אפליה מגדרית. במסגרת זו ובמטרה להבטיח תעסוקת נשים ושילובן בשוק העבודה, קבע המחוקק הגנה על עובדים מפני פגיעה במצב של טרום הוֹרוּת, לרבות מצב בו העובד ת נמצאת בהריון, או בטיפולי הפריה חוץ-גופית ובהוֹרוּת לאחר לידה.
על התכלית שביסוד ההגנות הללו עמדה המלומדת רות בן ישראל בספרה תוך שהטעימה כי "האחריות המשפחתית, הכרוכה במיוחד בגידול הילדים ובטיפול בהם, היא כיום אחד הגורמים המקשים ביותר על שילובן של נשים במעגל העבודה בכלל, ועל השוואת מעמדן בעבודה בפרט". והוסיפה:
"אם לא תוענקנה זכויות מיוחדות לנשים עקב הריון ולידה, או זכויות לחופשה כדי לטפל ברך הנולד, לא תהיה לנשים במצבים האלה ברירה אלא להתפטר מהעבודה. היסוד החשוב לגבי הנשים בעלות האחריות המשפחתית, הנאלצות לעשות פסק זמן בעבודתן ולצאת לחופשה עקב אחריותן המשפחתית, מתבטא בצורך להבטיח להן את עצם אפשרות השיבה לעבודה. הענקת זכויות מיוחדות, המקנה זכות לחופשה מטעמים של אחריות משפחתית, מחייבת מעביד להשיב עובדת כאמור לעבודה ומקטינה את גדר הפגיעה בזכויותיה ובמעמדה של האשה...".

ביטוי מובהק לצורך בהגנה על העסקת נשים ומעמדן בשוק העבודה בדרך של התאמת הוראות החוק לשינוי העיתים, מוצאים אנו בדברי ההסבר להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מ' 10), התש"ן – 1990 בהם נאמר כך:
" בחוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954, לא נעשו כל שינויים מהותיים מאז חקיקתו וזאת על אף התמורות הרבות שחלו במהלך השנים במשק הישראלי בכלל ובנושא עבודת נשים בפרט. אין עוררין על כך שהנשים מהוות כח פוטנציאלי אדיר במדינת ישראל, וכי מן הראוי, לטובת המשק כולו, לעודדן לצאת לעבודה....הצעת חוק זו נועדה לענות על צרכיה הטבעיים, המשפחתיים והמקצועיים כאחד של כל אשה בישראל, וזאת מתוך מטרה לעודד נשים להשתלב במעגל העבודה הסדיר ומתוך הכרה בחשיבות הרבה שיש להשתלבות זו".

ואכן, המחוקק בישראל פרש מניפת זכויות על זכות ההוֹרוּת של האשה העובד ת, בחוקי משפט העבודה המגן והביטחון הסוציאלי ובהן, הגנה מפני פיטורים בשל הריון וטיפולי הפריה לרבות בתקופה שלאחר תום חופשת הלידה; זכות להיעדרות בתשלום עקב בדיקות הקשורות להיריון; זכות סירוב לעובדת בהיריון לעבוד בעבודות לילה ובשעות נוספות; זכות היעדרות מהעבודה בשל טיפולי הפריה; ואיסור על הפליית עובד מחמת "הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ- גופית" בהיותה "הפליה אסורה ופסולה, המנוגדת לעקרון השוויון".

ברוח זו אף חוקק לאחרונה חוק לעידוד של שילוב וקידום של נשים בשוק העבודה ושל התאמת מקומות העבודה לנשים, תשס"ח – 2008 במטרה "להביא לשינוי התרבות העסקית ולטפח מודעות ציבורית כדי לעודד שילוב וקידום של נשים בעבודה והתאמת מקומות עבודה לנשים וכן להורוּת".
לפי העולה מדברי ההסבר לחוק נועדו הוראותיו להתמודד עם הקושי הנובע מכך ש"שוק העבודה אינו מותאם לנשים בכלל ולהורים בפרט…". החוק מכוון להגביר את המודעות הציבורית… ולקדם שינוי של התרבות העסקית בחברה בישראל" ותכליתו לעודד שילובן של נשים בעבודה וקידומן, תוך שיפור תנאי ההעסקה והיקפה. מטרות אלה יוגשמו "באמצעות תמריצים למעסיקים להתאים את מקומות העבודה, לרבות נוהלי העבודה, שעות העבודה, ההכשרה המקצועית וההדרכה הנהוגים אצלם, לנשים בכלל ולהורים בפרט"

תכליתה של גמלה לשמירת הריון


ככלל, הגישה הפרשנית התכליתית, הדינאמית והגמישה, מבוססת על הקשר ההדוק בין המשפט לבין מציאות החיים המשתנה, ונוהגת זה מכבר בפסיקתו של בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה. לפי גישה זו "החוק הוא יצור חי, פרשנותו צריכה להיות דינאמית, ו"יש להבינו באופן שישתלב ויקדם את המציאות המודרנית". הפרשנות התכליתית נותנת ביטוי אקטואלי לתכלית העומדת בלב הנורמה "לבל יהפוך החוק לאות מתה שאינה תואמת את שינויי העיתים".

לאור גישה פרשנית זו היונקת מקורותיה מן ההרמוניה הנורמטיבית בדין הכללי ונוכח העקרון המנחה לפיו "עלינו לשאוף להסדר, שבו סוגיות דומות מקבלות פתרון דומה" - תינתן פרשנות תכליתית להוראות חוק הביטוח הלאומי, שעניינן גמלת שמירת הריון. זרועותיה השלובות של הפרשנות התכליתית חובקות את הוראות החוק ומטרותיו בשני היבטים עיקריים אלה: הגנת משפט העבודה על הזכות להוֹרוּת בתקופת ההריון תוך עידוד שילובן של נשים במעגל העבודה, מימוש לזכותן להמשיך ולעבוד במהלך תקופת ההריון, והבטחת סיכוי ממשי לחזרתן לעבודה לאחרי הלידה.
תכלית ההכרה בשמירת הריון חלקית


גמלת שמירת הריון הינה, על פי תכליתה ומהותה, גמלה מחליפת שכר ומטרתה להגן על העובד ת מפני פגיעה ברמת הכנסתה של בתקופת ההריון, ולפצותה על אובדן שכרה בעת שמירת הריון, עקב סיכון רפואי לה או לעובר, כתוצאה מן ההריון. על כך אין חולק. המחלוקת מושא ערעור זה הינה בשאלת הפרשנות שתינתן לזכאות לגמלת שמירת הריון, כמשמעותה בסעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי. האם, נהיה כבולים בדלת אמות של הפרשנות הלשונית, המגבילה את המבוטחת להיעדרות מהעבודה של שלושים ימים רצופים לפחות? או האם הפרשנות התכליתית של לשון החוק מכילה הכרה בזכאות לגמלה, גם במקרה בו היעדרותה של המבוטחת מן העבודה כתוצאה ממצב של שמירת הריון, אינה מוחלטת כי אם מוגבלת להפחתת שעות העבודה וצמצומן.


פרשת משעני - הלכה מחייבת
9. אקדים ואומר כי מחלוקת זו אינה חדשה עימנו, ולמעשה הוכרעה בפסיקתו של בית דין זה בפרשת משעני. על סמך פסיקתו של בית הדין הארצי באותה פרשה וההלכה שנקבעה בה, קיבל בית הדין האזורי את תביעתה של המשיבה בענייננו. חברי השופט פליטמן ראה לשלול את תקפות פסיקתו של בית דין זה בפרשת משעני, כהלכה מחייבת. לכך אין בידי להסכים. לגבי דידי, ההכרעה בשאלת הזכאות לגמלת שמירת הריון, במצב של היעדרות חלקית מן העבודה עמדה בלב לבה של הכרעה בפרשת משעני, וטעמיה הולמים את עמדתי בערעור זה.

10. עובדות המקרה בפרשת משעני היו אלה: התובעת צמצמה את היקף עבודתה בתקופת ההריון, מ-9 שעות ל-5 שעות עבודה ביום, משך חמישה ימים בשבוע. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק כי גם עבודה חלקית בגין הריון תחשב "שמירת הריון" כמשמעותה בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי. על החלטה זו הוגש ערעורו של המוסד לביטוח לאומי לבית הדין הארצי.
מנגד ערערה העובד ת על פסיקת בית הדין האזורי אשר דחה תביעתה לגופה, נוכח חוות דעתו של מומחה יועץ רפואי, בהיעדר אישור הרפואי כנדרש, למשך כל תקופת היעדרותה מן העבודה.
בית הדין הארצי דחה את עיקר ערעורה של התובעת בנסיבותיה, והוסיף ונדרש להכרעה בשאלה העקרונית אשר הועלתה בערעורו של המוסד לביטוח לאומי בדבר פרשנות הוראת סעיף 58 לחוק. על דעת רוב חברי המותב, כנגד דעתו החולקת של השופט יגאל פליטמן נפסק כך:
" יש להכיר בקיומה של גמלת שמירת הריון חלקית לפיכך, מתקבל הערעור באשר לעיקרון לפיו לא היה מקום לדחות את תביעתה של גברת אל על משעני מבלי לבחון את האישורים הרפואיים. הערעור של גברת אל על משעני באשר לעצם הזכאות לגמלת שמירת הריון נדחה."

11. נוכח חשיבות הכרעתו של בית דין זה בפרשת משעני לענייננו והשלכותיה, אביא להלן את עיקרי פסיקתם של חברי המותב.
על בסיס הפרשנות התכליתית ומציאות החיים, קבעה סגנית הנשיא השופטת אלישבע ברק - אוסוסקין כך:
"כאשר מצבה הרפואי של אשה בהריון מסכן את האשה או עוברה ואין היא רשאית לעבוד בגלל מצבה זה, היא זכאית לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי, היא גמלת שמירת הריון. מתוך תכלית זו ברור שאם מצבה הרפואי של אשה בהריון המסכן אותה או את העובר באופן שההמלצה הרפואית היא לעבוד בפחות מאמץ, ובמקרה שלנו פחות שעות עבודה ביום ורק בישיבה, תהא האשה זכאית לגמלה חלקית. דרך החישוב צריך שיהא סביר ופרופורציונלי... להקטנת היקף העבודה".
על רקע זה ובהתייחס לערעורה של התובעת, חויב המוסד לשלם לתובעת גמלה חלקית בגין שבועיים ימים בלבד, וזאת מטעמים אלה:
"משקבענו כי גם היעדרות חלקית מהנימוקים שבסעיף 58 לחוק היא היעדרות לצורך שמירת הריון הרי היה על פקיד התביעות להפעיל את שיקול דעתו. היה עליו לפעול כאמור בתקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), ה'תשנ"א – 1991 ולדרוש פרטים נוספים תוך פנייה לרופא המטפל ולברר עמו את מצבה של הרפואי של אל על משעני, האם הוא מצדיק שמירת הריון חלקית בגין סיכון האישה או העובר... ולבחון האם הגיעה לאל על משעני גמלה חלקית".

השופט עמירם רבינוביץ, תמך בדעתה של סגנית הנשיא השופטת ברק- אוסוסקין וטעמיו היו אלה:
"אף אני סובר, שיש מקום למתן גמלת הריון חלקית. הטעם לכך הוא, שתכלית מתן הגמלה לאפשר, למי שנעדרת מעבודתה בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה או את עוברה הכל בהתאם לאישור רפואי, למלא את חסרון ההכנסה שנגרם לה עקב אותה העדרות.
באותה מידה של הגיון אפשר, שמבוטחת העובד ת באותן נסיבות רק עבודה חלקית, שאם לא כן עלולה היא בהתאם לאישור רפואי לסכן את עצמה או את עוברה, תהא זכאית לגמלת הריון חלקית, בגין אותן שעות בהן היא נאלצת להעדר מעבודתה ונגרם לה בשל כך חסרון כיס.
לשון החוק הנוקטת במילים "גמלה... לכל יום", אינה מונעת גמלה לחלק של יום. אפשר אף לומר שהכוח ליתן גמלה מלאה הוא גם הכח ליתן גמלה חלקית בבחינת קל וחומר. גם מניין תקופת שמירת ההריון בימים, אינו מונע מתן גימלה לשמירת הריון בחלק של יום.
לאור האמור לעיל סבורני שהפירוש המוצע על ידינו אינו סותר את הוראות החוק. ברם במקרה הנוכחי, איננו נזקקים לכך, כי דין התביעה והערעור להידחות לגופו של עניין, כפי שפסקה חברתי, השופטת ברק-אוסוסקין."

השופט פליטמן סבר כי די במסקנה לפיה דין ערעורה של הגב' משעני באשר לזכאותה לגמלת שמירת הריון, להידחות לגופו, לאור חוות דעתו של המומחה יועץ – רפואי. וכי על כן "הדיון בשאלה האם הפחתת שעות עבודה במהלך ההריון באה בגידרי 'שמירת הריון' כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) ובתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), התשנ"א - 1991 (להלן - תקנות שמירת הריון), לא נדרש לשם הכרעה במקרה שלפנינו. אולם כיוון שחברתי הרחיבה בעניין זה וקבעה הלכה עקרונית המשליכה על כלל ציבור הזכאים לגמלאות לסוגיהן, לא נותרה בידינו הברירה אלא לחוות דעתנו השונה בסוגיה זו של "גימלת שמירת הריון חלקית".
בחוות דעתו הרחיב חברי השופט פליטמן ושטח טעמיו, בהסתמך עליהם קבע, בין היתר, כך:
" ראוי לפסוק, כי היעדרות חלקית מן העבודה אינה מזכה בגימלת שמירת הריון. תפיסת הזכאות החוקית לאותה הגמלה, מושתתת על היעדרות יומית מהעבודה והבסיס לתשלום בגין אותה העדרות יומית, מחושב אף הוא על פי אותה יחידת זמן של שכר יומי. פיצול תפיסת הזכאות החוקית כאמור של העדרות יומית ותשלום יומי בגינה, על ידי המצאת הזכאות החלקית, ללא כל אסמכתא בדין, אינו אפשרי, כשם שלא יתכן הריון חלקי. יצירת זכאות שכזאת, מנוגדת לחלוטין לא רק לתפיסת החוק באשר לזכאות לגמלה לשמירת הריון, אלא לתפיסת החוק כולו על שלל גימלאותיו. כך, לא ניתן ללא בסיס חוקי לקבוע זכאות יש מאין לגמלה בשל חצי יום דמי תאונה, חצי יום דמי אבטלה, חצי יום דמי לידה או זכאות למחצית גמלת הבטחת הכנסה חודשית, למי שהתייצב בשרות התעסוקה רק בחלק מן החודש. בכל המקרים, הזכאות נקבעת עקרונית על פי בסיס הזמן הקבוע בחוק ולא שבריו. "
אי לכך הגיע למסקנה כי "ידחה הערעור, אך לא מטעמה של חברתי, כי אם מן הטעם הפשוט שגמלת שמירת הריון חלקית עדיין אינה נמנית על הזכויות שמקנה ענף ביטוח אמהות שבחוק הביטוח הלאומי".

נציג הציבור מר יהודה יעיש הסכים לדעתם של סגנית הנשיא אלישבע ברק – אוסוסקין והשופט עמירם רבינוביץ. נציג הציבור מר מיכאל הילב, הצטרף לדעתו של השופט עמירם רבינוביץ.

12. המוסד לביטוח לאומי סבר וקיבל את פסיקתו של בית דין זה משלא ראה לעתור נגד הנפסק לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. לפיכך היה פסק דין משעניין משעני לחלוט, והרי הוא הלכה מחייבת. על הלכה זו סמך בית הדין האזורי בהכרעתו מושא דיוננו, עת דחה טיעוניו אלה של המוסד בסיכומיו:
"בכל הכבוד הראוי להלכת בית הדין הארצי מבקש הנתבע להורות להלן כי הדין עם עמדת המוסד לביטוח לאומי. שגה בית הדין הארצי לעבודה שעה שהוציא תחת ידו הלכה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק."

13 . משהגענו עד הלום ונדרשים אנו לאותה סוגיה פעם נוספת בערעור זה, אינני מוצאת טעם משפטי המצדיק סטייה מהלכת משעני. יתירה מזו. הלכת משעני תומכת בפרשנות התכליתית שביסוד חוות דעתי, לפיה הוראות החוק אינן מונעות אפשרות תשלום גמלת שמירת הריון גם במקרה של צמצום היקף יום העבודה כתוצאה משמירת הריון העונה על דרישות החוק, על פי הגדרתה. ואבאר.

לשיטתי, ככל שבתקופת ההריון, מצבה הרפואי של העובד ת מחייב "שמירת הריון" על דרך של הפחתת שעות העבודה ביום, וככל שביכולתה להמשיך עבודתה במגבלות אלה, אין למנוע ממנה גמלת שמירת הריון, שתשלומה יהא פרופורציונאלי להיעדרות בפועל – כפי שנפסק בפרשת משעני.
גישה זו מתחייבת ממגמת המחוקק בכללותה, להבטיח מימוש זכותה של אשה לעבוד במהלך ההריון, במסגרת המגבלות הרפואיות, לאפשר לה המשך הקשר עם המעסיק ומקום העבודה - מחד גיסא, ומאידך גיסא, למנוע פגיעה בהמשך העסקתה תוך הגנה על זכותה להוֹרוּת במצב של טרום הוֹרוּת. ככל שמאפייני מקום העבודה ומהות העבודה, מאפשרים זאת, עונה ההכרה בזכאות לגמלה במצב של שמירת הריון חלקית על תכליות אלה, שהן מיסודה של גמלת שמירת הריון. בדרך זו אף ניתן להתמודד עם התופעה, עליה עמדה חברתי השופט וירט ליבנה בעניין אורלי מורי, במסגרתה "יולדות אשר נעדרות מעבודתן בשל הצורך להיות בשמירת הריון ובחופשת הלידה, נקלעות בעל כורחן למצב בו בשל היעדרותן מעבודה הן עלולות לאבד את מקום עבודתן או את משרתן בה עבדו עובר להיעדרות".

ועוד זאת. בתקופת ההריון בה נמנע מן העובד ת לעבוד ולהשתכר עקב מצבה הרפואי, מהווה גמלת שמירת הריון גמלה מחליפת שכר. שלילת הגמלה מעובדת הנאלצת להפחית שעות עבודתה מפאת מצב רפואי במהלך ההריון, תוך המשך תרומתה למקום העבודה, מחטיאה את מטרת החוק ותכליתו המוצהרת, ואינה הולמת מדיניות חברתית ותעסוקתית ראויה במציאות החיים הנוהגת במחוזותינו.

14. ביטוי לגישתו המרחיבה של המחוקק בהגנה על העובד ת בתקופת הריון, ותימוכין לפרשנות המכירה בזכאות לגמלת שמירת הריון גם במצב של הפחתת שעות העבודה ביום העבודה, ניתן למצוא בתיקון 99 לחוק הביטוח הלאומי, במסגרתו הורחבה הגדרת "שמירת הריון" בסעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי. במסגרת זו, ומעבר לתחולתה של "שמירת הריון" על היעדרות בשל סיכון הנובע ממצב רפואי בהריון, נוספה והוכרה כ"שמירת הריון" גם היעדרות שמקורה בסיכון הנובע ממאפייני עבודתה - "סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן העבודה ... ולא נמצאה לה עבודה מתאימה על ידי מעבידה". הרחבה זו משליכה אף על שיטתי הפרשנית, לאור הכלל המשפטי לפיו "חקיקה מאוחרת עשויה לסייע בפירושה של חקיקה קודמת.... החקיקה החדשה משפיעה על נקיטת עמדה באשר לתכליתה של החקיקה הקודמת".
ועוד זאת. לפי העולה מפסק הדין בעניין אלסח'ל פרשנות לשונית של הוראת סעיף 59 לחוק והתקנות אינה מהווה, כשלעצמה, מכשול להכרה בזכאות לגמלת שמירת הריון חלקית. כך ולפי שנקבע באותה פרשה "המטרה החקיקתית בחקיקת הוראות חוק הביטוח הלאומי בדבר גמלה לשמירת היריון, מחייבת מתן פרשנות רחבה למונח "יום" במצב האמור. ...יש מקום לראות מקצתו של יום כיום מלא".

בדומה, ובהתייחס להוראתו של סעיף 60 לחוק הביטוח הלאומי, הטעים השופט רבינוביץ בפרשת משעני: "לשון החוק הנוקטת במילים 'גמלה... לכל יום', אינה מונעת גמלה לחלק של יום. אפשר אף לומר שהכוח ליתן גמלה מלאה הוא גם הכח ליתן גמלה חלקית בבחינת קל וחומר. גם מניין תקופת שמירת ההריון בימים, אינו מונע מתן גימלה לשמירת הריון בחלק של יום".
סגנית הנשיא השופטת אלישבע ברק-אוססוקין ציינה אף היא בפרשת משעני, כי תקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), ה'תשנ"א - 1991, הקובעת כי על העובד ת להודיע על המועד בו היא הפסיקה לעבוד בפועל בתקופת ההריון ועל המועד בו היא חידשה את עבודתה בתקופה שלגביה ניתן האישור הרפואי "אינה שוללת את הפרשנות לפיה גם היעדרות חלקית מהעבודה בכלל זה. לשונה של התקנה אינה מחייבת היעדרות מלאה מהעבודה לצורך שמירת ההריון".

אשר לנסיבות המקרה שלפנינו
15. ממסכת העובדות כפי שנקבעה בפסק דינו של בית הדין האזורי הוברר, כי המשיבה הייתה "בשמירת היריון מלאה שהוכרה על ידי המוסד לאחר שמירת ההיריון בחלקיות זאת אומרת שההיריון בסיכון היה ברור ומובהק". במהלך שמירת ההריון, עבדה המשיבה במשרה חלקית מיום 1.9.05 עד ליום 30.11.05. ממועד זה ועד ליום 17.1.06 לא עבדה כלל ועבור תקופה זו בלבד אישר המוסד תשלום הגמלה.
לפי שקבע בית הדין האזורי, הוכח כי עקב הריונה הייתה המשיבה נתונה כל העת בסיכון "ברור ומובהק". למרות זאת, המשיכה לעבוד במשרה חלקית מרבית התקופה כשלושה חודשים. בנסיבות אלה, ולאור הפרשנות התכליתית להוראות החוק והתקנות עליהן עמדתי לעיל, ולפי הלכת משעני, דעתי היא כי אין לשלול זכאותה של המשיבה לגמלת שמירת הריון גם עבור התקופה בה עבדה באופן חלקי בלבד, ובלבד שלא "ישולמו לה דמי מחלה וגמלה לשמירת הריון בעד אותה תקופה".

16. סוף דבר - מן הטעמים המפורטים לעיל, ולוּ תשמע דעתי, יידחה ערעורו של המוסד לביטוח לאומי ויעמוד בעינו חיובו של המוסד לשלם למשיבה גמלת שמירת הריון באופן יחסי עבור צמצום עבודתה במהלך שמירת ההריון, ובלבד, כאמור, שלא "ישולמו לה דמי מחלה וגמלה לשמירת הריון בעד אותה תקופה"

הנשיא סטיב אדלר

הנני מצטרף לדעתו של השופט פליטמן. לדעתי יש לקבל את הערעור.

נציג ציבור מר יהודה בן הרוש

הנני מצטרף לחוות דעתה של השופטת נילי ארד.

נציג ציבור מר דוד רג'ואן

הנני מצטרף לפסק הדין של השופטת נילי ארד . לדעתי יש לדחות את הערעור .

סוף דבר


ערעורו של המוסד לביטוח לאומי נדחה על דעת רוב חברי המותב השופטת נילי ארד ונציגי הציבור מר יהודה בן הרוש ומר דוד רג'ואן, נגד דעתם החולקת של השופט פליטמן והנשיא אדלר.
תוצאת הדברים היא כי יעמוד בעינו חיובו של המוסד לביטוח לאומי לשלם לגב' רחל בלומנטל גמלת שמירת הריון חלקית באופן יחסי עבור צמצום עבודתה במהלך שמירת ההריון. ובלבד שלא ישולמו לה דמי מחלה וגמלה לשמירת הריון בעד אותה תקופה.
המוסד לביטוח לאומי ישלם לגב' רחל בלומנטל שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גמלת שמירת הריון

  2. חוק שמירת הריון

  3. פיטורים בשמירת הריון

  4. מכתב דחיית שמירת הריון

  5. תביעה לגמלת שמירת הריון

  6. עבודה חלקית - שמירת הריון

  7. שמירת הריון - אישור רפואי

  8. פיטורים בהריון - שמירת הריון

  9. הפסקת עבודה לצורך שמירת הריון

  10. ההלכה בנושא שמירת הריון

  11. שמירת הריון מורה של משרד החינוך

  12. סוכרת הריונית שמירת הריון

  13. יחסי עובד מעביד - גמלת שמירת הריון

  14. גמלת שמירת הריון ביטוח לאומי

  15. שמירת הריון עקב תאונת דרכים

  16. גמלה לשמירת הריון חוסר התאמה

  17. שמירת הריון הפחתת שעות עבודה

  18. חישוב תקופת שמירת הריון וותק בעבודה

  19. גמלה לשמירת הריון - אי קבלת אישור רפואי

  20. הגישה תביעה לקבלת גמלת שמירת הריון

  21. מינוי מומחה בנושא גמלת שמירת הריון

  22. סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי - גמלה שמירת הריון

  23. שמירת הריון דחייה של ביטוח לאומי - מה עושים ?

  24. תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום גמלת שמירת הריון

  25. ביטוח לאומי לא קיבל אישור רפואי לגבי שמירת הריון – מה עושים ?

  26. תביעה כנגד החלטת ביטוח לאומי לפיה לא אושרה גמלת שמירת הריון

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון