פסק דין רכב מבוטח התובעת עזב את מוסך נתבעת 1 ביום 6.2.02 ולאחר נסיעה של כ - 5 ק"מ, פרצה אש במנוע הרכב. לטענת התובעת השריפה נגרמה כתוצאה מתקלה מיכנית כלשהיא במנוע הרכב, מיד לאחר שיצא מטיפול תקלת מנוע וטיפול 135,000 ק"מ אצל נתבעת 1. על התובעת להוכיח כי פעולות של המוסך, נתבעת 1, בהתאם למהות וסוג הטיפול שעבר הרכב במוסך, הן שגרמו לפרוץ האש. אין מקום להחיל את סעיף 39 לפקודת הנזיקין (הדבר מדבר בעד עצמו) באופן אוטומטי, שכן "סמיכות הזמנים" אינה מספיקה, שהרי נפסק כי עצם העובדה שהרכב שהה במוסך אינה מקנה, בהכרח, למוסך שליטה בכל מרכיביו של הרכב ובכל היבטי תקינתו "אכן, עצם העובדה שרכב שוהה במוסך אינה מקנה בהכרח למוסך שליטה בכל מרכיביו של הרכב ובכל היבטי תקינותו. השאלה תלויה בנסיבות העניין, ובכלל זה יש לבחון לשם מה נכנס הרכב למוסך, מה הן הפעולות שבוצעו בו ומהי הזיקה בין הפעולות הללו לבין אירוע הנזק" (ע"א 8752/06 לגונה לינן בע"מ נ' מוסך כחול לבן בע"מ). על כן יש לבדוק את סיבת פרוץ האש, אל מול פעולות המוסך, הספציפיות ברכב. יצויין כי מומחה השריפות של התובעת קובע כי השריפה נגרמה כתוצאה מתקלה מיכנית כלשהי במנוע הרכב. התובעת לא הצליחה להוכיח כי תקלה מיכנית כלשהי טופלה או תוקנה על ידי נתבעת 1. מדברי מנהל נתבעת 1 עולה כי הרכב לא עבר תיקון תקלות מנוע אלא טיפול שגרתי של הוספת שמנים ותוספים, בהתאם לחשבונית אשר צורפה לסעיף 12 בתצהירו. דברים אלו לא נסתרו. מבוטח התובעת גם לא התלונן על תקלה במנוע, אלא על רעידות בנסיעה וכן טען כי מהנתבעת 1 נמסר לו, עובר לתאונה, כי התקלה הזו לא אותרה. יצויין כי איש ממומחי התובעת, גם לא המהנדס מר רז, לא בדק את הרכב ולא נדרש לשאלה בדבר הטיפול שבוצע ברכב ע"י נתבעת 1 ועל הקשר בין טיפול זה לבין אירוע השריפה, קל וחומר שלא בוססה הטענה ל"תקלה במנוע". האפשרות כי השריפה נגרמה עקב נזילות שמן, בעקבות מילוי שמן מנוע נשללה על ידי הנתבעות, כאשר בבדיקה של הרכב לאחר השריפה לא נמצאו סימני שמן מנוע בסביבת המילוי ועל גבי סעפת הפליטה (שם "קיימת סבירות", לטענת מומחה השריפות מר היינה מטעם התובעת, ששמן המנוע התלקח). יצויין כי מומחי התובעת לא הוכיחה טענה עובדתית זו (כי השריפה נגרמה עקב נזילת שמן), בין השאר משמומחה השריפות מר היינה (מומחה התובעת), כלל לא בדק ולא התייחס לעניין זה במסגרת חוות דעתו וגם בתמונות שצילם לא נמצאו כל עדויות לסימני שמן. יצויין עוד כי עדיי הנתבעות, מר ויקו אסולין ומר אפלבויים, שוללים במפורש את האפשרות כי היו סימנים כלשהם המעידים על התזת שמן מנוע, בעוד שמומחה התובעת (מר היינה), טוען כי השריפה נגרמה "מתקלה מיכנית כלשהי במנוע הרכב, קיימת סבירות ששמן מנוע התלקח על סעפת הפליטה של הרכב...". שני הממצאים להם טוענת התובעת (תקלה מיכנית במנוע ושמן מנוע שהתלקח על סעפת הפליטה), נסתרו. טוען מומחה הנתבעת (מר מאור) כי במוקד השריפה נמצא צינור גמיש של מדחס המזגן בו נראה קרע חתוך, כן מצא כי מדחס המזגן (הממוקם בחלק הקדמי שמאלי של תא המנוע) נמצא לח משמן כשחלקי הפלסטיק הסמוכים אליו, מצאו חרוכים ומותכים, ומומחה נוסף מטעם הנתבעת (מר אפלבויים) הסביר כי כתוצאה מבקע שנוצר בצינור (מתוך הצינור כלפי חוץ) השתחרר שמן הקיים במדחס ואשר נועד לשימון חלקיה הנעים של יחידת הדחיסה, וגרם לשריפה. אין מחלוקת בין מומחי הצדדים כי נוזל הקירור הנמצא במדחס המזגן ובצינורות, משמש לכיבוי שריפות ואולם מומחה הנתבעות גם הסביר כי באותו צינור מצוי גם שמן (שתפקידו כאמור לשמן את האטמים), אשר ביציאה בלחץ מהצינור שנבקע, ניתז החוצה על הצינור החם, ונדלק. מומחה התובעת מר רז אישר כי כל ניסוי שערך לצורך ניהול תיק זה, לא נעשו כשגז הקירור מעורב בשמן (לכן מסקנות ניסוייו אינן רלוונטיות לעניינו). לפיכך לא נסתרה האפשרות שהועלתה על ידי מומחה הנתבעות לפיה שמן שהיה מעורב עם נוזל קירור, ניתז מתוך צינור גמיש של מדחס המזגן שנבקע, פגע בצינור החם ונדלק. טענת מומחי הנתבעת באשר לאפשרות כי קרע בצינור מדחס המזגן היא שהובילה לשריפה, לא נסתרה (לא ע"י מר היינה, גם לא ע"י מר רז - משאלו כלל לא בדקו את צינור מדחס המזגן). המסקנה העולה מבדיקת חומר הראיות היא כי התובעת לא ביססה את טענתה בקשר עם הגורם לפרוץ השריפה. סיכומם של דברים: אין מחלוקת כי התובעת לא התייחסה כלל לקרע בצינור מדחס המזגן והקשר בין קרע זה לבין השריפה. גם לא התייחסה לקשר בין הקרע בצינור לבין עבודות שבוצעו ברכב ע"י הנתבעת 1. התובעת לא הצליחה לשלול האפשרות כי הקרע בצינור המזגן הוא הגורם לשריפה. התובעת לא הצליחה לבסס את טענתה כי הטיפול במוסך נתבעת 1 קשור או גרם את פרוץ השריפה. אין בחומר הראיות כל אינדקיציה לתקלה מיכנית במנוע שאותרה או טופלה ע"י נתבעת 1 ואין כל אינדקציה להתרשלות מוסך נתבעת 1 בשפיכת שמן, שהובילה לנזילות שמן ממסנן שמן המנוע לעבר סעפת הפליטה, משלא נמצאו כלל סימני שמן מנוע, על ידי מומחי התובעת. התובעת לא סתרה את האפשרות שהועלתה על ידי הנתבעות ביחס לגורם השריפה, גם לא הוכיחה כל קשר בין כשל זה לבין טיפולה של נתבעת 1 ברכב. מכאן שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי רשלנות הנתבעת 1 היא שגרמה לאירוע ולגרם הנזק. משדחיתי את התביעה מהנימוקים דלעיל, שוב אין צורך לדון בטענות הנתבעות בשאלת הכיסוי הביטוחי או בנוגע לגובה הנזק. התובעת תשא בהוצאות הנתבעות, היינו בשכר עדיי הנתבעות כפי שנפסק בפרוטוקול הדיון ובשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. מנוע