החלטה 1. הבנק המשיב הגיש תובענה לפי סדר דין מקוצר נגד לקוחו (הנתבע 1) וערביו (המבקש 2 וכן מר רז- המבקש בבש"א 124934/99) לתשלום יתרת חובה שנצברה בחשבון הלקוח בסך של כ- 300,000 ש"ח. הסכסוך שבין המשיב למר רז נסתיים בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 24.7.00. עניינה של החלטה זו נסב את השאלה אם יש מקום למתן רשות להתגונן למבקשים, אם לאו. 2. בתצהירו של המבקש 2 התומך בבקשה, כמו גם בתצהירו המשלים שהוגש לאחר המצאת מסמכים לידיו, מועלות (בשמו ובשם הלקוח- המבקש 1) הטענות הבאות כלפי תובענת המשיב: א. טופס תנאי ניהול החשבון אינו נושא את חתימת המבקש 2 בעמ' 4 לטופס (נספח א' לכתב התביעה). מנגד, חייבו תנאי ניהול החשבון את חתימות המבקש ומר רז בצירוף חותם החברה. לפיכך, אין לראות בטופס כמסמך שנחתם ע"י החברה. ב. חתימת המבקש 2 אינה מופיעה במקום המיועד לה על גבי כתב הערבות (נספח ד' לכתב התביעה). כן אין מופיע במסמך זה אישור מטעם פקיד המשיב אודות זהות עושיו. כתב הערבות לא מחייב אפוא את המבקש 2. ג. הבנק כיבד שיקים בסכומים רבים, חרף כך שחתימת המבקש 2 לא הופיעה עליהם. ד. מסגרת האשראי שניתנה לחברה (המבקשת 1) ניתנה באופן בלתי חוקי. הבקשה להקצאת אשראי ע"ס 100,000 ש"ח, חתומה על ידי מר רז בצירוף חותם החברה אך נפקדת מן הבקשה חתימת המבקש 2. יתר על כן: בקשה זו התייחסה לסך של 100,000 ש"ח בלבד, בשעה שבפועל ניתן למבקשת 1 אשראי בסכום כפול (לפחות). 3. אין מקום לספק (גם בשלב מקדמי זה) שהבנק המשיב היה מודע לכך שחשבון החברה נוהל משך כשנה ללא החלטת החברה בדבר זכויות החתימה בחשבון וכן כי "במשך תקופה בלתי מבוטלת כובדו שיקים שונים שמשכו בעלי החברה" (נספח ב לתצהיר המבקש 2, אשר נכתב על ידי המחלקה המשפטית של הבנק המשיב). בדיעבד נעשה נסיון לתיקון המחדל אך דומה שהמחדל לא תוקן. כבר מטעם זה ראוי ליתן למבקשים רשות להתגונן כלפי התובענה, על-מנת שהבנק המשיב ייכבד ויוכיח כדבעי את תובענתו בדרך הרגילה, כלפי שני המבקשים ובמיוחד כלפי המבקש 2 אשר ערב לחיובי החברה. עיקר טענת המבקש 2 משמיעה למעשה שחבותו לאו חבות היא נוכח הוראת סעיף 2 לחוק הערבות, התשכ"ז- 1967, המורה ש"אין ערבות אלא לחיוב בר-תוקף". חיובי החברה, כך משתמע, אינם תקפים ואילו הערבות היא חיוב טפל לחיוב העיקרי. תכליתו של חוק הערבות היא להבטיח שערב לא יימצא חייב במקום שהחייב העיקרי פטור (ע"א 118/93 גמבש נ' בנק מרכנתיל לישראל בע"מ ואח', פ"ד מח (4) 463). אכן, לא נעלם הימני כי ההכרעה בשאלה אם חיוב בר-תוקף בפנינו תגזור את חבותו של הערב- המבקש 2, ונתתי דעתי אף להלכה לפיה "אם חיובו של החייב העיקרי, חרף בטלותו, נמצא ראוי להיאכף בין הצדדים לחוזה, יהא דין הערב כדינו של החייב העיקרי. חיוב כזה, לצורך סעיף 2 לחוק הערבות הינו חיוב בר-תוקף" (ע"א 359/87 שלוש נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מו (5) 529). אולם, השלב הנוכחי אינו השלב הראוי להכרעה בסוגיית תקפות חיובה של החברה. לשם כך יש להתרשם מן הראיות. 4. מן האמור לעיל עולה שאם יימצא שחיוב החברה אינו בר תוקף, שוב לא יהא מקום להטיל חבות כלשהי על המבקש 2. ברם, ככל שחיוב החברה יהא בר-תוקף, עדיין קיימות בפי המבקש 2 טענות (אישיות) נוספות. נעבור, איפוא, אליהן על-מנת לבחון אם יש בהן הגנה לכאורה כלפי התובענה. 5. המבקש 2 טוען כי חתימתו אינה מופיעה במקום המיועד לה על גבי כתב הערבות נספח ד לכתב התביעה, וכי אין כל אישור פקיד הבנק בדבר זהות החותמים. יודגש כי בתצהירו לא כפר המבקש 2 בחתימתו בשולי עמ' 1 לכתב הערבות. בחקירתו הנגדית ניסה המבקש 2 לטעון כי החתימה בשולי עמ' 1 לכתב הערבות אינה דומה לחתימתו. נתקשיתי לקבל טענות המבקש 2 בעניין החתימה על כתב הערבות. אכן, חתימתו של המבקש 2 אינה מופיעה במקום המיועד לחתימת הערב. אך היא מופיעה שתי שורות למטה מכך, בסמוך לחתימתו של מר רז. אין כל ממש בטענת המבקש 2 בדבר חוסר תקפות כתב הערבות מחמת העדר אישור פקיד הבנק לחתימות, ובסיכומי המבקשים לא הובאה כל אסמכתא לתמיכה בטענה זו. ודוק. אין כל טענה מפי המבקש 2 לפיה לא היה בכוונתו לחתום על כתב ערבות. 6. ניתנה אפוא למבקשים הרשות להתגונן כלפי התובענה בעניינים המפורטים בסעיף 3 לעיל וכן בעניינים הנגזרים מהם, היינו: אלה הנזכרים בסעיפים 2 (ג) ו2- (ד) לעיל. תצהירי המבקש 2 ישמשו כתב הגנה. ניתן בזה צו גילוי מסמכים הדדי שיקויים עד יום 10.7.01. תוך המועד הנ"ל רשאים הצדדים להחליף שאלונים. ישיבת קדם משפט תקויים ביום 12.11.01 שעה 08:30 . הוצאות הדיון בסך 2,500 ש"ח+מע"מ, להיום, יחולו על-פי התוצאות. בקשת רשות להתגונןבנקלקוחות