פסק-דין לפניי תביעה לתשלום השתתפות עצמית בסך 5,617 ₪, בעקבות פיצוי צד שלישי בגין נזקיו בתאונה מיום 20.3.05, שנגרמה באשמתו של הנתבע, מבוטחה של התובעת. הנתבע מכחיש את התרחשות התאונה הנזכרת ואת מעורבותו בה, וטוען כי פרטיה זויפו על ידי התובעת, על גבי טופס הודעה על תאונה שכביכול נחתם על ידיו [נספח ד' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת]. הנתבע מכחיש את חתימתו בשולי הטופס, כמו גם בשולי הודעותיו לחוקר. משעליי להכריע בין הגרסאות, אני מעדיף את גרסת התובעת. גרסה זו נתמכה בדו"ח מפורט ויסודי של החוקר הפרטי שחקר את התאונה הנדונה, אשר מסר גם עדות מוצקה במשפט זה. הגרסה נתמכה גם על ידי סוכן הביטוח, שאינו עובד עוד עם התובעת. שני עדים אלה אישרו בהחלטיות כי הם מזהים את הנתבע, אשר חתם לפניהם על הודעותיו המאשרות את מעורבותו ואשמתו בתאונה הנדונה. עדותו הנוגדת של הנתבע היא עדות יחידה של בעל דין. התרשמתי שהנתבע לא תמיד הבין את השאלות, ולא תמיד השיב תשובות קוהרנטיות ורלבנטיות. איני רואה מקום לסמוך על עדותו במידה המאפשרת לקבוע ממצאים על פיה, בניגוד לעדויות הנוגדות הנזכרות. הנתבע משתית את הכחשתו על תיקון בתאריך התאונה, כפי שהוא מופיע על הטופס הנזכר. אמנם, ניתן להתרשם כי התאריך תוקן, וכי לפניו היה רשום תאריך התאונה הקודמת (3.1.05). אולם בהעתק מוקדם של טופס זה, בטרם הוספו בו פרטים נוספים, שצורף לכתב התביעה - רשום התאריך 20.3.05, כמו לאחר התיקון בהעתק המאוחר [נספח ד' לתצהיר התובעת הנזכר]. יתר על כן: השוואה מדוקדקת של 2 ההעתקים מגלה סימנים ועקבות לכך שבהעתק המאוחר, נספח ד' לתצהיר, בוצעו שני תיקונים, ולא אחד: תחילה נרשם שם 20.3.05, כראה בהעתק שצורף לכתב התביעה (עקבות הספרה 3, בצורת הכתיבה הנראית בהעתק שצורף לכתב התביעה, עדיין ניכרות מימין לספרה 3 המתוקנת, שנרשמה על גבי הספרה 1); אחר כך התאריך תוקן ליום 3.1.05, ואחר כך שוב ליום 20.3.05. סברתי היא שהנתבע עצמו, אשר לפי דבריו מולא חלק זה של הטופס על ידי הסוכן, התבלבל בין התאונות ובין התאריכים, עד שהוברר כי התאריך הנכון לתאונה הנדונה הוא 20.3.05. כך גם לגבי מקום התאונה: נראה כי מתוך אותה טעות צוין תחילה מקום התאונה הקודמת, וכך נרשם; ולאחר שהפרט תוקן - תוקן גם הרישום. עוד ייאמר כי שני התיקונים, של התאריך ושל המקום, נעשו בצורה שאינה עולה בקנה אחד עם ניסיון לטשטש את הרישום הקודם. טענת זיוף היא טענה חמורה, שהנטל להוכחתה מוגבר. לחלוטין בלתי סביר בעיניי שהתובעת עשתה מעשה חמור כזה, כדי לגנוב מן הנתבע סך 5,617 ₪. לאור האמור, אין בתמיהות שהנתבע טען להן בדבר הרישומים בטופס כדי להרים את נטל הראיה המתבקש להוכחת טענה כאמור. הנתבע גם לא הציע הסבר כלשהו לנתונים התומכים בגרסת התובעת. בנפול טענת הזיוף, נותרה הכחשתו את התאונה כהכחשה בעלמא. בנסיבות אלה, קשה יותר להלום את כל העדויות בדבר קרות התאונה עם ההנחה שהיא לא התרחשה מאשר להלום את התמיהות שהנתבע טען להן עם ההנחה שהיא התרחשה. עוד יצוין כי לא סביר שהתובעת המציאה את ההערה הרשומה בטופס נספח ד' לתצהירה, ה"מסבכת את העניינים" מבחינתה, שלפיה הנתבע אינו מסכים לתשלום ההשתתפות העצמית עד לבדיקת תמונות הנזק. אין להסביר רישומה של הערה זו אלא באמירתו של הנתבע עצמו. למעלה מן הצורך, אך נוכח ההערה האמורה, אומר כי הנתבע לא טען להיעדר חבות בדמי ההשתתפות העצמית מחמת אי-קיומו של סעיף 68 בחוק חוזה הביטוח. הוא אף הכחיש את האמירה שהוזכרה לעיל, והעיד כי אין לו ידיעה על היקף הנזק שנגרם לצד השלישי [פרוטוקול מיום 9.11.06, עמ' 3]. בנסיבות אלה יש לומר כי ככל שייקבע שהנתבע גרם באשמו לתאונה הנדונה - אין לו טרוניה על תשלום תגמולי הביטוח לצד השלישי, ועל חיובו בדמי ההשתתפות העצמית. לאור המקובץ, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת את דמי ההשתתפות העצמית בסך 5,617 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.2.06 עד היום, בתוספת אגרת המשפט בסך 381 ₪, בתוספת הוצאות העדים בסך 700 ₪, ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ, בשים לב לקיומם של 4 דיונים. התשלום יבוצע תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. השתתפות עצמית